כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    "אהרוני וגידי עושים את אמריקה ושהטבעונים יקפצו"

    2 תגובות   יום ראשון, 23/12/18, 20:37

    "אהרוני וגידי עושים את אמריקה ושהטבעונים יקפצו"

    (הארץ, אריאנה מלמד)

     

     

    ממש הבוקר עמדתי בתחנת האוטובוס בדרך הביתה מארוחת בוקר בתל אביב. לתחנה הגיעה בחורה צעירה, ובזווית עיני ראיתי אותה מתבוננת בפרסומת שהוצבה על דופן תחנת האוטובוס ומשתמשת בה כבראי על מנת לסדר את שיערה. 

     
    חלפה במוחי מחשבה קצת זדונית וגם מעט מצחיקה. מה אם הפרסומת שנמצאת שם, אליה לא שמתי לב עד עכשיו, היא פרסומת לדבר נוראי? מה אם מדובר בפרסום נגד המשלוחים החיים או חמור מכך, פרסומת למכירת בשר? מה יקרה אם הראי הציבורי הזה הוא בעצם אובייקט תאווה בעצמו, ועוד אובייקט המתאר אלימות? 

     
    הבטתי בפרסומת. זו הייתה פרסומת לארונית ספרים ברשת גדולה. מיד חשבתי מה יקרה אם אזמין אחת כזו הביתה. לא תזיק לנו עוד ארונית כזו. אני אבדוק את העניין כשאגיע הביתה באתר שפורסם בפרסומת.
    ואז הבנתי: אלוהים אדירים – פרסומת עם דוגמנית הצליחה לעבוד עלי!
    -
    אני מספר את הסיפור הזה לא על מנת להציג את עצמי כמי שנפל קורבן לפרסומת בצורה הבזויה ביותר (אני מגזים, סליחה), אלא דווקא בגלל מה שחשבתי לאחר מכן.

    חשבתי: "אם אכתוב על מה שקרה, אני מסתכן בכך שאנשי מכירות יקראו את הפוסט הזה וישלמו לדוגמנים ודוגמניות כדי שיסתובבו ליד פרסומות ויתפעלו מהן, על מנת שאנשים סביבם ישימו לב למוצרים המפורסמים.

    כן, זו חשיבה מעט פרנואידית, אבל אני בטוח שאם דבר כזה יקרה הוא לא באמת יפתיע אף אחד מאיתנו.


    אני מסתכן בלהישמע אליטיסט אבל נסו אולי לקרוא זאת בצורה מעט קומית או אקסטרווגנטית יתר על המידה – אבל הסיבה שחשבתי שאותם אנשי מכירות ינהגו ככה הייתה מתוך המחשבה שהם, בניגוד לחבריי שיקראו על האירוע הזה, לא יצליחו להבין את האופן הפיוטי והאירוני בה תיארתי את אותו הרגע בו פרסום באמצעות דוגמנית התממש מולי בעולם התלת ממדי ולא בתוך הדימוי המודפס של הפרסומת (איפה הפרסומת נגמרת ואיפה העולם האמיתי מתחיל?


    האם אנחנו חיים בתוך פרסומת אחת גדולה? אירוניה מסוג זה), אלא רק דרך ההבנה הצינית שהם יכולים להרוויח כסף ממצבים כאלה. הם, אותם אנשי מכירות, חשיבתם מוגבלת ופעולתם מוגבלת. הם אינם מסוגלים לנסות ולשאוף להבין את העולם בצורה פיוטית או ביקורתית, אלא רק בדרך הקפיטליסטית של רווח כלכלי, כמו תינוקות שהאינטראקציה היחידה שלהם עם אובייקטים סביבם היא דרך הנשיכה.

    -

    את ההגבלה הזו (לאו דווקא מוגבלות, אלא הגבלה – יותר אידיאולוגית, דתית ומתוך כוונה) אפשר לראות אצל גידי גוב וישראל אהרוני, כך לפי הטקסט שכתבה אריאנה מלמד על התוכנית שלהם (ובאמת- אולי כדי להגן על עצמנו מחשיפה לחד-ממדיות הזו שלהם, אולי עדיף לא רק לא להיות סביבם כשהם אוכלים לובסטר שזה עתה היה חי ונושם, וכך נשלק למוות וגם לא לראות את הרגע הזה על המסך, אלא רק לקרוא עליו דרך כתבה שמרוחקת אפילו יותר מהאירוע המקורי האכזרי).

     

    כמו אותם אנשי מכירות דמיוניים, גם על פי כתבתה של מלמד אפשר ללמוד שכל מפגש של ישראל וגידי עם בעלי חיים הוא בהכרח השלכתם של אותם יצורים חיים אל גוב האריות. בין אותם לובסטרים אומללים, דרך דגים, המבורגרים ופנטזיה על בשר הארמדיל ושניצל תמסח, אי אפשר שלא לצאת ממה שמלמד מתארת כמה שייפתח רעב קיצוני אצל קרניבורים (בני אדם שמכנים את עצמם קרניבורים סובלים בדיוק מאותו העיוות שנראה היטב לעין אצל אנשים שהולכים לאכול בשר במסעדות כשהם חמושים בקסדות ויקינגים מפלסטיק וסינרי ניילון כדי להגן על בגדיהם) עם כאב ראש רציני נוכח המחשבה שבניגוד אלינו, אהרוני וגוב פשוט אינם מסוגלים לחשוב על קיומם של יצורים אחרים שלא דרך בלוטות הטעם שלהם.

     

    זה לא סתם הדוניזם וזו אינה הרפתקנות בלבד.

    אני חושב על כך ונזכר בסרט תיעודי שראיתי פעם על בתי יתומים בסין, שהתמקד בילד בן שש שמעולם לא קיבל חיבוק ולא לקח חלק באינטראקציה אנושית, וכל מה שהוא יודע לעשות זה לנגוח בקירות ובילדים אחרים.

    מאחר ולא כדאי לבחון שום דבר בחד ממדיות, אני חושב שראוי לשים לב שזו לא רק תכנית טלוויזיה על אוכל, אלא גם סיפור אפי של כישלונות חוזרים ונשנים להתייחס ליצורים חיים בדרך שונה מזו בה חור שחור מתנהג לאבק הקוסמי סביבו; סירוב מתמיד ונחוש להפסיק לנגוח ולהתחיל להכיר במי שעומד (או עמד) מולנו.

    -

    מלמד נוזפת בסוף הכתבה במי שהזדעזעו מהמחשבה על אכילת ארמדילו או תמסח.
    "תפסיקו להתחסד. מבחינה מוסרית אלה אינם שונים מעוף לשבת. ולא פחות טעימים".

    יש כאן כמובן אמת, ומי שמרחמים על התמסח ולא על הפרה, החזיר, הדג, התרנגולת או הכבשה שבצלחתם פשוט מעריכים את האקזוטיות ולא את החיוניות של בעל החיים. מנגד, אבל, יש כאן פרשנות נוספת שכדאי לשים לב אליה.

     

    בזמן שמי שקוראים להפסקת האלימות כלפי בעלי חיים משווים את הארמדילו לתרנגולת על מנת להגן על החיים, במקרה הזה מדובר בהשוואה לצורך הנצחת ההרג כדרך היחידה להתבונן בעולם סביבנו.

     

    אל תסתפקו בלהרוג רק את אלו להם אתם בזים מגיל אפס כאן במזרח התיכון.

    העונג האמיתי הוא בחוסר היכולת להעריך אף אחד, ולבוז בצורה רחבה לכולם.

     

     

    ''

    צילום מתוך הכתבה


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/18 22:46:
      פוסט חשוב. תודה אורן!
        23/12/18 21:09:
      נשמעת כתבה שמגבירה את הזוועה... טוב שלא ראיתי אותה