כותרות TheMarker >
    ';

    אוף... תמיד / יש לי מה להגיד

    תגובות בטן. אולי אז אצליח לשתוק יותר ולהתרגז פחות

    0

    גורם המוות: בדידות , זיקנה=מילה גסה?

    55 תגובות   יום שלישי, 19/2/19, 08:45

    000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000

    000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000

     

    -לא. שום סנסציה, וגם, כמו בשיר, "כל אחד צריך בסוף למות".

     

    והרפואה התקדמה ומתקדמת, ה"רף ממש הורם", ונעשה לא מעט לשיפור איכות החיים, החל מנפיצות הטיפול בקטרקט - דרך  הענקת זקפה לגברים...ועד לניתוחי מעקפים-ולהשתלות מתוחכמות. 

     

    אבל, אבל! לגבי נושא  אחד מסוים אין, בעצם , התקדמות מספקת: ואף- להפך.

     

    האדם/אישה המבוגרים יותר אינם מוערכים היום. לא רק שאינם משתכרים, לרוב,  בהתאם לתעריף סביר גם אם הם עובדים, (ולו - חלקית), לא רק שהם אמורים לעשות הכל כדי להיראות צעירים מגילם, ורצוי באופן גורף, (לחץ שמופעל ביתר שאת כלפי נשים) אלא שעליהם להיות - לתפקד ולהיראות - ".מעודכנים" . וזאת - "במידה הראויה"

     

     -שיהיו "מגניבים", אבל לא שובבים מדי, וגם-

     

      -cool אבל בטעם

     

       -ומי קובע את הטעם? דור ה"ילדים" *

     

    אמנם - יש להם "חלון הזדמנויות" המתגלם בתקופת הסבא/סבתאות, ובפרט במוקדמת, שאז הם מגויסים מניה וביה "לדגל", לא פעם כשהדבר -קצת או ממש-  מעבר לכוחם וכישוריהם הטבעיים. **

     

    כאן כמובן - איך לא - אסתייג ואומר שכל זה אינו מתקיים "בבית ספרי", - נראה לי כי נכדי ה"בכיר" עדין ממש מחבב אותי ולמרות המרחק לא פעם מבלה אצלי בכייף כמעט 3 ימים ברצף, ואף ה"זוטרה" בת השלוש -האדמונית הקטנה החריפה - אותה לא "חנכתי" בינקותה - שואפת לזמני-איכות גם עם הסבתא הרחוקה וה"ענייה" (יחסית) ... אבל ...

     

    זה קשה. זאת, משום שהסידור הנוח אינו עובד "לשני הכיוונים". כי (לכאורה, כל הנאמר הוא - לכאורה) בני הדור המבוגר מן-הסתם כבר חיו, ובילו, ונהנו - וגם אם לא -

    -זה הזמן של "הדור הנוכחי". אז סבא או סבתא ... נו מה, אז הסבתא/סבאים ...שייז' בסבלנות, או שלא. 

     

    ואז, הנה מגיעה שבת, או איסרו-חג למינהו, או איזו בדיקה שלא נעים לעבור, ואז הדבר כבר קריטי. האם אז ה"ילדים" נקראים לדגל? מה עם אלה שאינם דורשים, שאינם מבקשים כי מתביישים, מה אז? 

     

    (טוב. יש יותר גרוע. לא פעם - כמו אמש - אנחנו צופים בזקנים חסרי-ישע מוכים ממש בידי מטפליהם. הנה רק אמש חזינו בכאלה באדיבות התקשורת).

     

    אבל - צרת רבים אינה אלא נחמת טיפשים, 

     

    ופתרונות? ובכיין, לי אין, תגידו אתם? 

     

    אני את שלי "רשמתי", (כמו שאתם אומרים היום). 

     

     

    ועל דבריי אלה - אשמח למשוב. כלשהו. למילת עידוד, לטענה מנומקת (ואינאשללה - מוכחת) - שאני טועה. ובגדול. הלוואי... 

     

     

    ---------------------

     

    * מה זה ה"ילדים", הזה, מה? בגיל 40 זה ילדים, זה? מה נ'יה (- הנה גם אני "קולית" בניסוח, כן, גם אני יכולה!)??? והשפה, השפה היא "ה" מדד " לרוח הדברים" - כפי שהיא באמת... 

     

    ** ומה קורה כשיש - אכן -סבא וסבתא משני הצדדים? אה. אז מתקיימת תחרות, גלויה או סמויה, והמדד לרוב - זמן וכסף שמסוגלים הללו להרעיף על הצאצאים. אז, למשל,  יש יתרון ברור להורים ששרדו יחד וממונם בידם, על אלה שנסיבות -החיים שינו את הסטטוס שלהם, ודי לחכימא, אם כי שוב - איני מדברת על עצמי דווקא, איך אתם אומרים "ממש לא"...

     

    *** השגיאות, אם יש, מכוונות (וגם הן אינן נראות כך), אם כי הן - וכן חלק מהאמירות עדין פתוחים למשוב החברים. 

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: הטבחית 2019-02-24 15:49:16

      אנחנו מקבלים את מה שבישלנו.  עובדה שאנחנו כן דור שדאג להורים. וההורים של אז, מה הם אמרו? הם אמרו: אני בילדיי טיפלתי. עכשיו תורכם.  ובכל זאת טיפלנו בהם. למרות שלא עזרו   ולפעמים לא עזרו בכלל  ולפעמים  היו לנטל נורא.  אז צריך לשאול, איפה אנחנו טעינו בחינוך והאם  ניתן לשפר משהו.  ואולי בכלל הגיע הזמן לשחרר.  עשיתם ילדים, תדאגו להם. ואנחנו את כספינו נשקיע בטיול ולא בבגד לנכדים. יש להם הורים.

       וקצת בסליחה על הבנאליות אצטט את חליל  ג'ובראן:

      "ילדכם אינם ילדכם

      כי פרי געגועי החיים אל עצמם,

      באים המה דרככם אך לא מכם,

      חיים עמכם אך אינם שיכים לכם.

      תנו לילדכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם,

      כי להם הגיגיהם.

      גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם

      כי נשמתם מסתופפת בבית המחר -

      שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.

      אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם,

      כי החיים פנייהם קדימה לא אחור, והם לא יתרפקו על האתמול."

       

      לשחרר 


      ואם אי אפשר נפשית נניח. או אולי הילדים ממלאים את החלל של ההורים הזקנים אז  אומר בעניין התחרות ככה:

       

      התחרות. אין כזאת. בשביל ילד כסף  זו לא  הסיבה לפגוש או לא לאהוב סבתא.   וגם אם סבתא אזוקה/ עסוקה/עובדת.וואט אבר. לכל אחת יש משהו אחר לתת שלאחרת אין.   אולי זו סבתא שיודעת לספר סיפור, או סבתא שכיף ללכת אתה לים או  לצייר אתה ציור או לשמוע משהו מתחום עבודתה.  כל סבתא יכולה לתרום משהו  ייחודי לה.

       שמעתי לאחרונה על סבתא עשירה. והסבתא הענייה אך עשירה רוחנית, בכתה.  וכך אמרתי לה ולשאר הסבתות שעכשיו, במצבה.  תני  את מה שיש לך לתת. וזה לא נמדד בכסף.    כך היא עושה וטוב לכולם.


      ובעניין הבדידות בגיל המבוגר.     זה יכול להרוג אדם.
      ללא ספק בכלל.


       מקווה שגם לך יהיה טוב עם נכדייך ולהם יהיה טוב איתך.  

       

      אז... תודה על התייחסותך ואיחוליך. אחזור ואומר, שאני דנה כאן במצב כללי, שאני רואה סביב, לא דווקא מדברת רק או  ישירות - על עצמי. לא מסכימה שאנחנו אוכלים את מה שבישלנו - אופי הוא דבר מורכב והתנהגות נגזרת גם מאופי, לא רק מהאווירה בבית ההורים. (בבית הוריי היה מצב אחר אבל איבדתי אותם בגיל צעיר יחסית כך שזה לא רלוונטי).

       

      "כללית" אני קצת מקנאה בעולים מחבר העמים הנוהגים לשכון בצוותא. זה נדמה לי די נעים אם יש מקום. מצד שני יכול, "לגמרי", להפוך לסיוט...

      בעניין העשירה/ עניה - זה אכן לא משנה. הנכד הראשון שלי אהב, בינקותו,  לבלות אצלי יותר מאשר אצל הסבא/סבתא מהצד השני -למרות ששם  יש יותר חברה של בני גילו ועוד - כי אצלי היה "היחיד והמיוחד" ושם היה הנכד השני/שלישי... אנחנו גם עשינו יחד דברים שלרוב לא מרשים - למשל לצייר על רצפת הגינה/מרפסת. כשחפץ הרשיתי לו "לרבוץ", אם אצלי ואם בים, למשל. לפעמים גם ילדים רוצים סתם לבהות ולנוח ...

      אבל אחותו היא טיפוס אחר, וכן, למזלה, יצא לה לשהות המון עם אמה בינקותה, ועתה, בת 3, היא "מפקדת" קטנה וחריפה. לעניות דעתי הלא-קובעת יש סיכוי שתהייה, חלילה, הרמט"כלית הראשונה



      לטבחית - תודה אך המסר ארוך ומשום מה כפול... כאן "אינטרטנט" ורצוי לקצר קצת... עוד אשוב לדבריך.

      צטט: shimenben 2019-02-21 22:23:15

      לצערי, הלוואי שיכולתי לומר שאתה טועה...

      צער לך וצער לי... יש שיר שנפתח כך, 

      https://www.youtube.com/watch?v=i919BcgFo58

       

      אעלה אותו לעמוד שלי (כי כשמעלה כתגובה הקפה משבש את התהליך...). 

      צטט: * חיוש * 2019-02-22 15:05:43

      מכבית יקירתי נשיקה

      כתבת פוסט שמעורר מחשבה

      הלוואי ויכולתי לכתוב לך שאת טועה

      רק שלשום ניכנסתי למועדון הסבתות

      (-: יצא לי להרהר על התחרות הסמויה - גלויה של הסבתות

      ( שעלולה להיווצר- מי תקדיש  יותר זמן וכסף ? ואיך זה יבוא לידי ביטוי

      - איזו סבתא  תהייה אטרקטיבית יותר.... )

      כבר מאז שילדיי עזבו את הקן ונישאו

      ברור לי שהדור שלנו הקדיש יותר להוריהם 

      גם כשאני עדיין לא קשישה, לפעמים מרגיש לי

      שילדיי לא ניקראים לדגל תמיד , ולפעמים אני חווה את הבדידות

      כי לא רציתי להפריע להם בשגרת יומם, או להיות נטל על כתפיהם

      והתביישתי לבקש דבר מה ......

       


      (-: למדתי שהדור הזה ( הצעירים) אלופים בלקטר וכך הם זוכים לעזרה, ולכסף......

      כניראה שלנו הייתה יותר סיבולת והתמודדנו יפה גם כשהיה קשה

      אשוב להצמיד גם כאן כוכב אהבה, 

      תודה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך

      שבת טובה ומבורכת חיבוקים אוהבים

       

      איני יודעת אם זו ממש תחרות. אצלנו כל אחד עושה לפי כוחו. לטוב ולרע- "יצא לי" לקחת חלק  פעיל ביותר בראשית הטיפול בנכד הבכור: נהגתי בינקותו   לעלות לירושלים ולשהות עימו במשך יומיים... בחופשים שהה אצלי המון -ה"בונוס" עד היום הילד אוהב  מאד לשהות אצלי - ו...שלא ייגמר לעולם...

       

      צטט: remei 2019-02-21 19:12:43

      רוב האנשים נוטים לשכוח שיש סיכוי (לא נמוך) שיבוא יום ויזדקנו גם הם... נראה שאת צודקת מאוד אני חושבת על כל הפעמים שלא "התנדבתי" ללכת לבדיקות עם אבא שלי והשארתי את זה לאחים שלי כי קל לי יותר לא לנכוח

      נכון וכואב...

      צטט: ערסאל 2019-02-22 13:25:59

      איכות חיים ואריכות חיים הם אמצעים בלבד בדרך למטרה העיקרית של מדעי הרפוא, יעד קפיטליסטי מובהק לגרוף רווחים עבור בעלי המניות, שבקרבם יש רוב מוחלט לזקנים. (באופן ישיר או עקיף, דרך קרנות הפנסיה שלהם).

      זה מצב פרדוקסלי, שבו אין לבעלי הנכסים הרפואיים יכולת לתרגם את השליטה שלהם בתוצריו כדי להנות מהם ברמת הפרט ובאופן ישיר, קרי למנוע את מחזות הזוועה בבתי החולים או במוסדות גריאטריים.

      זה עוות אחד מיני רבים של השיטה הקפיטליסטית שנמצאת על פי הערכתי בדמדומי תוחלתה.

      זאת ועוד, לרובנו אין יכולת ממשית לקשור בין מחזות האיימים בכלי התקשורת לדיווחים סטטיסטיים על נפלאות מערכת הרפואה בארץ, לבין הקלקולים, שחיתות, You name it, של קובעי המדיניות מנתבי כספים שמקורם המיסים שיוצאים מכסינו.

      צוללות מיותרות של נתניהו יכלו לממן מספר בתי חולים, עשרות רבות של מכשירי MRI, שהיו מצילים אלפי חולים שלרוב מתו מוקדם מן האפשר ומותם בדרך כלל היה כרוך בסבל שלהם וסביבתם, זקני העתיד, שאיני צופה כי ינהגו אחרת.

      אנחנו מין מטומטם ובארץ הזאת העלנו את רף הכסילות הרבה מעבר למקובל בחלק של העולם שפעם השתייכנו אליו, לפני שהפכנו "איזראלים".

       

      מכובד תלונותיך, למרות שהן מושכלות, לא כל כך הבנתי נגד מה אתה יוצא כאן. אכן המערכת הרפואית אינה מתפקדת כדבעי משום שאינה מתוגמלת ואינה מאורגנת כראוי.                                                                 

       

      ואם כבר אז עכשיו אומר משהו מאד, מאד לא פופולרי ולא נעים - לדעתי כבר צפוף פה! מצדי,  שיצמצמו את  חוק השבות ויחילו אותו רק על  יהודים -- שנמצאים במצוקה במקום מוצאם - או שיש להם משהו מיוחד לתרום.-וזהו! שישאירו את המסתננים כתושבים ארעיים (לא נעים אבל תמיד נדרשים מטפלים בזקנים ושוטפי-כלים...) , ולא יכניסו עוד. די! אין מקום! (וברור לי לגמרי שיש כאן המוני "כוח עזר" שמייבאות חברות כוח אדם מושחתות המקורבות לשלטון...

       

       

      תודה לעמנב, שטוטית ואטיוד 5 על התייחסותם
      צטט: רונית אברהם 2019-02-22 18:19:34 עצוב כל כך מה שכתבת. הורי המבוגרים, גידלו אותי ואת אחיי במסירות רבה, והיום למרות שכולנו מוכנים להתייצב ולסייע (ועושים זאת), הם ממעטים כל כך לבקש שמא יהיו לטורח. הזיקנה בכלל לא קלה. ולא רואה את זה משתנה כשנתחלף בתפקידים. תודה. לעתים זוג זו המתכון הנכון להתמודדות. זכו...
        22/2/19 15:05:

      מכבית יקירתי נשיקה

      כתבת פוסט שמעורר מחשבה

      הלוואי ויכולתי לכתוב לך שאת טועה

      רק שלשום ניכנסתי למועדון הסבתות

      (-: יצא לי להרהר על התחרות הסמויה - גלויה של הסבתות

      ( שעלולה להיווצר- מי תקדיש  יותר זמן וכסף ? ואיך זה יבוא לידי ביטוי

      - איזו סבתא  תהייה אטרקטיבית יותר.... )

      כבר מאז שילדיי עזבו את הקן ונישאו

      ברור לי שהדור שלנו הקדיש יותר להוריהם 

      גם כשאני עדיין לא קשישה, לפעמים מרגיש לי

      שילדיי לא ניקראים לדגל תמיד , ולפעמים אני חווה את הבדידות

      כי לא רציתי להפריע להם בשגרת יומם, או להיות נטל על כתפיהם

      והתביישתי לבקש דבר מה ......

      (-: למדתי שהדור הזה ( הצעירים) אלופים בלקטר וכך הם זוכים לעזרה, ולכסף......

      כניראה שלנו הייתה יותר סיבולת והתמודדנו יפה גם כשהיה קשה

      אשוב להצמיד גם כאן כוכב אהבה, 

      תודה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך

      שבת טובה ומבורכת חיבוקים אוהבים



        22/2/19 13:25:

      איכות חיים ואריכות חיים הם אמצעים בלבד בדרך למטרה העיקרית של מדעי הרפוא, יעד קפיטליסטי מובהק לגרוף רווחים עבור בעלי המניות, שבקרבם יש רוב מוחלט לזקנים. (באופן ישיר או עקיף, דרך קרנות הפנסיה שלהם).

      זה מצב פרדוקסלי, שבו אין לבעלי הנכסים הרפואיים יכולת לתרגם את השליטה שלהם בתוצריו כדי להנות מהם ברמת הפרט ובאופן ישיר, קרי למנוע את מחזות הזוועה בבתי החולים או במוסדות גריאטריים.

      זה עוות אחד מיני רבים של השיטה הקפיטליסטית שנמצאת על פי הערכתי בדמדומי תוחלתה.

      זאת ועוד, לרובנו אין יכולת ממשית לקשור בין מחזות האיימים בכלי התקשורת לדיווחים סטטיסטיים על נפלאות מערכת הרפואה בארץ, לבין הקלקולים, שחיתות, You name it, של קובעי המדיניות מנתבי כספים שמקורם המיסים שיוצאים מכסינו.

      צוללות מיותרות של נתניהו יכלו לממן מספר בתי חולים, עשרות רבות של מכשירי MRI, שהיו מצילים אלפי חולים שלרוב מתו מוקדם מן האפשר ומותם בדרך כלל היה כרוך בסבל שלהם וסביבתם, זקני העתיד, שאיני צופה כי ינהגו אחרת.

      אנחנו מין מטומטם ובארץ הזאת העלנו את רף הכסילות הרבה מעבר למקובל בחלק של העולם שפעם השתייכנו אליו, לפני שהפכנו "איזראלים".

       

       

        22/2/19 01:03:
      נהניתי לקרוא, מכבית. שבת שלום, עמוס.
        21/2/19 23:18:
      אין לי מה להגיד.
        21/2/19 23:14:
      ועל זה נאמר כבר "לא כיף להזדקן, אבל מי רוצה למות צעיר?"
        21/2/19 22:23:
      לצערי, הלוואי שיכולתי לומר שאתה טועה...
        21/2/19 19:12:
      רוב האנשים נוטים לשכוח שיש סיכוי (לא נמוך) שיבוא יום ויזדקנו גם הם... נראה שאת צודקת מאוד אני חושבת על כל הפעמים שלא "התנדבתי" ללכת לבדיקות עם אבא שלי והשארתי את זה לאחים שלי כי קל לי יותר לא לנכוח

      צטט: ~בועז22~ 2019-02-21 17:13:37

      לצערי, אינך טועה..., אני מבין את בחירתך בשיר, אבל..., אחלה שיר של בואי!!! (:

      הנושא, אוי - השיר נהדר - כמו שבואי היה. גאון, מגוון, נחן בכל שאפשר לבקש (וכנרה שסבל לא מעט, כדרכם של מחוננים). 

      צטט: flora2001 2019-02-21 15:55:14

      פוסט חשוב וכתוב מהלב . תודה מכבית יקרה.

      אכן כתוב מהלב, הבא יהיה עוד יותר כזה...

      צטט: kobi345 2019-02-21 09:49:23

      וואו..

      כן. אבל זה יותר אוי מוואוו...
        21/2/19 17:13:
      לצערי, אינך טועה..., אני מבין את בחירתך בשיר, אבל..., אחלה שיר של בואי!!! (:
        21/2/19 15:55:
      פוסט חשוב וכתוב מהלב . תודה מכבית יקרה.
        21/2/19 09:49:
      וואו..

      צטט: bonbonyetta 2019-02-19 14:35:22

      קראתי, זה מצוין. כתוב בתמציתיות, לא ארוך, כל הטענות והנקודות הועלו.
      אני חושבת שזה כל כך חשוב שעל כל נקודה מהנשא הזה אפשר להרחיב לפוסט בפני עצמו.
      חושבת שגם אמליץ על זה במומלצים בשל חיוניותו של הנושא.
      אכן כאן בישראל בדור אחרון עצוב לראות ולדעת, זה ככה.

      הכותרת של הפוסט איננה ממצה את המשמעויות שלו

       

       

      תודה. 

       

      לטעמי כותרת - תפקידה לא רק לסכם -  אלא גם למשוך תשומת לב. 

      צטט: גליה ק 2019-02-20 11:33:17

      כל הבעיות שציינת הן נכונות. בקשר להתעדכן. פעם אמנם הזקנים היו חכמי השבט, היום הילדים הם חכמי השבט. זה לא לגמרי רע. כי לפעמים דווקא רצוי ללמוד ולהתפתח. אבל כל אחד יחליט לעצמו באיזה כיוון. יש הרבה יתרונות בזיקנה בעיקר אם יש כסף ובריאות. רבים שנוסעים יותר, קוראים יותר, ופתאום הם מתחילים, בהשאלה, לראות את הפרחים ולהריח אותם.

       

      אכן זו הבעיה - פעם "זקן השבט" היה ה"חכם" והנחשב, היום הוא "בטל בשישים", תרתי משמע . ונכון שכסף ובריאות הם שילוב טוב מאד בכל עת,  - אבל גם זה טוב רק באופן יחסי כפי שאמרה מכרתי נעמי פורטמן ז"ל - כי צריך גם "ליזער מטומבילים", אוי לנו...

      (אני עצמי עדין עובדת קצת ותמיד לומדת - אבל לפעמים "נשברת" ורשמית איני רואה עצמי כ"זקנה")... 

      צטט: א ח א ב 2019-02-20 14:13:20

      המציאות המשתנה בקצב מהיר ומואץ מציבה בפני האדם אתגר גדול.

      איך להשאר רלוונטי ומשמעותי.

      גם אם הטכנולוגיה בורחת לנו מהר, גם אם הבריאות כבר לא משהו בלשון המעטה.

      במזרח הרחוק מקובל כי הסבים והסבתות מגדלים את הנכדים כי ההורים עסוקים. רבים האנשים האומרים כי סבא וסבתא קרובים אליהם יותר מההורים. 

      יש לי שתי הצעות לסדר היום - 

      1) מעל גיל מסויים - 80 למשל , יבחר אדם את מועד מותו. אין צורך לגסוס לאט ובייסורים. 

      2) הסבים והסבתות צ'רלי קצ'רלי...הם נסעו ברכבות...צ'רלי קצ'רלי .. :) 

       

      דבריך יפים ונכוכים... איני נוסעת ברכבת עקב ריבוי התקלות :-) והנה, אמש עליתי לירושלים לנכדיי, אביהם בתורנות. הנכד : "הבכיר" הדגים לי כמה תוים והקטנה ה"מטורטרת" נרדמה. עולה שמה בתחבורה ציבורית, בחוזרי חיכה לי... דוח חניה. "אין על" תל אביב בהצפנת הכללים)...

      צטט: אביה אחת 2019-02-20 17:24:29

      תודה מכביתה על הפוסט העשיר והחשוב

      תודה לך.    הלוואי ולא היה צורך... בער בעצמותיי לומר את הדברים. 

      צטט: יסינראל 2019-02-20 23:25:37

      הכל נכון. אין טענות נגד.

       

       

      תודה. וחבל שכך...

      צטט: alxm 2019-02-20 23:32:36

      לצערי בעייה לא חדשה , לא משהו שנולד רק היום ....

      היום לפחות לאדם המתבגר יש יותר כלים ויותר משאבים לדאוג לעצמו ולא להיות תלוי בחסדים .
      בעבר לפחות היה יחס של כבוד למתבגרים ולזקנים .
      היום הענין הפך לפרקטי .... אין זמן להתעכב ולהשקיע במשהו שאינו נושא פרי ורווח ויש פחות סנטימנטים .
      היטיבו חז"ל להביע תפילה ומשאלה "אל תשליכנו לעת זקנה "

       

             

      ''

       

      -תודה

      כל מילה- בסלע

      צטט: תכשיט 2019-02-20 17:02:37

      לא קלה היא הזקנה חיבוק ...

      איני מדברת על עצמי -  אני עובדת (נו, קצת),לומדת (גם מעט יחסית לטרום-הנכדים)  ספורט, מוזיקה וסרטים - לו"ז צפוף - זה היגד כללי על ההתייחסות החברתית. 
        20/2/19 23:32:

      לצערי בעייה לא חדשה , לא משהו שנולד רק היום ....

      היום לפחות לאדם המתבגר יש יותר כלים ויותר משאבים לדאוג לעצמו ולא להיות תלוי בחסדים .
      בעבר לפחות היה יחס של כבוד למתבגרים ולזקנים .
      היום הענין הפך לפרקטי .... אין זמן להתעכב ולהשקיע במשהו שאינו נושא פרי ורווח ויש פחות סנטימנטים .
      היטיבו חז"ל להביע תפילה ומשאלה "אל תשליכנו לעת זקנה "

       

             

      ''

        20/2/19 23:25:
      הכל נכון. אין טענות נגד.
        20/2/19 22:36:
      לצערי, מכבית, את צודקת לגמרי, וההצעות של אחאב לא רעות בכלל נחמו נחמו זקנים
        20/2/19 17:24:
      תודה מכביתה על הפוסט העשיר והחשוב
        20/2/19 17:02:
      לא קלה היא הזקנה חיבוק ...
        20/2/19 14:13:

      המציאות המשתנה בקצב מהיר ומואץ מציבה בפני האדם אתגר גדול.

      איך להשאר רלוונטי ומשמעותי.

      גם אם הטכנולוגיה בורחת לנו מהר, גם אם הבריאות כבר לא משהו בלשון המעטה.

      במזרח הרחוק מקובל כי הסבים והסבתות מגדלים את הנכדים כי ההורים עסוקים. רבים האנשים האומרים כי סבא וסבתא קרובים אליהם יותר מההורים. 

      יש לי שתי הצעות לסדר היום - 

      1) מעל גיל מסויים - 80 למשל , יבחר אדם את מועד מותו. אין צורך לגסוס לאט ובייסורים. 

      2) הסבים והסבתות צ'רלי קצ'רלי...הם נסעו ברכבות...צ'רלי קצ'רלי .. :) 

        20/2/19 11:33:
      כל הבעיות שציינת הן נכונות. בקשר להתעדכן. פעם אמנם הזקנים היו חכמי השבט, היום הילדים הם חכמי השבט. זה לא לגמרי רע. כי לפעמים דווקא רצוי ללמוד ולהתפתח. אבל כל אחד יחליט לעצמו באיזה כיוון. יש הרבה יתרונות בזיקנה בעיקר אם יש כסף ובריאות. רבים שנוסעים יותר, קוראים יותר, ופתאום הם מתחילים, בהשאלה, לראות את הפרחים ולהריח אותם.

      צטט: תנועת כמוך 2019-02-20 10:44:03

      שולח כוכב כאות הערכה לכתיבתך

      מכל מלמדי השכלתי

      מציב קישור לפוסט שלך, בפוסט שלי על דייט

      http://cafe.themarker.com/post/3459066/

       

      תודה רבה על הפרסום (ושוב, הפוסט הוא אמירה כללית-כוללת. ואני ממש לא זקוקה לדייט...)

       

      צטט: איציק אביב 2019-02-20 11:18:51

      תחליטי מה טוב לך עם סדר עדיפות ורק את זה תעשי, אני משוכנע שברשימה תופיע עשרה לילדים עם הנכדים אבל לא רק.

      תודה, אבל אני איני  מדברת על עצמי, (מצד אחד זקנתי בגיל... 6 ולא זה המקום..., מצד שני, אני ממש לא דוגמא אופיינית, פרט לזה שגם לי לא קל). 
        20/2/19 11:19:
      עזרה (לא עשרה) לילדים.
        20/2/19 11:18:
      תחליטי מה טוב לך עם סדר עדיפות ורק את זה תעשי, אני משוכנע שברשימה תופיע עשרה לילדים עם הנכדים אבל לא רק.
        20/2/19 10:44:

      שולח כוכב כאות הערכה לכתיבתך

      מכל מלמדי השכלתי

      מציב קישור לפוסט שלך, בפוסט שלי על דייט

      http://cafe.themarker.com/post/3459066/

      צטט: debie30 2019-02-19 23:49:21

      זוכרת את אבי ז"ל אומר - לאט,לאט נעלמו לי כל החברים,

      להיות אזרח ותיק - מצד אחד זה חופש, לשלוט בלוח הזמנים ולעשות מה שאוהבים ורוצים.

      (ואפילו הנסיעות הן בחצי מחיר ויש שילשי בשליקס)

      מצד שני בגידת הגוף- גם אם מבחוץ את/ה נראים טוב לגילכם הבפנים לפעמים צועק.

      ולה שגוייסים לתפקיד הסבתאות/סבאות - עם כל האהבה לנכדים פתאום מאבדים את הפנאי

      ולא כל כך נעים לומר- אין ליכח,סבלנות, היו לי תוכניות.

       

      תודה על תגובתך, דבי.

       

      -כל מילה... בסלע...

       

      (לשלוט בלוח הזמנים...  מזכיר לי את ינטה דבושה: "אני כבר אנוח בקבר"). 

        19/2/19 23:49:

      זוכרת את אבי ז"ל אומר - לאט,לאט נעלמו לי כל החברים,

      להיות אזרח ותיק - מצד אחד זה חופש, לשלוט בלוח הזמנים ולעשות מה שאוהבים ורוצים.

      (ואפילו הנסיעות הן בחצי מחיר ויש שילשי בשליקס)

      מצד שני בגידת הגוף- גם אם מבחוץ את/ה נראים טוב לגילכם הבפנים לפעמים צועק.

      ולה שגוייסים לתפקיד הסבתאות/סבאות - עם כל האהבה לנכדים פתאום מאבדים את הפנאי

      ולא כל כך נעים לומר- אין ליכח,סבלנות, היו לי תוכניות.

      צטט: bonbonyetta 2019-02-19 14:43:07

      והיות ואני אחת שלא מדברת סתם, כותבת מהלב, כותבת אומרת ועושה אז הנה"

       

      במומלצים

       

      תודה. 

      צטט: .D.S 2019-02-19 23:08:39

      איזה משפט עצוב - 'למות מבדידות'

       

      אבל מחקרים מראים שנשים ממשיכות לחיות

       

      בבדידות הרבה שנים לאחר שקברו את הבעל...

       

      נכון חלקן משדרות ללא הרף בעיקר אבל ומסכנות

       

      אבל אחרות מוצאות לעצמן מעין מסגרות חברתיות

       

      או עיסוקים מעניינים שמאפשרים להן לפרוח לפעול

       

      ולתרום בלי לחוש נטושות או אומללות עד מוות.

       

       

      תודה. נכון. רק מה... לא כל הנשים נשואות, את יודעת? יש רווקות. גרושות. עגונות, שלא נדע...

       

        19/2/19 23:08:

      איזה משפט עצוב - 'למות מבדידות'

       

      אבל מחקרים מראים שנשים ממשיכות לחיות

       

      בבדידות הרבה שנים לאחר שקברו את הבעל...

       

      נכון חלקן משדרות ללא הרף בעיקר אבל ומסכנות

       

      אבל אחרות מוצאות לעצמן מעין מסגרות חברתיות

       

      או עיסוקים מעניינים שמאפשרים להן לפרוח לפעול

       

      ולתרום בלי לחוש נטושות או אומללות עד מוות.

      צטט: bonbonyetta 2019-02-19 14:32:21

      *  *  *  *  *

       

      נושא ורעיון מצויינים !   כבר לפי פסקאות ראשונות התעוררה בי הערכה לשני אלה, כי אף אחד למעשה לא כתב על הנקודה הזו. כעת אני הולכת להמשיך לקרוא.

       

       

      תודה בדיעבד ומראש. 

       

      להסיר ספק, אני מנסה להעלות נושא שראוי לתשומת לב ציבורית - והבעיה הנדונה אינה ייחודית אלינו. לא בכדי ראש ממשלת בריטניה הקימה משרד שתפקידו לטפל באוכלוסיה המבוגרת...

       

      צטט: goodyear2016 2019-02-19 13:30:00

      ובאשר לטיפולים רפואיים חודרניים לבקש מהבנות ! שהבעלים יקחו חופש כשאת צריכה טיפול רפואי כדי שאחת הבנות תהיה איתך . תיזכרי שמי שמתבייש מפסיד ! כשהן היו קטנות לקחת וטיפלת לא עזבת אותן לבד . עכשיו תורן לטפל בך !

      יקירתי. תודה

      לשם שינוי, איני מדברת על עצמי דווקא...
        19/2/19 15:51:

      מכבית,
      ציינת כאן הרבה נקודות כואבות.
      הפוסט שלך ממש זועק,
      על הבדידות, היחס של החברה, של המשפחה ועוד.
      אמנם לכל משפחה התבנית שלה,
      וכפי שחגית כתבה בתגובה הראשונה,
      עדיף לפעמים למצוא תחליפים מנחמים.
      אבל... זה בכלל לא פשוט.
      לראות, או לשמוע או לחוות דברים כאלה - כואב.

        19/2/19 14:43:

      והיות ואני אחת שלא מדברת סתם, כותבת מהלב, כותבת אומרת ועושה אז הנה"

       

      במומלצים

        19/2/19 14:35:

      קראתי, זה מצוין. כתוב בתמציתיות, לא ארוך, כל הטענות והנקודות הועלו.
      אני חושבת שזה כל כך חשוב שעל כל נקודה מהנשא הזה אפשר להרחיב לפוסט בפני עצמו.
      חושבת שגם אמליץ על זה במומלצים בשל חיוניותו של הנושא.
      אכן כאן בישראל בדור אחרון עצוב לראות ולדעת, זה ככה.

      הכותרת של הפוסט איננה ממצה את המשמעויות שלו

        19/2/19 14:32:

      *  *  *  *  *

       

      נושא ורעיון מצויינים !   כבר לפי פסקאות ראשונות התעוררה בי הערכה לשני אלה, כי אף אחד למעשה לא כתב על הנקודה הזו. כעת אני הולכת להמשיך לקרוא.

       

      צטט: HagitFriedlander 2019-02-19 10:55:07

      מכבית העלית בפוסט כמה וכמה נושאים...שגם אני עסוקה במחשבות עליהם לא מעט...אין תבנית אחת כנראה...מעולם לא הייתי בתבנית אבל בכל זאת אפיתי את עצמי להיות פתוחה, סלחנית ובמידה מסוימת מאד גם אופטימית. החדשות מזעזעות ביחס לקשישים חסרי הישע והבדידות קשה מנשוא ומטרידה מאד. משפחה לא ניתן לבחור ועדיף למצוא תחליפים מנחמים אם לא הכל "לפי התכנית"...

       

       

      תודה רבה, חגית. 

       

      איני נוהגת להגיב, אבל בנושא הזה... נו, בנפשנו היא.

       

      ה"טריגר" שלי הייתה חברה מכאן, כבת 80, ניצולת שואה, גרושה, כולם נטשו אותה. היא אופטימית ופסימית לסירוגין, ולמעשה כבר אין לה כוח-כנראה לטפל בענייניה והדברים הגיעו לידי כך שכבר - חלק מהזמן - "מתנכרת" למציעי העזרה. אני מזדהה אתה עד כאב, אבל זו אינה עזרה! 

        19/2/19 10:55:
      מכבית העלית בפוסט כמה וכמה נושאים...שגם אני עסוקה במחשבות עליהם לא מעט...אין תבנית אחת כנראה...מעולם לא הייתי בתבנית אבל בכל זאת אפיתי את עצמי להיות פתוחה, סלחנית ובמידה מסוימת מאד גם אופטימית. החדשות מזעזעות ביחס לקשישים חסרי הישע והבדידות קשה מנשוא ומטרידה מאד. משפחה לא ניתן לבחור ועדיף למצוא תחליפים מנחמים אם לא הכל "לפי התכנית"...