השבוע ציינו במוסדות החינוך את יום המשפחה (לשעבר, יום האם). באחד מהאתרים ברשתות החברתיות, ערכו סקר האם לדעתנו צריך לבטל את יום המשפחה. מידי שנה אנו ההורים מתבקשים לצייד את ילדינו בתמונות אושר משפחתי לגן או לכיתה, והזאטוטים מבינים מגיל צעיר שיש שווים ושווים יותר. אני כמו מרבית המשיבים, הצבעתי בעד בטולו.
השנה, שבוע לפני היום המיועד, ביקשה המחנכת שנכתוב ברכה לילדינו לכבוד יום המשפחה. יום לפני היא ביקשה שוב, והסבירה שבגלל ההיענות הדלה, יתכן שתוותר על חלוקת הברכות, כדי שלא יהיה מצב שחלק מהילדים לא יקבלו ברכה. מזל שהמחנכת ניחנה ברגישות רבה. למרבה הצער, לא תמיד זה כך.
לפני מספר שנים השתתף האחיין שלי, בנה של אחותי ז"ל במסע לפולין. במהלך ההכנות התבקשו ההורים לכתוב לבנם מכתב אישי, שנועד לחזקו במהלך המסע הקשה. הכוונה שעומדת מאחורי הבקשה לכתיבת מכתב, ראויה מאין כמוה, אך נסו לדמיין את הכאב של אלו, שהמסגרת המשפחתית שלהם התפרקה. את הכאב הזה חשתי כבר קודם, במסיבת הסיום של בית הספר היסודי של ילדיה של אחותי ז"ל, כשילדי השכבה עלו לבמה ושרו "אמא , הו אמא חבקיני חזק, ולעולם לא ניפרד". נכון, מרגש. רק אני לא יכולתי לעצור את הדמעות.
גם השנה, לא עבר היום הזה ללא דמעות. כאן הברכה שהכנתי לבתי:
![]()
ביתי, שהתרגשה מאוד, אמרה לי "אני יודעת שאת הכנת את הברכה, וצירפת את אבא, אבל ד' (חברתה של ביתי) בכתה, כי רק אמא שלה בירכה אותה ליום המשפחה".
בכל זאת, למרות שאני מתנגדת לעצם קיומו של היום הזה, התרגשתי מהסרטון של אבי גבאי, שאמנם פורסם לרגל הבחירות, אבל כולו תודה נהדרת של בן אוהב, לאמו שתחיה. מחמם את הלב ומרגש. קישור כאן.
אני כבר לא במערכת החינוך, אבל הנה הצעה ממני, אחת העם: אפשר לשנות את היום למתכונת של יום "תודה", ביום הזה הילדים יכינו בעצמם יצירה ויקדישו אותה למי שיבחרו: לעצמם, לחבר, למורה אהוב(ה) או לאלו שמטפלים בהם ומגדלים אותם באהבה ובמסירות.
מה דעתכם? |
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני החלטתי להפוך את היום הזה ליום רוח האדם
אחרי שהאזנתי ל"כמעיין המתגבר"
ואחרי שראיתי סרטון של יחסי ציבור לאימהות
שמספר עד כמה זו עבודה קשה בלי חופשות ובלי שכר הולם
ונזכרתי בוויכוח שהיה לי עם אימא ולא היה צריך להיות בכלל כי
בעצם מה שעשתה בשבילי זה כמו חניך הצופים שעזר לזקנה לעבור את הכביש
אבל בלי שהיא רצתה לעבור אותו.
רונית היקרה.
בהתחלה לא כל כך הבנתי- מדוע את מתנגדת ל"יום המשפחה".
אבל ,לאחר שקראתי את תוכן דברייך המחכימים והמרגשים, ממש הבנתי אותך.
והשתכנעתי שהצדק אתך.
המכתב שהכנת- כל כך יפה ומרגש.
וההצעה שלך: ל"יום תודה"- מאד מעשית.
יישר כוח!
המשך שבוע טוב ומבורך.
בברכה
אהובה.
*
אפשר להפסיק לעשות לכל משהו "יום" ולנהוג כך כל השנה, לעשות שיעורי חברה בנושא, להציף אותו, להכניס יותר למודעות הציבור, אבל לעשות "יום" מיוחד כזה, בו בעיקר ירוויחו סוחרים מהוצאות מוצרים נלווים וכנ"ל ואח"כ ישכח זה די חסר טעם.
במקום זאת אפשר בבתי ספר ושיעורי חינוך לקיים דיונים על משפחה, ותרבות המשפחה, לעשות זאת כל כמה חודשים - הרבה יותר יעיל.
אפשר כמובן גם עבור מבוגרים לעשות תוכניות מעניינות על נושא זה בטלויזיה, כמו דרמות מצוינות בריטיות ולא סתם תכנים ירודים כמו שנותנים לנו, וזה יהיה מעולה.
מרגש מרגש מרגש.
אבל אני מסתייג בכלל מהקצאת ימים כמו יום האהבה או יום המשפחה (יום האם). אהבה, משפחה וכדומה, אינם יום אחד בשנה הינם כל השנה.
רונית יקרה לי
הפוסט שלך מרגש והסיפור על בנה של אחותך מנוחתה עדן נוגע,
ומעורר מחשבה
הברכה שכתבת לבתך מרגשת : המילים החמות
וגם כי צירפת את האבא וגם את בעלי החיים,
אני חושבת שהרעיון שלך על "יום תודה" אדיר בעיניי
* כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים
שבוע טוב
הברכה שכתבת לבתך מקסימה.
הרעיון של יום תודה - למי שרוצים, רעיון מעניין בהחלט!
אני מבינה את הבעייתיות ביום האם או יום משפחה לילדים
אשר מי מהוריהם איננו איתם, במובן כזה או אחר.
זה מציב בעיה אמיתית בסיטואציה מול שאר הילדים....
דמעתי בקטע על אחותך ז"ל ובנה יבדל"א.
לי אין דעה באשר ליום-האם, יום-המשפחה וכיוצ"ב
שכל אחד יעשה מה שהוא חושב.
כרגיל, רונית יקרה, הפוסטים שלך מעניינים וכתוּבים טוב.
נשיקות והרבה מבלי לשייך זאת לשום כלום יום זה או אחר.