להצליח בעולם הגדול ( שהוא בעצם ממש ממש קטן...)
בבלוג הזה אני אשתף אותכם בזויות שונות של ניהול חברה בינלאומית. ניהול מותגים בהתאמה לשווקי יעד, ניהול אנשים מתרבויות שונות, פיתוח עיסקי בינלאומי וכל מה שקורה בין לבין. למה הסיני מתכוון שהוא אומר כן, שזה בעצם לא, או אולי.... או אולי כן! למה צריך סבלנות כואבת עם הספרדים ומה יש לנו ללמוד מהיפנים ועל העולם האכזרי של פוליטיקה אירגונית ביפן המתרחשת מתחת לנימוסים המתוקתקים. בחינת מודלים עיסקיים בעולם המסחר שכל הזמן משתנה. הכל מהנסיון האישי שלי של שנים רבות של שיווק ומסחר בינלאומי. אם אהבתם, תנו כוכב ואני אדע לאיזה כיוון של חומרים להעלות. גם בקשות תתקבלנה בברכה.
פוסטים אחרונים
- מהי אסטרטגיה? 13/10/10
- טיפים למציגים בתערוכה בחו"ל 6/9/10
- מחיר נמוך מוכר יותר! האומנם? 28/7/10
- כמה קל לעשות עסיקם בישראל? 16/7/10
- 10 שלבים להצלחה בשוק הבינלאומי 6/7/10
- Gap : IN Fox: OUT למה בר רפאלי ונעם תור לא מספקים כבר את הסחורה? 1/7/10
ארכיון
ניהול בגובה העיניים-חלק ב' (מאחורי הקלעים)
| מהם התהליכים הפסיכולוגים המתרחשים בפגישות עסקיות? כיצד אנחנו יכולים להשפיע על תוצאות פגישה כתוצאה מהבנת התהליכים האלו? איך אני יכול למנוע מאנשים אחרים להכניס אותי לפינות אליהן אני לא רוצה להגיע?
מכיוון שבדו שיח יש שני אנשים, אנחנו לעיתים קרובות מוצאים את עצמנו נסחפים למקומות שאליהם אנחנו לא רוצים להגיע. "לנהל בגובה עיניים" דורשת גם טכניקות, מודעות והבנה בסיסית של תהליכים פסיכולוגים.
תאורית ה TA (Transactional Analysis) של אריק ברן אשר הגה את המודל הורה-בוגר- ילד ב1950 הינו כלי בסיסי ויעיל ביותר להבנת תהליכי האינטראקציה בין אנשים. (Eric Berne's Transactional Analysis parent adult child model, theory and history article ).
כשאנחנו כמנהלים מדברים מתוך ה"הורה" שבתוכינו הצד השני לרוב יתפוס את עמדת ה"ילד" ולהיפך. היחס הזה אינו מפיק את מירב התועלת מהשיחה מכיוון שמי שנמצא בעמדת ה"ילד" מונע ע"י רגש ופחדים החוסמים את יכולת ההבעה החופשית שלו. כניסה לדיון עם עובד מעמדת ה"בוגר" פותחת אפשרות לעובד להצטרף לדיון גם כן כ"בוגר" ולכן הדיון יהיה יותר ענייני ונטול אמוציות העלולות להשפיע על תהליך החשיבה והיצירתיות שלנו. אני קורא לזה "ניהול בגובה העיניים". תקשורת בין שווים.
האתגר הגדול הוא החלפת התפקידים בזמן אמת ונטילת השליטה באינטראקציה המתרחשת בזמן הפגישה. אני סבור שלכל עובד יש את היכולת להביא שיחה עם הממונים עליו או בכירים ממנו למצב של "בוגרבוגר" למרות שהבכיר נכנס לדיון כ"הורה". לרוב כשיושב מולנו אדם בכיר מאיתנו בעמדת ה"הורה" באופן אוטומטי נתפוס את עמדת ה"ילד" בתגובה אינסטינקטיבית. אם נתפוס גם אנחנו את עמדת ה"הורה" ייתכן שנמצא את עצמינו בקונפליקט ובמאבק כוחות. לכן במקרה שזיהתם שמולכם יושב "הורה" מובהק המנסה להכניס אותכם לעמדת ה"ילד" (אולי מתוך צורך שלו להפגין כוח וסמכות) וודאו שהתגובה שלכם היא עניינית ולא מונעת מתחושת צורך להתגונן. אל תתנו ל"ילד" שבכם להשתלט על השיחה ובכך להפר את מאזן השיחה נגדכם.
תזכרו שאתם תכנסו לעמדת ה"ילד" רק אם תתנו לעצמכם. לרוב, כשאתם מגיבים אל "הורה" כ"בוגר", ה"הורה" יגיב אליכם בחזרה מעמדת ה"בוגר" ובכך הצלחתם לשנות את המאזן וליצור מצב של "ניהול בגובה עיניים" גם כאשר אתה לא בעמדה בכירה.
|
תגובות (12)
התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.
/null/text_64k_1#
תודה רבה על הפוסט. מאוד מעניין ומועיל...
סליחה פיץפיץ. לא שמתי לב. בכל זאת ספר לנו מה מה אתה רואה.
פיצפיצ זה גבר...... אם היית בודק (בפרופיל שלי) לא היית טועה. (וואו, אני נשמע כמו הורה.....).....
בכל מקרה, אשתדל לחזור עם תגובות.
צחי, תודה.
פיצפיץ- אני בטוח שתוכלי לזהות. מחכה לפידבק שלך.
תודה על הפוסט המעניין ומנוסח הייטב.
קבל כוכב :o)
תאוריה מעניינת. מעכשיו, בכל פגישה עסקית אנסה לבדוק מי הורה, מי בוגר ומי ילד. כמובן שגם אבחן את עצמי.
אשתדל לחזור עם תגובות.....
ג'וני,
פוסט מעולה ושימושי
כוכב ירקרק בדרך אליך..
צ'או
נאוה
תודה פלורה.
יונתן,
אתה כותב תכנים נהדרים, בגובה העיניים.
אני נהנת לקרוא אותך.
קראתי והפנמתי.
נהנה מהפוסטים שלך ומהתגובות שלך.
ארז,
זה יכול להיות מתנאים אוביקטיבים קיימים כמו המעמד שלך בארגון ( יחסי מנהל\ עובד) או איך שאתה נתפס בעיני הסביבה שלך, או איך שאתה חושב שאתה נתפס בעיני הסביבה.גם תחושת הבטחון העצמי שלך ורמת החרדות שלך במקום העבודה.
זה יכול לתת ביטוי בטון הדיבור- הורה ישתמש הרבה יותר במילות ציווי לדוגמה:
1)ההורה יגיד: "תלך תכין מחדש את הדו"ח כמו שצריך ותחזור אלי כשיהיה מוכן!"
תגובת הילד:" מה לא בסדר? למה הוא צועק עלי ? אוף עוד פעם הוא השתגע?"
במצב אחר:
2) הבוגר יגיד: " בוא נסתכל על הדו"ח ונראה איפה אפשר לשפר אותו"
תגובת הבוגר: " בבקשה. אני אשמח שתראה לי איפה אתה חושב שטעיתי".
לא משנה איך פתחו את הדיון ובאיזה טון דיבור דיברו אליך, שים לב לתגובה שלך ותחשוב רגע אם התשובה שלך היא בדפוס התנהגות של הילד או של הבוגר- לפני שאתה עונה.
יפה, ונחשפתי לתיאוריה חדשה ומעניינת.
השאלה היא מה עושים שמכניס אותך לעמדת הילד, ההורה או הבוגר?
מה בהתנהגות גורם לזה?