כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    צ'ה?, צ'ק ללא כיסוי ! ושיר...

    8 תגובות   יום רביעי, 5/12/18, 12:38

     

    ''

     

    הוא חבש את הכומתה שלו באדיקות רבה יותר מרפול, ואין בעולם פעילים אקטיביסטיים (ולא חשוב באיזה נושא והקשר) שאינם מצויידים ב"טי שירט" האולטימטיבי: זה שהפרופיל שלו מודפס עליה, חובש את הכומתה, כמובן...


    סיפורו של צילום -


    ב-4 במרץ 1960, חודשיים לאחר שפידל קסטרו סיים את החלק הצבאי של המהפיכה, התפוצצה אוניית מטען בנמל האוואנה, LA COBRA.

    הפיצוץ היה קטלני, עשרות הרוגים ומאות פצועים.

    למחרת אירגן קסטרו עצרת-זיכרון לזכר ההרוגים, שם נאם בפני עשרות אלפי המשתתפים.

    צלם אופנה מקומי אלברטו קודרה, שלימים הפך לצלם הרישמי של קסטרו, צילם בעצרת כמה גלילי פילם.

    משלל הצילומים שפותחו שבה את עיניו צילום אחד. היה זה צילום פניו של צ'ה גאוורה, הלוחם ההירואי.

     בצילום מופנים פניו של גאוורה מעט לצד שמאל ועיניו כמו נעוצות בנקודה דימיונית במעין מבט פילוסופי, מהורהר-משהו...

    קורדה, שהועסק ע"י העיתון הקובני "רבולוסיון", העביר את הצילומים לעורכו אך הלה לא התרשם במיוחד מהצילום של צ'ה...

    קורדה מצידו עשה מספר העתקים מהצילום וחילק אותם לחבריו הקרובים.


    בשנת 1967 נתפס צ'ה גאוורה בבוליביה.

     האיש כבר לא נחשב באותה העת לאחד מ"גיבורי המהפיכה":

     הוא סולק מקובה על ידי קסטרו. הוא נכשל בכול פעיליותיו האנרכיסטיות (זאיר, ארגנטינה ובוליביה). ברה"מ ניערה חוצנה מעליו ובכלל..., במשך החודשים האחרונים לפני שנתפס הוא עסק בבריחה מתמדת ובניסיון להיחלץ בחיים מבוליביה.

    קצין הצבא הבוליביאני ששבה אותה סיפר שמראהו החיצוני של גאוורה היה אומלל:

     הוא היה פצוע ברגלו. שיער ראשו מגודל, זקנו סבוך. האיש היה מלוכלך ומסריח. בגדיו היו קרועים למחצה והכומתה המפורסמת שלו הייתה מטונפת להחליא. היו ברשותו אקדח (ללא מחסניות...) ו-2 שעוני רולקס...


    גאוורה היה תפוח-אדמה לוהט בידיו של צבא בוליביה, איש לא רצה בו.

    לאחר מספר ימים בשבי התקבלה ההוראה להורגו.

    בבוקרו של ה-9 באוקטובר 1967 נתבקשו מתנדבים להוציא לפועל את הפקודה.

     בניגוד למיתוס לפיו לא נמצאו מתנדבים לביצוע הפקודה, רבים מחיילי פלוגת המשמר התחרו ביניהם על הכבוד לשים קץ לחייו של גאוורה והם עשו זאת מתוך תחושת מיאוס כלפי האיש.

     מתוך המתנדבים הרבים נבחרו 2 והם ביצעו את הירי ללא שום טקס והדרת-כבוד כול-שהוא ושוב..., בניגוד למיתוס, לגאוורה לא היה כבר מה לומר אל אלה שירו בו...


    במהלך אותה השנה, עוד לפני הוצאתו להורג של גאוורה, נכח בקובה פעיל השמאל האיטלקי פלטרינרי.

     מותו של גאוורה יצר עניין מחודש בדמותו ופלטרינלי פנה למערכת העיתון "רבולוסיון" לקבל פרטים. הוא הופנה לקורדה, הצלם. הלה העניק את צילומיו של גאוורה ללא תמורה, בהם גם ה-צילום ה-מפורסם.


    לאחר ששב לאיטליה פירסם פלטרינרי ספר על המהפיכה בקובה, על עטיפת הספר: ה-צילום ה-מפורסם.

    הספר הצליח מאוד באיטליה ועדיין..., הצילום היה ידוע רק ב..., איטליה.


    אמן-גרפי מאירלנד בשם פיצפטריק, שהעתק ספרו של פלטרינלי הגיע לידיו, הבין את הפוטנציאל לתפוצת הצילום: הוא הקים חברת-דפוס שהמוצר היחיד אותו הדפיסה היה הצילום המיוחד של גאוורה.

    הצילום הופץ באירופה ואירגוני שמאל רבים החלו להשתמש בו כלוגו להפצת מסריהם. מכאן ואילך הדרך לפירסום כלל-עולמי של הצילום הזה, הייתה קצרה.


    קצת פחות משנה אחרי מותו של גאוורה, בחודש מאי 1968, פרצו מהומות הסטודנטים בצרפת, בעיקר – בפריז. צילומו של גאוורה נישא בראש חוצות והכיסוי העיתונאי הכלל-עולמי של ההפגנות הפכו את מנהיג המהומות, דניאל כהן-בנדיט, למפורסם בעולם כולו.

     כהן-בנדיט לא הרפה מידו ולו לא לרגע מצילומו של גאוורה.


    מפרסמים החלו להשתמש בצילום לפירסום מוצרים שהקשר בינם לדמותו של גאוורה הייתה מקרית לחלוטין, אם בכלל...


    בארה"ב זכה הצילום למעמד אייקוני עקב הדפסת הצילום ע"י אנדי וורהול בתור טריפטיכון זהה לזה של מרילין מונרו. למעשה..., היה זה עובד זוטר של וורהול שעשה זאת בהחבא. הוא מכר אותו לגלריה באיטליה, לא ידיעתו של וורהול..., כאשר וורהול שמע על כך הוא העניק את ברכתו בדיעבד בתנאי אחד: שהרווחים מהפצת הטריפטיכון יזרמו לכיסיו שלו...


    ובחזרה לכותרת: צ'ה גאוורה, צ'ק ללא כיסוי.


    עשרות, אם לא מאות, ספרים ומאמרים פורסמו על גאוורה. הראשונים שבהם העניקו לדמותו של גאוורה הילה רומנטית-משהו. אבל..., ההתפכחות (גם אם הייתה איטית...) הגיעה, כדרך שמן הצף על מים.

    כי..., למען האמת?,

     גאוורה, המהפכן האנרכיסטי, לא היה מוצלח במיוחד בשדה-הקרב.

     אף שהוא פירסם ספרים וכתבים על היתרונות של "מלחמת גרילה" ובהן שלל עצות-פז על שיטות גרילה כאלה ואחרות הרי שבמציאות..., כמעט בכול הקרבות בהם הוא פיקד על כוחות סדירים באמצעות ה"שיטות" שלו, הוא נחל הפסדים.

    נכון, הוא עצמו היה לוחם אמיץ ולא נרתע מהובלה חייליו בקו האש הראשון ואף נשא על גופו שלל צלקות שהעידו על כך.

    ויחד עם זאת, האיש היה צמא-דם חסר מעצורים:

     מעולם הוא לא לקח שבויים, בחיים. הוא לא בחל להרוג גם אזרחים תמימים, תושבים מקומיים שנקלעו אל אזורי הקרבות משום שלא הספיקו להימלט מהמקום. הוא עצמו נטל חלק מההריגות הברוטאליות האלה.

    גם על אנשיו שלו, הוא לא חס. הוא לא היסס להרוג את מי שהפר פקודה ואו במי שלא מילא את פקודותיו על בוריין ועד תומן. הוא לא ריחם גם על אלו שהעזו להביע ביקורת על אותן הפקודות...


    בבוליביה, שם נתפס והוצא להורג, הוא הגדיל לעשות: בימים הספורים בין שבייתו לבין הוצאתו להורג הוא שוחח מספר פעמים עם קצין-הצבא ששבה אותו.

    הקצין הבוליביאני הביע תדהמה נוכח ניסיון המהפיכה אותו ניסה לעשות בבוליביה והוא הטיח בפניו של גאוורה את חוסר התוחלת של ניסיון זה: בבוליביה כבר הייתה מהפיכה, שהצליחה.

    למעשה..., משנת 1825 עת קיבלה בוליביה את עצמאותה ועד תחילת שנות ה-80 של המאה העשרים היו במדינה עשרות (אם לא מאות...) מהפיכות.

    בתקופה שגאוורה היה שם הודח הרודן התורן ושורה של חוקים אגרריים יושמו בהצלחה לטובת האזרחים.

    גאוורה המושפל הודה שהיה לו "מודיעין חסר"..., וזה האיש שבספריו כתב ש-3 המילים החשובות והבסיסיות בכול לוחמת-גרילה הן: מודיעין, מודיעין ו..., מודיעין.

    אגב...,

    רק בשנת 2008 התבטאה משפחתו נגד ממסחור היתר של צילומו, ואפשר להבין אותם: הם מעולם לא קיבלו ולו לא סנט שחוק אחד, כתגמולים...


    ושיר, ברוררר (כמו כנף של ברבור, כך אומרת עדנה...)


    השיר Hasta Siempre, Comandante נכתב והולחן ע"י הקובני קרלוס פואבלה.

    בשיר, שיצא בשנת 1965, מתייחס פואבלה למכתב הפרידה שהשאיר אחריו צ'ה גאוורה לאחר שעזב את קובה.

    השיר זכה לעשרות גירסאות-כיסוי בעולם הלטיני.

    אני בחרתי להניח כאן את גירסת-הכיסוי של סילביו רודריגז.

    רודריגז בן ה-71 נחשב לטוב מבין זמרי ה"פולק" הלטיני ולאחר מהטובים מקרב היוצרים-מבצעים של המוזיקה הלטינית. בקובה מולדתו הוא נקרא בחיבה, "הג'ון לנון הקובני". בקרב העם הקובני יש לו שם-חיבה נוסף, La Maza (הפטיש).

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        אתמול 22:55:
      מעניין.. תודה.
        אתמול 13:32:
      בועז כאן כבר עלית על עצמך. מדהים הסיכום של חייו ומותו של סמל אייקוני המוכיח כי בין האמת למיתוס יש מרחק כה רב.
        7/12/18 17:00:

      ממש מעניין הסיקור הזה שהבאת כאן על האיש, האגדה והמציאות.
      והשיר... איזה ביצוע מהפנט!

        7/12/18 13:42:
      בין אמר לעשה - ת"ק פרסה. מעניין, כדרכך..
      תודה על התחקיר. (למהפכנים, תדיר, יש רקורד שמבוסס על מעט מדי מציאות).
        6/12/18 11:07:

      ישנו סרט עליו לפני שהפך לרוצח "דרום אמריקה על אופנוע"

        6/12/18 07:52:
      צ'ה גאוורה...היה חתיכת חרא. לא קטן. גדול. מעניין איך דמותו הפכה לאיקונית בקרב שוחרי האנרכיה ומתנגדי משטר וסדר למיניהם. אוהדי כדורגל במיוחד.
        5/12/18 23:20:
      היה לי כייף לקרוא, להזכר וגם ללמוד

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי