כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות אחרונות

    נתן חופשי על הבר...

    הכל מכול וכול

    מסע למאדים - חלק 2

    0 תגובות   יום חמישי, 21/2/19, 12:55

    טיסה מאוישת  למאדים תהיה קשה מכמה היבטים,  תגובת הגוף

    האנושי לשהייה ממושכת בתנאי כבידה מופחתים היא מאוד משמעותית

    וגם הזמן הארוך של הטיסה הנע בין 6-9 חודשים לכול כיוון. התנאים

    שאנו רגילים לכנות בשם "חוסר משקל" והתוצאות של שהות ארוכה

    בתנאים אלה ידועות מהמחקרים שבוצעו בתחנת החלל "מיר".

    השרירים נחלשים, כמו כן נוצרים שינויים בעבודת הלב וכלי הדם,

    בריחת סידן, ואיבוד של מסת העצמות.  בנוסף לכך, יש קושי לישון

    וקיימת פגיעה במחזורי שינה-עירות. על מנת להקטין את הנזקים

    הרפואיים, נדרשו הקוסמונאוטים להתעמל שעות ארוכות ביום,

    להרבות בפעילות גופנית ולהקפיד על תזונה מאוזנת ועשירה.

    תחנת החלל הבינלאומית משמשת כמתקן לשהות ארוכה של

    אסטרונאוטים, ותאפשר מחקר יסודי של תופעות אלה.

    הבנה מלאה של תוצאות השהות הארוכה בתנאי כבידה מופחתת

    חיונית לתכנון טיסות ארוכות טווח, למשל לכוכב הלכת מאדים.

    בתחנת החלל תבנה צנטריפוגה מיוחדת, שתוכל לשנות את תנאי

    הכבידה על ידי סיבוב מואץ. כך יוכלו החוקרים לבדוק את התוצאות

    של שהות ארוכה בכבידה הפחותה מזו של כדור-הארץ, אך גדולה

    יותר מ"חוסר המשקל" מוחלט בחלל.
    כדי להקטין את הסכנה של פגיעות רפואיות לצוות ידרשו

    האסטרונאוטים להתעמל רבות בחללית, ולאכול מזון בריא, עתיר

    בחלבונים ובמינרלים. סוגי המזון המקובלים כיום בטיסות חלל הם

    מגוונים ועשירים, ומוכנים על ידי דהידרציה (ייבוש) של המזון,

    והוספת מים לפני ההגשה. בעתיד יש לצפות לשיפור ולגיוון רב

    יותר בסוגי המזון שיהיו זמינים לצוות. יתכן וירקות ופרות יגודלו

    בתוך אזורים מיוחדים בחללית בשיטות הידרופוניות, על מנת

    להוות מקור לויטמינים זמינים במהלך הטיסות הארוכות (כפי

    שבוצע בניסוי הכושל "ביוספירה 2"). ברור מכאן ששעות הפנאי

    של הצוות לא תהיינה ארוכות כפי שניתן לשער, משום שבטלה

    בחלל עלולה להיות מסוכנת.
    מחקרים שנערכו בטיסות של מעבורת החלל של NASA הראו

    שאוכלוסיות חיידקים מתרבות במהירות בתנאים השוררים

    במעבורת. חשיבות השמירה על היגיינה וניקיון בחלל היא לפיכך

    קריטית, שכן שפעת בטיסה למאדים יכולה להיות חוויה קשה

    ואף קטלנית. מתקני הרחצה כיום מתבססים על מטליות לחות

    ועל שמפו מיוחד שמקציף ומנקה ללא מים נוזליים. הנדסת האנוש 
    של החלליות שיטוסו למאדים חייבת לשפר היבטים אלה תוך

    שאיפה לרווחת האסטרונאוטים. חומרי הפסולת ימוחזרו, והמים

    שיטוהרו ישמשו שוב לרחצה, בישול ושתייה. רבות נכתב ונאמר

    על המתאם הפסיכולוגי הנדרש מאנשי הצוות: הם אמורים

    "להסתדר" עם שותפיהם לטיסה, למשך תקופות ארוכות ובתנאים

    קשים ולא-תמיד צפויים. תידרשנה בדיקות התאמה הדדית הן של

    אנשי הצוות, כדי למנוע בעיות של מתחים ומריבות שיפגעו בתפקוד

    החללית.  גם לאחר ההגעה בין אם יימצאו על מאדים סימני חיים

    ובין אם לא, הנחתת בני אדם עליו נותרה בגדר חלום... הגשמת

    החלום הזה אינה פשוטה, משום שהסביבה על מאדים מאתגרת

    מאוד לבני אדם. הטמפרטורות באזור קו המשווה של מאדים יכולות

    להגיע בצהריים ל-20 מעלות צלזיוס ויותר, אבל בלילה הן צונחות

    למינוס שבעים ומטה. בעונות קרות וקרוב יותר לקטבים הן יכולות

    להגיע גם ל-200 מעלות מתחת לאפס.

    פני השטח של מאדים חשופים הרבה יותר מכדור הארץ לסוגים

    שונים של קרינה, בהעדר אטמוספרה אפקטיבית ושדה מגנטי הבולמים

    חלק ניכר מהקרינה שמגיע לכדור הארץ. בהעדר אטמוספרה צפופה,

    מאדים גם נפגע הרבה יותר ממטאוריטים. סופות החול האדירות של

    מאדים אינן חזקות מספיק כדי לסכן בני אדם וציוד, אבל ענני האבק

    מסתירים את אור השמש ופוגעים בתפוקת האנרגיה של לוחות

    סולאריים. לכל הקשיים האלה צריך להוסיף את בעיית ההגעה.....

    אחת הדרכים שבהן יהיה אפשר אולי לשלוח בני אדם למאדים היא

    להרכיב במסלול סביב כדור הארץ ספינת חלל גדולה, ולשגר אותה

    להמסלול  סביב מאדים שם האסטרונאוטים ייצאו ממנה לנחיתה על

    מאדים בחלליות ייעודיות, שגם יוכלו לשמש טילי שיגור להחזיר את

    האסטרונאוטים לספינת האם בסיום המשימה. מתווים אחרים של

    משימת מאדים מציעים לשלוח חלק גדול מהאספקה והציוד לפני

    האסטרונאוטים. יש אפילו תכניות לשגר רובוטים שימצאו ויאגרו מים,

    יקימו מבני מגורים, יכינו את התשתית הדרושה לנחיתה של בני אדם,

    ויציבו את טילי השיגור לדרך חזרה. בינתיים אף מדינה לא קיבלה

    החלטה סופית ואסטרטגית להשקיע את המשאבים העצומים כדי

    לצלם אדם נועץ את הדגל באדמת כוכב הלכת האדום.... אל הנישה

    שסוכנויות החלל הלאומיות מסרבות למלא, מתחילים להיכנס בהדרגה

    גופים פרטיים. .

    בשנת 2012 פרסם היזם ההולנדי באס לנסדורפ  את תכנית Mars

    One, הכוללת בחירה של 24 אסטרונאוטים מבין אלפי מתנדבים,

    ושליחתם להתיישב על מאדים בלי דרך חזרה.... את מיליארדי

    הדולרים הדרושים קיווה לנסדורפ לגייס מתכנית מציאות שתתעד

    את הבחירה, ההכשרה והמשימה של האסטרונאוטים. התכנית

    המקורית הייתה לשגר צוות ראשון ב-2023, אבל למרות ההיענות

    של כ-2,700 מתנדבים, התכנון לא היה מציאותי ותאריך היעד

    נדחה לשנת 2031. גם זה לא סופי....

    בניגוד לתכנית ההולנדית, המבוססת על קניית החלליות, השיגורים

    והחומרה של המשימה מגופים אחרים, חברת ספייס-אקס  האמריקאית

    מפתחת בעצמה את הרכיבים הדרושים למזימה כזו, על פי החזון של

    מייסדה, המיליארדר אילון מאסק (Musk).

    התכנית שהשיק מאסק ב-2016 כוללת בין השאר תדלוק של חלליות

    בחלל כדי לאפשר את המסע הארוך, וייצור דלק מהגזים באטמוספרה

    של מאדים לצורך החזרה הביתה. גולת הכותרת שלה היא חללית של

    עשרות אנשי צוות, שלאחר תדלוק במסלול סביב כדור הארץ תוכל

    לעשות את המסע למאדים בשלושה-ארבעה חודשים, כחצי מהזמן

    הדרוש לכך כיום.

    למרות ההבטחה הגדולה ולמרות שרק לפני כמה חודשים ניסתה

    החברה בהצלחה את טיל השיגור החדש והענקי , גם התכניות של

    מאסק למאדים מתעכבות, ולפי שעה מדובר על שיגור חללית מאוישת

    ראשונה ב-2024. אף על פי כן, זו נראית כרגע התכנית המעשית ביותר....

    אחרי חודשי מסע ארוכים בחלל, כשהאסטרונאוטים כבר יראו את מאדים

    מחלון החללית, יעמוד בפניהם אתגר חדש, הנחיתה. עד כה, גשושיות

    שנחתו על מאדים השתמשו במצנחים כדי להאט לפני הנחיתה ובכריות

    אוויר ששימשו כמגן. עבור גשושיות גדולות יותר חוקרים פיתחו מעין מנוף

    מעופף שאפשר הורדה אטית של גשושית המחקר אל פני השטח. עם זאת,

    חללית מאוישת תשקול כ-20 טונות, והטכנולוגיות הקיימות להוביל

    משקל כזה אל פני השטח של מאדים בבטחה טרם פותחו.

    אזור הנחיתה עצמו ייקבע מראש, ובנאס"א מחפשים כבר עכשיו מקומות

    שיאפשרו לאנשי הצוות להקים מאחז ולסרוק את הסביבה. בסדנה שאירחה

    נאס"א לפני כשנתיים דנו חוקרים ב-47 הצעות לאזורי נחיתה שונים בחיפוש

    אחרי אלה שיספקו סביבה נאותה לנחיתה ותנאי מחיה סבירים.

    מה יקרה אחרי הנחיתה? הטמפרטורה הממוצעת במאדים עומדת על כ-60

    מעלות צלזיוס מתחת לאפס. הטמפרטורה בקיץ יכולה אמנם להגיע לכ-20

    מעלות ביום באזור קו המשווה, אולם בלילה היא צונחת הרבה מתחת לאפס.

    הלחץ האטמוספרי על פני מאדים הוא פחות מאחוז אחד מלחץ האוויר בגובה

    פני הים בכדור הארץ. המשמעות היא שנוזלים כמו מים (וגם דם, שרובו מים)

    ירתחו בטמפרטורות הרבה יותר נמוכות מאלה שאנו מכירים. גם במקומות

    במאדים שבהם הלחץ האטמוספרי גבוה מהממוצע, מים רותחים כבר ב-10

    מעלות צלזיוס. לכן שימוש בחליפות מגן מחוץ לסביבת העבודה יהיה הכרחי,

    והאתגר יהיה ליצור חליפות עמידות יותר ומסורבלות פחות מאלה שראינו

    בעת הנחיתה על הירח....מטרת המשימות הראשונות במאדים תהיה ללמוד

    איך אפשר לחיות ולשרוד על כוכב הלכת המרוחק. המשימות האלה יכללו

    כנראה הקמת מבנה מגורים ומעבדה, ושניהם יצטרכו בראש ובראשונה

    לספק לאנשי הצוות הגנה מפני שינויי הטמפרטורה והקרינה ולאפשר קיום

    עצמאי ללא תמיכה חיצונית.

    בשנת 2016 בחרה נאס"א שש חברות שיעצבו עבורה אבטיפוס של סביבת

    מגורים ועבודה, והקציבה להן שנתיים למחקר וליצירת דגם ראשון. מבנה כזה

    יצטרך להתמודד עם סוגיות חיוניות לשמירה על חיים, כגון אמצעי בטיחות,

    אספקת אוויר, אנרגיה ועוד.

    גורמי סיכון יש בשפע. חוקרים מאוניברסיטת אדינבורו בבריטניה גילו באחרונה

    שסכנות הקרינה במאדים רבות מכפי שחשבו בעבר. הגורם לכך הוא חומרים

    כימיים שמקורם בפני השטח של מאדים, שמעצימים את השפעת הקרינה

    שעוצמתה בכל מקרה רבה בשל האטמוספרה הדלילה.

    משימות ארוכות יותר במאדים והקמה של מושבה קבועה מציבות אתגרים נוספים.

    אחת המשימות המורכבות ביותר היא אספקת מזון. מכיוון שאי אפשר להסתמך

    על אספקה קבועה מכדור הארץ, אנשי מאדים החדשים יצטרכו לגדל מזון

    בחממות מיוחדות.

    הם יצטרכו גם אספקה שוטפת של תרופות, ופתרון אפשרי לכך הוא לייצר אותן

    במעבדה במאדים עצמו. חוקרים מהולנד פיתחו באחרונה שיטה יעילה ופשוטה

    לנצל את אנרגיית השמש לביצוע תגובות כימיות. החוקרים יצרו עלים מלאכותיים

    מצורן (סיליקון) שקולטים קרינה בעוצמות שונות, אולם משתמשים רק בכמות

    הקרינה הדרושה לתגובה הכימית ופולטים את העודפים. אולי כך יוכלו המיישבים

    ליצור תרופות ואף כימיקלים הנחוצים לחקלאות.

    המשימה המאוישת הראשונה של  נאס"א למאדים מתוכננת רק לשנות ה-30

    של המאה הנוכחית, בעוד כ-20 שנה, ונראה שרשימת השאלות והקשיים בדרך

    לשם רק גדלה. כבר עכשיו ברור שלנוסעים הראשונים לא מצפה חופשה רגועה

    אלא מסע הישרדות וגילוי – ממש כמו מגלי הארצות הגדולים, אבל בתפאורה

    אחרת. השאלה העיקרית היא אם הזמן הזה יספיק לפיתוח טכנולוגיות חדשות

    ולרכישת ידע מעמיק על מאדים, כדי שנוכל להתמודד עם כל האתגרים הרבים

    שמחכים לנו בדרך לשם...

    אני אישית משוכנע שלא רק ש"נכבוש" את המאדים אלה בעתיד הרקות נהיה

    מסוגלים לטור את הגלקסיה שלנו ואת היקום כולו...

     

    Image result for ‫תמונות של ישוב המאדים‬‎

     

    Image result for ‫תמונות של ישוב המאדים‬‎

     

     

    Image result for ‫תמונות של ישוב המאדים‬‎

     

    הדמיה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      נתןפאר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין