כותרות TheMarker >
    ';

    אפרתה בנור - מגע מביא שלום

    על כל מה שקורה לנו החל מרגע הלידה ועד המות. החיים הנהדרים האלה.

    רולטה

    14 תגובות   יום רביעי, 2/1/19, 01:54

    רולטה – אפרתה

     

    את יוצאת מהבית, השעה שבע עשרים וחמש, עשרים ואחת מעלות. יש לך קרדיגן קל, את שמחה וטובת לב. בדרך לרכבת את מזמנת חניה ומברכת את החזאים. יש לך ארבע דקות. בשניות זה המון המון זמן. את מחליטה לחפש באספלט, אולי יתמזל לך. נשארו לך שלוש. הידיים על ההגה מזיעות.
    את כבר בכורכר וגם הוא מלא. את מקווה שהיא תאחר. איכשהו, את מצליחה להשתחל צפוף בין יונדאי לברלינגו.
    יש לך דקה וחצי. את מדמה סופת הוריקן. אוספת את התיקים מהמושב האחורי. ההוריקן מפיל את המחברת. את מתכופפת ומחמיאה לעצמך על ניהול הזמן, על האופטימיות, על הילדותיות של הדקה התשעים. את שומעת אותה מתקרבת. דוחפת את המחברת פנימה ומקמטת אותה על הדרך.
    ההוריקן מעיפה אותך לכניסה. את מתנשפת, אין לך אוויר. זה השלב בו את מזכירה לעצמך לחזור לרוץ. מזל שאת לא צריכה לעבור לרציף שתיים. היום את נוסעת דרומה. רציף אחד. תוכלי לבקש שישאירו לך דלת פתוחה. זה עבד כבר בעבר. הרכבת נעצרת כשאת מטפסת במדרגות. יש לפנייך שלושה אנשים. בבוקר, שמים הכל בבידוק. קשוחים שם. את משמיעה קולות מצוקה ורואה את הנוסעים שמתחילים לעלות. יש לך סיכוי. קולות המצוקה שלך מתגברים. האישה לפניך נותנת לך מבט. את לא לוקחת אותו. את רואה את הדלתות הפתוחות. מגיע תורך. את עוברת בבידוק וכמובן מצפצפת. מוציאה את הנייד ועוברת בלעדיו. חוטפת בסערה את התיקים מהמכונה, המחברת שוב נופלת לך. את צועקת לעבר הרכבת והנוסעים שיחכו לך. מרימה את המחברת ורצה איתה ועם כל התיקים. תחנה וחצי לוקח לנשימה לחזור לעצמה. כמו בפעמים הקודמות את מבטיחה לעצמך שזו הפעם האחרונה.

     

     

    תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏אנשים עומדים‏‏ ו‏אנשים הולכים‏‏‏

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/19 11:34:
      כתוב נפלא! כאילו שהיית שם ....
        6/1/19 14:39:

      אפרתה יקירתי נשיקה

      ((((-: קראתי ואפילו נלחצתי כמוה

      אפילו זרזתי אותה בקריאות נו כבר...נו..

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      שבוע טוב

        5/1/19 09:49:
      גם אני, כמו "תכשיט", אוהב את הכתיבה שלך, אפרת. שבת שלום, עמוס.
      נגמר לי האויר...
        3/1/19 19:29:
      נפלא. העברת בכתיבתך אפרת יקרה, את הבוקר לרכבת במדויק. שבת שלום :)
        3/1/19 19:25:
      נרגעתי, שר התחבורה ומנכ"ל הרכבת יצאו צדיקים.
        3/1/19 18:51:

      צטט: sari10 2019-01-03 15:11:01

      אוהבת את הכתיבה שלך. מיוחדת, אמיתית, מרגישים את הדברים ממש!!

       

       

      ב ד י ו ק...:))

        3/1/19 15:11:

      אוהבת את הכתיבה שלך. מיוחדת, אמיתית, מרגישים את הדברים ממש!!

      צטט: תנועת כמוך 2019-01-02 13:55:20

      שלחתי כוכבי הערכה לכתיבתך

      תודה(:

      אני לא שולחת לינקים. מעדיפה להגיע לבד.

      צטט: נגעת בצמרות העצים 2019-01-02 12:05:08

      נכרתי איזו הנאה זו לפעמים לבוא לתחנת הרכבת. בלי לדעת מתי הרכבת יוצאת, ואז לרוץ ולעלות ברגע האחרון.

       

      יש בזה משהו...ועוד חוויות רכבת, זה לקרוא או להקליד ולשכוח לרדת בתחנה..

      צטט: ~ ~ 2019-01-02 11:12:48

      וואיי, איזה לחץ

      "מזכירה לעצמך שזו הפעם האחרונה"

      כמו ממחר דיאטה.

      הזכיר לי קצת
      "לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים

      תראו איך היא תופסת את כל הספסלים" חיוך

       

       

      בדיוק(:

        2/1/19 13:55:

      שלחתי כוכבי הערכה לכתיבתך

      נכרתי איזו הנאה זו לפעמים לבוא לתחנת הרכבת. בלי לדעת מתי הרכבת יוצאת, ואז לרוץ ולעלות ברגע האחרון.

        2/1/19 11:12:

      וואיי, איזה לחץ

      "מזכירה לעצמך שזו הפעם האחרונה"

      כמו ממחר דיאטה.

      הזכיר לי קצת
      "לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים

      תראו איך היא תופסת את כל הספסלים" חיוך

      ארכיון

      פרופיל