כותרות TheMarker >
    ';

    עמית

    5 תגובות   יום שלישי, 25/12/18, 18:17

    למחרת היום כאשר יצא טאו בדרכו לאסוף את עיתון הבוקר, ראה מרחוק את דמותה של ולרינה, בצעדים מדודים של ראשית בוקר, כוס קפה מהבילה בידו, מחממת את ידיו מצינת הבוקר החורפי, הוא ניגש אליה לברכה שלום.

    שלום חברתי הקטנה הוא אמר מוקדם כל כך בבוקר ואת נראית כל כך מהורהרת ועצובה אמר ברוך מנסה במעט לנחמה באמצעות נעימת קולו.

    שלום טאו, אמרה בקול כעוס במעט, חנוק מדמעות.

    זה הכול ביגלל עמית אמרה בקול כעוס

    עמית? הוא שאל, מנסה לבחון בעיניו עם ניפצעה או נפלה, או עם ניכרו בה סימני חבורות כלשהן, אך כלום. רק עינה הביעו בלבול נסוך בעצב.

    עמית, זה עמית, הילד של השכנים הוא גדול מימני וחושב שהוא יודע הכול.

    רוצה לספר לי ולרינה שאל, 

     

    היא הביטה בו במבט ממושך, מהרהרת בינה לבין עצמה אם לספר לו על עמית.

    לבסוף החליטה, לקחה את ידו בידה הקטנה הובילה אותו לספסל שעמד בחצר הגינה. 

    תשב לידי, היא ביקשה, התיישבה על הספסל רגליה הקטנות מתנפנפות באוויר מרימה את מבטה אליו.

     

    היא התבוננה בו ארוכות, כאילו  ניסתה לראות אם אכן הוא ה"מבוגר הטוב" שאתמול החליטה שהוא, ואז אמרה:

    עמית הוא שכן שלי הוא גדול מימני, והוא יודע הכול, כך הוא אומר. אבל אני יודעת שהוא לא יודע הכול ושאין אף אחד בעולם שבאמת יודע הכול...

    את צודקת לגמרי חברתי הקטנה, הוא חייך אליה ברכות, אין אף אחד בעולם שיודע הכול הייתי אומר שאולי אפילו הרבה מאוד, יודעים רק קצת..  

    בבת אחת חזר לעיניה הכעס בהיזכרה באירוע מאתמול כשציירה בגיר על המדרכה ליד הבית.

    ישבתי בחוץ, היא התחילה לספר, וציירתי עם חבילת גירים שקיבלתי במתנה. היו המון צבעים בחפיסה ואני כל כך נהנתי לצייר שביכלל לא שמתי לב לעמית. רק שפתאום שמעתי את הקול שלו ממש לידי. הציור הזה לא טוב, הוא אמר, הוא לא יפה ביכלל, הוא שלף את בלוק הציור מתיק ביה"ס שלו ואמר, את רואה ולרינה זה ציור טוב!  היו שם בציור איש וכלב והציור היה מאוד ברור ויפה. 

    ולרינה הפסיקה את שטף דיבורה והסתכלה עמוק לתוך עיניו של טאו. נוכחתו המרגיעה של טאו הרגיעה אותה היא הרגישה בטוחה לצידו, הכעס שאחז בה לפני דקות מיספר נעלם כלא היה.

    טאו, היא שאלה, מתי יודעים מתי משהו הוא  טוב?

    טאו הביט  בחברתו הקטנה, נידהם ונבוך מהשאלה שתפסה אותו בהפתעה גמורה. הוא לא היה רגיל לשוחח על נושאים כאלה ביכלל, ובטח שלא עם ילדות בגילה של ולרינה אך מנסיונו אתמול בגן המישחקים, ידע, שתשובה מתחמקת לא תספק את ולרינה ושהיא שואלת בשביל  לקבל תשובה.

    הוא הפנה את מבטו לעבר קבוצה של דרורים שטיילו בגינה בנחת, ומרחוק ראה את החתול של השכנה מביט בהן בעיניים משועממות.

    טוב.. הוא אמר.. טוב... המילים ברחו רחוק מימנו, שנים רבות כל כך הוא שאל את עצמו את אותה שאלה ממש ועד היום הוא לא ממש מצא תשובה שתשביע את רוחו ותשקיט את תהייתו וחוסר השקט שפעמים רבות כל כך הייתה מעלה.

    ולרינה הביטה בו בעינים צמאות לתשובה.

    גל של אהבה הציף את ליבו למראה היצור הקטן המלאכי שישב לצידו.

    את חשבת שהציור שלך יפה, הוא שאל, את חשבת שהוא , "טוב"?

    כן היא אמרה. חשבתי שהוא טוב, ושהיסתכלתי עליו אחרי שעמית הלך, אמרתי לציור שלי בקול רם: בעיני אתה יפה מאוד.

    טאו צחק, הוא ידע שאין צורך שיכביר במילים כיוון שהילדה הקטנה והחכמה הזו שניחנה בתבונה טהורה, תמצא בעצמה מילים, אם רק ייתנו לה מספיק מקום לבטא את מחשבותיה.

    הוא לא היה מדוייק ביכלל, טאו, ציירתי איש וכלב, האיש היה קצת דומה לך טאו היא חייכה, הוא היה ארוך כמו שרוך עם משקפיים... הוא צחק. הוא לא נראה כמוך אבל הוא היה ממש אתה, כי כשציירתי אותו ציירתי אותך. ושסיימתי לצייר, מאוד אהבתי את מה שציירתי, וחשבתי לעצמי שזה ביכלל לא קשור המילה שעמית אמר, "טוב". 

    את יודעת ולרינה, אמר טאו ורצינות ניכרה בקולו, הוא ידע שאין משמעות לגיל בשאלות המגיעות מהלב, אני שנים שואל את עצמי את השאלה הזו.. גם לי יש אנשים כמו עמית שאומרים לי לעיתים שמה שאני עושה הוא לא "טוב" או שזה "לא נכון" רק שהם אומרים את זה בצורה קצת אחרת במילים יפות שמבוגרים יודעים להגיד, אבל בעומק בעומק של המילים שלהם הם מתכוונים בדיוק למה שעמית אמר. ואז, לפעמים, אני בדיוק כמוך, כועס לפעמים גם נעלב ובעיקר לא מבין למה הם מתכוונים כשהם אומרים "טוב". 

    הם ישבו שניהם בוהים ומחייכים על הספסל, רוח שקטה של בוקר עברה בינות העצים והעלים רישרישו כאילו עונים באהבה למגעה של הרוח. 

    אתה יודע טאו, אמרה ולרינה, אני לא חושבת שיש דבר כזה "טוב", אני חושבת שזה המצאה של מבוגרים. משהו כזה שהם המציאו בשביל לעשות סדר. אם אני חושבת שהציור שלי טוב ועמית חושב שהוא לא טוב. אז זה יהיה נכון לכול דבר ובכול דבר היא המשיכה בקול מהורהר. נכון טאו?

    טאו הסתכל עליה, קולה העדין השקיט את רוחו שסערה ולא מצאה מרגוע מיזה ימים רבים. כמו מרחוק החל להתנגן במוחו שיר ילדות שאהב כל כך לשמוע. כמה אמיתיות ומנחמות היו מילותיו..


    "ופשוטים 
    הדברים וחיים 
    ומותר בם לנגוע 
    ומותר לאהוב 
    ומותר ומותר לאהוב 

     

    לאה גולדברג הניפלאה, אם הייתה לך בת היא וודאי הייתה ולרינה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/19 18:04:

      מרגשת שאת...
      ולא, אין דבר כזה "טוב". המציאות היא בעיני המתבונן.
      ❤❤❤

        31/12/18 18:28:

      צטט: * חיוש * 2018-12-28 11:15:20

      חיוש יקרה ואהובה

      מילותייך מציפות אותי בשמחה 

      ובחום

      תודה מקרב לב 3>

        31/12/18 18:26:

      צטט: א ח א ב 2018-12-28 06:32:59

      ומותר ומותר לאהוב
      אכן... כמה יקרה מעצימה ומגדלת
      קרובה ורחוקה בעת ובעונה אחת
      תודה אחאב!
        28/12/18 11:15:

      יעל יקירתי נשיקה

      התמוגגתי לקרוא את הסיפור

      ואת המסר והתובנה צריך להפנים

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      שבת טובה ושקטה

        28/12/18 06:32:
      ומותר ומותר לאהוב

      תגובות אחרונות

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין