כותרות TheMarker >
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    0

    יום בחייו של סלומון

    6 תגובות   יום ראשון, 6/1/19, 20:10

    יום בחייו של סלומון.   

     

    ''

     

     "נמוגים ארץ וכל יושביה" (תהילים עה, ד')


    רוח ים קלילה נשבה, מפלסת דרכה בין בניינים ישנים וצמרות עצים וליטפה מעדנות את פניו עטורי הזיפים של סלומון הבולגרי שישב שקוע בשרעפים על הבלקון הפונה לשדרה.


    מאז שפרש לפנסיה לפני שנים רבות, היה לו זמן פנוי בשפע אותו ניצל לקריאת ספרים והגיגים על פילוסופיה קיומית, אך לרוב נטה לשקוע בבטלה נעימה.


    קרני שמש מועטות אחרונות חדרו מבעד סבך עצי הפיקוס הוותיקים שבשדרה, מחממים קמעה את עצמותיו הזקנות ומפזרים זהרורים מרצדים על הקירות.

    שקט מבורך של שישי אחר הצהריים ירד על הרחוב  שמעט אנשים הסתובבו בו , משלימים קניות אחרונות לשבת.


    סלומון נמנם על כיסא הנדנדה שבמרפסת הקטנה והביט לסירוגין אל המתרחש ברחוב.

    מהרדיו הישן שלצידו בקעה חרש מוזיקה יוונית  נעימה.

    הוא הביט מערבה אל הים שכה אהב. 

    עם השנים, הנוף מדירתו שהיה פנוי עד לקו החוף הלך וניסגר.

    "כרישי נדל"ן ארורים" הוא מלמל אל מול מפלצות האבן המסוגננות שסגרו לו את הנוף, השמש והאוויר.

    צינת הערב היורד וקריאות המואזין, קטעו את חוט מחשבותיו והוא נכנס אל ביתו להתכונן לשבת.

    בדרכו לחדר האמבטיה,  חצה את הסלון והמטבח שנראו אותו דבר כבר 40 שנה. על מרצפות הטרצו האפורות והקטנות עמד אותו ריהוט מינימלי ישן וטוב אותו קנה אחרי שנולדו הילדים  ואותו תנור אפייה קומתיים תוצרת  זהר בו הייתה אופה רוזה אשתו בכל שישי בבוקר שלל מאפים שמילאו את חלל הבית בניחוח מגרה חושים.


    מאז שנפטרה אשתו והילדים גדלו ועזבו את הבית, הוא לא טרח לעדכן בו שום פרט מלבד צביעת הקירות פעם בחמש שנים ולא שדרג שום מכשיר מלבד הטלוויזיה, כדי לצפות בספורט ובעיקר בקבוצתו האהובה מכבי יפו שימי הזוהר שלה היו מאחוריה.

    הוא אהד את האסכולה היפנית שדגלה במינימליזם  וברעיון ש "Less is more".

    נטה חיבה ושמר אמונים לאביזרים האישיים הישנים שלו כמו מברשת הגילוח ומשחת גילוח "ממ" או "לבנדור" אותם קנה בחנות סדקית קטנה בשוק לוינסקי.


    הוא התבונן במראה.

    איש זקן, קמוט וכפוף, עטוי זיפים לבנים,  הביט בו חזרה.

    "אוסטאופורוזיס ארור" הוא מלמל אל מול בבואתו הכפופה מקריסת  עצם חוליות השדרה.

    אמנם, הקדמה פסחה עליו ללא עדכונים.  אך הזקנה, הקפידה לשלוח  לו עדכוני גרסה  בתדירות הולכת וגוברת.

    גופו שהיה פעם תמיר, זקוף וראשו בשמיים, התקצר והתכופף כלפי האדמה כמו רומז לו לאן פניו מועדות בקרוב..


    הוא סיבן את פניו במשחה והחל במלאכת הגילוח .

    בתנועות מדודות וזהירות, העור כבר לא מה שהיה פעם, הוא דק ויבש כמו קלף וכול תנועה לא זהירה עלולה לפצוע אותו.

    והקמטים בעורו, הם נראו לו בדיוק כמו הסדקים שנפערו בקירות ביתו והבניין הישן. שיני הזמן בקורלציה אכזרית לא חסו עליהם.

    תזוזה של לוחות טקטוניים. או  "משחק של האדמה" כפי שהיה אומר אברמיקו השכן.

    הוא סיים להתגלח והביט בשביעות רצון במראה, אף חתך לא נראה על פניו.

    הוא סקר את כפות ידיו הקמוטות והמגוידות שכתמי שמש וניקוטין  פשו בכול פינה בהן.

    פורש אותן מול האור, בוחן את עשר אצבעותיו או ליתר דיוק תשע וחצי אצבעותיו בעיון. 

    החלק העליון של האמה השמאלית היה חסר, תאונת עבודה בנמל, מה שלא הפריע לו לבצע כול עבודה באותה יעילות כמו לפני התאונה.

    ****

    "עת לעמול ועת לנוח" חשב סלומון בליבו בעודו מביט בכפיו היגעות שעמלו כה רבות תחת השמש.

    "ומה יתרון לאדם בכול עמלו שיעמול תחת השמש?"

    הרהר בדבריו של קהלת החכם,"אכן, הכול הבל הבלים"

    "כן, הכול שטויות!" הוא סיכם בליבו.

     
    עוד מעט הוא ירד אל חברו אברמיקו השכן שגר קומה מתחתיו.

    היה להם מנהג כזה כול ערב שבת, להיפגש למשחק קלפים, לשתות עראק עם פיצוחים לצפות אחר כך במהדורת החדשות,  לדבר על פוליטיקה וספורט ולהעלות זיכרונות ביחד.

    שניהם הבולגרים היחידים שנותרו בבניין, שרידים לקהילה גדולה של בולגרים שחיה פעם ביפו  ועכשיו, כול דירה שמתפנה נקנית על ידי ה"בני דודים" .


    בינתיים, הוא נח במיטה ושקע בהרהורים.."יפו זה לא מה שהיה פעם".

    הוא חשב על חבריו שנפטרו , על אשתו, על מכבי יפו שכונתה קבוצת הבולגרים ושירדה מגדולתה.

    חשב על מרוץ החיים, הצער והסבל לצד רגעי האושר. האסונות והשמחות. גידול הילדים, המאבק במחלות, קניית הדירה הקטנה בעזרת משכנתה והלוואה קטנה מהעבודה  וכמה טוב שלא רדף אחרי רכוש רב ויוקרתי, ולא עבד כמו חמור בשביל בית גדול ורכב חדש כמו חבריו שנפטרו והשאירו את כול עמלם לאחרים.

    **

    עייפות כבדה ירדה על סלומון

    הוא עצם את עיניו..


    רוח ים קלילה חדרה מבעד לחלון וליטפה מעדנות את פניו המגולחות למשעי של סלומון ששכב ללא ניע במיטתו.

    אור גדול ובהיר הציף אותו, האור שמעל השמש.

    הוא ראה את רוזה וחבריו משכבר הימים מחייכים אליו באהבת אין קץ.

    הוא חייך אליהם חזרה וידע,

     הגיעה השבת הגדולה...   

    ***

    ''


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/19 18:51:
      זה לא יום בחייו אלא יומו האחרון. סיפור עצוב המדגיש את הקושי בחיים, אך עשוי בטוב טעם ובנוי טוב. כל הכבוד!
      ... עצוב, השיר נפלא
        8/1/19 18:01:
      האור הצפון, יפה כתבת
        8/1/19 16:25:

      חברי היקר נשיקה

      הסיפור פרי עטך ריגש אותי עד דמעות

      החזרת אותי לשנות ילדותי שעברו עליי ביפו כבת להורים שעלו מתורכיה

      וזלמה השכנה הבולגריה שלנו - זיכרונות נהדרים 

      * כוכב אהבה וערב טוב

        8/1/19 16:07:

      *

       

      מציאותי ועגום כל כך

        7/1/19 11:42:
      קראתי ונהניתי.