כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות ופולחנים בתרבויות עתיקות, מרצה, כותב ספרים ומאמרים.

    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל.

    אברהם אלישע: על סמכות השפיטה כמותנית ביראת אלוהים - פנינים מן המשל הערבי

    0 תגובות   יום שלישי, 12/2/19, 17:04

    רוח האדם במסע חיפושיה אחר החָכְמָה החידתית מקבלת בספר איוב מענה מוחץ ורב-כּׂח למשמעותה - הוא מתגלה באמצעות אדריכלות טקסטואלית המפליאה למקם אותו בפרק כח ובפסוק כח: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה. זהו הפרק היחיד במקרא שמספרו כח - בגימטריה = 28 - וגם מכיל כח פסוקים...

     

    אברהם אלישע

     

    על סמכות השפיטה כמותנית ביראת אלוהים

    - פנינים מן המשל הערבי

     

    ראשית משפט - יראת האל

    رَأْسُ الحِكْمَة - مَخافَةُ الله

    רָאשִׂ (א)לחִכְּמֶה - מַחָאפתִ אַללָּה


    לפנינו אחד הפתגמים הנוגעים ביסודות החיים והאמונה. הוא אינו מופיע בקוראן אך הוא מעוגן היטב במקרא וגם שאול ממנו: רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְ-הוָה (תהלים קי"א/10) וכן תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְ-הוָה (משלי ט'/10). כנשען על המקרא, מעניק לו את כוחו ואת תוקפו. הנוסח בהטיות שונות מופיע כלייטמוטיב דומיננטי בפרק הפותח את ספר בן סירא החיצוני שהיה ספר פופולרי.

    מלאכת השיפוט קרויה בערבית حِكْمَة חִכְּמֶה והיא זהה למילה חָכְמָה בעברית. כשמדובר במינוי שופטים, עולה מאליה עצתו המנחה של יתרו למשה: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים (שמות י"ח/21).

    רוח האדם במסע חיפושיה אחר החָכְמָה החידתית מקבלת בספר איוב מענה מוחץ ורב-כּׂח למשמעותה - הוא מתגלה באמצעות אדריכלות טקסטואלית המפליאה למקם אותו בפרק כח ובפסוק כח: וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה. זהו הפרק היחיד במקרא שמספרו כח - בגימטריה = 28 - וגם מכיל כח פסוקים.

    בחשיבה האזוטרית, כאשר מבקשים להעצים מספר כלשהו מכפילים אותו בערך עצמו. צירוף המילים יִרְאַת אֲדֹנָי הוא יחידאי בנוסח זה במקרא וערכו הגימטרי הוא 676. שורשו של מספר זה - 26 - שווה לערכו הגימטרי של השם המפורש. היצג זה מקנה לצמידות הנוסח "יראה" ו"חָכְמָה" ממד נוסף של משמעות.

    בני שלוש הדתות המונותאיסטיות רואים עצמם כ"בני אברהם". במקרא, כל ההבטחות של האל לאברהם כרוכות בהתניה ככתוב: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ-הוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ-הוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו (בראשית י"ח/19).


    ''

     

    דת ישראל מאחדת בתוכה שני יסודות: יחס האדם אל האל ויחס האדם אל האדם. דבר זה בא לידי ביטוי בתיאור האידאל השיפוטי, אישיות השופט ירא האלוהים עם המשתמע מכך ותוכן מעשה המשפט והצדק בקרב חברת האדם. תכנים אלה באים לביטוי מיוחד בתפילתו האחרונה של דוד בפרק ע"ב (בגימטריה "חסד" - גם על פי תכניו) בתהלים. בפסוק הפותח פרק זה מתפלל דוד אל האל שיעניק לזרעו, לשלמה, את התכונות הנעלות ההכרחיות כדי להיות מסוגל לדון את העם: אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ. כלומר משפט עם קשר לצדקתו האלוהית. לימים התחייבות לעשיית צדק ומשפט נעשתה תנאי חובה בכל הכתרה מלכותית.

    במקרא עונה דוד על הציווי האלוהי: חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח (הושע ו'/6). בחייו מעיד עליו הכתוב: וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ (שמואל ב', ח'/15).

    שלמה הלך בעקבות אביו ובחֶזיון גבעון, בבקשו מהאל שיעניק לו את מתת השיפוט הנאור, הוא הרחיב: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע (מלכים א', ג/9). משאלה זו זיכתה אותו בהפיכתו ל"חכם באדם". בעתיד לבוא, גם החוטר מגזע ישי שיהיה ניחן ברוח הקודש לֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ (ישעיה י"א/3). כי תנוח עליו רוּחַ יְ-הוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה [...] רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְ-הוָה (שם, 2). שוב ושוב נקשרות לבלי התר החכמה ויראת האל. לא בכדי נחשבים באסלאם שני מלכים אדירים אלה לנביאי אלוהים ושלמה עצמו מכונה "שלמה החכם" - סְלֵימאן אל חַכִּים (سليمان الحكيم), והתואר "אל חַכִּים" הוא אחד מ-99 "שמות האל היפים"* (أسماء الله الحسنى) בדת זו.

    על הכוהן הגדול בטקסי הפולחן היהודי נאמר: "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם. אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם" (בבלי, זבחים, י"ז, ע"ב).


    ''

    הכוהן הגדול העברי

    עם החושן על 12 אבניו 

     

    חלק מבגדי הכוהן הגדול מסמלים את שני היסודות שהזכרנו. האחד, בציץ שעל מצחו עליו כתוב קֹדש לי-הוה. השני, הוא החושן אותו הוא נושא על לבו הקרוי חושן המשפט (שמות כ"ח/29).

    לכוהן הגדול נועדו תפקידים רבים, בין בתוך הקהילה ובין הכהונה הדתית. בשיאם תפקיד היכול להכריע גורל קיומו הלאומי של העם - "לשאול באלוהים", ככתוב: וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְ-הוָה עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ (במדבר כ"ז/21). לצורך זה הוא נעזר בחושן ובאבניו - הם הכלים הלגיטימיים היחידים אשר ניתן לשאול באמצעותם לגילוי נסתרות.

    *

    בבזיליקה הגדולה של סנט פטרוס ברומא, בצד קברו של האפיפיור קלמנט ה-13, מוצבת יצירתו של הפסל אנטוניו קנובה (Antonio Canova) משנת 1784, המאנישה את האמונה בדמות אשה נושאת כתר על ראשה. על מצחה כתוב בעברית קדוש י-הוה ועל אזור מותניה המילים מוסר ואמת. הכתיבה בעברית היא הכרה בקדושת השפה המקורית של התנ"ך. זו הכלאה של המילים קֹדש לי-הוה, אשר על ציץ מצחו של הכוהן הגדול, ושל שתי המילים ברוח הפסוק וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו (ישעיה י"א/5).


    ''

    האנשת האמונה, פריט

    אנטוניו קנובה, שלהי המאה ה-18 

    סנט פטרוס, רומא

     

    אוגוסט ברתולדי וגוסטב אייפל, יוצרי פסל החירות המוצב בניו יורק, היו חברים במסדר הבונים החופשיים, שסמלים ואלגוריות קודש יהודיים-נוצריים הם חלק מרקמתו הרעיונית ומטקסיו. איני יודע אם ברתולדי שאב מקנובה השראה כלשהי, בין בתוכן ובין בצורה, לדמות הנשית בפסל החירות, או לַמצער לכתר שבו, אך אנו יודעים שהיא נושאת בידה את ספר החוקה. ואילו על חותם ארה"ב ועל כל המסמל את הערך החומרי שלה - לאמור כל מטבעות הזהב, הכסף והשטרות החל ממלחמת האזרחים - מופיע הערך הרוחני המהווה את המוטו הלאומי של ארה"ב: In God We Trust - "בָּאֵל נָשִׂים מִבְטַחֵנוּ".

    הנצרות, המבקשת בכל דרך להצטייר כיורשת האמיתית של בית דוד, מדגימה את תשוקתה זו בטקסי הכתרת מלכיה ובמשיחתם בטקס המחקה את משיחת דוד.

    כשפסעה אליזבת ה-II בטקס ההכתרה שלה בכנסיית וסטמינסטר בלונדון עלו לחלל קולות המקהלה האדירה שליוותה אותה בקטעים ממזמור קכ"ב בתהלים, אשר גם בו בולטים שני היסודות שלעיל, המהדהדים את פרק ע"ב הנזכר:

    שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְ-הוָה נֵלֵךְ.

    עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם.

    [...] לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְ-הוָה.

    כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד.


    ''

     

    ההכתרה נערכת על כס עתיק, שכל כוחו בסמליות המיוחסת לאבן המונחת מתחת למושב שבו - היא "אבן הגורל" - זו אשר על פי מורשת אגדית אינה אחרת מאשר "אבן יעקב" אשר שַׂם למראשותיו בטרם שקע בחלום הסולם המפורסם בבית-אל. את הכיסא מציבים באגף הנקרא "מרכז העולם". על כך במאמר עתידי.

    *

    ובחזרה לאמירה עצמה

    השפה הערבית גונזת בתוכה עושר תכנים למושגים הלשוניים. למילה "חָכְמָה" היא מייחדת 4 משמעויות:

    1. חִכְּמֶה حِكْمةٌ במובן חָכְמָה בכלל.

    2. חִכְּמֶה حِكْمةٌ במובן רפואה, ממנה נגזר חַכִּים حكيم - רופא.

    3. חִכְּמֶה حِكْمةٌ במובן שיפוט, ממנה נגזר חָאכֶּם حاكم לשון שופט ו-מַחְכַּמֶה محكمة לשון בית משפט.

    4. חִכְּמֶה حِكْمةٌ במובן משילות ושלטון ממנה נגזר חָאכֶּם حاكم - מושל ו- حكومة חכּוּמֶה - ממשלה.

    אמנם בדורות קודמים המלך היה גם שליט, מחוקק, שופט ורופא. סולימאן הראשון למשל כונה בתרבות המערב "המפואר", אולם בקרב בני עמו כונה "סולטן סולימאן המחוקק" (Kanuni Sultan Süleyman), תואר ושם המהדהדים את שמו ותוארו של המלך שלמה.

    ענייננו הפעם בשתי המשמעויות האחרונות של הפתגם, כאשר הוא מתנוסס בפתחו של בית דין או בפתח ארמון השלטון. זאת בלוקחנו בחשבון שאחד הפתגמים השורשיים בערבית אומר: "מי שאינו פוחד מאלוהים - פחד ממנו!".

    לאור זאת, ניתן לומר שכוונת הפתגם שבכותרתנו מתייחסת לשניים: לשופט ולנשפט. לשניהם זו אמירה הנוגעת לקדושה. לשופט - כאומרת לו שיש גדול ונעלה ממנו, ולנשפט - ביודעו מה שחל על השופט - לקבל עליו בהכנעה ובהשלמה את גזירת הדין.

    *

    בדורות קודמים ארגה הדת בשתי וערב את החיים כולם. פילוסופיה ותאולוגיה נשקו זו לזו ואף ראו בתאולוגיה את שיאה של המחשבה הפילוסופית. הדת צרבה באדם וגם שאבה ממנו את הנאמנויות וההתחייבויות העמוקות ביותר, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-הוָה יִחְיֶה הָאָדָם (דברים, ח'/3). תודעת האדם חישבה את תכלית עצמה כצליינית. הזהות, בייחוד של הגברים, נתעטפה בשמות תאופוריים. כל חייה נשאה נפש האדם תשוקה עזה לעלות לרגל למקדשי אלוהים ולחלות את פניו, לדעת ולקיים את רצונו. אחדות המיקרו-מקרו במקדשים נחשבה חלק מעולם התופעות הנגלה, ועם זאת היתה עטוית ערפל של מציאות עלומה שמחוץ להשגת החושים, אך בהיסק השכלי והרגשי חיפשה וגם הכילה ערגה למטאפיזי ולמשמעות טרנסצנדנטית.


    ''

    רָאשִׂ (א)לחִכְּמֶה - מַחָאפתִ אַללָּה

    ראשית משפט - יראת אלוהים

    ארמון טופקאפי, איסטנבול

     

    הסנהדרין, אותה סמכות משפטית עליונה, ישבה, כמה סמלי, על "טבור הארץ", אך סמוך למקום המייצג את היראה - המקדש. בבראשית י"ד/7 נאמר: יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ - שני שמות המהדהדים את הסמליות הרעיונית המעלה על נס את קדושת המשפט.

    - לוּ יְהִי!


    כל הזכויות שמורות ©

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות 

    תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    למאמרינו הנוספים באתר זה לחץ כאן

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין