כותרות TheMarker >
    ';

    חוק ו/אי סדר

    כשהמשפטנים ייצאו מהחמ"לים

    1 תגובות   יום חמישי, 22/11/18, 15:50

    (א)

     

    כשהמשפטנים ייצאו מהחמ"לים כדרישת הכמעט שר ביטחון, מר בנט, כדאי שהם ייכנסו לבתי הדין הרבניים ויגנו על  אלה שלא רוצים שהמשפט העברי, הוא שיכריע בעניין החיים האישיים שלהם, אלה שמאמינים שיש חלופה טובה יותר. כי בעלי האמונה האלה, כמוני, אמנם מאמינים שהמשפט העברי נאור יותר מהשריעה, אבל יש להם יסוד לסבור, שהוא לא הרבה יותר מעודכן ממנה ושהוא, איך לאמר, עיוור, יותר מאשר עברי. עיוור למשל, לפרויד, לקפקא, לאיינשטיין, הוא עיוור גם לדרידה וללווינס, יהודים כולם, יהודים טובים. חלקם, גם בקיאים בתורה. הוא עיוור עוד יותר, למעמד האישה במאה ה- 21. כיון שכך, יש עוד מקום, השבח לאל, למשפטנים. הם דרושים בחמ"לים ומחוץ להם.

     

    זו המסקנה שאמורה לעלות מפסיקת בג"צ בעניין פלונית, פסיקה בה ברוב דעות, ותוך התפלפלות כמעט מביכה, נמנע בג"צ מלפסול החלטה של בית הדין הרבני הגדול. החלטה שבימים אחרים, לא היתה עומדת. (בג"צ 4602/13).

     

    דעת הרוב בעניין פלונית היא תזכורת למקורותיה של המהפכה החוקתית המושמצת כל כך על ידי השלטון הנוכחי. מקורה של אותה "מהפכה", בין היתר, דווקא באקטיביזם שיפוטי, אבל כזה שמתעלם במפגיע מחוקי הכנסת, לא כזה שהחיל עלינו את חוקי היסוד. זהו סוג אחר של אקטיביזם. אקטיביזם דתי, שמחיל על כולנו, נרצה או לא נרצה, את הדין הדתי וגם בענייני רכוש. כי בשעתו, בית הדין החליט שהוא אינו כפוף לחוק יחסי ממון והחיל את הדין העברי, גם על ענייני ממון. עקב כך התערב בג"צ וקבע שהדין העברי אכן, לפי מצוות הכנסת, חל אשר לתוקפם של נישואין וגירושין אך הוא חל רק עליהם. הוא לא חל על ענייני הרכוש. על אלה, שוב, לפי מצוות הכנסת, מוחל חוק יחסי ממון. עוד קבע בג"צ, שאם בית הדין יפעל אחרת, תהיה זו עילה להתערבות בג"צ.

     

    אבל מסתבר, שהרוחות שינו כיוון, בית הדין הרבני שב לדרכו הרעה ובג"צ, מבליג. כך יוצא, שבית הדין פסק שכיון שהבעל הוא שהביא לנישואים מגרש אותו קבל בירושה, כיון שהמגרש הזה גם מימן את הבניה עליו (דובר בעסקת קומבינציה), משבגדה האישה בבעלה, גם אם בבית הזה גידלו 3 ילדים משותפים, לבעל ורק לבעל, זכויות בבית הזה. נראה שמבחינת בית הדין, זה תפקידה של אשה. לספק שירותי בניה בחינם ובכך, מסתיים חלקה. הרכוש, גם אם זה בית המגורים, מותנה בנאמנותה. אותה נאמנות שחשובה כל כך לממשלה הזו, אך בניגוד לטענת שרי הממשלה הזו, זו אינה נאמנות למדינה יהודית ודמוקרטית אלא למשהו אחר.

     

    (ב)

     

    לכן, השבוע, כשבית המשפט העליון בחר שלא להתערב בפסיקה של בית הדין הרבני הגדול, נסוגנו לאחור. לא הרחק עד כדי שאשה שבגדה, אשת איש שנאפה, תשלם על כך מחיר מלא ובכל זאת,  לא למקום הנכון. לא בעידן הזה.

     

    אז אפשר להתווכח על הנימוקים שהנחו את דעת הרוב בעניין פלונית, אבל לא נכון להתעלם מהעניין עצמו. כי העניין עצמו מזכיר לנו שבישראל, גם במאה ה- 21, ודווקא בתחום הרגיש של נישואין וגירושין, אנו בשליטתו של מיעוט. החיבור בין דת ומדינה, חיבור שמחיל על יהודים את הדין העברי מכפיף כל יהודי, יהודי מסורתי, יהודי חילוני, יהודי שמאלני או יהודי ימני, למערכת חוקים שאין לה מקום במדינה מודרנית והמערכת הזו, הדתית, לא תוותר בקלות, על אפשרות להשליט את עליונותה על חוקי המדינה.

     

    וזה לא משנה מהי דעתו האישית של מישהו, כולל דעתי שלי, על המשמעות המוסרית של בגידה בחיי נישואין. מה שמשנה הוא שהדין הישראלי, להבדיל מהדין העברי, קבע שהיא לא רלבנטית לעניןי הסדרי הרכוש ובא כעת בית המשפט העליון ושם את זה בצד. כדרכם של פסקי דין, הוא מכחיש זאת, אבל למרות הניסוח שהוא כמעט מיתמם ואפילו אם לגופו של עניין, הכרעתו נכונה לעניין הספציפי, יש לכך השלכות נוספות וההשלכות הן אשר למעמדו של בית הדין הרבני ומידת ההתערבות בהחלטות שלו.

     

    (ג)

     

    נורא לגלות, שבג"צ נמנע מהתערבות כזו. מפסק הדין עלה רושם, שהוא חושש מאוד. הוא שומע את הקולות, הוא יודע מי מחזיק במושכות השלטון, למה מצפים ממנו והוא נזהר, נזהר מדי ומשיג אותנו לאחור.

    כשכך קורה, הגיוני היה לצפות שבממשלה, יהיו מי שיזדעקו. רק לפני שבוע גיבה ראש ממשלתנו את השרה רגב מול דבריו של חבר הכנסת שטרן, אז הפעם ציפיתי, למשל, שיקום מוטי יוגב הגיבור ולמען כבודן של נשים, יסתער על חומות בג"צ. במצב הנוכחי, הוא לא צריך דחפור, ודאי שלא D9, כדי שהחומות יפלו, די במיני מחפרון. את זה בוודאי שיש לו, ליוגב, אבל הוא שותק.

     

    גם השרה רגב לא נשמעת. רגב הזועפת והנוזפת שהסתערה על ח"כ דליל מהספסל האחורי, אמורה לקום ולצעוק נוכח הפגיעה הברורה בנשים, פגיעה שהיא עניין של יום ביומו בבית הדין הרבני, והיא שותקת. לעניין זה כאילו גם בעיניה, קול באשה ערווה. לא נשמע עוד מישהו. לא נשמעת מילה משרת המשפטים, אותה חילונית מצפון תל אביב, האישה החזקה והמתוחכמת הזו, זו שלצערי הפכה לתקוות חלק מבין השבעים יותר שבין החילונים, אשה שיש לה השפעה ממשית במפלגת הבית היהודי, גם היא לא תמתח שמץ של ביקורת על בית הדין הרבני שנטל לעצמו סמכות לא לו. ברגיל, וכשמדובר בבית המשפט העליון עושים זאת בכל יום שני וחמישי והנה דוקא עתה, כולם שותקים. השרים עסוקים מדי ב- airbnb, כלומר בצימרים, הם טרודים בעניינו של גברי, הגשש שכמעט מלאו לו 80, או באמן זניח שתוקע דגל במקום אליו לא תגיע השמש לעולם. אין להם זמן לסייע לנו מפני עריצותו של בית המשפט, כי הפעם הוא עושה בדיוק מה שהמיעוט האורתודוקסי רוצה. להשליט את מרותו על החלקים הכי אישיים של חיינו.

    לשון אחר, בעניין פלונית, ההדתה הגיעה לבית המשפט העליון. הקושי בפסק הדין הוא, שנראה שאין שם, גם בבית המשפט העליון, לא את הכוח וגם לא את הרצון, כדי לסלק אותה משם. לכן שרי הבית היהודי שותקים. הם מחייכים לשפמם בהנאה, כי הם רואים שמה שהם מנסים לעשות בכל זירה אפשרית, כבר מתקבל גם במערכת המשפט ובאופן שאפילו משפטנים לא רעים אפילו מומחים לדיני משפחה, מסרבים להכיר במציאות ונדמה להם, שלא קרה דבר.

     

     

     

    בעז ברזלי, עו"ד

    boazlaw@zahav.net.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      הפסק האחרון = הזוועה. איני משפטנית, אבל מביטה לאחור ולפנים - והמטוטלת ההיסטורית-חברתית נעה מקוטב קיצוני למשנהו , לדאבוני אולי לא כעת, אבל עוד נשתווה ואף נכריע, ולו בדור הבא. אינשאללה.

      ארכיון

      פרופיל

      boazlaw
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין