כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    "ואנחנו חשבנו..."

    26 תגובות   יום שבת, 12/1/19, 18:06

     

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    "ואנחנו חשבנו שהכרנו את חגית..." משפט שנחרט בליבי בתערוכת הציורים הראשונה שלי, אי שם במילניום הקודם...

    בליל של "חגיות" שרצו לצאת לאויר העולם, הכל מכל...וכל הטעויות האפשריות.

    לא עוד הילדה הטובה שמקשטת את ביתה ובתים של חברים, אלא זו שבועטת ומתריסה ויהי מה.

    הרי באמנות אפשר לדבר בכל שפה שרוצים. בפרט שבחיים האמיתיים היו מילים שלא נאמרו.

    אז תנו לצבעים לומר את דברם.

     

    הציורים למטה היו הראשונים בסגנון אחר לגמרי והם אלה שקראו לי להתפטר מ"ועדת קישוט" ולהוציא מהקרביים מה שתקוע ורוצה להשתחרר. כאלה עבודות כבר לא תולים בבית ובטח שאי אפשר להרגיש נוח במחיצתן. ולשם כיוונתי. "עידן הדווקא" הגיע. אחסוך לכם... :)


    ''


    ולמה אני מספרת לכם זאת היום אחרי כל כך הרבה שנים?

    בגלל המשפט הפותח.

    לפעמים אנו חושבים שאנו מכירים מישהו. מספרים לעצמנו סיפור. משערים השערות.

    ו...להד"מ. 

     

    כמה פעמים אנו שופטים, מקטלגים, מדמיינים או סתם מתרשמים ממישהו שאין בעצם כל קשר בינו למציאות.

    ומהי בכלל המציאות? בעיני המתבונן . אבל אף פעם לא אחת. והיא משתנה ומבלבלת.

    אפילו אני בעיני עצמי לא אותו בן אדם כל יום. מרעננת מסיכות ומחליפה תחפושות. ובמראה מביטה בי כל פעם מישהי חדשה. מי את בכלל? לאן נעלמה היציבות?

     

    החורף הזה שיבלל אותי כהוגן, הקפיא את שמחתי (זו שנותרה) , והציף אותי במחשבות נוגות. לא הזמנתי אותן. הן פלשו לכל תא ותא בראשי. דחסתי אותן למגירה והן גלשו ממנה והשתלטו על כל הבית של הנשמה שלי. ניסיתי לדגדג אותן ולהצחיקן ושיהיו קצת חיוביות וזה היה אקט פתטי לגמרי.

    הרפיתי. נשמתי עמוק. המנטרה שניחמה אותי "באביב עוד אשוב בחזרה"...


    ועכשיו לכי תטפלי באנשים אחרים כשאת ריקה מכל חמלה/נתינה/הבנה/הכלה... לשמחתי המטופלים לא הגיעו.

    ענין של אנרגיות? יתכן.

    מחברת עצמי למטען וחושבת על דברים מעודדים וצופה בחיים מרחוק.


    לא מזמן שיתפתי מטופל שמכירה (שחושבת שמכירה) וסיפרתי לו למשל שמאד נהניתי מהופעה של  להקת "ורטיגו" שראיתי השבוע. ואני מדברת על מטופל של מספר שנים.אז איכשהו היתה לי תחושה שמכירה אותו לפני ולפנים. עם בגדים ובלי. עם שריר תפוס או עצב כלוא.

    ואז אמר לי שהוא מתעב מחול. וואו. איזו מילה בחר. מתעב. לא פחות ולא יותר.

    בלעתי את רוקי. היה לי קשה. לא ציפיתי לכזו נחרצות. נשגב מבינתי. אבל מי זו בינתי בכלל?

    זה גם לא היה מקום בכלל לנסות לשנות משהו בהתייחסות.

    מותר לו לאדם לא לאהוב מה שאחר אוהב. מותר גם לתעב.

    כמובן. אבל אללי. הדרך.


    ויום אחרי... חברה הציעה לי לנסוע איתה בפסח לסיציליה. שתינו לא אוהבות להיות בארץ בחג זה.

    מה לך ולחגים חגית... זוכרים?

    חשבנו על תאריך מסוים ולמחרת אמרה שהיא מעדיפה תאריך אחר לגמרי..אוקי. זכותה. לה זה לא ממש משנה אם אני איתה או לא. כך אמרה.

    סבבה. שתיסע לה.

    לי לא התאים לי מבחינת עבודה ובתוך תוכי אמרתי לעצמי מצוין.

    גם היא לא ממש מתאימה לי לנסיעה. אבל גם כאן הדרך.

    יש משהו בנחרצות שמרתיע אותי וגורם לי להתרחק.

    לא יודעת אם המילה נחרצות מדוייקת.

    אז מה אם אני לא ממש מדוייקת לאחרונה. היום מתארת את רגשותי.


    נכון זה אומר שמישהו למעלה שומר עלי בכל זאת?

    תארו לכם להתקע באי בלב ים עם חברה לא נעימה?

    בפרט שאני לא יודעת לשחות...תרתי משמע

     

    ואז מה קורה? הרחמים העצמיים מתנפלים עלי. לבד.

    בעצם לא לבד לגמרי, אלא עם מערכות יחסים שעם הגיל משתנות וכבר לא מתאימות ופחות ופחות מעניינות.

    גם לכם זה קורה? ברצינות?

    מה?אני לא יחידת סגולה? רק כותבת בסגול?


    הקור מקפיא אצלי רצונות וחלומות ושמחות.


    אולי זה לא רק הקור בצפון...אולי זה הקור שבלב...התקופה של האזכרות של הורי ויקירי, של אנשים נוספים שהולכים ונעלמים מהעולם.

    המחשבות הטורדניות על בריאות, בגידת הגוף, על המדינה שלנו שמשנה פניה,על העצב שנשזר בכל מקום.

     

    בחרתי לסיים בציור זה שראיתי בתערוכה שהיתה בהקמה בדרום תל אביב.

    כמו לצייר דיוקן עצמי אפילו שלא שלי.

    ''

     

    מקוה שהפוסט הבא יצא לטייל למחוזות של ירוק ופורח וזורם בכל היופי שיש בכל זאת מסביבנו.

     

    שבוע של טוב חברים!

     

    *מקדישה פוסט זה לאיש יקר שנלחם על חייו בתקוה שישוב להיות מי שהיה

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/1/19 07:46:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-01-14 20:32:08

      מאחלת בריאות לאיש היקר - ולך שתשובי ותמריאי -כדרכך. דרך נשר בשמים...

      תודה ואמן ואמן.... חיבוק חם!
      מאחלת בריאות לאיש היקר - ולך שתשובי ותמריאי -כדרכך. דרך נשר בשמים...
        14/1/19 14:34:

      צטט: היא ולא אחרת 2019-01-14 11:21:08

      נהדרת שלי, רשומה פריכה לתפארת. עד כדי מעלה בי דמעות הזדהות מוחלטת. ולי בהיר כ-זיו השמש, את ילדה יחידה מיוחדה, סגולה שאני מאוד אוהבת. ציורך מדהים באמירתו, אמת שהיא לטעמי. "כולנו ילדים של החיים" נוגן כתוב בשיר, מתחבר בתוכי. נחרצות מרתיעה גם אותי, בחדותה הבלתי מתפשרת, משתקת מקום נשימה למה שעוד, שמעבר. מתוקתי, כדי לזהות אור גדול לעתים יש לגעת במעט חושך. זכית להרגיש שיש השומר עליך, אין בי ספק שיש. לימים של שלווה ונעימות מחממת מלגו ומלבר, של טוב ומאוד ובשורות של תקווה. ורוב בריאות לחברך. חיבוקים חמים מתוקתי ♥️

      את מותירה אותי יקירה ללא מילים ועם המון תודה והערכה לדרך שלך לומר ולעודד ולרגש...
      מחבקת אותך בחזרה חברה אהובה שלי! ♥
        14/1/19 11:21:
      נהדרת שלי, רשומה פריכה לתפארת. עד כדי מעלה בי דמעות הזדהות מוחלטת. ולי בהיר כ-זיו השמש, את ילדה יחידה מיוחדה, סגולה שאני מאוד אוהבת. ציורך מדהים באמירתו, אמת שהיא לטעמי. "כולנו ילדים של החיים" נוגן כתוב בשיר, מתחבר בתוכי. נחרצות מרתיעה גם אותי, בחדותה הבלתי מתפשרת, משתקת מקום נשימה למה שעוד, שמעבר. מתוקתי, כדי לזהות אור גדול לעתים יש לגעת במעט חושך. זכית להרגיש שיש השומר עליך, אין בי ספק שיש. לימים של שלווה ונעימות מחממת מלגו ומלבר, של טוב ומאוד ובשורות של תקווה. ורוב בריאות לחברך. חיבוקים חמים מתוקתי ♥️
        14/1/19 10:13:

      צטט: kimchid 2019-01-13 21:43:06

      תודה על השיתוף....חומרים למחשבות....

       

      ולך דניאל יקר תודה שבאת ...:) אין סוף חומרים לחשוב עליהם...איך שנבחר

        14/1/19 10:07:

      צטט: זיוה גל 2019-01-14 00:25:07

      פוסט פיוטי ופילוסופי. את נהדרת ומדויקת. ואכן, אמנות טובה לא אמורה למצוא חן או ליתר דיוק לא אמורה להיות יפה או רק יפה. נהניתי מכל מילה, תודה! (וגם מהציור הנפלא, ההוא למעלה - שלך)

       

      זיוה מקסימה מילותיך טובות כל כך...כבר מזמן ואולי מתמיד לא עשיתי דבר כדי לשאת חן.

      יש לי את הדרך שלי לומר גם אם אינה בועטת ופוגענית.

      באמנות יש את הדרור להביע מה שבחיים לא תמיד זה לא קורה ולא מקדם לשומקום טוב.

      תלוי גם איפה מתי ולמי...למידה מתמדת... חיבוק! ושוב תודה♥

        14/1/19 10:03:

      צטט: שרון קדם 2019-01-13 23:57:22

      עיקר מעלת האדם בזה העולם כשמצליח להפוך את החושך, שהוא העצבות
      לאור, שהוא השמחה. על ידי שמתבונן בעצמו, ומוצא נקודות טובות

      ברסלב, שמירת הזמן קל"ח

      אז אני רק מתבונן מהצד ורואה הרבה נקודות טובות וכשמחבר אני בינהן, אני רואה את האור הטוב אותו את מקרינה

      היי שקטה, הכל טוב! 

       

       

      שרון,הרחבת את ליבי מנקודת המבט שלך והדמעת אותי מהתרגשות בבוקר שביר זה....

      ואולי אאמץ את התורה הברסלבית המצווים עלינו להיות אך שמח....תודה על הקישור אכנס אליו.

      תמיד טוב להקשיב לעוד קול...למרות הסערות יש בי שקט מולד שיודע להתמודד ולראות את האור...

      תודה רבה יקירי!

        14/1/19 09:59:

      צטט: רונית אברהם 2019-01-13 21:23:15

      חגית יקרה,

      כל הכבוד על הכנות והאומץ. מברכת אותך שאת בוחרת ללכת עם הלב, אני חושבת שזו מתנה נדירה. 

      החורף הקודר יתחלף עוד מעט באביב פורח, וטוב שהגשם מרווה את האדמה. גם לנו יש עונות טובות יותר או פחות וטוב שהן משתנות, ואנחנו משתנים איתן. 

       מאחלת לאיש היקר שלך להחלים במהרה, וגם אם לא ישוב להיות כשהיה, שימצא שלווה ואושר גם במצב החדש.  


       

      רונית יקרה תגובתך מחממת לב...אכן גם לנו יש עונות משתנות...

      אני תמיד כותבת תמיד את עצמי ומעצמי וזה מה שהיה צריך כנראה לצאת :)

      מקוה שהחבר היקר שלי יצליח לצאת מכל מה שעובר...אמן ♥

        14/1/19 09:56:

      צטט: bonbonyetta 2019-01-13 19:16:03

      *

      אמנות טובה מביעה, ומביעה חזק.

      דווקא חושבת שהציורים הראשונים, הלא סימפטים כאילו טובים ומביעים.

      חיבוק

      תמיד תמיד תלכי עם מה שההרגשה והבטן אומרות לך.

       

      צוחק

       

      תודה בונבוניטה יקירה...תמיד הולכת עם הבטן שלי :)

      לאמנות יש המון צדדים וכוחות שמניעים אותה לגעת גם באחרים

      חיבוק בחזרה ! 

        14/1/19 09:54:

      צטט: תכשיט 2019-01-13 18:47:44

      ריגשת אותי... חיבוק גדול...

       

       

      תודה רבה יקרה וחיבוק גדול בחזרה ♥

        14/1/19 00:25:
      פוסט פיוטי ופילוסופי. את נהדרת ומדויקת. ואכן, אמנות טובה לא אמורה למצוא חן או ליתר דיוק לא אמורה להיות יפה או רק יפה. נהניתי מכל מילה, תודה! (וגם מהציור הנפלא, ההוא למעלה - שלך)
        13/1/19 23:57:

      עיקר מעלת האדם בזה העולם כשמצליח להפוך את החושך, שהוא העצבות
      לאור, שהוא השמחה. על ידי שמתבונן בעצמו, ומוצא נקודות טובות

      ברסלב, שמירת הזמן קל"ח

      אז אני רק מתבונן מהצד ורואה הרבה נקודות טובות וכשמחבר אני בינהן, אני רואה את האור הטוב אותו את מקרינה

      היי שקטה, הכל טוב! 

        13/1/19 21:43:
      תודה על השיתוף....חומרים למחשבות....
        13/1/19 21:23:

      חגית יקרה,

      כל הכבוד על הכנות והאומץ. מברכת אותך שאת בוחרת ללכת עם הלב, אני חושבת שזו מתנה נדירה. 

      החורף הקודר יתחלף עוד מעט באביב פורח, וטוב שהגשם מרווה את האדמה. גם לנו יש עונות טובות יותר או פחות וטוב שהן משתנות, ואנחנו משתנים איתן. 

       מאחלת לאיש היקר שלך להחלים במהרה, וגם אם לא ישוב להיות כשהיה, שימצא שלווה ואושר גם במצב החדש.  


       

        13/1/19 19:16:

      *

      אמנות טובה מביעה, ומביעה חזק.

      דווקא חושבת שהציורים הראשונים, הלא סימפטים כאילו טובים ומביעים.

      חיבוק

      תמיד תמיד תלכי עם מה שההרגשה והבטן אומרות לך.

       

      צוחק

       

        13/1/19 18:47:
      ריגשת אותי... חיבוק גדול...
        13/1/19 13:07:

      צטט: debie30 2019-01-13 11:09:52

      חגית יקרה, את יחידה ומיוחדת,

      הדברים שכתבת מאוד נגעו ללבי,

      גם לי יש איזושהי סגולה (לטוב ולרע)

      מחווה, משפט מסוים גורמים לי לעצור ולעשות RESTART,

      לקחת מרחק, בידיעה שמה שהיה לא יהיה .
      אכן ציורים לפעמים חושפים את מה שמאחורי המסכות היומ-יומיות.

      זוכרת שכשחברותי לעבודה ראו את ציוריי הן התפלאו על העצב הנקף מהדמויות.

       

      שבוע נעים וחמים

       

      דבי יקרה מוכשרה ומיוחדה בעצמך ואכן האיתחול מחדש כל יום שמתניעים...לפני שמתרחקים בזמן

      המסיכות מגינות מפגיעות ומשבירות. בעבודות ניבטות לא אחת תחושותינו האמיתיות, מבינה אותך לגמרי :)

      חיבוק ♥

        13/1/19 13:02:

      צטט: razam-דודי רצם 2019-01-13 10:54:05

      במקרה נכנסתי היום לקפה ולא במקרה אשוב לכאן אחד לה.... לכל אחד מאיתנו יש את המסיכות ואת הרגשות שמחברות את המצב. .. לעתים המלאי של המסיכות לא מאפשר להראות את המסכה הנכונה לאותו רגע ואז דברים נראים אחרת גם כלפי עצמנו ... אף אני רואה לעתים רחוקות את עצמי כפי שאת מביעה את תחושתך ומתמודדת. אני מאמין שמחר זה יהיה אחרת ואשמח שזה לא יהיה אחרת. מחבק את

       

      דודי יקר שמחה שהגעת והטבעת מילותיך המזדהות...כמו שאמרת מחר זה יהיה אחרת ואשמח שזה לא יהיה אחרת...:)

      חיבוק גדול חבר מוכשר! ♥

        13/1/19 13:00:

      צטט: barir 2019-01-13 09:00:01

      חגית היקרה! אתחיל בחיבוק. כזו אני... פוסט מרגש ברמות. עוד אשוב ואקרא בו שוב. בחרת לסיים בציור של תמונת הפרופיל. ואני דוקא שמתי לב לדף הרקע שלו. דף מקוטמט שניסו ליישר אותו... אוהבת את זה מאד. אי אפשר ליישר דף אחרי שמקמטים אותי... כמו שאי אפשר להחזיר מילים שנאמרו או מעשים או כעס... היום, אני צובעת את אותם הקימוטים בזהב, מרגישה שזה מקל עלי... תודה על פוסט מרגש כל כך. שבוע מיטיב♥

      מרסיה יקרה תודה על תגובתך האוהדת כל כך והדימוי הנפלא של הדף המקומט...זוכרת את השיטה הזו של צביעת הקימוטים בזהב..נפלא :)  שבוע של טוב!
        13/1/19 11:09:

      חגית יקרה, את יחידה ומיוחדת,

      הדברים שכתבת מאוד נגעו ללבי,

      גם לי יש איזושהי סגולה (לטוב ולרע)

      מחווה, משפט מסוים גורמים לי לעצור ולעשות RESTART,

      לקחת מרחק, בידיעה שמה שהיה לא יהיה .
      אכן ציורים לפעמים חושפים את מה שמאחורי המסכות היומ-יומיות.

      זוכרת שכשחברותי לעבודה ראו את ציוריי הן התפלאו על העצב הנקף מהדמויות.

       

      שבוע נעים וחמים

        13/1/19 10:54:
      במקרה נכנסתי היום לקפה ולא במקרה אשוב לכאן אחד לה.... לכל אחד מאיתנו יש את המסיכות ואת הרגשות שמחברות את המצב. .. לעתים המלאי של המסיכות לא מאפשר להראות את המסכה הנכונה לאותו רגע ואז דברים נראים אחרת גם כלפי עצמנו ... אף אני רואה לעתים רחוקות את עצמי כפי שאת מביעה את תחושתך ומתמודדת. אני מאמין שמחר זה יהיה אחרת ואשמח שזה לא יהיה אחרת. מחבק את
        13/1/19 09:00:
      חגית היקרה! אתחיל בחיבוק. כזו אני... פוסט מרגש ברמות. עוד אשוב ואקרא בו שוב. בחרת לסיים בציור של תמונת הפרופיל. ואני דוקא שמתי לב לדף הרקע שלו. דף מקוטמט שניסו ליישר אותו... אוהבת את זה מאד. אי אפשר ליישר דף אחרי שמקמטים אותי... כמו שאי אפשר להחזיר מילים שנאמרו או מעשים או כעס... היום, אני צובעת את אותם הקימוטים בזהב, מרגישה שזה מקל עלי... תודה על פוסט מרגש כל כך. שבוע מיטיב♥
        13/1/19 08:23:

      צטט: sari10 2019-01-12 21:46:46

      ואוו חגיתוש!!! איזה פוסט מדהים....
      התחברתי לכל מה שכתבת ואיך שכתבת.
      הרגשתי כאילו אנחנו שתינו בשיחה אישית,
      פנים מול פנים, ואת שופכת את הלב.

      הציור הראשון שהבאת, זה שבו בעטת?
      מרגיש כמו להוציא מהקרביים את כל האיכסה שבפנים.
      מרגיש לי כמו זעקה.

      יש תקופות שונות בחיים.

      ו... המציאות? ברור שאין אחת יחידה ונכונה.

      היא לגמרי בעיני המתבונן.

      אכזבות יש... חשבנו שהכרנו מישהו ולפתע הפתעה שהיא אכזבה...

      ואח"כ דברים מתהפכים ומשתנים.

       

      אני מאחלת לך תקופה של אביב ופריחה שתבוא לך נשיקה

       


      שרי יקירה בוקר טוב! תודה על תגובתך החמה והמחבקת, את תמיד קשובה ומגיבה בתשומת לב לפרטים הקטנים. אכן התינוק שנולד בציור שהעליתי היה סימן להמשך הדרך שלי באמנות והוא תינוק אחר, לא זה שאנו אוהבים לראות זך וטהור וחף מכל רוע...

      לא ממש כתבתי כאן על אכזבה כמו הפתעה לגלות כמה אנו לא תמיד מדייקים בהתבוננות באחר...

      מאחלת לכולנו שבוע טוב ואביב פריחות!  ♥

        13/1/19 08:18:

      צטט: קלועת צמה 2019-01-12 23:00:01

      שיתוף מרגש, אוגד כמה עניינים עמוקים, כבדים. מוכרים. מצאתי עצמי מהרהרת לאחרונה בשפע ובמגוון הדרכים המוצעות להתמודדות עם מה שמציאות מזמנת, כך שנגיע לאיזון. המורכבות האנושית עד כדי תסבוכת.

      תודה קלועת צמה שבאת! אכן מורכבות אנושית שלא בהכרח נפענח ונפרום את הסבך...מרתק בעיני לגלות עוד ועוד נבכים בנפש האדם. שבוע טוב יקירה!
        12/1/19 23:00:
      שיתוף מרגש, אוגד כמה עניינים עמוקים, כבדים. מוכרים. מצאתי עצמי מהרהרת לאחרונה בשפע ובמגוון הדרכים המוצעות להתמודדות עם מה שמציאות מזמנת, כך שנגיע לאיזון. המורכבות האנושית עד כדי תסבוכת.
        12/1/19 21:46:

      ואוו חגיתוש!!! איזה פוסט מדהים....
      התחברתי לכל מה שכתבת ואיך שכתבת.
      הרגשתי כאילו אנחנו שתינו בשיחה אישית,
      פנים מול פנים, ואת שופכת את הלב.

      הציור הראשון שהבאת, זה שבו בעטת?
      מרגיש כמו להוציא מהקרביים את כל האיכסה שבפנים.
      מרגיש לי כמו זעקה.

      יש תקופות שונות בחיים.

      ו... המציאות? ברור שאין אחת יחידה ונכונה.

      היא לגמרי בעיני המתבונן.

      אכזבות יש... חשבנו שהכרנו מישהו ולפתע הפתעה שהיא אכזבה...

      ואח"כ דברים מתהפכים ומשתנים.

       

      אני מאחלת לך תקופה של אביב ופריחה שתבוא לך נשיקה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין