אתמול והבקר הוידוי שהתרחש בבית המשפט הזכיר לי את השיר הזה שכתבתי לפני שנים לאחר ששמעתי מקרה של ילד שהיה רעב וראה ילד שאכל פיצה....
השיר בספרי "שירי חברה ומחשבה תחילה"
הַתְּשׁוּקָה לְפִּיצָה
הוּא רָאָה אֶת הַפִּיצָה נוֹטֶפֶת גְּבִינָה צְהֻבָּה
וּפִיו נָטַף רִיר.
הַפִּיצָה נִרְאֲתָה נִפְלָאָה בְּיָדָיו.
לֹא הֵבִין לָמָּה הַמְּהוּמָה,
הוּא חָטַף אוֹתָהּ מִידֵי הָאַחֵר?
אָז מָה,
הִיא הֲרֵי נִפְלָאָה
וּפִיו חָשַׁק בָּהּ, לְהַטְבִּיעַ שְׂפָתָיו עָלֶיהָ.
אַחַר כָּךְ הַגְּבֶרֶת עָמְדָה מֵעָלָיו וְשָׁפְכָה מִלִּים
מִדְּלִי פִּיהָ וְחִשּׁוּקֵי שִׁנֶּיהָ לֹא יָכְלוּ
לַחְשֹׁק אוֹתוֹ,
אֶת פִּיהָ
אָז הוּא חָשַׁב עַל הַפִּיצָה
וְרָאָה אֶת הַיֶּלֶד אוֹחֵז בָּהּ...
© כל הזכויות שמורות
ר.מיפו.
