כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות ופולחנים בתרבויות עתיקות, מרצה, כותב ספרים ומאמרים.

    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל.

    אברהם אלישע: מיתוס ואקסטזה הולדת ונוס כאלגוריה להולדת הפנינה

    0 תגובות   יום שני, 21/1/19, 16:30

    אברהם אלישע

    מיתוס ואקסטזה

    הולדת ונוס כאלגוריה להולדת הפנינה

     

     

     

    העולם מסביבו [של האדם] הוא תוהו אם לא יטבע אותו במטבע סמליו.

    יכולתו להטיל סמלים על היקום ולהפכו בדרך זו לקוסמוס, היא שמאפשרת

    את השתלטותו על התוהו ובוהו. ואם העולם מחוסר משמעות, הרי האדם

    הוא היצור המסוגל לשוות לו משמעות

    סיני אוקו

     

    האדם הוא בעל חיים האחוז רשתות משמעות שטווה

    הוא לעצמו, רשתות אלו עצמן הן הוויית התרבות

     מקס ובר


    ''

    ונוס-אפרודיטה אלת האהבה נישאת על גלים לחופי קפריסין 

    סנדרו בוטיצ'לי, 1486, גלריית אופיצי, פירנצה

    הצדף כ"מרכבה" למסע תשוקתה של אלת האהבה הנקבית לעבר משלימה הזכרי

     

    במחקר השוואתי שערכנו בין מיתוס הולדתה של ונוס לבין מיתוס הולדת הפנינה, מצאנו תמונת ראי המשקפת תהליכים מכוננים זהים בבריאתן של השתיים. מקור חייהן המופלא - שתיהן מזרע שמימי, זהוּת משותפת אף בשם ותכונות משותפות המייחדות אותן. שתיהן נוגעות ובגדול בשני ארכיטיפים חשובים ביותר הסובבים את ריתמוס חיי האדם סביב השעון - תשוקתו המינית, ובתרגומה של זו לזרעו השורד אחריו. מה עוד שזו המצווה הראשונה בו מצווה האל את נאמניו שניצלו מהמבול - נח ובני ביתו - הם אבות העולם האנושי.

    עם זאת מותירנו המשא הרעיוני בחידה "מה קדם למה" - הפנינה לוונוס או ונוס לפנינה.

    למטרה זו ניעזר בכלים הבאים:

     

    כיצד פועלת התודעה (R.E. Haskell)

    כי האדם קודם כול מרגיש ומדמיין את המציאות על פי דומוּת שהוא מוצא בה. מה שהוא רואה לנגד עיניו מזכיר לו מיד ומנכיח דברים רבים אחרים [...] הוא חווה את המציאות כ'מטפורית', כדומה למשהו אחר. זהות זו אומרת כי הנוכח הוא גילום של דברים נוספים הדומים וקרובים אליו. הנוכח אינו נפרד מיסודות אחרים הקשורים בו. קליטה ועיבוד מחשבתי של כל פרט במציאות כרוכה באופן מיידי בחיבור ובהשוואה מחברת.1

    בהקדמה לספרו של ארנסט קסירר כתב סיני אוקו את המוטו הראשון שבפתח מאמרנו.

    ובמילותיו המתורגמות של קסירר עצמו:

    אין האדם כיציר יוצר סמלים, מתוך בחירה, אלא שרוי הוא במציאות חייו הכופה עליו להעניק משמעות סימבולית [...] עד כדי כך עטף את עצמו בצורות לשון, בדימויי אמנות, בסמלי מיתוס או בטקסי דת, שאין ביכולתו לראות או לדעת דבר אלא בחציצת מתווך מלאכותי זה [- ההסמלה]. 2


    ''
    ארנסט קסירר 

    1945-1874

     

    מדברי אוקו משתמע שהסמלה היא למעשה תהליך אבולוציוני וטרנספורמטיבי, ובדברי קסירר - האדם מהיותו כפוי תהליך הסמלה מרחיב את המציאות. הגדרות אלה השייכות לנפש מתייחסות למה שהיא מגיבה לגבי העולם של ה"יש". כלומר ה"יש" הוא מעבר לַמָצוי הממשי בפועל - כיוון שהמצוי מתחבר לַמצוי שבאנושי, המתבונן, ומחשבה אחת מתגלגלת ומובילה לאחרת, לטרנספורמציה.

    מכאן שההתייחסות ל"יש" אינה בגדר "יש" אובייקטיבי, אלא גם תוצר סובייקטיבי המעורר נביעה ארכיטיפית ומזהה כל אשר מערכת הנפש מגיבה עליו - על פי האינטרפרטציה הסמלית היצירתית שאותו היא מלבישה ומזהה בו. משמעות סמלית סובייקטיבית זו של האנושי הופכת למרכיב חי וקיים של הממשות.

    ועתה כשנותר לנו לספר את הסיפור המיתי השווה בתכניו בהולדתן של השתיים, אנו עומדים לפני המים - הם האלפא והאומגה של כל חי. תורת הנפש רואה במים משל ללא מודע הנשי והפעיל של הנפש. מהמים ומהלא מודע הקולקטיבי נובע כל דבר חי כמו מתוך אֵם. בשל כך נבחר להתחיל בזו שמקורה הקונקרטי הוא המים - בפנינה. בעקבותיה נצלול למעמקים ונראה בה שער פותח את דברינו.

    __________

    1.R.E. Haskell (Ed), "Cognition end Symbolic Structure", Norwood, New Jersey: Albex, 1987. / מובא אצל ד"ר דב שמחון במאמרו: "חשיבה פואטית-מטפורית", 2008.

     

    2. ארנסט קסירר, "מסה על האדם", עם עובד, 1962.

     

     

    הפנינה מהי

    ז'וׂהַרַה جوهرة בערבית, ממקור פרסי, הוא שמה של הפנינה הגדולה ורבת הערך. הפנינה נחשבת לסמל העושר האגדי שמוצאו מן הים (פליניוס, חקר הטבע).

    אַחמַד א-תִּיפָאשִי (1253-1184), שופט במעמדו וחוקר אבני החן הערבי המפורסם, כותב במאה ה-13 שהשם ז'וׂהַרַה, כשם "מלכת האבנים" הסופרלטיבי, הוענק כשם כבוד כללי לכל האבנים היקרות (אף שהפנינה עצמה אינה כלל אבן - א.א). האדם הפועל ועוסק בפנינים ובאבנים יקרות נקרא ז'וׂהַרְגִ'י. פנינה רגילה נקראת לוּא'לוּא' لؤلؤ ׁׁׂ (= לתכונת הבוהק, הנצנוץ והזוהר), בשפה העממית "לוּלוּ".


    הפנינה - מיתוס מקור הולדתה 

    התקופה בה נוכל להסתמך בכתובים על נושא ענייננו, בצורה משמעותית, היא בת כאלפיים שנה. זו תקופה היסטורית עליה מדווחים כי המחשבה בה התרכזה במהות הסמלית של עולם התופעות הגלוי ששיקף בכל מקום את הסמוי וייחס ממשות גדולה יותר לרעיון מופשט מאשר למציאות הקונקרטית. מן הראוי על כן להביא הכרת הפנינה בשפת הידע של הדורות הקודמים בהתאם.

    נתחיל בפליניוס הזקן (79-23) ש-37 כרכי "חקר הטבע" שלו נחשבו לאינציקלופדיה הראשונה. דבריו של פליניוס כוללים דעת מחברים קדמונים. כלומר, דעות ממאות שנים לפני הספירה. מחברים וגדולי קלאסיקה לדורותיהם שאבו מלוא חופניים מן הידע האוקייני-אקלקטי של פליניוס והתקשטו בו מבלי לתת לו תמיד את הקרדיט.

    בפתיחת דבריו, בכרך ל"ז פרק 16, ממקם פליניוס את הפנינה אחרי היהלום (שכונה אז "אַדַמַס"), אך בטקסט מופיע: מקום ראשון בצמרת, בסולם דברי הערך, ניתן לפנינים (Margaritae). 1

    וכך הוא מתאר תהליך הולדתה של הפנינה:

     __________

    1. ברם, בפרק 78 המסכם ספרו זה נראה כמדרג דירוג אחר: הפנינה מקום ראשון - ממוצרי הים, האדמס (היהלום) מקום ראשון - ממוצרי בטן האדמה. אמירתו זו של פליניוס, מכוח מעמדו, היא לא רק משקפת אלא גם תומכת בעיצוב דירוגה של הפנינה לאורך דורות.

     

     

    הפנינה בת-השמיים

    - הולדתה מזרע שמימי

    מקורן של הפנינים ובית-גידולן הוא קונכיות שאינן שונות בהרבה מקונכיות-צדף. אלה, כך נאמר לנו, כאשר מתייחמות בעונת הרבייה של השנה, נפערות לרווחה ו"מתמלאות" ב"טיפות-טל"; לאחר מכן, כאשר הן נעשות "כבדות" ואחר כך נִדלות. צאצאי הקונכיות הן הפנינים.

     

    הפנינה - תלות איכותה

    בזרע השמימי שהצִדְפָּה הופרתה ממנו

    - לפנינה קשר יותר לשמיים מאשר לים

    איכות הפנינים היא בהתאם לטל שנקלט: אם ה"זירמה" שחדרה פנימה הייתה טהורה, יהיה בוהקן בולט מאד לעין; אם הייתה זו עכורה, יהיה התוצר שנולד בהתאם אף הוא עכור בצבעו.

    כמו כן, אם באותה עת היו השמיים "נמוכים", תהיה הפנינה חיוורת בצבעה, שכן ודאי הדבר שההתעברות היא מן השמיים, ושיש לפנינה קשר עם השמיים יותר מהקשר שיש לה עם הים.1

    לימים, בספרות החדית' האסלאמית, יוחסה לנביא מוחמד אמירה מקבילה: לאלוהים משרתים הדומים לגשם. ביורדו על האדמה - מצמיח חיטה; ביורדו על הים - יוצר את הפנינים.

    __________

    1. א. "חקר הטבע" ("Naturalis Historia"), ספר ט'/124-106. הכותרות וההדגשות שלי מתוך ספר שעמי בכתובים.

    ב. היכרותה הממשית של רומא עם פנינים הייתה חדשה יחסית בזמנו של פליניוס. המקורות עליהם הוא מסתמך מעידים בעצמם כי מדובר במיתוס קדום וטבעי להניח ששורשו במולדת הפנינים הקלאסית - המפרץ הפרסי והתרבויות שמסביב לו.

    ג. מיתוס זה מופיע בדיוק במילים אלה ב"בּוּסְתָּאן" של המשורר הפרסי בן המאה ה-13 אל-סעדי, אך אין בכך כדי לקבוע אם הוא ינק ידע זה מכתבי פליניוס שצוטטו בלפידריוסים (ספרים על אבנים) ערביים, או שהוא שאב זאת ישירות ממורשת הפולקלור הפרסי.

    ד. זו דעה העומדת בסתירה למשנתו הפיזיקלית של אריסטו שהבחינה בין שני אזורים קוסמיים: האזור שבין הארץ לירח ולזה שמעליו. על פי אריסטו לא מתקיים שום קשר ביניהם. דעתו זו הייתה מקובלת לרוב עד סוף המאה ה-16, אך מסתבר שדעה זו לא הפריעה למיתוס בדבר הולדת הפנינה לפרוח במקביל.

     

     

    כיצד פנינה מסמלת מטמורפוזה

    - הפנינה כבעל חיים מתגלגלת לצמח

    בדרכי תיאור הולדתה של הפנינה כבעל חיים, על פי א-תִּיפָאשִי, גם רובד הקושר אותה לריבוי ולשינוי מהותי מטמורפוזי:

    לאחר שהצִדְפָּה "לוכדת" את הזרע מן האוויר - בהיותה מעל לגלים היא שוקעת, כנקבה בהיריון. אם ידלו את הפנינה מהצִדְפָּה במועד - תהיה זו פנינה. ואם לאו - תצמיח אותה פנינה שורשים כצמח, ולאחר שהייתה קודם בעל חיים, תעבור ותהפוך לצמח.1

    ''

    הקורל המתפשט בים

    כענפים של צמח 

     

    העובדה שהקורל (האלמוג) נקרא בערבית מרג'אן مرجان - שם הגזור מ- Margaritae2 - תומכת ברעיון שהצמח בו מדובר קשור עוברית לפנינה, הוא הקורל (בערבית הקדומה לא קיימת אות ג).

    הקורל נחשב לעץ החיים הימי. האדום ממנו מסמל את הדם הנשי, נותן החיים. את הקורל שחקו לאבקה שנועדה להגברת הפוריות והזרע, כסגולה לאריכות ימים וכנגד רוחות רעות. באזור הים התיכון, העשיר בקורלים, נפוץ השימוש במחרוזות ובתכשיטי קורל; האדום ממנו נחשב לזכרי, הוורוד והבהיר לנקבי.

     __________

    1. احمد التيفاشي, "ازهار الافكار في جواهر الاحجار" (אַחמַד א-תִּיפָאשִי, "רעיונות נגלים מנסתרות האבנים" - תרגום חופשי), קהיר, 1977. ממעמדו כשופט בן שופט - סביר להניח שהוא משקף דעת קדמונים מיתית שהִילכה בדורו.

     

    2. ניסן הוא החודש היחיד ששמו מתחיל ומסתיים באות נ'. נון הוא דג - הסמל האולטימטיבי של פריון מוגן. המונח הצרפתי "Naissance", שפירושו "לידה", מהדהד את צליל השם ניסן כמבשר על רנסנס, על התחַיוּת, על לידה מחדש.

     

     

    הצִדְפָּה כמייצגת עיקרון ההשתוקקות הנשית

    הנוסע החוקר ר' בנימין מטודלה מרחיב בספר מסעותיו במאה ה-12:

    כי מדי חודש ניסן נפתחות הצדפות מעל הגלים מתוך השתוקקות לקלוט את הזרע השמימי, ואילו דולֵי הפנינים באים לדלות אותן מן המעמקים בחודש השביעי.

    לא בכדי יקשור לימים לואיג'י בונאציולי (Luigi Bonaccioli), שהתמחה באנטומיה של איברי המין הנשיים והיה הגינקולוג של לוקרציה בורג'יה, את המילה ווּלווה (Vulva), פות, עם המילה "ווֹלֵנְס" (Volens), שבצרפתית עתיקה היה פירושה "רצון". פרמנידס, הפילוסוף בן המאה-6 לפנה"ס, ראה בלבנה נקבה הנושאת עיניה אל השמש הזכר ו"לוקחת ממנו את אורה" ("על הטבע", באינטרנט).


    ''
    צדפה, בצורתה כאן דומה לאיבר הנקבי

    הצדפה כונתה "פות" אצל היוונים

    ו"רחם קטנה" בפי הרומאים

     

    צִדפת הפנינה והעיט

    - שותפות בארכיטיפ "אמהות מן השמיים"

    זיגמונד פרויד בפסיכואנליזה המתייחסת ללאונרדו דה-וינצ'י נוגע בתכונות מעניינות אשר להן השלכה לענייננו:

    בכתבי-הקודש של המצרים הקדמונים כתובה המילה "אֵם" בדמות עיט. אותם המצרים העריצו אלה אמהית [...] שמה של אלה זו הִיגויו היה "מוּט" (ומזה צליל לציון "אֵם" בהרבה לשונות) [...] ממקורות עתיקים נודע כי העיט היה סמל האמהות משום אמונת הבריות כי עוף זה כל בני סוגו ממין נקבה הם ואין בהם זָכָר. וכיצד הם מתרבים? בעונה מסוימת עומדות הציפורים מעוּף, פותחות את בית הרחם ומתעברות מן הרוח.1

    כאן ראוי לציין שהמונח "אומה" בשפות השמיות גזור מהמילה "אֵם". אולי גם זו הסיבה מעניקת המשמעות להיות העיט סמל נפוץ בהרלדיקה הלאומית של הרבה מדינות. השווה בין המונחים National ,Nation - אומה, לאום ל-"Naissance" שפירושו "לידה" ו- "Renaissance"שפירושו "תחייה".

    על דמות העיט שבחותם ארה"ב - במאמר עתידי.

    __________ 

    1. זיגמונד פרויד, "מעשה היצירה בראי הפסיכואנליזה", עברית: אריה בר, דביר 1997, ע' 131-130.

     

     

    הפנינה - מקומה בסולם הערך

    בפרשנות הקבלית מקובל לפרק את המילה "חכמה" לשתי משמעויות: כח מה, הווה אומר לעוצמתה של עצה המנחה לשאול שאלות, שאגב הייתה זו גם עצתו של אלברט איינשטיין.

    רעיונות אלה הקדימם המקרא בפרק המינרולוגי עתיר הסוד שבספר איוב ובו שאלת המעמקים וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (שם, כ"ח/12). באותו פרק הוא מעלה על נס את ערכה המתומצת במילים וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים (שם, כ"ח/18).

    מכאן שאלה: על פי אלו קטגוריות נבחנת הפנינה להיות מוערכת כאוצר כה יקר? המקרא עונה על כך כבר בפעם הראשונה שהמילה "פנינה" מוזכרת בו. ודעתו בוודאי מבטאת דעה רווחת מימים קדמונים.

    בספר שמואל (א', א'/2) נאמר על אלקנה: וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. זהו נוסח שלא רק מדגיש את המתח הרגשי העז שרחש בביתו של אלקנה, אלא אף יוצר מתח רגשי בין הניגודים. כושר ההולדה היה סטטוס קיומי מעורר קנאה שבלעדיו היו החיים ריקים ומשולים למוות: וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית, ל"א/1) - מתה גם במובן שאין לה צאצא המשכי.

    דעתנו היא כי בתוך המלה פְּנִנָּה מובנית משמעות התוכן שלה כמושג, כמסר וכאות לבאות, כלומר שורש פנ"נ שהוא זהותה ומהותה. על כך בהמשך.

    הפנינים מפורסמות גם כאפרודיזיאק (גזור מאפרודיטה). בהודו למשל שוחקים אותן עד היום ומערבבים ביין, בחומץ או בדבש להגברת האון המיני והזרע.

    עצם ענידתן של פנינים נחשבת סגולה לפוריות ולשמירת היריון, אם כי בעבר הן נענדו גם על ידי גברים ופיארו כתרי מלכים. לא במקרה מותאמת פנינה לבנות מזל סרטן אשר להן קשר לרחם.

    הצִדְפָּה והפנינה הן סמלים מובהקים של ארכיטיפ ההולדה והאמהות. ועם סגולות אלו המיוחסות גם לאלָה ונוס הופכת הפנינה לאטריבוט ונוסיאני, כלומר חומר גשמי לרעיון מופשט.

     

    הפנינה כשער ללידה מחדש

    הנצרות בחרה להמשיל את יקר הנשגב האלוהי לפנינה. בעשותה כך היא מנכסת לעצמה את הבחירה להגדיר ולשייך את הפנינה לשערים העליונים המובילים אל המציאות המטא-אוטופית. דרך שערי הפנינה ישוחררו הראויים מלפיתתם של כוחות הדין ויונחו לנוע אל מעבר לחיי העולם הזה, אל התחייה, לעבר ירושלים הנצחית של מעלה.

    באסלאם חיים הצדיקים בתוך פנינים. על הפנינה בנצרות ובאסלאם במאמר עתידי.


    הפנינה - אבני הבוחן לקביעת ערכה

    לקריטריונים לקביעת ערכה של פנינה שני היבטים: כלכלי, ומיתי-רוחני. ואולם מייד נראה שמחיר זה נובע מההיבט השני, המיתי-רוחני המשפיע עליה עושר סגולות.

    מהם התבחינים העושים את הפנינה לבעלת ערך רוחני? בזוכרנו את הנאמר לעיל "כיצד פועלת התודעה", נתאר: לפנינה ייחסו מעמד קטגורי מעוטר בסמליות קוסמית חיה. היא הושוותה ללבנה במילואה בשיא זיווגה עם השמש (י"ד בירח)1, מעין לבנה "מלאה" בזעיר אנפין. כלומר תבחין ערכה הקאנוני התבטא בצורתה העגולה וצבעה הבוהק - ככל שהיא מתקרבת לצבע ולצורה של בת דמותה.


    ''

    הפנינה ככפילת "הלבנה במילואה"

    בזעיר אנפין 

     

    דימוי זה של הירח הוא בעל משמעות מכרעת על גורל האדם, כיוון שהמילה "מזלא" פירושה מצב הירח. בתור שכזה הריהו משקף את גורלות האדם, במיוחד כאשר האסטרולוגיה והאסטרונומיה היו משולבות זו בזו מאז ומתמיד ובני האדם היו משועבדים לפטליזם האסטרָלי. מכאן שככל שהפנינה דומה לירח המלא, כך היא מזוהה ומסונכרנת עם מה שמסמלת "הלבנה במילואה", לבנה המלאה באור השמשי - תוצאה של הזיווג הקוסמי המשפיע על כל העולם. כך על פי חוקי "דומה משפיע בדומה" ו"סמל ומסומל שווים במשמעות" - השקפות שהיו קיימות ביתר תוקף בימים קדומים.

     

    ''

    "הרמוניה" - סיכה/תליון מזהב לבן

    פנינה מושלמת בעיגוליותה ובצבעה - כסמל הנקביות הירחית. במרכזה יהלום במסגרת זהב צהוב - כסמל הזכריות השמשית.

    חיבור הניגודים ביניהם יוצר הרמוניה.

    דימוי התכשיט - כאילו הפנינה לצד רקע שדה אמורפי בראשיתי, והיא כאילו תלויה בחלל מעל לארצי

    יצירתו של המחבר 

     

    גם 28 ימי הלבנה מתכתבים עם כל מה שקשור במספר טיפולוגי זה. ההסמלה מקבלת את השראתה בראש ובראשונה מהפיזיולוגיה של האדם, ובפנינו מספר המתַקשר עם מחזוריות גופה של האשה המסונכרנת עם מחזוריות הלבנה והקשור אפוא להולדה. ברוח זו הוא מִתקשר אסוציאטיבית גם לפסוק הפותח את סיפור הבריאה בספר בראשית, ש-28 הוא מניין אותיותיו.

    זיקת קשר רלוונטית להולדה ולמניין חודשי ההיריון האידאלי קיימת בהצהרתו של החכם באדם: וברחם אם עוצבתי לבשר. בזמן עשרה חודשים (חכמת שלמה ז'/2-1). ואכן מנייה זו של היריון בן עשרה חודשי-ירח מקנה משמעות רלוונטית ואנלוגית מאשר סתם מניית תשעה חודשים בלתי אחידים, שכן היא קולעת לזיהויה כסינכרונית עם מחזור הירח ועונה למקצב הפיזיולוגי הטבעי של האשה.

    עוצמה זו המיוחסת ללבנה במילואה מקבלת ביטוי בפרקטיקה המאגית בה מומלצים ימים אלה כברוכים לנישואין ולזיווג, במיוחד למטרת פרייה ורבייה. בעת הזאת משלבים הזוגות לילות משכבם עם מבטים לסירוגין בלבנה, כדי "לקעקע" בהם את תמונתה כסגולה לפריון, וכדי לחקות את הזכר והנקבה הקוסמיים בבחינת "כלמעלה כן למטה". את הפנינה עצמה ענדו אז על הגוף עצמו, בלי חציצה.

    ראש החודש והיום הי"ד בו הם "ימים טובים", ימי חג. בזוהר הקבלי כתוב כי האנרגיה החיובית של הירח הולכת וגוברת מתחילת החודש ועד להתמלאותו - זהו קו ימין החיובי. ימי י"ד אלה הם היחידים שבהם, אף ש"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין", אין צורך בהסתרה ואין חשש להיחשף: ב-י"ד בתשרי - הסוכה נפתחת בפני האושפיזין (אורחים מן המקרא), ב-י"ד בניסן - כל דכפין ייתי וייכול, בי"ד באדר - מותר להתגלות ולשמוח בפומבי. בימים אלה יכול אדם להיראות בכל אשר לו, כולל הבנים והרכוש.

    האנרגיה הופכת כמשפיעה שלילית החל מה-15 ועד ליום האחרון של מחזור הירח. בכך יש לנו גילוי והסתר של אנרגיה חיובית ושלילית כ-"מזלא" כאמור. לכן ממליצים לאדם שיימנע ממשימות החל מהיום ה-16 ועד לסוף החודש. מכאן השלכה על כל אדם שנולד בין א'-י"ד בחודש - אדם זה יזכה לחיים טובים וזה שנולד בגירעון הירח - יהיו לו חיים קשים, גירעון ועניות בין אם הוא צדיק ובין אם הוא רשע. לעומתו הנולד בהתמלאות הירח נשמתו מדבקת בו והוא נשלם בכל - בעושר, בבנים ובשלמות הגוף (זוהר, כי תצא קי"ג, פרשת וישב כ"ו-ל"ה). כלומר לא רק בעצם ההולדה, אלא גם באיכות החיים - המקבילה לאיכות הפנינה.

    זאת ועוד, הפנינה על פי המיתוס היא בבחינת ברואה מ"טיפה", מזרעו של אורנוס (= שמיים). כלומר מזרע שמימי שהִפרה את אמה הצִדְפָּה שנפערה מעל לגלים כמשתוקקת ונשאה זרע טעון 'דנ"א' ממרומים. ואם משמיים, אזי הדבר לא במקרה, גם המקום והזמן לובשים משמעות. נתונים אלה מקנים לה הון סמלי ומעלים אותה מדרגת יצור אורגני לדרגת יציר שמהדהד בו העולם שמעל, שהוא מקורה. זה עושה אותה אנלוגית וממקם אותה בהיררכיה הנוגעת לרוחניות ולטרנסצנדנטיות; הווה אומר לשייכות משפחתית מעצם לידתה כבעלת פוטנציאל מאגי-טליסמני, כוח היכול למשוך לעצמו אורות של כוכבי מעלה. קשר שהוא תשוקתו של כל אדם מאמין.

    משפחתיות זו נמשכת ומתגלגלת גם לגבי ה"צמח". לפנינו מטמורפוזה המתרחשת במים, סמל רחמי, וה"צמח" עשוי להיות האלמוג - הקורל (Coral) דמוי הצמח על ענפיו המתפשטים ועל צבעיו.

    אנו מבקשים להוסיף: גם "צמח" זה, כשלעצמו, עובר תהליך של גלגול. ב"צאתו" מן המים מתאבן והופך להיות דומם. מתכונתו זו בא לו שמו: קורל (Coral), שמקורו במילה העברית הקדומה "גורל", ומקורה של זו מהערבית جرل גַ'רַל שמשמעותה "אבן" וגם "התאבנות". השם עבר ללועזית, Coral, משגרת חילופי K/C/G.

    ואכן הקורל האלמוג נחשב בעבר לצמח עד שנת 1827, שנה בה גילה רופא ונטורליסט צרפתי בשם ג'.א. פּייסונל (Jean André Peyssonnel) שהוא בעצם בעל חיים שהתאבן.2  

    __________

    1. ר' מאמרנו "השפעת כוחות קוסמיים על החיים", אינטרנט.

     

    2. Elie-Charles Flamand, "Les Pierres Magiques", Le Courrier du Livre,.Paris, 1981, p. 128.

     

     

    בחיפוש האזוטרי-רוחני אחר הפנינה

    - פניניוּת ופנימיות

    - החכם הצוּפי גַ'לָאלִ א(ל)דִּיןִ א(ל)רּוּמִי:

    גם אם תהיה לך הסבלנות להריק בכוס את כל מי הים וגם אם יעמוד לך הזמן כאורכו של הנצח, לא תוכל עדיין לדלות אף פנינה אחת. היא תישאר נעולה במקומה, בצִדְפָּה, בפנים; ועליך למצוא הדרך להגיע אליה.

    יכולנו להוסיף שלא בכל צִדְפָּה פנינה, ולא כל פנינה ראויה אך הדברים מכַוונים אל תכלית שמעבר. שכן המטרה הצוּפית אינה האוצר עצמו אלא עצם המאמץ בצלילה ובחיפוש המתמיד אחר "פניניוּת", שהיא פנימיות. מה עוד שהמונח זַ'וְוהַר جوهر בערבית פירושו עיקרו של דבר ולב פנימיותו. החיפוש נמשך אחר יוקרתה של הפנינה המקופלת במה שהיא מסמלת - למקום הולדתה במעמקי הים הרחמי שממנו נובע כל חי כמתוך אֵם כפי שהרחבנו.

    בהיבט אלגורי, מסע לגילוי סוד הוא רב-תלאות ומסוכן; כמוהו כדלִיית פנינים מן הצִדְפָּה הסגורה במעמקים. על כך אומר הקוראן: השדים היו לשלמה דולי פנינים (סורה כ"א [הנביאים], 82). אך סיכום מסע החיפוש הוא המוביל להתפתחות טרנספורמטיבית שעמה התחדשות ותולדות, רנסנס מתמיד.

     

    מי היא ונוס

    השם ונוס נגזר מהמילה הלטינית Venia שמשמעותה "חסד אלוהי". הייתה בחלק מהתגלמויותיה אלת אביב, פטרונית הגנים והכרמים. כונתה גם בשם Alma Mater - "האם המזינה". ונוס הייתה אחת משנים עשר האלים הראשיים של רומא ופטרונית העיר רומא ושל כמה מקיסריה. היא זכתה למקדשים בכל רחבי האימפריה. עם סוף המאה ה-2 לפנה"ס החלו הרומאים לזהותה עם אפרודיטה - אלת האהבה והמיניות במיתולוגיה היוונית.


    ''

    שרידי מקדש ונוס ג'נטריקס (שחזור) בפורום יוליוס קיסר שברומא

     נבנה על ידי יוליוס קיסר לזכר ניצחונותיו הצבאיים בשנת 46 לפנה"ס  

     

    להולדת ונוס מסורות מיתולוגיות שונות, כך גם שמות שונים ניתנו לה. אנו ניאחז במפורסמת שבהן אשר לה עוגן אטימולוגי ועל פיו השם אפרודיטה גזור מהמילה היוונית αφρός "אפרו" שפרושה קצף .

    וזו השתלשלות סיפורה במיתולוגיה היוונית: קרונוס, בעידוד אמו גאיה, מוׂרד באורנוס (= שמיים) אביו, מסרסו ומשליך אברי מינו של האב לים. מהדם נולדו הנימפות (מכאן "נימפומניה"). מהקצף הלבן שניתז (דימוי לזרע) נולדה אפרודיטה, שכונתה בכמה שמות: אורניה - כנגזר משם אביה, פילומדס (φιλομμειδής) - על שום שנוצרה מן האיבר, קיתרי (Κυθέρεια) - על שום שהגיעה לקיתרי אשר בקפריסין, קפרוגנס (Κυπρογενής) - על שום שנולדה בקפריסין בחופי מימיו.

    ונוס, כאמור, היא אפרודיטה היוונית שהרומאים אימצו לעצמם בשינויים מסוימים.

    על הקשר הגנאלוגי בין ונוס לפנינה מהדהדים ומשתקפים מעשיו של יוליוס קיסר. בתחילה תכנן לבנות מקדש על שם "ונוס ויקטריקס" (Venus Victrix) "ונוס המנצחת" לזכר ניצחונותיו במלחמה, אך נמלך בדעתו ובחר להקדישו ל"ונוס גנטריקס" (Venus Genetrix) "ונוס האֵם" ולפולחנה. בבקשו לקשור עצמו להילתה המיתולוגית, ייחס את מוצאו המשפחתי לוונוס ולאהובה מארס. הרומאים, כידוע, ראו את ונוס כאמו של איניאס מייסד עירם ואת עצמם כצאצאיו. מובן שהתכשיט אשר השתוקק יוליוס להקדיש לוונוס האֵם במקדשה היה רביד העשוי מפנינים. לצד מקדש זה הקימו הרומאים (135-121 לסה"נ) מקדש מעניין ברומי המחבר את העיר עם תכונת האהבה המסומלת בוונוס, שמו "ונוס ורומא". הוא היה הגדול ביותר במקדשי רומי. במקדש ניצבו שני פסלי האלות ונוס פליקס (Venus Felix) ורומא אטרנה (Roma Aeterna) גב אל גב - האחת במזרח והשנייה במערב. בכך ביטאו ניגוד של המילה Amor שבהיפוך נכתבת Roma - דבר העושה סימטריה בשמותיהן. שלא לדבר על מקדש ונוס בקריית המקדשים הגדולה בעולם בעיר בּעלְבּכּ שבלבנון, שבנייתה ארכה כמה מאות שנים ונחשבת לאחד מפלאי האדריכלות העולמית. אוסביוס מקיסריה מדווח שהקיסר קונסטנטינוס שפנה לנצרות הרס את מקדש ונוס זה, כיוון ששימש לזנות פולחנית.


    ונוס והארוס

    חוקר מגילות ים המלח והתרבויות העתיקות ג'ון אלגרו טוען כי המונח ארוס Eros נגזר מהשפה השומרית, מהמונחים אר-אוש Er-Ush, שמשמעותם האיבר הזכרי במצב זקפה1. בערבית המילה אֵר (اير, Er) היא אחד משמות האיבר הגברי.

    בתרבות המסופוטמית, האכדית והבבלית, מזוהה הכוכב ונוס עם האלה "עִשְתָּר" (>> אסתר) - היא אלת הפריון, האהבה והמין. במיתולוגיה הכנענית ובמקרא היא האלה "עשתורת", שפולחנה כלל יחסי מין של קדֵשים וקדֵשות ובין כוהנות האלה למאמיניה. האלה והכוכב נקראו "אסְטרטה" - מילה זו מכילה את המילה "Star", כוכב.

    בתחילה חשבו המצרים והיוונים שהכוכב נׂגה הוא שני כוכבים - האחד מתגלה עם שחר והשני לעת ערב. זה שהתגלה ככוכב השחר כינוהו היוונים בשם פוספורוס - "מביא האור".

    במיתוס היווני נחשב ארוס לבנה ולמשרתה של אפרודיטה, אלת האהבה היוונית הממונה על המיניות ועל חיבור האנשים מכוח האהבה.

    המיניות שדבקה באלָה הייתה בעלת השפעה שהקרינה על המחשבה. חז"ל, שעסקו גם באסטרולוגיה, ייחסו בתלמוד לאדם שנולד בזמן ששולט בו כוכב נגה - יהיה גבר עשיר ונואף, שהיצר שולט בו.

    __________

    1. נושא הארוס עובר כחוט השני במחקריו של אלגרו בספרו שעורר מחלוקת: John M. Allegro, "The sacred Mushroom and the Cross", London, 1970.

     

    *

     

    ועתה הגיע העת להתבונן בתמונת בוטיצ'לי, אשר בשער דברינו, ולהתייחס לשורש פנ"נ.

    המילה הערבית פַנַן فنن פירושה ענף עץ. פֻנַּה فُنَّة - עץ. אִפְנָאיִן أَفناين - הענף המתלפף. המילה הולכת בעקבות צורתם של ענפי העץ. (א)לפִינָאן الفينان - אֶרך השיער. ושיער פִינַן شعر فينان פירושו שיער ארוך ונאה.

    מה קל עתה לעבור אל הדמות המיתולוגית ששְערה ארוך, נחושתי בצבעו, וגולש בצורת S (קיצור של Serpent) הנחשית - שהיא (גם) סמל של ארוס. ונוס-אפרודיטה שעלתה מן הים לאחר שנולדה כפנינה מתוך הצִדְפָּה. אלת הפריון במסעה לקפריסין, האי הקרוי כך על שום קשרו ל-Cyprium = נחושת. מאליו ברור ששערה נחושתי, בהתאם ליעד מסעה. ו"נחושת" בעברית הרי היא כינוי לערווה הנקבית (יחזקאל ט"ז/36). האם משום שהצבע הנחושתי מקושר להתלהטות היצר הארוטי, או משום שהשיער משמש בעיצובים למיניהם כמעורר סקסואלי? ברור ששיערה נחושתי והוא אנלוגי ליעד מסעה - קפריסין. רעיון זה קדום הוא במיתולוגיה ומקדים באינסוף שנים את אמני הרנסנס. פסלי ונוס היו מקשטים בעת העתיקה את המקוואות.


    *

    תוך כדי ניסוח תיאור זה עולה בדמיוני המחשבה שביהדות קיים הסטריאוטיפ הרואה "שיער באשה ערווה". גם ברור שהצבע הנחושתי מסמל להט המעורר את היצר הארוטי והשיער משמש בעיצובים שונים כמעורר סקסואלי, ואולי משום כך המילה "נחושת" במקרא היא כינוי לאיבר הנקבי. התנוחה בפסל היא בצורת S, כך גם השיער. ואני שואל: האם לא ייתכן שהחובה היהודית לאשה הנשואה, כלומר לאשה שכבר ידעה טעם של הזדווגות, לכסות את ראשה ולא לגלות את שיערה בפומבי באה כדי לא להידמות לדמות של האשה כמו בקרב הגויים, או לשיער האלה שבפסלי המקוואות?

    לסיכום:

    השוואה לשונית מושגית וגם חזותית מתבררת ומהדהדת את סיפור הולדת הפנינה כזהה בשמות ובתוכן סיפור הולדת ונוס:


    * הפנינה בערבית נקראת ז'וׂהַרַה جوهرة (ממקור פרסי).

    * ונוס וגם כוכב נׂגה בערבית נקראים זהרה زُّهَرَة.

    * ככוכב נקרא בעברית "נׂגה" ומשמעותו אור וזיו. הכוכב הזוהר ביותר הנצפה מן הארץ. שתיהן נקראות על שם זוהרן.

    * לפנינה ולוונוס מוצא משותף - הים והמים - שהם סמל רחמי. על כן הן מסמלות את אידאת ההולדה.

    * גם לפנינה וגם לוונוס קשר לצִדְפָּה.

    * גם ונוס וגם הפנינה מייצגות יסוד נקבי, נשי.

    * לצִדְפָּה צורה הדומה לאיבר הנקבי. ונוס, באמנות, מופיעה תמיד בעירום תוך הבלטת איברי מינה.

    * גלי הים הם סמל לטוהר/זוהר.

    * גם ונוס וגם הפנינה תוארו כנולדות מזרע שמימי והתעברות זו הייתה על גלי הים. כלומר יש ביניהן סימטריה ו"זהות עוברית".


    *

    במציאות, הפנינה היא תוצר תגובה על חדירת גוף זר לתוך הצִדְפָּה, המגרה אותה להפרשה אורגנית עוטפת, בעיקר של המינרלים קלציט ואַרַגוניט. הולדת הפנינה מתוכה, או נכון יותר דלייתה ממנה, היא בעצם מעשה אלים של עקירה המסתיים במות הצִדְפָּה.

    גם סיפור התגלגלות הפנינה לצמח מקומו בתחום הפנטזיה, אך המיתוס המעניק מיסטיפיקציה לפנינה ממשיך לתת לה מעמד בסולם הערך, כך גם לגבי הקורל כ"יציר משמיים".

    צחוק הגורל ועִמו שאלה, והרי ענייננו במיתוס: מה היה ערכה של הפנינה ללא סיפורי המיתוס המלווים אותה אלפי שנים, הן כיצירת זרע משמיים והן מסיפורי אגדה בִּדיוניים אחרים? קול צחוק הגורל עולה וגואה - כיוון שערך הפנינה הטבעית וסגולותיה ממשיכים להתקיים גם בימינו, בעידן המודרני.

    לא נותר להתנחם אלא בדבריו של ג'וזף קמפבל שאמר כי "סמלים מיתולוגיים יכולים לגעת ולרומם את מרכזי החיים מעבר להישג ידו של ההגיון" וברעיונות המופיעים כמוטו שבהם פתחנו: כך טווה האדם רשתות משמעות לעולם ורשתות משמעות לעצמו ולקיומו.


    לקריאה נוספת:

    * סימונטה וספוצ'י - מחווה אלגורית לדמותה

    * בסוד הפנינים מִן הים והענבר כאור שקפא

    * בסוד השפעתם של כוחות קוסמיים על החיים

    * "טבעת המדינה" - מחווה למדינת ישראל ולעצמאותה

     

    __________

    תמונת הצדפה מתוך: Joani Blank, Femalia, LAST GASP, 2011

    תמונת ונוס גנטריקס באדיבות: Carole Raddato from FRANKFURT, Germany, CC BY-SA 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=45895528

     

     

    כל הזכויות שמורות ©

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות 

    תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    למאמרינו הנוספים באתר זה לחץ כאן

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין