כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות אחרונות

    נתן חופשי על הבר...

    הכל מכול וכול

    123 שנה לפרשת דרייפוס...

    0 תגובות   יום שבת, 5/1/19, 09:48

     דרייפוס היה קצין יהודי-צרפתי  ששירת כקצין תותחנים במטה

    הכללי של הצבא הצרפתי בדרגת סרן. סביבו נרקמה  עלילה שגרמה

    בהמשך למשבר פוליטי שהתרחש בצרפת .  אלפרד דריפוס הואשם  

    כי בגד במדינתו וריגל לטובת גרמניה.  האירוע התרחש לאחר 

    התבוסה לגרמנים במלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1870.   

    באוקטובר 1894 חשף המודיעין הצרפתי מכתב שנשלח אל 
    השגרירות הגרמנית בפריז ובה מסמכים צבאיים חסויים. 
    אלפרד דרייפוס, שהיה היהודי היחיד ששירת במטה הכללי, 
    נחשד בשליחת האיגרת, והועמד לדין בבית דין צבאי, ואף
    על פי שלא היו ראיות ממשיות נגדו. כדי להשיג הכרעה במשפט, 
    (שנערך בדלתיים סגורות), הציגה התביעה "ראיות" מזויפות אשר 
    לא הוצגו להגנה לעיין בהן. במשפט טען דרייפוס כי הוא אזרח 
    נאמן לצרפת ודחה את אשמת הריגול. בזמן המשפט היו ברחובות 
    פריז הפגנות  בהם נשמעו צעקות מוות ליהודים... 
     הראיות המזויפות שכנעו את את בית הדין באשמתו. בפסק הדין,
    ב-22 בדצמבר 1894, נאמר כי הוא אשם בבגידה במולדת. 
     דרייפוס נדון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית.
    כעבור שבועיים, ב-5 בינואר 1895, נשללו מדרייפוס הדרגות הצבאיות
    בטקס צבאי משפיל ופומבי שנערך בכיכר שמאחורי האקדמיה הצבאית.
    הכניסה לכיכר הוגבלה רק לקצינים ולמספר עיתונאים, ביניהם תיאודור
    הרצל, אולם מחוץ לשערי הברזל צפה בטקס קהל צופים רב.
    דרייפוס הרים את ידו וקרא: "אני נשבע ומצהיר שאתם משפילים אדם
    חף מפשע - והמשיך -  תחי צרפת!". לאחר מכן נתלשו סימני הדרגה ממדיו,
    חרבו נשברה ושבריה הושלכו לרגליו. מסופר שדרייפוס עמד איתן מבלי
    להניד עפעף. 
    לאחר הטקס  הוא נכבל בידיו וברגליו ונמסר לשוטרים אזרחיים.
    כשעבר אל מול קבוצת העיתונאים, קרא להם: "אתם תודיעו לצרפת כולה
    כי אני חף מפשע". כמה מהעיתונאים השיבו לו בקריאות מעליבות וההמון
    מאחורי שערי הברזל צעק "מוות ליהודים!". 
     לאחר הרשעתו וכליאתו היו שניסו להוכיח את חפותו של דרייפוס. תחילה
    פעל למענו אחיו מתייה דרייפוס אשר פרסם ידיעת כזב בעיתונות בדבר
    בריחתו של דרייפוס מאי השדים במטרה להחזיר את הפרשה לסדר היום
    הציבורי. הפרסום גרם בהמשך להחמרת חמורה בתנאי כליאתו של דרייפוס,
    עקב ההד הציבורי זכה דרייפוס לתמיכתם של בעלי השפעה ציבורית, ביניהם 
    ראש המודיעין הצבאי ז'ורז' פיקאר, החל לחשוד שדרייפוס אינו אשם ושהאיגרת
    כתובה בכתב ידו של קצין אחר בשם פרדיננד אסטרהאזי, אך נתקל בהתנגדות
    קצינים בכירים בצבא, ולאחר התעקשותו לגלות את האמת נשלח לשרות באזור
    מרוחק כדי להרחיקו... על מנת לטשטש את האמת בוצעו זיופי ראיות נוספים על
    ידי הקצינים הממונים על החקירה. עם זאת, לא ניתן היה להשתיק עוד את
    התומכים במשפט חוזר, שקולם הלך וגבר. הציבור הצרפתי גילה עניין רב בפרשה
    ונחלק לשני מחנות. מחנה של אנשי השמאל הפוליטי, סופרים ואינטלקטואלים, 
    שדרשו משפט חוזר ועשיית צדק עם דרייפוס. מולם ניצבו המתנגדים לעריכת
    משפט חוזר, ובכללם קציני צבא, לאומנים ואנטישמים. היו  שסברו כי עריכת משפט
    חוזר תערער את האמון בצבא, שעדיין לא התאושש מתבוסתו במלחמה וערעור
    זה עלול להכריע את גורל הרפובליקה.
    המחנות המפולגים נאבקו זה בזה בלהט. משפחות נחלקו בין תומכים ומתנגדים,
    ואפילו ידידים ותיקים הפכו לאויבים מושבעים. הפגנות ואסיפות מחאה נערכו ברחבי
    צרפת. כמו כן נערכו עימותים בין הליגה לזכויות האדם לבין הליגה האנטישמית
    הצרפתית. התפרצויות אלימות התרחשו במקומות ציבוריים בפריז, וגילויי אנטישמיות
    הובילו להכאת יהודים ולמקרי רצח. עם הצטברות החשדות בזיוף, פרסם אמיל זולא,
    אחד מגדולי הסופרים הצרפתים של אותם ימים, ב-13 בינואר 1898, בעיתון ל'אורור
    (L'Aurore) של ז'ורז' קלמנסו הרפובליקני מכתב גלוי בכותרת נכתב המשפט המפורסם
    "אני מאשים...!" ("!...J'accuse"), בו פנה אל נשיא צרפת פליקס פור דרך סגנו זא'ק
    ז'ורז'ה והאשים את ראשי הצבא בעיוות הדין ובהגנה על המרגל האמיתי בפרשה.
    מכתבו עורר זעם והוא נתבע לדין על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה, נמצא אשם
    ונידון לשנת מאסר ולקנס כספי. לפני שנפתח הערעור במשפטו, נמלט זולא לאנגליה. 
    הרשעתו, שזולא ציפה לה, הפכה את "פרשת דרייפוס" לפרשה כלל לאומית, שהטילה
    צל כבד על אזרחי צרפת בשנים האחרונות של המאה ה-19 ועוררה הדים בעולם. 
     התקדמות במאבק להשגת משפט חוזר התרחשה לאחר שמנהיג הסוציאליסטים בצרפת, 
     ז'אן ז'ורס, פרסם טור בעיתון "הרפובליקה הקטנה" בשם "ההוכחות" וחשף את כל הזיופים,
    והקנוניות שליוו את הפרשה. סדרת "ההוכחות" השפיעה על שר המלחמה, והוא מינה קצין
    שלא היה מעורב בפרשה על מנת לבדוק את המסמכים ששימשו להרשעתו של דרייפוס.
    הקצין גילה כי אחד המסמכים, שהיה הראיה המכרעת לאשמתו לכאורה של דרייפוס
    במשפטו המקורי היה למעשה זויף והודבק מחלקי מסמכים שונים. קווניאק הורה לעצור את
    האשם בזיוף, קולונל אובר-ז'וזף אנרי, שלאחר מכן הגיש את התפטרותו לממשלה.
    באותו לילה, 31 באוגוסט 1898, התאבד קולונל אנרי, על ידי שימוש בתער שהושאר בתאו.
    הפרשה הובילה למשבר בממשלה, כאשר מחליפיו של קווניאק התפטרו במהרה בזה אחר זה.
    בשיאו של המשבר מת נשיא צרפת פליקס פור ובמקומו נבחר אמיל לובה מסיעת הרפובליקנים.
    לאחר שהכריז בית הדין המיוחד על עריכת משפט חוזר לדרייפוס, הותקף לובה והוכה  על ידי
    לאומן ממחנה הימין בעת שצפה במרוץ סוסים. 
    הסערה שהתחוללה עקב כך הובילה להפלת הממשלה, אשר הוקמה מחדש לאחר שמונה ימים. 
     בתאריך 8 באוגוסט 1899 נערך משפטו החוזר של דרייפוס, דרייפוס, שמצבו הפיזי והנפשי
    היה קשה עקב תנאי מאסרו הקשים והוא  נמצא אשם בשנית ברוב של חמישה שופטים כנגד
    שניים ונידון ל-10 שנות מאסר בלבד בשל "נסיבות מקלות".
    10 ימים לאחר מכן, קיבל דרייפוס חנינה מהנשיא אמיל לובה ושוחרר ממאסר. הידיעה על תוצאות
    המשפט גרמו לגינוייה הפומבי של צרפת על ידי הקהילה הבינלאומית שהאמינה בחפותו
    של דרייפוס. מאבקו הפרטי של דרייפוס נמשך בעזרתם של מתייה דרייפוס וז'ורס.
    ב-1904 הוגש ערעור על פסק הדין, נערכה חקירה חדשה, וב-1906 זיכה אותו בית המשפט
    מכל אשמה.
    שמו טוהר והוא הוחזר לצבא בדרגת רב סרן שהיה מגיע אליה במסלול שירותו הרגיל.
    בנוסף זכה לאות לגיון הכבודז'ורז' פיקאר זכה להוקרה על מאבקו למען הצדק והועלה
    לדרגת גנרל .
    הפרשה הוכיחה כי אין בהכרח תקווה שהאמנציפציה המושגת בחוק תהיה לאמנציפציה של
    ממש במישור החברתי. ישנה דעה כי הפרשה חוללה מפנה אצל בנימין זאב הרצל, שסיקר
    את המשפט ככתבו של העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה". אולם הרצל כתב את ספרו
    'מדינת היהודים' עוד בימים בהם דרייפוס והפרשייה שנשאה את שמו היו אלמוניים לחלוטין. 
    בדיווחי הרצל מהמשפט תופס ההיבט האנטישמי מקום שולי ורק עם פיצוץ הפרשה ב-1898,
    עשה בה הרצל שימוש על מנת לקדם את עמדותיו. עקב האנטישמיות בצרפת כבר ב-1892,
    סביר להניח שהוא לא הופתע מגילויי האנטישמיות שהתגלמו בהטלת האשמת  על דרייפוס
    ובגל האנטישמי ששטף בהמשך את דעת הקהל בצרפת. משפט דרייפוס היה אבן דרך חשובה
    בתפיסת היהודים את האנטישמיות בעת החדשה ויש הסבורים שהיא שהובילה בסופו שלבר
    להקמתה של מדינת ישראל.Related image
    Image result for ‫תמונות מפרשת דרייפוס‬‎


    Related image

    Related image

    Image result for ‫תמונות מפרשת דרייפוס‬‎
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      נתןפאר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין