| אני רוצה לשיר שיר הלל לכל מה שנשאר פה אתנו ולא עוזב ולא נודד כציפורי הנדוד ולא בורח צפונה ולא דרומה ולא שר "לבי במזרח ואנכי בקצה מערב". אני רוצה לשיר לעצים שאינם משליכים את עליהם וסובלים להט קיץ וקור חורף ולבני אדם שאינם משליכים את זיכרונותיהם וסובלים יותר מבני אדם שמשליכים הכל. אבל מעל הכל אני רוצה לשיר שיר הלל לאוהבים שנשארים יחדיו לשמחה ולצער ולשמחה. לעשות בית, לעשות ילדים, עכשיו ובעונות אחרות. יהודה עמיחי
מוקדש להוריי |
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
noontet
בתגובה על אישה מוכה
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא
נ.ב. אותי מעניין למה כמהים החברים שלי שלא מגיבים
מאוד מדבר אלי .
נ.ב. ענת , למה לחברים שלך שמגיבים בכמיהה להשארות ,
קוראים "הלכתי" ו"אני פה לרגע" ?
זה כולל את כל הגברים, לא?
יש לך משהו ברור להגיד, לא רק מצוטט, אלא גם מוקדש.
את שרה את שיר ההלל, הוא רק רוצה לשיר אותו...
גברים אבודים אינם זקוקים לשירים, הם זקוקים לדרך, לרצון, למציצה ו/או לפרספקטיבה...
אם היה לי משהו ברור להגיד בעניין, הייתי אומרת בעצמי ולא משתמשת במילים של אחרים.
אני אשיר שיר הלל לגברים האבודים.
יופי מתוקה, תביאי לי עוד דיונים על התקרקעות...
ולך יהודה,
זה מה שאתה באמת רוצה?...
שמחה לדעת.
ולשמחה
תודה ענת
בשבילי זה היה ממש במקום
נשארים לשימחה ולצער
הכי נכון