כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    האובססיה

    38 תגובות   יום שישי , 23/11/18, 09:28

    ''

     

    האובססיה

     

     

    כשגרים עם הורים חייבים להשלים עם הרבה דברים לצד היתרונות הכלכליים, אחרת יהיה יותר קשה מקשה, כך מושכים עד שמגיעים מים עד נפש וסוף סוף עוזבים. אז כשזה קרה אצלי, היות והיו דברים שהיה קשה לי לשאת בבית הורי, בדיוק בשל "עבר פלילי" זה, נפחתי את נשמתי בשלהם בבית שלי.

    אחד הדברים הללו היה הקפדה מיוחדת על הנקיון והסדר בצורה שכיום אני מבינה קצת אובססיבית ומוגזמת. הייתי קצת משועבדת לזה, כתגובה לאיך שהיה קודם, ולא קלטתי שזה מה שקורה.
    למשל כל סוף שבוע הייתי עושה בבית לא פחות ולא יותר מ"פסח", במאמץ אדיר ועל אנושי, שאחריו הייתי חייבת לנוח בשבת, כולל דפיקת מזרונים יסודית, שטיפת רצפות יסודית ווקס והברקה, ועוד אילו מירעין בישין, שלא לדבר על ניקוי אבק עד לשפיצי הפינות הנידחות, כאמור, פסח ממש.

    מה יצא? שאני עובדת ומנקה את הבית כי ליותר מזה לא היה לי כוח. דיבורים על עוזרת? מה פתאום? אף אחד לא ינקה את הבית רק אני. אלה היו החיים, אז גם היו לי כוחות בלתי נדלים ובלתי יתוארו, כשהיום אינני מבינה בכלל איך עשיתי את זה.
    Image result for cartoon illustration of a tired woman after cleaning
    אך דברים הרי אינם מסתיימים בנקיון וזהו.
    למשל ווקס דורש התנהגות מסוימת בבית. צריך להקפיד לא לטפטף טיפות מים (כלים, נטילת ידיים, מקלחת וכד') כי זה משאיר סימן מכוער על הוקס. כדאי גם ללכת עם גרביים ולא יחפים כי במקרים מסוימים של לחות או זיעה ....נשארים סימנים על הוקס, ואם אתה משתעל חלילה, תיחנק בשקט ואוי לך אם יהיו אח"כ סימנים על הוקס.
    Image result for cartoon illustration of coughing old man
    יש לו דרך אגב תכונה מופלאה כנגד כל אלה, לא היית חייב לעשות ספונגה לעיתים כה תכופות, היה מספיק לטאטא, והרצפה מבריקה ונקייה כאילו אחרי שטיפה יסודית, פשוט מופלא.
     
    המפנה הגדול לגבי שגעון הנקיון והווקס הללו ארע כשיום אחד אחותי באה לבקר, מה שלצערי לא קורה הרבה. ישבנו על הספה והיא הלכה לשטוף ידיים כדי לאכול את התירס שהכנתי.  בדרך ניערה כדרכה כפות הידיים ואני פצחתי בצווחות כאילו שוחטים אותי : "הוקס.... זה עושה טיפות...הרסת את הכל...".....

    היא התיישבה המומה מעוצמת התגובה, ואני והיא, כל אחת מסיבותיה שלה (אני מהסיטריה על הרס הוקס) פרצנו בצחוק, כשהיא בנוסף גם מתיזה את גרגרי התירס מפיה לכל עבר בצורה בלתי נשלטת, הורסת יסודית ולחתולין את הוקס המהולל שלי.
    כמעט נשתנקתי משוק ולחץ, אבל ההיסטריה הפכה זאת לצחוק, ושתינו לא יכולנו להרגע.
    לאט לאט הקושי עם הנוהג ההיסטרי של הנקיון התרכך, בעיקר בשל מאורעות שלא בשליטתי, ומזל שכך. 

    בימים ההם היתה רומסי כלבתי הצדקת שאומצה, כן, מתל"ל , אצלי. כל עוד היתה צעירה ובמיטבה הכל טוב ויפה, אלא שעם הזדקנותה שמתי לב שהיא מחליקה, וקשה לה לקום.

    הפסקתי למרבה הצער והיגון עם הוקס, וכך לאט לאט גם עם מבצעי הניקיון השבועיים המטורפים שלי, הגב שלי גם התחיל לצעוק עלי, ולא הרבה אח"כ גם לקחתי עזרה בנקיון, כדי להתחיל גם להנות מסופי השבוע ולא רק לנוח ולהתאושש מניקיונות.
    כך מתה האובססיה מות צדיקים. 
    Image result for cartoon illustration of sad old woman
    אז כאשר היושב במרומים שולח לך "מכות קטנות" אולי הוא רוצה לעזור לך לא לקבל את "המכה הגדולה", או לשנות דרכך כי רואה שאינך יכול לעשות זאת לבדך.

    אינני יודעת מה היה קורה לי אם הייתי ממשיכה עם הטרפת הזו עד היום.  זה הרי לא נגמר הנקיון, כל שבוע מחדש, אז עם כל הכבוד, לא צריך להוציא על זה את הנשמה, לא?! 
    ותארו לכם שיש בבית (כעת) שני כלבים?  
    הייתי כנראה ממשיכה עם זה עד שהייתי מתפגרת וזהו.  
    Emilys Teacher Y Blog Getting Old
    אבל לבדי, בזמן, כנראה שהתקשתי לראות אז דברים שונה, ולא ראיתי אותם בפרופורציה הנכונה, אז שלחו לי "מכות קטנות" (תירס, כלבה שלא יכולה כבר לעמוד) שגרמו לי בהכרח לסטות חזרה לדרך הישר......
    Image result for cartoon illustration of a tired woman after cleaning
    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/11/18 13:39:

      צטט: פצצת אטום 2018-11-27 23:47:04

      אותי לימדו שאובססיה מראה על אינטיליגנציה גבוהה!
      או שסתם ניסו להשתיק אותי בדיפלומטיות....
      בכל מקרה,
      ברוכה הבאה למועדוןמגניב

       

      פצצה יקרה ואהובה שלי, הנה את באה לבקר אותי, וגם רואים עקבות שלך, נפלא.

      הפתעה לי בשבילך, אני תמיד הייתי במועדון הזה, אתה פשוט לא הכי טוב קראת אותי, ולא באת לבקר מספיק....

      Related image

       

        29/11/18 13:35:

      צטט: קלועת צמה 2018-11-26 15:16:40

      עוד סיבה למה כן כדאי לאמץ כלב :) ובאשר לאובססיות, כמו התמכרויות, ברור לנו מה לא, וקשה לנו עם מה כן (האיזון המבורך). מי אמר שאין אתגרים בחיים :)

      Related image

      החיים אכן מלאים בהם, ומכל דבר כדאי רק ללמוד.

        29/11/18 13:34:

      צטט: רונית אברהם 2018-11-26 07:26:27

      בית זה לא מוזיאון.

      איזה מזל שויתרת על האובססיה לניקיון..

      מלא בלגן = מלא חיים

      Related image

      נכון, הוא לא מוזיאון ולא אני צריכה לשרת אותו, אלא הוא ואתי. בדיוק.

      לוקח זמן להבין את זה.

        29/11/18 13:32:

      צטט: דו-קוטבי 2018-11-25 20:15:11

      בונבונייטה יקרה, כאחד שגר לבד פחות שנים מאשר עם משפחתי אני לחלוטין מבין אותך. כפי שכתבת טוב שחדלת עם "מסדר המפקד" בכל סופשבוע. אני אישית מאד אוהב לנקות את מעוני הקט והמטופח, מה שהביא לא מעט אקסיות להתפעל מהניקיון בדירותיי במשך השנים. אחלה פוסט, אהבתי מאד ותודה על התזכורת! שבוע מבורך בונבונייטה יקרה
      Image result for cartoon illustration of a wondering face
      תודה. אני אחרי העבר הפלילי שלי בדירת הורי, שם היה שונה לגמרי, התקפות הניקיון ההסטרי שלי היו די צפויות, עבור שנים וגם זה נרגע. הזמן עושה את שלו. מה גם שעם שני כלבים מאומצים זה מאד קשה לשמור על רמת נקיון שהייתי רגילה לעשות לבדי.
      שמחה שאהבת, מאד אוהבת את התגובות שלך, הן אמיתיות ומהלב.

       

        29/11/18 13:29:

      צטט: HagitFriedlander 2018-11-25 11:23:13

      כמה צחקתי ...וכמה טוב גם לצחוק אחרי שנפרדים מאובססיות...♥ האיורים נפלאים והפוסט מושקע כתמיד...:)

       

      תודה חברה, שמחה שחייכתי אותך, האיורים בגוף הפוסט אינם שלי, הציור בראש הפוסט בגדול שלי תמיד ומותאם קצת לתוכן הפוסט.

      Related image

        29/11/18 13:28:

      צטט: מאשהליימט 2018-11-24 18:02:11

      מקסים.
      תודה יקירה
      מזכיר נשכחות. פעם הייתי מגישה לאורחים סטים של כלים ורושמת לי במחברת אירוח (כן, הייתה לי מחברת אירוח...) באיזה סט כדי חס וחלילה לא לחזור על אותו סט פעמיים. ולא על אותה ארוחה.
      וואלה, זה מתחרה בי במידת ההגזמה והטירוף, ממש קטע, שטרם שמעתי עליו.
      גם הייתי ממש מנקה להם פירורים מתחת לפה ולידיים, שלא יהיו חלילה פירורים אפילו לא רגע אחד.
      הא???
      הייתי קמה ביום שישי בחמש בבוקר, אחרי שבוע של עבודה, ומנקה כל פינונת בבית. וגם מבשלת. לפני פסח בכלל הטירוף היה עולה למדרגות על...
      וואלה, נראה לי שאני נכנעת, את משיגה אותי בקפיצה קלה....לי אחרי נקיונות שבועיים כאלה כמעט לא היה מה לנקות בפסח....
      הזכרת לי נשכחות שטוב שהן נשכחות תודה לאל.

      וואלה תגובה נחמדה ששובבה את נפשי, תודה

      Related image

        28/11/18 18:15:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-11-24 12:22:53

      .

      מוטב מאוחר מאשר אף פעם

      עם הזמן דברים מתאזנים

      גמישות הינה חלק בנושא

      כל הכבוד ובהצלחה

      Image result for cartoon illustration of a happy mouse

      תודה.

      אלא שגמישות אינה מומלצת להשגת דברים בחיים, או למאבקים שונים.

        28/11/18 14:23:

      צטט: ofer ben z 2018-11-24 07:23:14

      ואת יכולה ומתמודת עם כל זה שאפו ...

      תוצאת תמונה עבור ‪scared dog‬‏

      לפעמים אין ברירה.

      מה שקשה לי להתמודד אתו זה חברים שבאים לבקר ומשאירים עקבות פעם בשנה, 

      יש כאלה שאין מהם נחת, אין צומי......קאפיש?

       

        28/11/18 14:18:

      צטט: עמנב 2018-11-24 00:39:34

      לעולם לא מאוחר מדי ללמוד! תודה על השיתוף. כתבת יפה את ה"ווידוי". שבת שלום, עמוס.

      תמונה קשורה

      תודה, שמחה לראותך ב"מחוזותי" אתה מוזמן תמיד, בכל מצב רוח והזדמנות

        28/11/18 14:17:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-11-23 21:13:16

      וואו איזה וידוי... בחיים לא הייתי מאמינה. העיקר שהסוף טוב.

      תמונה קשורה

       

      זה וידוי זה? 

      בקטנה חברה, בקטנה,,,,,

      יש לי הרבה יותר גרועים מימים בהם הייתי פרועה הרבה יותר, קטן עלינו....

        27/11/18 23:47:

      אותי לימדו שאובססיה מראה על אינטיליגנציה גבוהה!
      או שסתם ניסו להשתיק אותי בדיפלומטיות....
      בכל מקרה,
      ברוכה הבאה למועדוןמגניב

        27/11/18 18:17:

      צטט: flora2001 2018-11-23 19:10:17

      בחיים צריך לדעת מתי ולמה להשתנות לצערי ,לא כולם יודעים לעשות את זה .

      Related image

      אכן, לא כולם יודעים לעשות זאת, מפני שלא כולם מודעים למצב, ולא כולם יכולים.

      אני כפי שסיפרתי לא הייתי כל כך מודעת לזה, והשינוי חל לא ביוזמתי אלא בשל מקרים שקרו.

        27/11/18 18:14:

      צטט: shimenben 2018-11-23 15:59:27

      ויפה שעה אחת קודם. אני גדלתי בבית כזה אבל עברתי חינוך מחדש בקיבוץ שהתגייסתי לנח"ל...

      Image result for cartoon illustration of a smiling rat

      אני אישית אוהבת ואהבתי מאד קיבוץ, אך מעולם לא גרתי באף אחד מהם. אומרים שלא לכולם זו חווית ילדות יפה.

      אופי החיים שם אכן שונה מכל הבחינות.

        27/11/18 18:05:
      טוב שנגמלת!
        27/11/18 09:40:

      צטט: ד. צמרת 2018-11-23 15:13:41

      האובססיה שלי היא לצפות בסופר בנשים הפותחות את מיכלי חומרי הניקוי ומסניפות את הבוקט.

      מופתע

      כן, זו באמת אובססיה, אבל לא שלך, של אותם נשים.

        27/11/18 09:39:

      צטט: א ח א ב 2018-11-23 15:06:49

      חוק הכלים השלובים. הכל במידה..:)

       

      בחיים לא חייבים הכל במידה, זה מקלקל את ה fun במקרים מסוימים בכלל לא כדאי להקפיד על המידה  לשון בחוץ

        26/11/18 18:50:

      צטט: remei 2018-11-23 14:19:19

      להשתעבד לאובססיות קשה מאוד טוב שחלף

       

      ''

      כן, לפעמים יש יותר מזל משכל.....

       

        26/11/18 15:16:
      עוד סיבה למה כן כדאי לאמץ כלב :) ובאשר לאובססיות, כמו התמכרויות, ברור לנו מה לא, וקשה לנו עם מה כן (האיזון המבורך). מי אמר שאין אתגרים בחיים :)
        26/11/18 13:11:

      צטט: bonbonyetta 2018-11-26 13:11:37

      צטט: * חיוש * 2018-11-23 13:07:42

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      ברוך שפטרך מאובססיית הניקיון

      עכשיו שאת מאחוריי הרשתי לעצמי לצחוק כשקראתי את הקטע עם אחותך.

      אני לא הייתי אובססיבית אבל אהבתי להבריק את המרצפות ב- "סנו סופר פוליש"

      עד שכלבי לאסי שהלך מזמן לעולמו החליק והשתטח על הרצפה כשכל רגליו מפוסקות

      וכשהגיעו הילדים לעולם - ככל שגדלו הבנתי  שהבית נועד לחיות בו ולא להשתעבד לו,

      וקשה כל כך כל הזמן לשמור על הניקיון עם ילדים וכלב

      תודה ששיתפת אותנו

      * כוכב אהבה וחיבוקים אוהבים

      שבת טובה ושקטה

       

      Image result for cartoon illustration of a happy frog

      תודה חברה

        26/11/18 13:11:

      צטט: * חיוש * 2018-11-23 13:07:42

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      ברוך שפטרך מאובססיית הניקיון

      עכשיו שאת מאחוריי הרשתי לעצמי לצחוק כשקראתי את הקטע עם אחותך.

      אני לא הייתי אובססיבית אבל אהבתי להבריק את המרצפות ב- "סנו סופר פוליש"

      עד שכלבי לאסי שהלך מזמן לעולמו החליק והשתטח על הרצפה כשכל רגליו מפוסקות

      וכשהגיעו הילדים לעולם - ככל שגדלו הבנתי  שהבית נועד לחיות בו ולא להשתעבד לו,

      וקשה כל כך כל הזמן לשמור על הניקיון עם ילדים וכלב

      תודה ששיתפת אותנו

      * כוכב אהבה וחיבוקים אוהבים

      שבת טובה ושקטה

        26/11/18 13:09:

      צטט: ~ ~ 2018-11-23 10:43:11

      טוב שנגמלת

      גם מהמגורים בבית הורייך

      וגם מאובססיית הניקיון.

       

      Image result for cartoon illustration of a happy frog

      גמילה מהמגורים בבית הורי היתה לי אכן קשה מאד, אך זה היה באמת לפני הרבה שנים.

      הגמילה מהנקיון באה לי לא מרצון ובפחות מודעות זה פשוט קרה בשל המאורעות שאת חלקם מניתי, קרה.

      כמו שהפסקתי לאכול חיות, זה פשוט קרה, אם רציתי או לא, אבל זה סיפור אחר.

        26/11/18 07:26:

      בית זה לא מוזיאון.

      איזה מזל שויתרת על האובססיה לניקיון..

      מלא בלגן = מלא חיים

        25/11/18 20:15:
      בונבונייטה יקרה, כאחד שגר לבד פחות שנים מאשר עם משפחתי אני לחלוטין מבין אותך. כפי שכתבת טוב שחדלת עם "מסדר המפקד" בכל סופשבוע. אני אישית מאד אוהב לנקות את מעוני הקט והמטופח, מה שהביא לא מעט אקסיות להתפעל מהניקיון בדירותיי במשך השנים. אחלה פוסט, אהבתי מאד ותודה על התזכורת! שבוע מבורך בונבונייטה יקרה
        25/11/18 18:12:

      צטט: דוקטורלאה 2018-11-23 10:38:19

      תיאור קשה ומזעזע על קשיים פיזיים ופסיכולוגיים. הנחמה טמונה בכך שהוא עוסק בעבר והיום התנאים והמצב טובים בהרבה. להישארות של מבוגרים (במיוחד מבוגרות) בבית ההורים יש גם מחיר כבד. לא כל אחד ואחת יכול לשאת אותו. גם ההורים, או ההורה בבית, סובלים משהות זו. ההורה מצפה לנחת מילדיו, דהיינו נישואין ולידה של צאצאים, ובן/בת הצעירים רגועים בבית ההורים, בדרך כלל. עד שמתפרצת מחלוקת שקשה להשלים איתה, והצדדים נפרדים זה מזה. לרווחת שניהם. מבלי להיכנס לפרטי משפחה וצאצאיה, בכל גיל יש צורך לסדרי מגורים שונים. אבל, זה לא מתאים לכל המשפחות ולכל הילדים. ולכן עולות הבעיות, שאפשר לפותרן או חייבים להפריד כוחות. בקיצור, מי שחושב שהכל פשוט, טועה! באופן אישי אני מאחלת לך ״כל טוב״ בכל מסגרת שתחיי בה.

      ''

      תגובה ראשונה דוקטורלאה, תודה !

      לעזוב את בית ההורים אכן היה לי קשה, עשיתי זאת לאט אבל יסודי וטוב אחרי נסיון כושל של דירה שכורה לאחר השירות הצבאי. למדתי לקחים. אבל זה טבעי, אלה קשיים של הגיל הזה, וכולם עוברים אותם מוקדם או מאוחר.

      לרוב גם סוחבים אתנו משקעים מבית ההורים או הפכים שלהם כפי שקרה אצלי, אך החיים זורמים והדברים מתאזנים בסוף.

       

        25/11/18 11:23:
      כמה צחקתי ...וכמה טוב גם לצחוק אחרי שנפרדים מאובססיות...♥ האיורים נפלאים והפוסט מושקע כתמיד...:)
        24/11/18 18:02:
      מקסים. מזכיר נשכחות. פעם הייתי מגישה לאורחים סטים של כלים ורושמת לי במחברת אירוח (כן, הייתה לי מחברת אירוח...) באיזה סט כדי חס וחלילה לא לחזור על אותו סט פעמיים. ולא על אותה ארוחה. גם הייתי ממש מנקה להם פירורים מתחת לפה ולידיים, שלא יהיו חלילה פירורים אפילו לא רגע אחד. הייתי קמה ביום שישי בחמש בבוקר, אחרי שבוע של עבודה, ומנקה כל פינונת בבית. וגם מבשלת. לפני פסח בכלל הטירוף היה עולה למדרגות על... הזכרת לי נשכחות שטוב שהן נשכחות תודה לאל.

      .

      מוטב מאוחר מאשר אף פעם

      עם הזמן דברים מתאזנים

      גמישות הינה חלק בנושא

      כל הכבוד ובהצלחה

        24/11/18 07:23:
      ואת יכולה ומתמודת עם כל זה שאפו ...
        24/11/18 00:39:
      לעולם לא מאוחר מדי ללמוד! תודה על השיתוף. כתבת יפה את ה"ווידוי". שבת שלום, עמוס.
      וואו איזה וידוי... בחיים לא הייתי מאמינה. העיקר שהסוף טוב.
        23/11/18 19:10:
      בחיים צריך לדעת מתי ולמה להשתנות לצערי ,לא כולם יודעים לעשות את זה .
        23/11/18 15:59:
      ויפה שעה אחת קודם. אני גדלתי בבית כזה אבל עברתי חינוך מחדש בקיבוץ שהתגייסתי לנח"ל...
        23/11/18 15:13:
      האובססיה שלי היא לצפות בסופר בנשים הפותחות את מיכלי חומרי הניקוי ומסניפות את הבוקט.
        23/11/18 15:06:
      חוק הכלים השלובים. הכל במידה..:)
        23/11/18 14:19:
      להשתעבד לאובססיות קשה מאוד טוב שחלף
        23/11/18 13:07:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      ברוך שפטרך מאובססיית הניקיון

      עכשיו שאת מאחוריי הרשתי לעצמי לצחוק כשקראתי את הקטע עם אחותך.

      אני לא הייתי אובססיבית אבל אהבתי להבריק את המרצפות ב- "סנו סופר פוליש"

      עד שכלבי לאסי שהלך מזמן לעולמו החליק והשתטח על הרצפה כשכל רגליו מפוסקות

      וכשהגיעו הילדים לעולם - ככל שגדלו הבנתי  שהבית נועד לחיות בו ולא להשתעבד לו,

      וקשה כל כך כל הזמן לשמור על הניקיון עם ילדים וכלב

      תודה ששיתפת אותנו

      * כוכב אהבה וחיבוקים אוהבים

      שבת טובה ושקטה

        23/11/18 10:43:

      טוב שנגמלת

      גם מהמגורים בבית הורייך

      וגם מאובססיית הניקיון.

        23/11/18 10:38:
      תיאור קשה ומזעזע על קשיים פיזיים ופסיכולוגיים. הנחמה טמונה בכך שהוא עוסק בעבר והיום התנאים והמצב טובים בהרבה. להישארות של מבוגרים (במיוחד מבוגרות) בבית ההורים יש גם מחיר כבד. לא כל אחד ואחת יכול לשאת אותו. גם ההורים, או ההורה בבית, סובלים משהות זו. ההורה מצפה לנחת מילדיו, דהיינו נישואין ולידה של צאצאים, ובן/בת הצעירים רגועים בבית ההורים, בדרך כלל. עד שמתפרצת מחלוקת שקשה להשלים איתה, והצדדים נפרדים זה מזה. לרווחת שניהם. מבלי להיכנס לפרטי משפחה וצאצאיה, בכל גיל יש צורך לסדרי מגורים שונים. אבל, זה לא מתאים לכל המשפחות ולכל הילדים. ולכן עולות הבעיות, שאפשר לפותרן או חייבים להפריד כוחות. בקיצור, מי שחושב שהכל פשוט, טועה! באופן אישי אני מאחלת לך ״כל טוב״ בכל מסגרת שתחיי בה.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין