אני החלטתי להפוך את היום הזה ליום רוח האדם

אחרי שהאזנתי ל"כמעיין המתגבר"

ואחרי שראיתי סרטון של יחסי ציבור לאימהות

שמספר עד כמה זו עבודה קשה בלי חופשות ובלי שכר הולם

ונזכרתי בוויכוח שהיה לי עם אימא ולא היה צריך להיות בכלל כי

בעצם מה שעשתה בשבילי זה כמו חניך הצופים שעזר לזקנה לעבור את הכביש

אבל בלי שהיא רצתה לעבור אותו.

 רונית היקרה.

 בהתחלה לא כל כך הבנתי- מדוע את מתנגדת ל"יום המשפחה".

 אבל ,לאחר שקראתי את תוכן דברייך המחכימים והמרגשים, ממש הבנתי אותך.

 והשתכנעתי שהצדק אתך.

 המכתב שהכנת- כל כך יפה ומרגש.

 וההצעה  שלך: ל"יום תודה"- מאד מעשית.

 יישר כוח!

  המשך שבוע טוב ומבורך.

 בברכה

 אהובה.

*

אפשר להפסיק לעשות לכל משהו "יום" ולנהוג כך כל השנה, לעשות שיעורי חברה בנושא, להציף אותו, להכניס יותר למודעות הציבור, אבל לעשות "יום" מיוחד כזה, בו בעיקר ירוויחו סוחרים מהוצאות מוצרים נלווים וכנ"ל ואח"כ ישכח זה די חסר טעם.

במקום זאת אפשר בבתי ספר ושיעורי חינוך לקיים דיונים על משפחה, ותרבות המשפחה, לעשות זאת כל כמה חודשים - הרבה יותר יעיל. 

אפשר כמובן גם עבור מבוגרים לעשות תוכניות מעניינות על נושא זה בטלויזיה, כמו דרמות מצוינות בריטיות ולא סתם תכנים ירודים כמו שנותנים לנו, וזה יהיה מעולה.

מרגש מרגש מרגש.

אבל אני מסתייג בכלל מהקצאת ימים כמו יום האהבה או יום המשפחה (יום האם). אהבה, משפחה וכדומה, אינם יום אחד בשנה הינם כל השנה.

רונית יקרה לי 

הפוסט שלך  מרגש והסיפור על בנה של אחותך מנוחתה עדן נוגע,

ומעורר מחשבה

הברכה שכתבת לבתך מרגשת : המילים החמות

וגם כי צירפת את האבא וגם את בעלי החיים,

אני חושבת שהרעיון שלך על  "יום תודה" אדיר בעיניי

* כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים

שבוע טוב

הברכה שכתבת לבתך מקסימה.

הרעיון של יום תודה - למי שרוצים, רעיון מעניין בהחלט!

אני מבינה את הבעייתיות ביום האם או יום משפחה לילדים
אשר מי מהוריהם איננו איתם, במובן כזה או אחר.

זה מציב בעיה אמיתית בסיטואציה מול שאר הילדים....

דמעתי בקטע על אחותך ז"ל ובנה יבדל"א.

לי אין דעה באשר ליום-האם, יום-המשפחה וכיוצ"ב

שכל אחד יעשה מה שהוא חושב.

כרגיל, רונית יקרה, הפוסטים שלך מעניינים וכתוּבים טוב.

נשיקות והרבה מבלי לשייך זאת לשום כלום יום זה או אחר.