והנה, נשברו חלק ממוטות גלגלי הרכבת. ומיודענו תקוע בלב השממה והישימון בין חבורה של שיכורים אדומי חוטם וחסרי שיניים.

פגע בו אחד מהם ואמר לו: שמא יפנה ר' יהודי אל אלוהיו? אולי יצילנו מצרה זאת. שכן מועד היריד השנתי הולך וחולף לו, וכל פרנסתנו תלויה על בלימה.

נשא ההלך את עיניו השמיימה ואמר בקול גדול:

אח שלי, אלואים, נפלו עליי אלה אין לי מושג מאיפה, אני לא מבין פולנית בכלל, ויש להם ריח של תרנגולות. אני בכלל לא יודע אם זה פולנית, או משהו אחר, אבל כולם פה עם שיניים מזהב, עיניים מכחול, ועור מוורוד. מסריחים מוודקה ומדומן רחובות.

תן איזה לייטנינג, משו.

אך סיים היהודי את תפילתו החרישית והרכבת החלה לנוע.

מיד נשאוהו הערלים על כפיים, ובעוברם מקרון לקרון, מכובדים על ידי כולם ביי"ש, פצחו בשירת הבה נגילה רועמת.

עם עצור הרכבת בעיירת היעד, ירד ר' יהודי מהרכבת ושם פעמיו למחוז חפצו. עצרוהו הנוכרים והזמינוהו לבית המרזח.

פנה היהודי אנה ואנה, ניסה לדחותם בתואנות ומענות שונות ומשונות, אך המה גררוהו בעל כורחו לביתן ההוללות.

ושוב פנה ר' יהודי אל קונהו ושפך את מר לבו:

בחייאת אלוק, אני לא אוהב וודקה. זה מסריח ואין לזה טעם. והם גם יורקים עליי. יש מצב לסתם צינגלה? וגם תוריד אותם מעליי.. רק רציתי טיול רכבות באירופה.

מיד יצאה בת קול מהשמיים ואמרה:

אל"ף, תקצר לי את השם שוב, ואני זורקת עליך חטיבות של גלוחי ראש ועוד כמה דברים. בי"ת, לגבי הצינגלה, חיפשתי במילון רחוב משנות השבעים עד שהבנתי שאתה מדבר על ג'וינט. אבל שנה שעברה הם גמרו את התקציב על העלאת יהדות הקריביים.

סליחה אדושם - קימט ר' יהודי את מצחו -  לא התכוונתי לפגוע בך, אבל נפלט לי. הרגשתי שאנחנו מתקרבים, במיוחד אחרי המסיבה ההיא ביער בריטניה. היה לי את הרושם שיש בינינו משהו ברמת משה רבנו.

מצטער ר' יהודי - נענתה בת הקול - הכי קרוב שהגעת אליו היה זלמן וינדר.

הגויים שעמדו פעורי פה משתאים סביבו, הצליחו ממעמקי שכרותם להבחין באורחותיו הפלאיות של הנווד ארוך החוטם.

מיד בנו לו משכן, וציידוהו בכסות ובמשרתת.

היה יוצא ר' יהודי לכיכר העיר יומיום, מברך את כל הסוחרים ומקבל בתמורה איש אשר משגת ידו. מי בכסף ומי בשווה כסף.

ומדי שבת, עת כיכר העיר היתה הומת אדם, ומלאת כל טוב היה יוצא ר' יהודי לטייל רגלי.

באותן שעות, היתה המשרתת מנקה את כליו, ולוקחת את כסיותיו אל הנהר לכיבוס.

קרה המקרה ונתקלה בספר עב כרס וקטן, הכתוב באותיות שמעולם לא שזפו עיניה.

משחזר הביתה ר' יהודי, אצה אליו שפחתו נרגשת עם הכרך הנמצא.

אורו פניו של ר' יהודי. הוא אחז בספרון הקטן בהתרגשות, עיני נצצו ולבו מלא תפילה. הנה - חשב - הגיעה ישועתי. הספר שחיפשתי זמן כה רב. הו, אדושם, תודה, תודה לך.

אין בעדמה - ענה אדושם - כשתסיים עם הלונלי פלנט, דבר איתי. יש לי חומר לא נורמלי בשבילך.