קראתי ספר

"סוד התמוז"

דליה קמינר

בשמחה רבה קבלתי את הספר "סוד התמוז" מד"ר לאה צבעוני שהביאה לי אותו במתנה מהמחברת, דליה קמינר. מרוב תדהמה שכחתי לשלוח לה ספר משלי...

הכריכה המלהיבה עם דמותה של לילית או אִינַנָה, הניבטת על אביזריה בידיה והטפרים בכפות רגליה, הלהיבה אותי כל כך עד שהנחתי בצד ספר אחר שהתחלתי בקריאתו ונסחפתי בספר החדש שאך הגיע לידי. כמי שחובבת את העת העתיקה ובילתה הרבה שעות בהתוודעות לזמנים ההם, קפצתי על המציאה – על המתנה הנהדרת שקיבלתי במפתיע.

בתחילה חשבתי שמדובר על סיפור מהעת העתיקה, והנה שוב הפתעה: הספר מספּר על ימינו והעת העתיקה מבצבצת בתחילה באטיות רבה, ברמיזה, ואחר כך הדברים מתפתחים.

בעצם בתחילת הקריאה היה לי קשה לעקוב אחר גיבורי העלילה, אחר שמותיהם ואחר המתרחש. מזל שהמחברת הביאה בסוף הספר רשימה של גיבורי הספר, ובכל פעם הצצתי לראות אם קלטתי נכון את הקורות אותם.

הסיפור מתחיל וממשיך כאגדה מודרנית של לפני תחילת המדינה, כשחבורה בהנהגת המשורר יונתן רטוש משתעשעת בתיאוריה מיוחדת אשר מתכחשת ליהדות בת האלפיים בגלות וחוזרת אל התרבות המסופוטמית הקדומה שבני ישראל היו חלק ממנה. לדעת החבורה לערבים יושבי הארץ ולצעירים, בעיקר ילידי הארץ, יש דברים משותפים, ויש לאחד את הערבים והישראלים החדשים, הם העברים, כדי ליצור חברה חדשה ולשכוח בעיקר את הגולה ואת היהדות המסורתית. כך בקיצור הייתה האידיאולוגיה של אותה קבוצה.

לתוך האידיאולוגיה הזו קמה ומתפתחת המשפחה שעליה הסיפור המופלא. אב המשפחה איננו מסתפק רק בחיבה לאידיאולוגיה אלא מנסה להגשים הלכה למעשה. הוא מכנה את אשתו האהובה בשם שהמציא לה, "עבריה", ושוכח את שמה האמיתי, ובעקר מעניק לבתו את השם "אישתר", שם שוּמרי של אלת האהבה. והשם אכן מכתיב לילדה, לעלמה, לאישה לעתיד את אופיה המיוחד, כי היא מזדהה עם שמה ומתפקדת כאלו הייתה באמת אֵלה שלטת שתלטנית ודורשת מכל סובביה שיגשימו את רצונותיה.

דליה קמינר יודעת לספר סיפור, ואין זה דבר שכיח בימינו כאשר זוכי וזוכות הפרסים בדרך כלל כותבים מלל רב ללא סיפור. את הסיפור הנפלא הזה היא מספרת יפה כל כך, וכובשת את כל תשומת לב הקורא לעלילה המתפתלת והמתפתחת באיטיות. תחילה תהיתי מדוע זכה הספר לשם "סוד התמוז" – לא מצאתי התפתחות של הסיפור האלילי השומרי-מסופוטמי, אז איפה האֵלה? חשבתי שאמורה להיות הקבלה של עלילת הספור לספור המיתולוגי. אזכור הדמויות המיתולוגיות עבר כחוט ארוך ומתפתל ליד בני המשפחה וקורותיה. לא באופן לינארי אלא כהבזקי אור וסיפורים שהועלו בכתב על ידי כמעט כל בני המשפחה. הבת-הנכדה אִחליי מוצאת אותם בכל מני מקומות בבֵית אִמה אישתר שמתה. הבית נשאר ברשות הבת שהייתה בעצם מנותקת מאמה שנים רבות בגלל אופיה הקשה-האלילי של האם.

ואז בבת אחת פגשתי את אותה הקבלה שכל כך רציתי למצוא בסיפור. והיא באה בצורה מופלאה כאשר הילדה עם השם המוזר והיחידי 'אישתר' פתאום מראה את שתלטנותה בעת משחק ילדים שבו היא כוכבת ההצגה וגם גונבת את ההצגה וכל המשתתפים חייבים לשחק לפי הוראותיה. את הסיפור הזה מספרת הדודה חנה, ניצולת שואה שהמשפחה קלטה לתקופה מסוימת בביתם. גם הדודה כתבה את סיפורה, ובתוך הסיפור שלה ויחסיה המיוחדים עם אישתר מופיע המשחק, המחזה שבו אישתר הילדה הופכת לאֵלה ממשית וכל שאר הילדים הם מעריציה-נתיניה, פמלייתה (ע' 232-231) .

וכך לאט לאט גם בפרק "טמיר הרועה" (ע' 98) מתחילה העלילה ללכת בדרך לקראת הספור המיתולוגי, אלא שהדברים לא מתאימים למקור המיתולוגי. אישתר נרשמת לסמינר למורים, יושבת בגינת הסמינר במקום נחבא ומיוחד, ולפי הסיפור היא כנראה פוגשת שם כביכול את הרועה המיתולוגי, הלא הוא אהוב העלמות יפה התואר 'דומוזי' (בעברית תמוז), אבל האיש המופיע כאן ומעורר את רגשותיה של אישתר הוא ההפך הגמור מאותו אל. הוא גם חומק מאישתר ויש ביניהם קונפליקט. הוא לא מחזיר אהבה  לאישתר, אבל היא הולכת שבי אחריו.

בעצם אישתר נשואה, נאהבת מאוד על ידי בעלה ואוהבת את אישה, ויש לה בת – היא אחליי שקוראת את הזיכרונות ואת דברי כל המשפחה וכך מתוודעת לפרטי עלילות המשפחה. דרכה גם אנחנו מתוודעים לכל תולדות וקורות המשפחה.

היו קטעים בעלילת הספר שאפילו הכעיסו אותי. למשל, כאשר אביה של אישתר רודף השמלות, הסב גילגי, פרופסור לארכיאולוגיה, בן דמותו כביכול של גילגמש, הופך לבעלן של שתי נשים. תהיתי אם לביגמיה שואפים באותה חבורה  המכונה "כנענים"? לא הבנתי את הקטע הזה, אבל לא הכול אני מבינה.

אינני יכולה לספר כמובן את כל המסופר בספר, אבל אישתר גונבת זרע מעובֵר אורח הודי כי היא בטוחה שבעלה כבר אינו יכול לעבר אותה. הילד נולד מיוחד ואחר כך מת.

גם אחליי איננה רגילה ככל הנערות אלא נשארת ברווקותה זמן רב. היא מתעברת – לא מבני עמה כמובן אלא מדרוזי – ואחר כך מתאהבת במישהו שמתאים לה ומסכים להיות אבי הנולד.

נהניתי מאוד מהקריאה בספר המיוחד הזה. לא לעתים קרובות אני מוצאת ספר שמרתק אותי בעלילה מיוחדת עם זיקה אל העבר הרחוק. ספר מקסים וכתוב בשפה יפה.

אני ממליצה לכל מי שרוצה לקרא ספר שלא יוכל להניח מידיו לנסות למצוא את הספר הזה – הרי הספרים הטובים באמת אינם נמכרים ומומלצים על ידי מונופול חנויות הספרים אלא רק לפי ראות עיניהם. המאמץ למצוא אותו יפוצה בסיפורו היפה.

ר. מיפו