כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    עניינים אפלים ביותר

    12 תגובות   יום שישי , 15/2/19, 11:31

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

    "לפני שאתה שוכח כל הרשימות"

     

     

    תהליך ההיזכרות לא סובל הנחייה מראש.

    הוא מעלה בכל פעם איזה זיכרון שבא לו, בלי להתחשב במוסכמות של חוק וסדר ומוסר ולא יועיל כלום. אז פעם, עוד בתקופת הצריפים הריקים והאבק ביזרעאל, כשגם אתה וגם חבריך הייתם ממש אנשים אחרים לגמרי ממה שאתם היום, גם מעולם היצרים האפלים. מסתבר שבעניין הזה, הבני אדם של אז והבני אדם של היום הם אותו דבר. 

    את מה שהטבע מכתיב אי אפשר לדכא.

    אז זה  מה שקרה לפני שנים רבות מאד.

    יום אחד הגיעה ליזרעאל המאובקת בחורה לא מוכרת.

    בתקופה ההיא לא היו פה סתם בנות. אז קיבלו בסבר פני יפות כל מישהי שהעזה להיתקע בעזאזל החמישי (יזרעאל של אז), אפילו לרגע אחד.

    היא הגיעה דרך קשרים משפחתיים, שדרכם אפשר לסדר כל מיני פתרונות לכל מיני בעיות, אל חברה ותיקה מאוד שהייתה פה.

    החברה ביקשה לקבל בשביל הנערה חדר בצריף ריק למשך כמה חודשים.

    הבחורה הגיעה, השתכנה בצריף, קמה בכל בוקר לעבוד במחסן הבגדים ולא אמרה מילה על מה שהיא עושה פה. תכף ומיד שמו פה לב שיש לה קצת נפיחות בבטן, לשאלה מה זה? ענתה החברה הותיקה,  שזה פרונקל שינתחו אותו החוצה בבית חולים כשיגיע התור. מתישהו נסעה הבחורה לבית החולים וחזרה משם בלי הפרונקל. 

    ארזה את חפציה ונעלמה בלי שום הסבר.

    ועל זה יאמר "אם כבר מוכרחים להיוולד אז בבקשה, לא בתור פרונקל".

     

    ''

    ועוד אחד.

    לפני שבעים שנים התעסקו פה לא רק בגאולת השממה ובייבוש הביצות.

    גם כי אחרי העבודה לא היה כל כך מה לעשות.

    הייתה פה משפחה צעירה – הוא, נקרא לו א' והיא, נקרא לה ש'.

    א' היה בחור רגיל שגידל ירקות וש', הבחורה הצנומה, עבדה במזכירות הטכנית וגם קראה הרבה ספרים, ממש אינטליגנטית. אבל מה?

    ההורמונים שלה היו מפוצצים ויכלו להספיק להרבה יותר  מבעל אחד.

    יום אחד הגיע למשק מישהו מקיבוץ צעיר אחר, מישהו שנקרא לו בּוּבּוּשׁ.

    הייתה שמועה שהבּוּבּוּשׁ הזה השאיר אחריו, מאיפה שהוא בא, שתי תינוקות עם שתי אמהות, שהאבא שלהן לא רוצה לדעת משום דבר.

    אולי בגלל זה הוא בכלל הגיע הנה.

    לא לקח הרבה זמן והבחורה ש' והבחור ובובוש החלו ליפול זה לזו חֶבֶל בנעימים.

    ערב אחד ראו החבר את א', בעלה של ש',  מתרוצץ כמו משוגע, צועק לעצמו, ומרביץ לקירות עם הידיים ועם הראש.

    הסתבר שממש באותו רגע מתרחש החבל בנעימים באיזה צריף פיני ריק.

    אחרי התייעצות קצרה בינם לבין עצמם, החליטו החבר'ה לעשות מעשה של ל"ו צדיקים. הם התקרבו אל הצריף והתחילו להקיש עליו מבחוץ בכל הכוח בשביל להחריד ולקרוא לסדר את מי שבפנים. אחרי שעה קלה יצא בובוש, רוכס את מכנסיו והכריז בבוז:

    "אתם לא יודעים מה זאת אהבה".

    לפי דעתך לא נשאר מהגיבורים של הסיפור הזה אף אחד בחיים.

    חוץ ממך שדואג לקשקש את הכל לדורות הבאים.

     

    ''

     

    יש עוד סיפור על מה שמקובל ורצוי לא לדבר עליו אבל כאמור ההיזכרות שלך מצפצפת עליך ועד שלא תיזכר בזה פה "לפני שאתה שוכח" היא לא תעזוב אותך בשקט.

    לא בחיים.

    פעם הוקמה פה משפחה מהחבר'ה שלך פחות או יותר.

    אחרי חתונה גדולה ויפה ושמחה, נכנסו היא והוא לחדר משפחה כמקובל.

    אחרי כמה חודשים התברר שהמשפחתיות במיטה לא מתממשת מפני שלגברת יש עם זה בעיות חמורות והיא לא יכולה וצועקת נורא כשניגשים לזה ולא יועיל.

    אז הבעל נטש אותה ונעלם מפה עם מישהי מההשלמה האחרונה שהגיעה למשק וזהו.

    כך המשיכה גיבורת הסיפור לחיות בלי. 

    עד שיום אחד כשהחבר'ה ישבו אצלה על המדרגות היא פלטה בחצי חיוך שנמאס לה ובא לה ילדים וכל זה. החבר'ה על המדרגות ישבו וחשבו וחשבו וחשבו והודיעו לה שמחרתיים יקרה משהו.

    מחרתיים בערב, אחרי העבודה, חזרו החבר'ה לשבת על המדרגות ואמרו לחברה הבעייתית שתכנס לחדר ותחכה בסבלנות. מאיפה שהוא בחושך הגיח בחור גברי מאוד ששמו זוהר שהיה לו שפם גדול וסקסי.

    הבחור הגיע הנה לא מזמן עם גם כן סיפור של עושים ילדים בלי אחריות.

    הוא נכנס לחדרה של הגברת שהמתינה בפנים כשהחבר'ה ממתינים בשקט בחוץ.

    אחרי כמה דקות התחילו להישמע מבפנים צעקות ובכי גדול שהחרידו את כל הסביבה. החבר'ה דאגו להרגיע את כל מי ששמע צעקות ולא הבין שהכל בסדר, ידוע מראש ומתוכנן. אחרי הרבע שעה של הצריחות הנוראות נהיה פתאום שקט. תוך כמה דקות יצא הבחור מהחדר, הודיע לחבר'ה שהעסק גמור ונעלם.

    אחרי עוד כמה דקות יצאה היא, התיישבה בין החבר'ה וכולם המשיכו לקשקש על כל דבר חוץ מעל הסצנה הפיקנטית, כאילו לא קרה הערב כלום שצריך לדבר עליו.

    ''

    מה יצא לך מזה שכתבת את זה?

    שום דבר. רק להיפטר מהזיכרון סופית.

    גם מהסיפור הזה לא נשאר בסביבה אף אחד חוץ ממך וחוץ משישים וחמש שנים שנעלמו בחיוך.

     

     

    נדמה לך שיש מה להגיד על שירים ועל מלחמות אבל רוצה או לא רוצה, אתה מוכרח שוב להתעסק עם אלה שהתפלחו לשמיים לפניך.

    לפני כמה ימים נודע לך במקרה על פטירתה, לפני שנה, של אישיות אחת.

    בגברת הזאת אתה כבר נזכרת במהלך כתיבת הזיכרונות וזה בקשר לאירוע פיקנטי מאד, אפילו יותר מדי, בצעירותכם.

    זה בכל אופן מה שהאישיות ההיא, כשנפגשתם במקרה, השיבה לך על השאלה המגומגמת:

    "אולי תסבירי לי הפעם מה זה היה צריך להיות אז לפני חמישים שנים?" 

    והיא ענתה: "מה היה? מה יש? היינו צעירים."

    ''

    היא הייתה חניכת התנועה המאוחדת בקן קרית חיים. אתה לא היית מדריך ישיר שם אבל בתקופה בה לא היה מדריך לעדה שלה, נאלצת להעביר שם כמה פעולות שעסקו בקיבוץ בכלל.

    בעלה לימים, שכינויו היה "חֲצִי"  היה חניך שלך מעדת "אֱיָל" בקן התנועה המאוחדת, חיפה. הוא הגיע לקיבוץ יפתח במסגרת השלמה. היא הגיעה כמה שנים אחריו, גם היא כהשלמה. היכרותך אתה הייתה אז בסך הכל די קצרה ושטחית.

    אתה שמח למצוא עכשיו שהיו מי שדאגו לכתוב עליה די הרבה באינטרנט.

    כמו במקרה קודם, אתה טורח להכניס את המידע הזה מהרשת גם ל"לפני שאתה שוכח" אפילו סתם בשביל שיהיה כתוב עליה בעוד מקום. מגיע לה.

    וגם מפני שהיא מצטרפת לאלה שכבר עלו מזיכרונותיך לשמים ושהם בטח נהנים להתבדח מלמעלה על איך שאתה נראה כאן למטה. עדיין. לא מבודח בכלל.

    וזה מה שמצאת ברשת:

     

     לזכרה של ירדנה חציר / פרלמוטר – חברתי מילדות

    בתדהמה קבלתי את הידיעה על פטירתה של ירדנה. ירדנה חברתי מגן הילדים ועד היום. במשך כל השנים שמרנו על קשר, אומנם לא קשר רציף, אך קשר עמוק של חיבה והערכה. ירדנה מאז ומתמיד הייתה אישיות בולטת, ישרה ואמיצה, יפה מבפנים ומבחוץ.  כשהיינו ילדות בלטה ביופייה ובבלונד הטבעי שלה. ירדנה הייתה טיפוס של מנהיג שלא היססה לומר את דעתה ולהתווכח עליה. תלמידה טובה וחברה נאמנה, מסורה לערכי התנועה, ודבקה ברעיון ההגשמה.  במשך השנים בגרנו והקמנו משפחות, והקשר נשמר. ירדנה ביקרה בביתי בפתח-תקוה, ואני ביקרתי בביתה ב"יפתח" ובמטולה. שמחתי וקבלתי כמחמאה כשבחרה מציורי כדי לתלותם על קירות ביתה, לא ידעתי עד כמה חמורה הייתה מחלתה, ואת הידיעה על פטירתה קבלתי כמכה כואבת. שוב ושוב העברתי בראשי זכרונות מילדותנו בקריה, מביה"ס היסודי, מהפעולות בתנועה. משעורי הריקוד.  ירדנה תמיד בלטה  ולקחה חלק חשוב בחיי החברה בביה"ס ובתנועה.

    עצוב לי שעלי להספידה. זה אובדן גדול למשפחתה ולחבריה.

    יהי  זכרה  ברוך!

     

    ירדנה חציר פרלמוטר יהי זכרך ברוך ותנצב"ה. כמה שנים ניהלת את הספריה של מטולה. חלית בלוקמיה קטלנית והלכת קודם זמנך. כל כך חבל.

    גם אצלך מלאך המוות כבר דופק בדלת אבל אתה חירש ולא שומע.

    בינתיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/19 19:15:

      ובכל תקופה ודור יש את הדברים "שיפה להם השתיקה"

        18/2/19 08:40:

       על פי המסופר בפוסט זה -

      ממש לא היה משעמם ביזרעאל.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       

      אהובה

        18/2/19 08:28:
      הציורים יפייפיים! ההצצה לסיפורים פיקנטיים מהחיים על פרונקליהם מסתבר לא משתנים בכל דור ודור...
        16/2/19 20:15:
      פיקנטריה :) יפה סיכמה אחת החברות: מה היה? מה יש? היינו צעירים"
      תודה. על הציורים. על הסיפורים - שמתחברים וקצת מסתכסכים עם סיפוריי הדורות הקודמים של משפחתי המורחבת. (ולטעמי - אביך, איכשהו דווקא זכה בשכחה. מקצת קרוביי שהאריכו ימים חוו אכזבה קשה מהמהפכים החברתיים ומהאווירה..)
        16/2/19 10:46:
      אני אוהבת את הציורים של אביך כל כך עוצמתיים. תודה!
        16/2/19 08:11:
      מסע אל עולם הזכרונות בכל פעם יש משהו שמזכיר ארוע או דמות מהעבר. הציורים נהדרים
        15/2/19 20:57:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      הבאת לנו זיכרונות פיקנטיים של אביך היקר

      סקס ואהבה ומה שבינם (-:

      וכמו שכתבה חברתנו היקרה וצרפה את  מילות השיר 

      " מה עושה, עושה החלוץ?

         כשהוא בא, הוא בא לקיבוץ

         בא לקבוץ , רוצה לאכול

         רואה בחורה - שוכח הכל "

      שגם אצלי ישר התנגן בתוכי (-:

      התמוגגתי להתבונן בציוריו מלאי הצבעוניות והחיות

      נעצבתי לקרוא על ירדנה חציר שהלכה לעולמה בטרם עת - זיכרונה לברכה

      מאחלת לאביך עוד שנים טובות ובריאות טובה

      * כוכב אהבה ושבת טובה לכולכם

        15/2/19 13:35:

      זיכרונות בטעם מר מתוק

      הזכיר לי קצת את השיר טומבללי

      "מָתַי, מָתַי שָׁר הֶחָלוּץ?

      כְּשֶׁהוּא בָּא, הוּא בָּא לַקִּבּוּץ
      בָּא לַקִּבּוּץ, רוֹצֶה לֶאֱכֹל
      פּוֹצֵחַ בְּזֶמֶר – שׁוֹכֵחַ הַכֹּל.
      טוּמְבָּלָלַי.. "

       

      "מָה עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה הֶחָלוּץ
      כְּשֶׁהוּא בָּא, הוּא בָּא לַקִּבּוּץ?
      בָּא לַקִּבּוּץ, רוֹצֶה לֶאֱכֹל
      רוֹאֶה בַּחוּרָה – שׁוֹכֵחַ הַכֹּל.

      טוּמְבָּלָלַי..."

      ''
       

        15/2/19 12:55:

      איזה סיפורים... ממש אלף לילה ולילה... חלק גם עצובים.
      לא היה משעמם בכלל חיוך

        15/2/19 12:17:
      העלאת זיכרונות מן העבר אינה פעולה המקובלת על כולם. ישנם כאלה הנמנעים מלהעלות זיכרונות מעברם, כך הם חשים נוח יותר עם עצמם ועם הישיגיהם. לעומתם, ישנם המעלים זיכרונות מכל הסוגים, חשובים וחסרי-ערך. הם מרגישים בדרך זו שליטה על חייהם, על עברם ועל דרכי פעולתם. לקרוביהם אין ברירה אלא להשלים עם הבחירה ולהאזין לזיכרונות, או לנסות ולעורר אותם, כאשר ה"זוכר" טוען בתקיפות, כי לא היו דברים כאלה בעברו...הקטע הקשה בנושא זה ,הוא כאשר הזוכר חוזר על זיכרונותיו כל העת ואינו מרפה מקרוביו, דורש מהם להאזין לו. החיים אינם גן עדן, כידוע...
        15/2/19 11:37:
      *************

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין