כותרות TheMarker >
    ';

    חברים!?

    15 תגובות   יום שלישי, 1/1/19, 11:40

    באחד מימות החורף הנעימים שקרנייה המנחמות של השמש יצאו לרגע להפיג את הקור שאחז בכול,  יצאתי להתאוור מהאוויר הדחוס של בית עם חלונות סגורים והסקה חמה שעושה ככל יכולתה להשאיר את הבית בנעימות חמימה.

    לפתע שמעתי קול  מוכר ונעים מאחורי. טאו? הייתה זו חברתי הקטנה ולרינה. אפשר ללכת איתך קצת שאלה. בשמחה ידידתי הקטנה, עניתי. קרני שמש מלטפות באורה הנעים של שמש  חורף צבעו את העלים בגווני אפור ירקרק רך. הלכנו בשקט כיברת דרך כשלפתע שאלה ולרינה את אחת משאלותיה החכמות שהישאירו אותי לרוב פעור פה..  .

    "איך יודעים שחבר הוא באמת חבר אמיתי" מבטה השואל פנה לעברי. התחלתי כבר ללמוד את מבטיה של חברתי הקטנה, וידעתי שהיא באמת ובתמים מחכה לתשובה. המשכנו ללכת עוד דקות ארוכות, כששאלתה של ולרינה חגה בראשי במעגלים. שאלתה התמימה עד כאב, הייתה מסוג השאלות שניקברו בתהומות נידבכי המחשבה והעלו אבק מכוסות בעקבות הזמן שהותירו מאחור אכזבה, עלבון, ייאוש, כאב... . מילותיה העדינות של ולרינה, נחוו בי כטיפות יורה על שדה שמזמן יבש, ובערגה מהולה באדישות חיכה לגשם. 

    ולרינה לא האיצה בי, כמו חיכתה בשקט שאאסוף את מחשבותי אחת לאחת...

    ומה את חושבת חברתי הקטנה? שאלתי.

    ולרינה צחקה, תמיד אתה שואל מה אני חושבת היא אמרה. אך לאחר רגע קולה הפך לרציני ועצוב כשסיפרה לי על חברתה רינתי.

    אתמול כשירד גשם הייתי לבד בבית, החלה לספר, התקשרתי לרינתי, חברה שלי, היא גרה כמה קומות מעלי, אנחנו לומדות ביחד, מישהו אחר שאני לא מכירה ענה לי, ביקשתי לדבר עם רינתי, הקול הזר (דוד/חבר)  קרא לרינתי אבל מיד אח"כ היה שקט ואז הוא אמר, היא לא יכולה עכשיו לדבר. אמר לי שלום וסגר. נישארתי עם הטלפון ביד. חשבתי שהיא בטוח תחזור אלי כי תמיד תמיד הלב שלי היה פתוח לרינתי ואנחנו כל כך הרבה ביחד. שעה ושעתיים עברו אבל רינתי לא התקשרה. מאוחר יותר אחה"צ יצאתי החוצה להביא משהו מהמכולת שאמא ביקשה, וראיתי את רינתי משחקת עם יותם, הם ציירו ביחד בגירים צבעוניים על המדרכה וצחקו. לא התקרבתי. רצתי למכולת וחזרתי מהר הביתה, לא יכולתי שלא לבכות. כשאמא שאלה מה קרה לא יכולתי לענות. לא יכולתי להגיד כלום. 

    ולרינה הפסיקה את שטף דיבורה והסתכלה עלי, עינה נצצו דמעות. הייתי לבד טאו. לבד. אמרה.

    התכופפתי אליה והרמתי אותה בזרועתי. היא שמה את ראשה בחיקי והתחילה לבכות. כמה חום מתיקות ואהבה ביצור קטן אחד, חשבתי.

    התישבנו על הספסל..

    ולרינה ניגבה את הדמעות והביטה ישר לתוך עיני. ליטפתי את ראשה עטור הטלטלים ואמרתי... גם לי היה חבר פעם שאהבתי מאוד, ויום אחד שקבענו להיפגש, הגעתי אליו הביתה והדלת הייתה נעולה, דפקתי ודפקתי ואף אחד לא ענה, התקשרתי אליו הוא לא ענה, רק כעבור שעה בערך הוא שלח לי הודעה: יצאתי לטייל עם חבר אחר, מצטער, שכחתי.

    אייי, אמרה ולרינה, זה כואב. כן אמרתי...מאוד... קצת כמו עם רינתי ? מה את חושבת? 

    דומה אמרה בחיוך, כן קצת דומה..

    אז מה עושים? שאלתי

    מה עשית באמת? שאלה ולרינה.

    ניסיתי לשכוח, אמרתי, ניסתי להגיד שבטח הייתה כוונה טובה, שבטח יש משהו שלא הבנתי ולא ראיתי, אולי הוא אמר לי ושכחתי? כל כך אהבתי אותו שלא רציתי להאשים אותו, רציתי שהוא ישאר חבר.

     

    אבל זה לא כל כך חבר... אמרה ולרינה הקטנה מהורהרת.. אם הוא מזמין אותך, ושוכח שהוא הזמין אותך? אז הוא באמת אוהב אותך? הוא חבר? ואם אתה מתקשר והוא לא עונה, ביכלל, ואתה... אתה תמיד עונה... כמו רינתי ואני.. אז כשזה כך ... דיברה ספק אלי ספק לעצמה, הוא חבר?

     

    לשמע דברי  חברתי הקטנה, שהשמיעה דברים כהוויתם למרות גילה הצעיר כל כך, החלה להתנגן בראשי שירה הכנה עד כאב של המשוררת רחל שפירא הניפלאה חביבת נפשי "אדבר איתך"..

     

    "כשאתה חיוור מצער 
    מתחפר בשתיקתך 
    תן לי לדבר אליך 
    וללכת בין צלליך 
    להיות איתך 

    לא אשאל אותך מדוע 
    לא אחריד את בדידותך 
    בזהירות, כמו מהססת 
    באותות חיבה וחסד 
    אדבר איתך"

     

    כמה פשוטה עד כאב היא האמת, חשבתי לעצמי. כמה פשוטה ולא מורכבת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/19 10:11:

      צטט: א ח א ב 2019-01-05 10:09:02

      אמנות הפשטות :)
      כמה ניפלאה היא!
        5/1/19 10:10:

      צטט: * חיוש * 2019-01-04 09:13:25

      יתודה חברה יקרה, ריגשת! 3>

        5/1/19 10:09:
      אמנות הפשטות :)
        4/1/19 09:50:

       יעל היקרה.

      חיוך

       אוהבת את כתיבתך- את כותבת בחן וכישרון רב.

       סוף שבוע נעים ושמח.


       בברכה

       אהובה.

        4/1/19 09:13:

      יקירה, שבתי להצמיד כוכב אהבה לדש ליבך

      שבת טובה

        3/1/19 18:48:

       

       ❤ תודה שרי יקירתי,

      אכן דברים שיוצאים מלב נכנסים ללב..

      ובסופו של דבר כולנו רוצים לאהוב ולהיות נאהבים..אהובים.

        3/1/19 18:46:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-01-02 23:20:21

      תודה חברה יקרה"
      "על הטוב והרע שבו.."
        3/1/19 18:45:

      תודה רבה חברתי היקרה. 

      "וחיים הדברים ופשוטים..

      ומותר בם לנגוע.."

      אי אפשר לטעות באהבת אמת.. כך אני סוברת..


        3/1/19 15:40:

      כתוב עם המון חן ותמימות. משהו שככה נוגע בכולם אני חושבת... אהבתי ❤

      דברם מהלב...
        2/1/19 19:02:

      יעל יקירתי נשיקה

      אני עוד אתמכר בהנאה גדולה לסיפורייך שיש בם מסרים ותובנות על החיים

      כתיבתך מרתקת וסוחפת.

      קראתי את השורות העוצמתיות של המשוררת רחל שפירא

      ובדיוק כמו שכתבה :

      חבר אמיתי ירצה להיות איתנו ברגעים הטובים והפחות טובים

      גם מבלי שיתבקש.

      ואם השתיקה יפה לה באותם רגעים שיפגין את אהבתו ותמיכתו

       בנוכחות שלו לצידנו באותות חיבה וחסד ( אולי חיבוק.... ללא ביקורת).

      וכואב עד עמקי הנשמה לגלות שהחבר האמיתי או החברה האמיתית

      לא "קרא /ה "  בליבו/ ליבה - את מצוקתנו


      חיבוק אוהב ועוד אשוב לכאן להצמיד כוכב אהבה לדש ליבך

      ערב טוב


        2/1/19 12:57:

      צטט: עמנב 2019-01-02 00:39:59

      לדעתי עמוס יקר כוח האמת הוא ככוח האש. אי אפשר לעמוד בפניה.

        2/1/19 00:39:

      זו אמת אכן כואבת, אך האם היא כה פשוטה?
      כל טוב, עמוס.

        1/1/19 20:19:

      צטט: תכשיט 2019-01-01 19:53:41

      תודה יקירתי 3>
        1/1/19 19:53:
      מקסים כתבת..

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין