כותרות TheMarker >
    ';

    בקרוב אגיע רחוק...

    מנסה לתהות ומקווה לא לטעות. לשתף ולהשתתף. החיים כפי שהם אצלי. בתוך תוכי.

    פוסטים אחרונים

    0

    יומן מסע #1

    4 תגובות   יום חמישי, 14/2/19, 10:07

    התחלתי במסע. יצאתי לדרך.

    שנים על גבי שנים שאני רוצה, מתכננת, חושבת, מתלבטת, מדברת, נסוגה, נשארת במקום, עד שהגיע הרגע המדוייק הזה שכנראה היה צריך להגיע בכדי שאבין שזהו זה! לא עוד! 

    ברגע אחד מכונן הגיעה ההבנה וההחלטה שמכאן כבר אין דרך חזרה*

    ביום ההחלטה הרגשתי התרוממות רוח, פתאום כשהבנתי את מצבי ומקומי, החיוך עלה על פניי למרות ועל אף הקושי שבעטיו הגיעה ההחלטה. תוך דקות ספורות ידעתי בדיוק מה השלבים הבאים, מה אני הולכת לעשות, עם מי אני הולכת לדבר ומתי. לא היה ולא יהיה שום דבר שיעצור אותי. 

    ביום למחרת התוכנית החלה לצאת לפועל. השיחה הראשונה נערכה. קשה ככל שהיתה, יצאתי ממנה בהרגשה טובה.

    ביום הבא הגשתי את המסמכים שהיו שמורים אצלי מבעוד מועד - לא הכל הלך חלק (טכנית) פעילות שהיתה צריכה לקחת לי שעה וחצי לא יותר, התארכה בנסיעות נוספות, המתנה בתורים כפולים, 4 שעות של התרגשות (לא של שמחה ולא של עצב, התרגשות של החלטה, התרגשות של התחדשות).

    למחרת, שיחה נוספת שתזמנתי לאותו היום עברה גם היא. לא קלה ולא פשוטה ויחד עם זאת נערכה ועוד מועקה עצומה מהבטן הרכה שלי התמוססה.  כל מילה שנאמרה רק חיזקה אותי יותר ועוד יותר. 

    הלו"ז כרגע הסתיים, מבחינתי חזרה לשגרה עד לפעם הבאה.

    בכל יום אני מתעוררת עם שיר בלב (עד עתה רק שירים שמחים היו שם וכך גם ימשיך).

    בכל יום אני מרגישה חזקה ומחוזקת (מרגישה ומאמינה שכך גם ימשיך הלאה).

    בכל יום אני מחויכת, שמחה, מאושרת (האושר הגדול הזה מורגש  בכל צעד ושעל שלי כלפי עצמי וכלפי הסביבה)

    בכל יום אני עוד קצת יותר מהכל...

    סופשבוע כבר כאן - הלו"ז קצת פחות מתוכנן אבל יש תכניות לזמנים מסויימים, עם האחרים אתמודד לכשיגיעו. 

    בכל יום אני לומדת להכיר את עצמי קצת יותר, אם זה מעצמי  ואם זה מהסביבה ואני נרגשת ונפעמת להבין שאני באמת יכולה לעשות הכל (בגדר הרצונות שלי כמובן, אין לי שום כוחות על).

    נפעמת מהתגובות הסביבתיות, מהתמיכה הרבה, מהאהבה שמגיעה אליי ומהידיעה שאני מוערכת, שיש את כל הסביבה התומכת שלי שיודעת מי ומה אני באמת, שיש אנשים מסויימים שאמרו בפה מלא שאני השראה בשבילם. אני? השראה? כן כן, מנו ופרטו ואני רק ישבתי שם והסמקתי, התרגשתי ואמרתי תודה.

    אז תודה.

    המשך יבוא...

    .

    .

    .

    * מכאן כבר אין דרך חזרה - כשאמרתי את המשפט הזה לאדם מיוחד עבורי, הוא חייך ואמר "את יודעת, תמיד יש דרך חזרה, תמיד אפשר לסגת לאחור ואל תשכחי שהיית שם כבר בעבר"

    אז לא! לא יקרה! אין דרך חזרה! אני יודעת שתאורטית תמיד יש דרך חזרה אבל אני כבר עמוק בדרך החדשה, בתכנון המסע שלי, בראייה אל הרחוק יותר וזאת לא אופוריה, זאת לא פנטזיה, זאת התחלה של עידן חדש. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/2/19 07:19:

      בכל יום אני מתעוררת עם שיר בלב (עד עתה רק שירים שמחים היו שם וכך גם ימשיך).

      בצופים, לפני המון שנים,היינו שרים במסעות:  "אם זה טוב ואם זה רע, אין כבר חזרה, אין כבר דרך חזרה"

      שיר בלב זה חשוב, זו התכוונות.

      גם ההמשך מאוד תלוי בך.

      בהצלחה!

        14/2/19 22:52:
      בהצלחה בדרך :) וגם אם יש נסיגה והסתייגויות זה יכול להיות גם חלק מהדרך לא יציאה ממנה
        14/2/19 11:56:

      ב ה  צ ל  ח ה !!!
      נשמע מאוד חיובי חיוך

        14/2/19 11:39:

      יופי

      שיהיה לך בהצלחה

      כשהתזמון והמקום נכונים - זה הזמן לפעול

      מזל (מקום, זמן לעשות).

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      newme0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין