כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    סימולטור

    0 תגובות   יום שישי , 15/2/19, 08:45

    סימולטור 

     

    עמדנו בכפר סבא עם השלטים המראים את קורבנותיה של תעשיית המוצרים מן החי. זוג צעיר עבר על ידי, האישה והגבר הסתכלו במהירות בתמונות שבשלטים והמשיכו ללכת, כשהאישה אומרת לגבר - אני לא אוהבת את הגישה הזו! הם מרחיקים ולא מקרבים! 

    כוונתה היתה, אם אינני טועה, שההתמקדות סביב הקורבן, סביב זה שאיננו רוצים לראות ואיננו רוצים לשמוע, היא זו שמרחיקה את הציבור מהשיח על אותו קורבן. מדובר במצב פרדוקסלי כמעט בו אסור לקורבן אפילו להיכלל בכתב ההגנה על עצמו.
    בכתבה ששודרה בערוץ החדשות הבינלאומי 24news נשאלה השאלה, שוב פעם על ידי אוכלי חיות, האם הקיצוניות של תנועת 269 מקרבת או מרחיקה את הציבור מהשיח על שחרור בעלי חיים
    מעבדות. לא רק שהקורבן עומד לדין בזמן שאסור לו להיות נוכח בבית המשפט, עכשיו גם זה הקורא לשחרורו נבדק לא על פי דבריו אלא על פי אופיים. 

    המטרה של פעולה "קשה", כזו המאתגרת את הצופים מעל למקובל, היא להחזיר את המחשבה האנושית חזרה אל האדמה.
    המין האנושי, שכבר חי את חייו דרך מוצרים והצגות בלבד, איננו רוצה לראות את המציאות ואיננו מתעניין בה או באלו הסובלים מפעולותיו.
    עד לא מזמן היה רגע אחד, אם בכלל, בו היינו חוזרים אל אותה מציאות כואבת, והרגע הזה היה המלחמה, אבל משנות ה90, כאשר מלחמות התנהלו בתקשורת יותר מאשר בשטח, והמראות הקשים שודרו בחגיגיות שוב ושוב על מנת להעצים את הרגע, את הרגש ואת האמונה בקדושת הדרך, גם המלחמה התרוקנה מלחימה.
    הקורבנות כבר אינם בני אדם העומדים מול חיילי צבא ארצות הברית בשטח הפתוח, אלא דמויות מפוקסלות על גבי מסכים, בהם החייל יורה דרך סימולטור המפעיל מזל"ט. את הקורבנות הפכו להיות דמויות במשחק מחשב, והם נעלמו כמו שהקורבנות של תעשיית המוצרים מן החי נעלמו לפניהם, כשאת מקומם החליפו ציורים של פרות מחייכות ודגים קורצים. 

    והנה, מפעילי המזל"טים בפקיסטן נתקלו גם הם בניסיון להחזירם אל המציאות. הקורבנות הכפרים הפקיסטנים כבר אינם בני אדם, אלא "חרקים מעוכים", שזה השם שקיבלו בגלל שמצלמת המזל"ט גורמת לגופותיהם להראות כמו חרק מעוך. בסמוך לאותם כפרים נפרשו תמונות ענק של ילדים פקיסטנים, שנועדו להזכיר למפעילי המזל"טים מי הם ההרוגים שמתים באותן התקפות של לחימה מדומה. העיקרון של הפעולה זהה בגלל שאופן בו אנו מתייחסים לקורבן הפך לזהה. 

    גם היום יוגשו על שולחנות האוכל שאריותיהם החרוכות של בעלי חיים שצרחו ופחדו עד שנשחטו. היו להם פנים ומחשבות, ואם היינו נותנים להם, הם היו יכולים לדעת מהי שמחה. אפילו יותר מאיתנו, אני חושב.

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה