לוצ'יו פונטנה (באיטלקית: Lucio Fontana; ‏ 19 בפברואר 1899 – 7 בספטמבר 1968) היה צייר, פסל ותאורטיקן איטלקי. הוא מוכר בזכות סגנון הספטיאליזם, שהוא נחשב למייסדו ובזכות קשריו לקבוצת הארטה פוברה.

לוצ'יו נולד ברוסאריו שבסנטה-פה שבארגנטינה להורים איטלקים. אביו, לואיג'י, היה פסל, צייר וארכיטקט. לוצ'יו בילה את ילדותו במילנו שבאיטליה, אולם חזר לארגנטינה בשנת 1905, שם התגורר עד שנת 1922. בנעוריו החל לעזור לאביו בפיסול ואחר כך החל לפסל בעצמו. בשנת 1926 השתתף לראשונה בתערוכה בארגנטינה.  ב 1927 שב למילנו (איטליה) בין השנים 1928 ל-1930 למד ב-Accademia di Brera שבמילנו. הוא למד שם אצל הפסל אדולפו ווילדט (Adolfo Wildt), והוא הושפע ממנו רבות. ב 1930 גלרית מליון II ערכה לו את תערוכת היחיד הראשונה. העשור הבא הוא יצר יחד עם אומנים מופשטים ואקספרסיוניסטים באיטליה וצרפת. ב 1935 הוא הצטרף לאירגון היוצרים האבסטרקטים בפאריס. ב 1939 הוא הצטרף לארגון היוצרים האקספרסיוניסתים במילאנו.
במהלך 1940-מלחמת העולם השנייה, חזר לארגנטינה והקים שם בית ספר לאמנות בשם Academia Altamira יחד עם כמה מחבריו (1946). באותה שנה פורסם המניפסט הלבן - ייסד את הספטאיליזם. המניפסט קבע כי צבע, חומר וקול בתנועה הם תפעות שהשינוי הסימולטני שלהם הם האומנות המודרנית. על המניפסט הוא לא חתם.בשנת 1947 חזר לאיטליה. את כלל התפיסה הספטאליזם הוא פיתח בחמשה מניפסטים, שכתב עם סופרים ופילוסופים, שהתפרסמו 1947 - 1952.
כשחזר פתח אטלייה שנהרס בהפצצה של בנות הברית.
ב 1949 הוא הציג את עבודת הספטיאליזם הראשונה  - "סביבת החלל באור שחור" (גוף כם שתי זרועות התלוי מהתיקרה בחדר חשוך מואר בנאונים צבעוניים)

הספטיאליזם הוא נסיון לצור בעקבות ההתפתחות בפיסיקה.  "חומר, צבע ןקול בתנועה והתפתחות בו זמנית הם האומנות המודרנית"

הציג בביאנלה לאמנות בסאו פאולו ובביאנלה של ונציה. לאחר מותו נערכו רטרו-פרספקטיבות לעבודותיו על ידי אוסף פגי גוגנהיים, במרכז ז'ורז' פומפידו,

[מוויקיפדיה העברי והרחבה מהערך האנגלי]