נוסעת
בכביש נוהגת אל היומיום החדגוני טיפות חורצות שבילים בחלון הקדמי מסלקת אותן בלי סנטימנטים בכלל הלוואי והיה מכשיר כזה גם לדמעות
כי כשאתה שותק,אני תוהה כי כשאתה מסתגר,לי אין מפתח כי כשאתה רוצה,אני לא יכולה כי כשאתה אתה,אני לא אני דמויות בחלונות מהצדדים נראות מטושטשות הטיפות הפכו לזרם שלא נותן לראות מתבוננת לאחור,אל המזוודה שנארזה בחופזה בתוכה זכרונות ומעשיות שסיפרתי לעצמי זה שנים.
כי כשאתה שותק,אני תוהה כי כשאתה מסתגר,לי אין מפתח כי כשאתה רוצה,אני לא יכולה כי כשאתה אתה,אני לא אני
הדרך נמתחת לאט כמו עושה בכוונה מספר מוכר מדי מופיע על הצג המרצד אני כבר לא רוצה לחשוב עליך,עלינו והגשם ששוטף את הבחוץ,החל זולג גם מהלב.
|