כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כך אני רואה את המציאות

    לזכור את העבר לזכור את הנרצחים

    0

    לחיות בהווה עבור העתיד

    0 תגובות   יום שישי , 18/1/19, 00:57

     

     

          מה צופן לנו העתיד, לדור הבא ולזה שאחריו?

    רובנו מתייחסים לחיים כלאחר יד, אך אנחנו חיים בעולם הולך ונעלם, הולך ומשתנה, ובמהירות רבה. יתכן שמהר מדי ממה שהיינו רוצים.

    זה מתחיל בערך בגיל ארבע או חמש כשאין לנו מושג שאנחנו חיים על האדמה הכדורית.

    השגרה היא הדבר הראשון לה מתרגלים בני האדם.

    השגרה.

    למה דומה השגרה, - לכלוב זהב.

    המקום בו מאוד נוח לנו וממנו אנחנו לא רוצים להתרחק.
    לכאורה גם אין לנו סיבה להתרחק ממנו.

    רבים מרגישים בתוכה(בשגרה) את המוכר והידוע, את החמימות והביטחון, אין צורך בהעזה, אין צורך בפרצי אומץ, אבל עצם ההכרות וההתמכרות עם השגרה גורמת לרובנו נזק בהמשך בחיים.

    השגרה היא כנראה גם מעין כלוב. כלוב זהב עם כל הנוחיות, אך חסר ההזדמנויות.

    היא השגרה, מאוד משעממת ובדרך כלל עם הזמן גם מדכאה אך אולי מפתיע או לא עד כמה לרבים היא מתאימה.

    הנזק נובע מחוסר היכולת להתרגל לעצם תהליך החשיבה לשינוי, אף המחשבה על כך מודחקת. הדחקנו אותה מבלי משים.

    להדחקה תפקיד מרכזי לחוסר היכולת של בני האדם להתמודדות עם העתיד, להתרגל במהירות לשינויים, מוכנות לבלתי נודע, להפתעות, היא מונעת מאיתנו בהמשך לסגל לעצמנו את יכולת החיזוי והניבוי והופכת למחסום מחשבתי.
    מחסום המקבע אותנו להווה.

    האם הרגל השגרה הוא חסרון או יתרון?

    האם יש לנו את הבעיה מתי רצוי לשמור על שגרה ומתי לחרוג ממנה?
    האם אנחנו מסוגלים להיכנס למוד בו נוכל למתג את ההחלטה?

    איך נלמד למתג את ההחלטה שלפעמים היא חיונית ביותר לעתידנו.

    המיתוג חשוב בצורה קיצונית כאשר נשקפת לנו סכנת חיים, פחות קיצונית כאשר צריך לקבל החלטות כמו האם לשנות מקצוע, לשנות מקום מגורים, להתחתן או להתגרש, לעזוב מקום עבודה, לבחור בן זוג או להפרד מבן זוג. אנחנו זקוקים לאומץ לקבלת ההחלטה לעזוב את השגרה, להתנתק ממנה, וכאן מתקיים הפרדוקס שהשגרה לא הכינה אותנו להפגין אומץ.

    עובדה, בעשור האחרון נעלמו כחמש מאות אלף מקצועות, תעשיית המכוניות לדוגמא פלטה כחמש עשרה מיליון עובדים אחרי שמיכנה את מפעליה ברובוטיקה.

    ככל שעובר הזמן כל סביבתנו משתנה והיא משתנה מהר, מאוד מהר, רוב בני האדם לא ישכילו להסתגל מראש לשינויים, כנראה שגם אין מי שיכשיר אותנו לכך.

    התחלתי עם המשפט, - "מה צופן לנו העתיד, לדור הבא ולזה שאחריו"?
    אף אחד לא יכול לנבא אך מומלץ מחשבתית להערך להסתגלות. ללמד את הדור הבא לא להתייחס כמובן מאליו לעובדות.

    הנכס החשוב ביותר הינו ערך יחסי אנוש.
    את היכולת הזו מחשבים ורובוטים עדיין לא מצליחים לקחת מבני האדם. יחסי האנוש הם הבסיס לתובנות רבות גם אם על פניו לא נראה את הקשר ביניהם.

    בתי הספר צריכים לשנות את גישתם, פחות ידע, פחות שינון, ויותר חומרה. דגש על איך ללמוד, הגישה לבעיות ולא מה ללמוד

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      eyalees
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין