כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    לא להפוך חולשה לאידיאל

    0 תגובות   יום שלישי, 19/2/19, 17:02

    ב"ה 

     

    חשוב למתוח קו בין שתי תופעות
    שיכולות להיראות דומות, אבל הן שונות במהותן
    יש המסורתיים ויש המנסים לשנות את התורה עצמה

    ''

     

    תקופתנו מתאפיינת בשבירת הקווים הברורים שהפרידו בעבר בין שחור ללבן. לפני שנים הייתה נטייה לחתוך דברים בחדות. או שאני דתי או שאינני דתי. כיום עולה בהתמדה מספרם של מי שמגדירים עצמם כעומדים באמצע. הם לא דתיים, אבל מקיימים מצוות מסוימות. זה מתפלל. זו מדליקה נרות שבת. זה אוכל כשר. זו אומרת 'מודה אני' בבוקר.

    הציבור הזה סופג הערות משני הכיוונים. דתיים יכולים לגחך לנוכח אדם המצהיר שהוא אוכל כשר, ובדברו מספר שכשהוא נכנס למסעדה בלונדון או בתאילנד הוא מזמין רק עוף. מנגד, לא-דתיים לועגים לאישה בלבוש לא-צנוע המנשקת מזוזה. הם אומרים לה: תחליטי, אם את מאמינה, תתנהגי כפי שאדם דתי אמור להתנהג.

    טריק נפלא
    בהפטרת השבת אנו קוראים על אליהו הנביא העומד מול עם ישראל בהר הכרמל ותובע ממנו לחתוך את הדברים לכאן או לכאן. "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", הוא אומר לעם. "אם ה' האלוקים – לכו אחריו, ואם הבעל – לכו אחריו". האוּמנם אליהו הנביא שולל את תופעת המסורתיים?

    כאן חשוב למתוח קו בין שתי תופעות שיכולות להיראות דומות, אבל הן שונות לחלוטין במהותן. יש המסורתיים. אלה יהודים המרגישים צורך להתחבר לבורא העולם, ליהדות, לשורשים, אבל אין להם הכוח לאמץ אורח חיים יהודי מלא. הם מקיימים מצוות באורח חלקי, כי זה מה שהם יכולים בשלב זה.

    לעומתם, יש מי שהופכים את חולשתם לאידיאל. אם קשה לי לשמור כשרות, אקבע כי בימינו לא צריך לאכול כשר. אם לא נוח לי לשמור שבת, אכריז כי אין צורך לשמור שבת. אם אני מתעצל להניח תפילין, אצהיר כי הנחת תפילין היא דבר מיושן שאינו רלוונטי לימינו.

    גישה כזאת היא סיפור אחר לגמרי. כאן האדם מנסה לשנות את התורה וליצור דת חדשה, שתתאים למה שנוח לו. בעוד המסורתי יש בו שאיפה להתקדם ולהתחזק, והוא יודע כי אי-קיום התורה בשלמותה נובעת מחולשתו ומקשייו, הרי הטיפוס השני משחרר את עצמו מכל הרהור תשובה. כל מה שקשה לו ולא נוח לו – הוא פשוט מוחק. איזה טריק נפלא!

    כשמצמידים לקיר
    זו הייתה תופעת עובדי הבעל בימי אליהו. הם חיו בשלום עם האמונה באלוקים ועם עבודת הבעל. הם כאילו יצרו דת חדשה, שבה אפשר להאמין בבורא העולם האחד והיחיד ובה בשעה לעבוד את הבעל. להם אמר אליהו: תחתכו, לכאן או לכאן!

    הפסיחה הזאת על שתי הסעיפים חמורה מעבודת הבעל עצמה בשני היבטים. ראשית, עובד הבעל יודע שהוא חוטא בעבודה זרה, ויום אחד יתקן את דרכיו. כמו-כן, אנשים אחרים יידעו להתרחק ממנו, כי ברור שהוא סטה מדרך הישר. ואולם הפוסח על שתי הסעיפים לא יחזור בתשובה, כי בעיניו הכול בסדר, והוא גם עלול לדרדר אחרים בעקבותיו.

    לכן הצמיד אותם אליהו לקיר וקרא להם לבחור בין הבעל ובין האלוקים, ואז הם קראו יחדיו: "ה' הוא האלוקים!". 

     

    שיחת השבוע - מס' 1677, ערב שבת-קודש פרשת תשא, י"ז באדר-ראשון ה'תשע"ט (22.02.2019)

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין