כותרות TheMarker >
    ';

    ימים אחרים

    בבלוג זה נעסוק בעיניינים אקטואלים אך גם בנושאים שונים ומגוונים שאינם על סדר היום.

    פועלו הגדול של משה ארנס

    0 תגובות   יום שלישי, 8/1/19, 01:59

    ביום שני האחרון (19\01\07) הלך לעולמו פרופסור משה (מישה) ארנס אשר כיהן בין השאר כשר הביטחון, שר החוץ, שגריר ישראל בארצות-הברית ,ויו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.

    ארנס הותיר אחריו אישה יהודיה-אמריקנית בשם מיורי אל, וארבעה ילדים.

    הוא יובא למנוחות בבית הקברות בסביון היום (ג') בצהריים.

    בן -93 היה במותו.

     

                                      ביוגרפיה

    משה ארנס נולד בעיר קובנה שבליטא בשנת 1925.

    אביו היה תעשיין, ואמו הייתה רופאת שיניים.

    כאשר היה ארנס תינוק בן חצי-שנה היגרה המשפחה לבירת לטביה ריגה ,בה הוא למד בבית-ספר עממי.

    בשנת 1939 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, היגר ארנס עם משפחתו לארצות הברית בה היו לאבא שלו מפעלים רבים.

    הוא שירת בחיל ההנדסה של הצבא האמריקני במשך שנתיים (בין השנים: 1946-1944) ,ועם תום שירותו הצבאי הלך ארנס ללמוד לימודי הנדסה במכון הטכנולוגי של מדינת מסצ'וסטס.

    בספטמבר 1947 מונה ארנס לתפקיד נציג תנועת בית"ר בארצות הברית.

    בספטמבר 1948 כאשר ארנס עמד לעלות לישראל,הוא גויס על-ידי סוכני אצ"ל ,ונשלח למדינות צפון-אפריקה. זאת במטרה לסייע ליהודים המקומיים להקים ארגוני הגנה עצמית. 

    במרץ 1949 עלה ארנס לארץ-ישראל, אך מסיבות פוליטיות נמנע ממנו לעבוד בתעשייה הצבאית.

    במקום זאת,הוא עבד והוא עבד כמהנדס בחברה אמריקאית שעסקה בתכנון מערכות מים בתל-אביב.

    ארנס היה ממייסדי היישוב "מבואות בית"ר".

    בשנת 1951 חזר ארנס לארצות-הברית כדי ללמוד לתואר שני בהנדסה במכון הטכנולוגי של מדינת מסצ'וסטס, בנוסף,הוא למד הנדסת אווירונאוטיקה במכון הטכנולוגי של מדינת קליפורניה.

    הוא קיבל את התואר השני בשנת 1953 (וסה"כ הוא שהה בארצות-הברית כשש שנים).

     

                                      

                                       קריירה מקצועית

    ארנס  נחשב לאחד מעמודי התווך של התעשייה האווירית בישראל,.

    עם שובו לארץ הצטרף ארנס לסגל הפקולטה להנדסה אווירונאוטיקה בטכניון בחיפה.

    בשנת 1961 מונה ארנס לפרופסור בהנדסת אווירונאוטיקה בטכניון (הוא כיהן בתפקיד זה ארבע שנים).

    הוא היה מהנדס אווירונאוטיקה בהשכלתו.

    במקביל לעבודתו בטכניון,שימש ארנס גם סמנכ"ל התעשייה האווירית במשך תשע שנים(בין השנים: 1971-1962), וכן הוא השתתף בפיתוח מטוס הערבה .

    בשנת 1971 הוענקה לצוות התעשייה האווירית שארנס עמד בראשה פרס ביטחון ישראל על פיתוח מטוס הכפיר.

     

     

                                       קריירה פוליטית

    ארנס נבחר בפעם הראשונה לכנסת ה-8 ברשימת החירות, והחל מהכנסת ה-9 נבחר ברשימת הליכוד.

    עמדותיו הפוליטיות של ארנס מיקמו אותו במחנה הנצי בליכוד.

    כלומר, הוא התנגד לנסיגות משטחים שבשליטת ישראל ותמך בהקמת התנחלויות ביישובי יהודה ושומרון, כמוכן, הוא תמך במדיניות ביטחונית התקפית.

    בכנסת זו הוא כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון(לאחר שסירב לכהן כשר), והצביע נגד הסכמי קמפ דייוויד ,ונגד הסכמי השלום עם מצרים.

    לאחר שעזר ויצמן התפטר מתפקיד שר הביטחון בשנת 1980 הציע ראש-הממשלה דאז מנחם בגין את התפקיד לארנס אשר סירב לקבל אותו מאחר שלא רצה ליטול חלק בפינוי חלקי סיני וחבל ימית שעדיין היו אז בידי ישראל.

    בשנת 1982 מונה ארנס על-ידי ראש-הממשלה דאז מנחם בגין לתפקיד שגריר ישראל בארצות הברית.

    בתפקידו זה טיפח ארנס את ראש-ממשלת ישראל הנוכחי, בנימין נתניהו.

     


                                       הקשר בין נתניהו וארנס

    ארנס נחשב ל"איש שהמציא" את ראש הממשלה בנימין נתניהו - והיה פטרונו הפוליטי בתחילת דרכו.

    הוא סייע לו בתחילת דרכו המקצועית כאשר מינה אותו לציר השגרירות ישראל בוושינגטון בתחילת שנות ה-80 כשכיהן שם כשגריר בממשלת בגין ואחר כך דחף למנותו לשגריר באו"ם ולסגן שר החוץ.

    בהמשך גם ליווה ארנס את נתניהו בתחילת דרכו הפוליטית בליכוד ובהתמודדות הראשונה על ראשות המפלגה, למרות שבהמשך הדרך השניים חוו גם אי הסכמות מעת לעת ותקופות של מתיחות.

    כך לדוגמא, בשנה האחרונה, ארנס, שפרסם מאמרים בעיתון המזוהה עם השמאל "הארץ" מתח ביקורת על חוק הלאום.

    נתניהו העריך מאוד את עמדותיו ואישיותו של ארנס, והוא נפגש אתו לאחרונה בסוף חודש נובמבר לאחר שנכנס לתיק הביטחון, כחלק מסדרת התייעצויות שערך עם בכירים במערכת הביטחון בעבר ובהווה. 

    בפברואר 2018 הגדיל נתניהו לעשות כאשר העניק לארנס את פרס הדיפלומטיה הציבורית של משרד החוץ.



                                      החזרה לישראל והמינוי לתפקיד שר הביטחון

    לאחר פרשת "סברה ושתילה" שהובילה להדחתו של אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון על-ידי ועדת כהן חזר ארנס לישראל בשנת 1983 כדי לכהן בפעם הראשונה כשר ביטחון.

    ארנס כיהן בתפקיד מ-23 בפברואר 1983 עד 23 בספטמבר 1984

    הוא נחשב לאחד משרי הביטחון הטובים בישראל למרות שלא היה איש צבא .

    עם תחילת כהונתו היה צה"ל פרוס בעומק לבנון וסבל מאבדות רבות.

    בימי ארנס בוצעו מספר נסיגות (מהרי השוף עד לקו הרי האוואלי בלבנון), אך ההתנגדות לצה"ל בלבנון התחזקה, ושהיית צה"ל גבתה מחיר דמים יומי.

    במסגרת עסקת חילופי שבויים הוחלפו 4,700 מחבלים ואסירים ביטחוניים בתמורה לשישה חיילי נח"ל אשר היו בשבי הארגון לשחרור פלסטין.

     במסגרת תפקידו היה ארנס אחראי להקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש, כיום  היא קרויה מפלגת זרוע היבשה מז"י),

    מאחר שהוא היה איש של עשייה הוא התנה את מינויו של משה לוי לרמטכ"ל ,בכך שיתחייב להקים אותה.

     

     

                                      פרשת קו 300

    במהלך כהונתו הראשונה של משה ארנס כשר הביטחון התרחשה פרשת קו 300.

    בעקבות דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר, שנדחתה תחילה, מינה ארנס ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים מאיר זורע (ולכן נודעה בשם "ועדת זורע"), והטיל עליה לחקור את נסיבות מותם של שני מחבלים מחוטפי קו 300 שהיה אוטובוס אגד שנסע מאשקלון לתל-אביב, לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי השב"כ.

    ארנס הסכים לחקירה בין השאר לאור השמועות הכוזבות שהוא הורה על הריגתם. 

     


                                      המשך הקריירה הפוליטית של משה ארנס

    עם הקמת ממשלת האחדות הלאומית ומינויו של יצחק רבין לתפקיד שר הביטחון כיהן ארנס במשך ארבע שנים (בין השנים:1988-1984) כשר בלי תיק האחראי על עינייני המיעוטים.

    כאיש התעשייה האווירית צידד ארנס בהקמת מטוס "הלביא",אך לאור התנגדות מערכת הביטחון ,ובראשה השר הממונה יצחק רבין,התפטר ארנס מן הממשלה בשנת 1987 , אך באפריל 1988 התרצה ארנס וחזר לתפקידו הקודם.

    לאחר שנכשל "התרגיל המסריח" שרקם שמעון פרס מונה ארנס לתפקיד שר החוץ תפקיד בו כיהן במשך שנתיים (1990-1988).

    לאחר שהקים יצחק שמיר ממשלה צרה עם ניצחונו בבחירות מונה ארנס בפעם השנייה לתפקיד שר הביטחון. 

     

     

                                     הקדנציה השנייה של ארנס במשרד הביטחון

    כשר ביטחון לא קיבל ארנס את הגישה האמריקנית,לפיה ישראל לא צריכה להגיב למטח ירי טילי הסקאד שנורו אליה ממערב עיראק,אלא היא חייבת להגן על עצמה  על-ידי כך שהיא תיקח חלק במתקפה של בעלות-הברית על-ידי שיגור אוגדה בראשותו של נחמיה תמרי בעיראק.

    בסופו של דבר הוא היה זה שהצליח לשכנע את ראש הממשלה שמיר שלא להגיב, בניגוד מוחלט לדעת הקהל הישראלית ותוך קריאות בלתי פוסקות בליכוד, מפלגת השלטון, לתקוף את משטרו האכזרי של סדאם חוסיין.

    בהקלטה שפורסמה על ידי ארכיון צה"ל במשרד הביטחון בשנה שעברה הוצגה הדילמה המרכזית של אותם ימים - אם לתקוף את משטרו של סדאם חוסיין בתגובה לירי הסקאדים על ישראל.

    בריאיון לארכיון צה"ל סיפר ארנס כי הוצגה תכנית להנחתת כוחות במערב עיראק - והוא אישר אותה.

    בסופו של דבר ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, לא אישר את הפעולה.


     

                                       הפרישה הראשונה מהחיים הפוליטיים 

    ארנס נחשב מקורב מאוד לראש הממשלה שמיר, ולקראת בחירות 1992, כששמיר היה בן 77, היה ברור שהוא רואה בו את יורשו.

    לאחר ההפסד של הליכוד בראשות שמיר בבחירות לכנסת ה-13 שנערכו בשנת 1992, ארנס החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים.

    הדבר נחשב כהפתעה גמורה,שכן כאדם השני במחנה הגדול בליכוד אז, שכונה מחנה שמיר-ארנס, היה בעל סיכויים מצוינים להיהפך ליו"ר הליכוד ובהמשך מועמד לראש ממשלה. 

    בתקופה זו כיהן ארנס במשך שנתיים (קרי:בין השנים:1999-1997)  כיו"ר חברת נת"ע.

     


                                       החזרה לזירה הפוליטית

    כאשר כיהן בנימין נתניהו ככראש-ממשלה בקדנציה הראשונה שלו, ארנס התאכזב ממנו ,והחליט להתמודד מולו.

    האגדה מספרת, שיומיים לפני ההתמודדות הציע לו נתניהו את תפקיד שר הביטחון במקום יצחק מרדכי שפוטר, וארנס נענה להצעה.

    בכך נכנס ארנס למשרד הביטחון בפעם השלישית.

     

     

                                      הקדנציה השלישית של ארנס במשרד הביטחון

    בתקופה זו כיהן ארנס כשר ביטחון בין ה-27 בינואר 1999 לבין 6 ביולי 1999.

    בתקופה זו יזם ארנס את "תכנית לבנון" שעיקרה פינוי מוצבים, וצמצום מספר חיילי צה"ל ששהו בלבנון.

    בינואר 1999 פונה אחד המוצבים בגזרה המרכזית, לאחר שבאזור נהרגו כחמישה חיילים.

    ביוני אותה שנה, בעקבות הפגזות חיזבאללה  על יישובי הצפון, הורה ארנס על פתיחת "מבצע רפואה חליפית" במסגרתו תקף חיל האוויר בלילה אחד מגוון תשתיות אזרחיות בלבנון ובהן שתי תחנות כוח מרכזיות, שני גשרים על כביש החוף ומתקן קשר חשוב.

    המבצע חיזק את ההרתעה והביא לרגיעה בת מספר חודשים .

    בבחירות המקדימות שערך הליכוד בשנת 1999 הגיע ארנס למקום ה-26 בלבד, אך באמצעות שינוי מסוים בתקנון הוא "הוקפץ" 10 מקומות ונבחר לכנסת ה-15(בין השנים:2003-1999) בה כיהן בין-השאר בוועדת חוץ וביטחון, ולאחר מכן פרש סופית מהחיים הפוליטיים.

    ארנס כיהן שוב כחבר -בכנסת ה-15 בין השנים 2003-1999, ולאחר מכן פרש סופית מהחיים הפוליטיים.   

     


                                       הפרישה הנוספת מהחיים הפוליטיים

    לקראת בחירות 2003, בגיל 78, פרש ארנס סופית מהחיים הפוליטיים.

    אחרי פרישתו השנייה מהחיים הפוליטיים, הוא התראיין וכתב רבות על נושאים אקטואליים, כשבין השאר הוא כתב טורי דעה בעיתון 'הארץ' באופן קבוע בה ביקר את מדיניות הביטחון של ישראל.

    ארנס ביקר ברשימותיו, את ראש-הממשלה דאז אריאל שרון על מדיניות ההבלגה בתקופת האינתיפאדה השנייה,ולאחר מכן על תכנית ההינתקות.

    בשנת 2010 טען ארנס שצריך לספח את שטחי יהודה ושומרון 

     

     

                                       תפקידים נוספים שמילא משה ארנס

    בין השנים: 2018-2003 כיהן ארנס כיו"ר מועצת המנהלים של קרן הון-סיכון "תעוזה".

    בשנת 2010 כיהן ארנס  כיושב -ראש המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי. 

    ארנס שימש עמית מחקר במכון לאסטרטגיה יהודית-ציונית בירושלים,וכן ראש הפורום האסטרטגי בו, וכן, הוא כיהן כיו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת אריאל.

     


                                      הספרים שכתב משה ארנס

    ארנס פרסם שני ספרים בשפה האנגלית.

    בשנת 1995 כתב ארנס בשפה האנגלית את הספר "מלחמה ושלום במזרח-התיכון בין השנים:1992-1988אותו תרגם העיתונאי רמי טל.

    בשנת 2009 פרסם ארנס את ספרו "דגלים מעל הגטו" המהווה סיכום מחקר מקיף שערך על מרד גטו-ורשה, החושף את החלק שמילאו במרד לוחמי הארגון צבאי-יהודי (אצ"י), מיסודה של תנועת בית"ר, שלטענתו נדחק לשוליים מסיבות פוליטיות ואידאולוגיות בידי הממסד הציוני.

    בשנת 2018 הוא כתב את ספרו האוטוביוגרפי  "למען ביטחון ישראל".

     

     

                                     פרסים והוקרה על פועלו הציבורי של משה ארנס

    1: בשנת 1971 זכה ארנס בצוותא עם עוד מספר אנשים שעבדו עמו בתעשייה האווירית,בפרס ביטחון ישראל על פיתוח מטוס הכפיר

    2: בשנת 2009 קיבל ארנס מטעם מרכז מורשת בגין תעודת הוקרה על מפעל חיים למען ביטחון ישראל, ועל מחקרו פורץ-הדרך על מהלכי הגבורה בגטו ורשה.

    3: בשנת 2016 קיבל ארנס את פרס "בוני ציון" על מפעל חיים.

    4: בפברואר 2018 קיבל ארנס מראש-הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו את פרס הדיפלומטיה.


    משה ארנס ייזכר קודם כל כאיש ימין מובהק, מי שהצביע נגד הסכם השלום עם מצרים, התנגד לתכנית ההתנתקות ולא הסכים לנוסחת 'שתי מדינות לשתי עמים' עד יומו האחרון, למרות שחלק מעמיתיו בליכוד שינו את עמדותיהם עם השנים.

    בנוסף, היה ארנס  הרוח החיה מאחורי פרויקט הלביא, מטוס הקרב של התעשייה האווירית, והוא התפטר מהממשלה לאחר שהוחלט לבטל את הפרויקט. 



    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      יואב 16
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין