האמרה הזו של המשורר מעסיקה אנשים כמוני שעברו את גיל 80. מעסיקה ללא הרף גם כששמחים, גם כשעצובים, גם ביום וגם בלילות כשקשה להירדם, גם במרכול, גם בקולנוע וגם מול מסך הטלוויזיה. מעסיקה אותנו ללא הרף.

אני מאמין שבן אדם יכול לחיות אך ורק על פי שכלו הוא. אם הוא מחליט לחיות על פי שכלו של מישהו אחר, הוא עבד של השכל של אותו מישהו אחר. על כן אני לא יכול להבין עד תומה את אמרת הכנף של ט.ס. אליוט. איך אני יכול להפסיד משהו שמעולם לא רציתי בו, כלומר, לחיוט על פי שכלו של מישהו אחר. אני יכול לחיות על פי שכלו של מישהו אחר, אך ורק זה תואם את מה שרוצה או חושב גם השכל שלי. הנה דוגמה: אני חושב בדיוק כמו הפילוסוף הצרפתי בלייז פסקל שחושב כמוני, שכל צרותיו של בן אדם באות מן העובדה שאיננו יכול לשבת בשקט של חדרו. אבל בו זמנית אני מתאב את הדת, כל דת ואילו בלייז פסקל היה איש דת קתולי וחיים כל פי דת, כל דת הם חיי עבדות לאיזה מושג שאנשים מכנים אלוהים. איש איננו יודע אם יש מושג ערטילאי כזה וגם איש איננו יודע אם אין מושג ערטילאי כזה. אלה שמכריזים שהם יודעים שאין אלוהים - הם אידיוטים.

זאת ועוד. השכל שלי אומר לי שקניין שלי הוא רק מה שהשגתי בעבודה שלי או מה שנתנו לי הורי או מה שבא לי מזכייה מהגרלה או מהשקעה כספית, שבה יש גם הסיכון של הפסד ההשקעה או חלק ממנה. אני לא יכול לחיות על פי השכל של אריה דרעי, שהוא יכול ליהנות מגניבה, שעליה הוא נשפט והושב בבית הכלא. אני גם לא יכול לחיות גם על פי הרכוש או הממון שמביאים לי העושק של אנשים אחרים.

זו הסיבה שאינני מסכים לאמרתו של ט. ס. אליוט שאומרת שהפסדתי משהו בחיים. אם הפסדתי משהו בחיים זה משהו שבט מן השכל שבא משכלו של מישהו אחר ואילו אני חייתי וחי רק על פי שכלי האישי שאתו נולדתי. זו הסיבה שאני חי על פי העקרונות, שכתב הסופר היווני ניקוס קזנצקיס על קברו, לאמור: "אינני חייב דבר, אינני מצפה לדבר, אני אדם חופשי." ואני אישית חושב שהדבר הכי חשוב בחיים זו החירות שכל בן אנוש זכאי לה ללא תנאי בלידתו.