כותרות TheMarker >
    ';

    כף יד קטנה גדולה

    6 תגובות   יום חמישי, 27/12/18, 14:54

    ומה אתה חושב טאו? קטעה את חוט מחשבותי שדהרו אחורה בשנים לשנים שהייתי יושב שעות שקוע עמוק בסיפרי השירה של לאה גולדברג.. ולא מרגיש בזמן העובר..,

    לגבי מה? עניתי בפיזור דעת, לגבי עמית אמרה ברטינה, אתה חושב שזה נכון שהוא מצייר יפה יותר מימני?

    לא! עניתי ממש לא. לפתע קמה על רגליה ואמרה בקול החלטי -  בוא! אמרה, ומשכה אותי בידה. רגלייה הקטנות טופפו במהירות על המידרכה ואני בצעדים קלים אחריה. לאן? שאלתי. אני חייבת להראות לך משהו היא אמרה, סוג של מצוקה נשמע בקולה. צעדנו יחד בצעדים מהירים. ולרינה הייתה ניסערת היה חשוב לה מאוד להראות לי דבר מה שהתחלתי להבין תוך כד צעידה שהוא ככל הנראה הציור שציירה אתמול. אני מקווה שהוא עדיין כאן.. מילמלה כמו לעצמה, מקווה מאוד מאוד.. מילמלה בשקט. לפתע נעצרה, נעמדה במקומה והחלה מחפשת דבר מה בעינה, כבור כמה דקות הרימה את אצבעה ואמרה - הנה, ידעתי שאמצא חייכה. הסתכלתי. פסיפס אינסופי בשלל גוונים וצורות ניגלה לעיני, שמחת חיים מתפרצת בצבע וצורה, היא משכה בידי וכך התהלכנו ביחד סביב ציור הריצפה. כאן מצוייר האיש הסבירה, קווי אורך ורוחב מתפתלים בשלל כיוונים וצבעים היו 'האיש',  ולידם צורות אליפסה ועיגולים מתפתלים ששולבו יחד בגווני אדום כתום זהוב ואפרסק  היו ה 'כלב'.

    בעודנו מתבוננים בציור שציירה שאלה אותי לפתע ולרינה - מה זה נכון טאו?  יש דבר כזה?

    עמדתי שם מתבונן בציור המתוק מלא שמחת החיים הפרעות והשובבות,שציירה, ופתאום באופן כלל לא מוסבר ומפתיע עלו דמעות בעיני. ולרינה התבוננה בי בפליאה וקצת בהלה. אוי, היא אמרה, לא אהבת ביכלל. קולה נישבר.

    התכופפתי כדי שנוכל לעמוד בגובה שווה מול הציור הקסום של ולרינה. לא חברתי הקטנה, אמרתי, זה אחד מהדברים משמחי הלב והיפים ביותר שראיתי לאחרונה, ולרינה ניתקה את ידה מידי והחלה לרקוד, היא רקעה ברגליה בריצפה והסתובבה במעגלים סביבי, ידעתי היא שרה,  ידעתי שתבין. 

    אבין מה? התבלבלתי לרגע.

    שתבין שעמית טעה, שהוא לא הבין ביכלל.

    הפרצוף שלי ככל הנראה הקרין מעט מבוכה, ולרינה הסתכלה עלי וצחקה. שב היא אמרה. התישבנו אחד ליד השני על המדרכה קרוב קרוב לציור. 

    נכון שמבוגרים תמיד חושבים שהם מבינים ויודעים הכול, היא שאלה ומבטה היה רציני ביותר.

    כך לפחות הם רוצים הרבה פעמים להאמין אמרתי. אז עמית הוא כמו מבוגרים אתה מבין, הוא בכיתה ה' וחושב באמת שהוא ממש ממש גדול. אוקיי... אמרתי ו..., ניסיתי לרדת לסוף דעתה. אצל 'מבוגרים' החיים זה כמו... כמו.. שידת המגרות שלנו בגן. לכול מגרה יש מדבקה עם תמונה שמסבירה מה יש בפנים: ציורים. פלסטלינה. צבעי גואש. ואסור לערבב.

    כשמבוגר רואה ציור של ילד הוא הרבה פעמים יגיד לו : אוי מתוקי זה נורא יפה.. אבל בלב הוא יגיד לעצמו קשקוש בלבוש.., כמו שעמית אמר לי.

    ישבנו שותקים אחד ליד השני כמה דקות ארוכות..

    את יודעת ולרינה, אמרתי, מה הדבר שאני הכי אוהב לעשות? ולרינה הביטה בעיני הצבי הגדולות שלה, מחכה לשמוע מה אגיד.

    לכתוב. אני אוהב לכתוב. לכתוב כל מיני דברים... סיפורים, שירים, מחשבות. אני יושב בבית וכותב, אנשים לא תמיד מבינים את זה שמה שאני עושה זה לכתוב זה נראה להם מוזר, משונה, יוצא דופן.., כי זה אחרת מימה שהאחרים עושים, כמו עמית והציור שלך.. בערך...

    אני מבינה! אמרה ולרינה ולקחה את ידי הגדולה בידה מודדת כל אצבע ואצבע בכף ידי, אחת לאחת, לבסוף הניחה את ידה הקטנה בידי ואמרה, כל אצבע שונה וביחד הם יד, כל אצבע חשובה ואי אפשר לוותר על אף אחת, תראה טאו צחקה כפות הידיים שלנו הם כמו אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה.

    חייכתי.

     

    גדול / קטן. נכון / לא נכון. טוב / רע. אצבע קטנה, אצבע גדולה, קמיצה, אגודל.... זה הכול בעצם אותו הדבר שונה רק בגודל וצורה. לא כך?

    לא יודע אם היה זה קולה של ולרינה הקטנה שהגה את המילים או קולי שלי. יהיה זה זה או אחר, המילים היהדהדו בראשי עוד ימים רבים לאחר מיכן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/1/19 17:59:

      ולרינה הזו מתוקה ברמות.... ❤
      היא אמיתית? או פרי דמיונך? חיוך

        2/1/19 01:08:

      יקירה שבתי להצמיד כוכב אהבה לדש ליבך

        31/12/18 23:39:

       יעל היקרה.

      נשיקה

       יישר כוח על כתיבתך היפה, המעניינת והמרגשת.

       מאד אהבתי.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       אהובה.

        31/12/18 18:23:

      חיה יקרה, כמה מחמם את הלב מרגיע מעודד ומשמח השיתוף שלך. תודה יקרה,כמה כוח ועוצמה יש במילים 3>


      תוצאת תמונה עבור תמונות כוכבים נוצצים

        28/12/18 17:05:

      יקירה, נפלה שגיאת דפוס:

      הכתיבה שלך יוצאת מלב וניכנסת אל לב

        28/12/18 11:44:

      יעל יקירה

      קודם כל אני גם מאוד אוהבת את שירייה של לאה גולדברג.

      אני אוהבת לקרוא את סיפורייך,

      לכל סיפור  שלך יש נגיעה לרחשי הלב

      נפלא בעיניי שבסיפורים שלך ישנן שתי דמויות האחת של גבר

      בוגר - טאו , וילדונת מקסימה ולרינה,  נידמה שהם רחוקים

      שנות אור אחד מהשנייה בגיל, כך הם קרובים בענייני הלב

      אני תמיד אומרת שבכולנו יש את הילד.

      סיפורייך מעוררים למחשבה ומתברר דרכם

      שיהא זה טאו או ולרינה כולם עמוק בתוך ליבם חווים וחשים

      את אותם הדברים והרגשות הן אותן רגשות.

      בילדים יש את התמימות והטוהר ואמת לא מעובדת

      המבוגרים עם השנים עוטים מסכות, מסתירים רגשות, 

      ולעיתים אף פועלים לפי דעת הסביבה

      קודם קראתי על עמית והציור של ולרינה

      (-: ולכן הגעתי לכאן ללא האפשרות לככב

      מלוא החופן כוכבים לליבך

      ולכתיבה שלך היוצאות מלב ונכנסות אל לב


      תוצאת תמונה עבור תמונות כוכבים נוצצים

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין