חברתי פטימה, השחיטה

רָאִית, חֲבֶרְתִּי פָטִימָה, הֵם שָׁחֲטוּ

שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה זְכָרִים

וְכָל הָאָרֶץ הֵצִיצָה, נִבְעֲתָה,                                                                                                                          הַכֹּל נִרְעֲשׁוּ, גָּעֲשׁוּ,

מַה זֶּה, כָּכָה מוֹצִיאִים לְהוֹרֵג,

בִּבְּרוּטָלִיּוּת שֶׁכָּזוֹ?

וְאָז סִפַּרְתְּ לִי בְּקוֹלֵךְ הַחַדְגּוֹנִי:

"אֲבָל כָּכָה עוֹשִׂים לָנוּ תָּמִיד,

 כָּכָה עָשׂוּ לַאֲחוֹתִי עַאִישָׁה

הַמִּסְכֵּנָה, שָׁחֲטוּ עַל כְּבוֹד הַמִּשְׁפָּחָה.

וְלֹא הָיְתָה שָׁם מַצְלֵמָה שֶׁתִּעֲדָה.

כִּי כָּכָה זֶה כְּבוֹד הַמִּשְׁפָּחָה,

מִתְבַּצֵּעַ בְּצִנְעָה

וְהַדָּם זוֹרֵם

כְּנַחַל, לֹא, הוּא זוֹרֵם כְּנָהָר

שׁוֹצֵף, כַּיַּרְדֵּן,

אֲבָל לַנָּהָר אֵין מַצְלֵמָה

וְהָאָרֶץ אֵינֶנָּה רוֹאָה.

אוֹ אוּלַי אֵינֶנָּה מְשִׂימָה עַצְמָהּ רוֹאָה.

נוּ מֵילָא, נָשִׁים..."

הוֹ,פָטִימָה יַקִּירָתִי,

הַאֻמְנָם פָּתַחְתִּי פֶּצַע שֶׁאֵינֶנּוּ מַגְלִיד.

פָטִימָה חֲבֶרְתִּי,

אֵיךְ אַתְּ שׁוֹתֶקֶת מִתַּחַת

לִרְעָלָתֵךְ.

"וְאִם אֲדַבֵּר מִי יִשְׁמַע?

מִיָּד אֲקַבֵּל מַאֲכֶלֶת חַדָּה

וְאַשְׁאִיר אַחֲרַי

 אֶת יְתוֹמַי..."

פָטִימָה יְקָרָה,

אַתְּ זְקוּקָה לַעֲדָשָׁה,

פָטִימָה יְקָרָה,

גַּם אַתְּ זְקוּקָה לְמַצְלֵמָה,

שֶׁהָאָרֶץ תִּרְאֶה בְּעָנְיֵךְ,

שֶׁהָאָרֶץ תִּשְׁפֹּט

אֶת אֲדוֹנֵךְ.

©  כל הזכויות שמורות

ר. מיפו