כותרות TheMarker >
    ';

    ימים אחרים

    בבלוג זה נעסוק בעיניינים אקטואלים אך גם בנושאים שונים ומגוונים שאינם על סדר היום.

    סיפורו של ענק הרוח הסופר עמוס עוז

    0 תגובות   יום שבת, 29/12/18, 01:27

    עמוס עוז, מענקי הספרות הישראלית בכל הזמנים, הלך ביום שישי האחרון (18\12\28) לעולמו בגיל 79 בתום מאבק עם מחלת הסרטן.

    עוז נחשב מבכירי הסופרים בארץ מהעשור השני להקמתה ועד ימיו האחרונים.

    הוא נמנה על כותבי דור המדינה, שהחלו לכתוב בשנותיה הראשונות של ישראל ויצרו את הבסיס לכתיבה העברית המודרנית.

    עוז הותיר אחריו אישה נילי ושלושה ילדים: גליה,פניה ודניאל. 

    עוז הובא לקבורות בקיבוץ חולדה ביום שני האחרון (18\12\31) כאשר בשעות הצהריים ארונו הוצב באולם "צוותא".

                                 ביוגרפיה אישית

    עוז נולד ב-1939 בירושלים, בן למשפחה רוויזיוניסטית ובעלת ייחוס ביישוב היהודי. אביו היה חוקר הספרות יהודה אריה קלויזנר, ודודו, יוסף קלויזנר, חוקר ספרות והיסטוריון שהתמודד על הנשיאות מול חיים ויצמן.

    אמו פניה הייתה מורה לפילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת פראג,ולאחר-מכן גם באוניברסיטה העברית בירושלים.

    עוז גדל בשכונת "כרם אברהם" בירושלים .

    המשוררת זלדה הייתה מורתו בכיתה ב' .

    למרות שמשפחתו הייתה חילונית, למד עוז בבית-הספר הדתי "תחכמוני" ,זאת בשל העובדה כי החלופה הייתה לימודים בבית החינוך לילדי עובדים, מוסד בעל רוח סוציאליסטית , שהיה שייך לתנועת העבודה, ולכך התנגד אביו נחרצות מסיבות ערכיות-פוליטיות. חלק מלימודיו התיכוניים העביר עוז בגימנסיה רחביה.

    כאשר היה עוז  בן 12 אמו שמה קץ לחייה, וכעבור שנתיים הוא נאלץ לעבור מירושלים לקיבוץ חולדה שם אמצה אותו משפחתו של ראש עיריית תל-אביב יפו רון חולדאי.

    נופי ילדותו בירושלים ובקיבוץ שימשו לא פעם רקע ומקור השראה ליצירותיו העתידיות, ובראשן, "סיפור על אהבה וחושך", המגולל את סיפורה של משפחתו של עוז.

    עוז חי בקיבוץ חולדה בין השנים: 1985-1954.

    הוא שירת בגדוד 50 של חטיבת הצנחנים .

    בתום שירותו הצבאי, השלים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגי הספרות והפילוסופיה.

    מאוחר יותר המשיך עוז ללימודי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה.

    בתום לימודיו עסק עוז בהוראה בבית הספר התיכון בקיבוץ חולדה, אליו הצטרף כחבר מן המניין.

    בשנת 1986 בעקבות מחלת האסטמה של דניאל ,עזב עוז את הקיבוץ ביחד עם אשתו ושלושת ילדיו ועבר להתגורר בערד.

    בשנותיו האחרונות חי עוז בתל אביב.

    ברבות השנים גם בני ובנות משפחתו של עוז קנו גם הם שם לעצמם ברבות השנים.

    בתו הבכורה גליה עוז היא במאית ומחברת ספרי ילדים מוכרת, פניה עוז זלצברג היא סופרת והיסטוריונית באוניברסיטת חיפה, ודניאל עוז הוא משורר ומוזיקאי.


                               קריירה מקצועית

    בתחילת דרכו הספרותית הרבה עוז להציג גיבורים אשר חיים על הגבול שבין דחפים אפלים לבין עולם השגרה היציב, כשברקע ניצבת לרוב החברה הקיבוצית, שזוכה לביקורת לא מבוטלת.

    בהמשך דרכו המעיט בכתיבה סימבולית ופנטסטית ונטה לראליזם, המתמקד בתיאור המציאות הישראלית כפי שראה והבין אותה.

    עוז טען ברבות השנים כי הסופר האמריקני שרווד אנדסון השפיע על כתיבתו.

    פרט לכמה פרסומים קטנים בעלון הקיבוץ ובעיתון "דבר", עוז לא פרסם דבר עד גיל 22, ואז החל לפרסם סיפורים

    .

    הספר הראשון שפרסם עוז היה קובץ הסיפורים "ארצות התן", שראה אור בשנת 1965.

    שנה לאחר מכן התפרסם רומן ראשון פרי עטו - "מקום אחר".

    ומאז עוז פרסם בכל שנה ספר בהוצאת הספרים "עם עובד".

    בשנת 1988 עזב עוז את הוצאת הספרים "עם עובד" ועבר להוצאת "כתר" בה קיבל חוזה ייחודי המעניק לו שכר חודשי קבוע ללא קשר לתדירות פרסומיו.

    כבר בתחילת דרכו משך סגנונו הספרותי את תשומת לב הקוראים ומבקרי הספרות, ויצירתו סומנה כאחת המבטיחות והמובילות בקרב בני דורו.

    אולם את פריצת הדרך המשמעותית בקריירה שלו, חב עוז לרומן "מיכאל שלי".

    הרומן "מיכאל שלי" מתרחש כידוע בירושלים של שנות ה-50 ומתאר מערכת יחסים נואשת בין גבר יציב ושקול לאישה סוערת ומעורערת בנפשה.

    הספר זכה להצלחה גדולה בישראל ומחוצה לה (מאז פורסם תורגם ליותר מ-30 שפות), הקנה למחברו מקום של כבוד בראש היצירה הספרותית הישראלית, ונבחר לאחד ממאה הספרים החשובים במאה ה-20 במסגרת סדרת ספרי מופת של הוצאת "ברטלסמן" הגרמנית.

    בספר "קופסה שחורה" מצייר עוז את אופיה הייחודי של כל אחת מהדמויות באמצעות מכתביה בלבד.

    הדמויות שם שונות מאוד זו מזו, ועוברות תהליכים המשתקפים בהתכתבות ביניהן ועל אודותיהן עם התפתחות העלילה.

    עוז כיהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, והוא מופקד על הקתדרה לספרות על שם ש"י עגנון.

    הוא שהה כעמית, סופר ופרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בהן האוניברסיטה העברית, אוקספורד, ברקלי, בוסטון ופרינסטון.

    ב-1991 הוא נבחר כחבר מן המניין באקדמיה ללשון העברית.

    חשוב לציין כי ספריו וסיפוריו של עוז נכללים בתכניות הלימוד של משרד החינוך לבחינות הבגרות בספרות, ויצירותיו נחקרות  בחוגים לספרות באוניברסיטאות בארץ ומסביב לעולם.

    בנוסף, יצירתו היוותה בסיס למחקר, וספרים אודותיו, שכתבו חוקרים בעלי שם בהם: נורית גרץ, זיוה שמיר ויאיר מזור, פורסמו בישראל ובחו"ל.

    חשוב לציין כי לצד הרומנים, הנובלות והמסות שחיבר עוז, הוא פרסם מאמרים פובליציסטיים שעסקו בספרות ופוליטיקה בעיתונים בארץ ובעולם כגון: "דבר" ,"ידיעות אחרונות" "הארץ" ו"הניו יורק טיימס".

                                       עיבוד ספריו של עוז על המסך הגדול

    חלק מספריו של עוז זכו לחשיפה נוספת כאשר עובדו למסך הגדול. "מיכאל שלי" עובד לקולנוע על ידי דן וולמן ב-1975, בכיכובם של עודד קוטלר ואפרת לביא; ב-1992 עובד לקולנוע רומן המכתבים "קופסה שחורה" בידי הבמאי יעוד לבנון; הספר "פנתר במרתף" הוסרט בידי הבמאית האמריקנית לין רות' (תחת השם "The Little Traitor") ויצא ב-2007.

    אך ייתכן כי העיבוד הקולנועי הפופולרי מכולם הוא זה שנעשה על פי ספרו המונומנטלי של עוז, "סיפור על אהבה וחושך", בשנת 2015.

    כזכור, הסרט נכתב ובוים על ידי נטלי פורטמן, שאף שיחקה בו בתפקיד הראשי בתור אמו של עוז, והוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל קאן.

     .                             הקריירה הפוליטית של עמוס עוז

    עמוס עוז נמנה עם אישי הרוח המובילים בישראל, מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית, והדבר מתבטא גם בתחום הציבורי בו נהג להתבטא בקביעות, (במיוחד לאחר חתימת הסכם אוסלו בשנת 1993).

    הוא החל את פעילותו הפוליטית בראשית שנות ה-60 כאשר לקח חלק בקבוצה הסוציאל-דמוקרטית שנקראה "מן היסוד"  אשר תמכה בשר הביטחון המנוח פנחס לבון במאבקו נגד דוד בן-גוריון בצל פרשת "עסק הביש" .

    הקבוצה התנגדה לעודף התפקידים שלקח על עצמו בן-גוריון .

    עמדותיו של עוז היו יוניות מובהקות בתחום המדיני ,וסוציאל-דמוקרטיות בתחום הכלכלי-חברתי.

    דבר אשר בא לידי ביטוי בכך שמאז פרוץ מלחמת ששת-הימים בשנת 1967 עוז הביע בהזדמנויות רבות ביקורת על מצבם של הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה, ההתנחלויות והשפעת הכיבוש על החברה הישראלית.

    עוז היה פעיל בוועד לשלום וביטחון, תמך במפלגת מוקד ובמחנה של"י, בנוסף, הוא היה ממקימי ודוברי תנועת "שלום עכשיו" שהוקמה בשנת 1977.

    עוז היה מזוהה שנים עם מפלגת העבודה ,והיה מקורב לשמעון פרס שנהג להתייעץ אתו בקביעות על עניינים פוליטיים.

    לאחר רצח רבין עבר עוז ממפלגת העבודה למפלגת "מר"צ" בה הוא היה מקורב לשולמית אלוני.

    בבחירות 2003 הופיע עוז בתשדירי הבחירות של מפלגת מרצ וקרא לציבור להצביע לה.

    בבחירות 2006 מיקמו את עוז במקום ה-116 ברשימת מר"צ לכנסת.

    בבחירות 2009 מיקמו את עוז במקום ה-115 ברשימת מר"צ לכנסת.

    עוז תמך בתחילה במבצע "עופרת יצוקה",אך עם התמשכות המבצע שינה עוז את טעמו וגינה כמה מן הפעולות שנעשו על ידיצה"ל כפושעי מלחמה  וקרא למצות את הדין עם האחראים לכך.

    ב-21 בפברואר 1988 פרסם עוז בצוותא עם עמיתיו יהודה עמיחי, עמוס איילון, וא'-ב' יהושע מכתב פתוח בעיתון האמריקני הנפוץ "ניו-יורק טיימס", בו הם מפצירים מיהודי אמריקה שיגנו את פעולת צה"ל במהלך האינתיפאדה הראשונה.

    עוז תמך בכינון הסכם אוסלו בשנת 1993 .

    לקראת בחירות 2001 פרסמה קבוצת פעילי שלום, ועוז בתוכה, מודעה בולטת בעיתון "הארץ בה הם שללו מכל וכל את שיבת הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל, 

    הוא עזר בניסוח מסמך ג'נבה באוקטובר 2003.

    הוא התנגד לפעולתן של אנשי "תג מחיר",ו"נוער הגבעות".

    לפני כשלוש שנים הודיע גם שלא יוסיף להשתתף באירועים מטעם משרד החוץ, וזאת במחאה על מדיניות ישראל בשטחים.

    בשל כך הוא כונה "הגורו של השמאל".

                                     פרסים בהם זכה עמוס עוז

    עוז נחשב לאחד הסופרים הישראליים המוכרים ביותר בעולם; ספריו תורגמו לעשרות שפות, ונוסף על פרס ישראל שהוענק לו ב-1998, הוא זכה בפרס גתה ב-2005 על "סיפור על אהבה וחושך", וב-2008 הפך לישראלי הראשון שזכה בפרס היינריך היינה.

    נוסף על כל אלה, עוטר בין השאר באות לגיון הכבוד של הרפובליקה הצרפתית, בפרס קפקא שמוענק בצ'כיה ובפרס הספרות הסיני, ז'ינגדונג.

    ספרו "הבשורה על פי יהודה", שראה אור ב-2017,  הגיע לרשימה הקצרה של פרס מאן-בוקר, ועוז עצמו הופיע מספר פעמים ברשימת הסופרים המועמדים לפרס נובל.

    נוסף על כל אלה, זכה עוז  בתארי דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון וייצמן, מאוניברסיטת בן-גוריון ומאוניברסיטאות בדבלין, מילאנו ובואנוס איירס.

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      יואב 16
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין