כותרות TheMarker >
    ';

    Suicide is painless, it brings on many changes

    מלפפון

    7 תגובות   יום שבת, 9/3/19, 13:30

    ''

    אל מיסטר פיקרי התוודיתי בניכר, באחת הגיחות שאני מזמן לעצמי מעת לעת, במהלכן אני מנתק את החוויה המודעת שלי, זו שעדיין אכפת לה, הרחק מן הכרוניקה היומית הבלתי נסבלת, ומנתב אותה למקום שפוי יותר, הרבה יותר, לאתרא אחרים, בהן עיקר העניין סובב אודות דברים שאפשר לאחוז בהם, ללטף אותם, לטעום אותם ולהתכרבל בהם [או איתם – כמו גם איתן חלילה]. 

    בעניין הכרבול עלי לייסף לפיו ההשתוקקות לה מתקיימת גם במועד שלי, תקופה בה מדלגין לקצה החיים, עמוק, עמוק בתוך השלכת האישית שלי, והיא אגב הרבה פחות צבעונית מזו אצל האי שבו חי מיסטר פיקרי. 

    מיסטר פיקרי איש כלבבי. 

    לכאורה סוציופת, אולם ככל שתעמיק בהתוועדות עמו, תגלה שמתחת לחספוס המיזנתרופי, מסתתרת נשמה בגודל של מטוס ג'מבו. הכרתי אותו בשיא השפל. בשעה שהתבוסס בקיא שלו עצמו, תוצאה של שתיה מופרזת כמו גם היצף בלתי נסבל של אסונות שהחיים זימנו לו, בראשם מותה של אשתו וכלה העלמות מסתורית של ה"פֶּנְסְיָה" שלו.

    גם הנסיבות משחקות לטובתו של מיסטר פיקרי.

    כדי לפגוש בו, צריך לשייט במעבורת ויש בציון העובדה הזאת, אצלי לפחות, כדי לעורר תסמיכים מטיבים, פסטורליים ורומנטיים, [דמיינו צלילי הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן] כמו גם תסמיכים רעים, כשם שמחוללת, אני משער, הפלגה בסירתו של חרון המסתורי על נהר ה - Acheron   בעולמו התת קרקעי של האדס.

    גם ביתו של מיסטר פיקרי  מעורר השראה ודיון בו הכרחי להבנת מערכת היחסים בינינו.

    מיסטר פיקרי, המכונה לעתים  A.J., מתגורר בחנות ספרים, חנות שנרכשה ביזמת אשתו והחליפה קריירה אקדמית מבטיחה של שניהם.

    אם אתם רוצים להבין, או להתקרב לקונספט של מבין, מה עובר עלי בעת שאני פוקד את עולמו של מיסטר פיקרי, דמיינו שאתם בחנות הדגל של צומת ספרים, בקומה שניה באגף המזרחי של דיזנגוף סנטר.

    למי שמתעצל, אחסוך לו ואתאר עבורו מה יש במקום הזה ואצל חנותו של מיסטר פיקרי:

    מחצית הדונם של ספרים. ספרי עיון,  fiction ו -  nonfiction, אלבומים, כריכות קשות ורכות על עשרות מדפים ושולחנות תצוגה, בינות למקומות המיועדים לעיון וקריאה, שתמיד, אבל תמיד תפוסים על ידי אנשים שמוצאים זמן כדי לעיין בספר.

    וכן, הריח, ריח מיוחד, של ספרים מהול בריחות קפה שמתגנבים לתוך החנות מקפה גרג הסמוך ויוצרים תמהיל של ניחוחות שאין עוד מקומות להתבסם מהם, זולת חנויות ספרים בשכנות לבית קפה שעוסק עדיין בקלייה וטחינה של מרכולתו ומדיר את ידי עובדיו משימוש בקפסולות תעשייתיות, אשר לעולם, כן חברים, לעולם לא ישתוו בניחוחות ובטעם, לדבר האמיתי שיש בקפה שעל הכנתו שוקדין כפי שצוין מקודם.

    הכרות שלי עם מיסטר פיקרי הניבה הכרות נוספת. דרכו התוודעתי לשריף המקומי Chief Lambiase, שוטר בלתי ציני ובלתי אופייני בעליל, עם נשמה שמתחרה בהיקפה בזו של מיסטר פיקרי, נטול עוקצנות ומכיר היטב את מגבלות המקצוע שעוסק בו.

    זה אומר פחות או יותר, כי בעת של קונפליקטים אישיים שמזמן התפקיד למצפון האישי לגמרי, [שוטרים מתוועדים אל כגון אלה מדי פעם], אנושיותו תקדים תמיד, אבל תמיד, את טובת המערכת.

    ההגדרה הזאת טעונה הסבר כי היא גדולה בהרבה ממעט המילים שהקדשתי לה בשורה הקודמת והיא מחייבת דיון מסוים בקונפליקטים האלה, בעיקר כי הם רלוונטיים באופן מובהק כל כך לימים אלה.

    כולנו קרבנות של נטיית הלב להשתייך למערכת.

    נטיית הלב הזאת מנוצלת על ידי מעטים, אלה שעשו את דרכם לשפיץ של המערכת, להפעיל אותנו לצרכים אשר לעתים מזומנות, לא ממש מתיישבים עם הנחיצויות האישיות שלנו ו/או עם מערכת הערכים האישית שלנו, במידה ואירועי המקום הזה עדין הותירו בנו כאלה.

    בעת זו, עת של קונפליקט, אנחנו נתבעים לנהוג על פי צווי המערכת.

    צווי המערכת הן למעשה הנחיצויות היחדניות שלה והן משרתות את אלה שמנתבים אותה לכיוונים, שלנו ההדיוטות קשה להבחין בהם, בעיקר כי אלה הולבשו במלבוש שבת מטעה ועברו מכבסה מאוד משוכללת, שמצליחה לייצר אשלייה כאילו באו בעיקרו של דבר לשרת את כולנו.

    אם אצל רובנו יש תחנות מן הסוג הזה במהלך חיינו, אצל שוטרים יש פי כמה כאלה.

    לכן, ההכרות עם אחד כמו צ'יף לימביסו כל כך חשובה בעיני וזוכה לציון מיוחד וקוצרת הבלטה מיוחדת.

    ללימביסו אישיות מאוד מורכבת. המורכבות הזאת מאפשרת לו ליצור חברות אמת עם מיסטר פיקרי התימהוני והמיזנתרופ, יחד עם זאת לשמש בהצלחה רבה אחראי על החוק והסדר המקומי באליס איילנד.

    ראשיתה של החברות בחקירה בגין העלמות – גניבת הגִּמְלָה של מיסטר פיקרי, הזוכה לטיפול בלתי יעיל, לכל הפחות במבחן התוצאה, הרי היא אינה מאותרת, אולם במהלכה נרקמת חברות מוזרה בין השניים, שנשענת בצורך של מסטר פיקרי בהתכרבלות ורצון של הצ'יף להתחכך בשכלתנות של פיקרי.

    היכן הקונפליקט אם כן, הרי מדובר לכאורה בסימביוזה במיטבה, לפחות על פני השטח?

    ובכן היא נוצרת בשלב מאוחר, בעצומה של חברות שמתבטאת במפגשים כמעט יומיים בין השניים, לאחר שהצ'יף מתנדב לתפקד כסנדק לבתו המאומצת של פיקרי, וכלה בערביי קריאה שבועיים שמארגנים השניים בחנות, אליה הצ'יף מזמן את כל הכפופים לו וגם כמה ממשטרת המחוז הפדרלית.

    והקונפליקט? הוא מגיע בעת שסוף סוף מוצא הצ'יף בת זוג להתכרבלות, אחרי שנים של שממה שהתחילה בנישואין כושלים ונמשכת הרבה מעבר לצפוי בעקבות מגבלות של כתובת – האי אליס מזמן מעט מאוד מבחר למתכרבלים עתידיים בעקבות מגבלות של גודל.

    בליל ההתכרבלות הראשון עם בת הזוג החדשה, [אינה אלא אחות לאשתו המנוחה של פיקרי], מוצא השריף החטטן את הגִּמְלָה האבודה של ידידו, אמנם הרוסה למחצה ואינה שמישה בוודאות כמקור פרנסה, אבל עדין.

    הוא מחליט, בצוו שמורכב ממצפון וראשיתה של התאהבות עוצמתית בלתי צפויה לגמרי, להשאיר דברים כפי שהם, בניגוד מובהק לצוו שמערכת אכיפת החוק מטילה עליו, להשיב את הסדר על כנו וכאלה.

    בהחלטה מפיר לימביסו צוו נוסף לכאורה, מחויבותו לחברו הטוב, פיקרי, אולם בראיה כוללת ההחלטה לא לעשות כלום, מטיבה בסופו של עניין גם עם בעל הגִּמְלָה כמו גם עם נפשות נוספות שסובבות סביב שניהם.

    ללמדנו כי לא להישמע לנטיית הלב הראשונית, קרי  צוו המערכת, פותחת מכלול של ניואנסים ואפשרויות נוספות לאלו שעמדו לנגד עיני הקובעים לכאורה את כללי המערכת.

    ומה השורה המסכמת?

    איך וכיצד הגענו ליום שבו כדי להיות בני אדם צריך להרחיק עד אליס איילנד.

    החיבור הקצר שקראתם, הוא רצף של מחשבות ותחושות בעקבות קריאה בספרו של גבריאל זווין, "סיפורי חייו של מר פיקרי" - הוצאת כתר, 2014.

     

    שאלת מוסר השכל - איך כל זה קשור למלפפון(כותרת)?

     

    זה לא, אבל איך החיים שלנו קשורים למציאות המדומיינת שנתקענו בה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/3/19 21:45:

      צטט: bonbonyetta 2019-03-11 11:30:41

      *  

       

      האמת, אהבתי את האוירה, ומאד את הסיום.

      זה צד את עיני בשל הכותרת, והעובדה שממש בדיוק גם אני פירסמתי משהו על מלפפונים.

      המשך שבוע טוב, סמדר

      Image result for cartoon illustration of a unsetisfied cat

       

      ______________________________________________________________

       

      תודה לך

        11/3/19 11:30:

      *  

       

      האמת, אהבתי את האוירה, ומאד את הסיום.

      זה צד את עיני בשל הכותרת, והעובדה שממש בדיוק גם אני פירסמתי משהו על מלפפונים.

      המשך שבוע טוב, סמדר

      Image result for cartoon illustration of a unsetisfied cat

       

        11/3/19 09:31:
      יש לי געגוע גדול לחנויות הספרים של פעם. הריח המאובק, קרדית האבק הבלתי-נמנעת, השקט הדמום, וספרן במראה סטריאוטיפי (מיזנטרופ בעליל) שאצבעו המורה כמו דבוקה לשפתיו במחוות בקשה ל..., שקט. הס פן תעיר. דור שלא ידע את גוגל היה מגיע בדחילו וברחימו אל המיזנטרופ כדי לשאול אותו שאלות טרוויאליות כמו מהי עיר הבירה של ארץ פלונית והאם זה נכון שפרס הוא הבעלים של תדיראן..., ושאמא'שלו היא...
        10/3/19 21:09:

      צטט: דוקטורלאה 2019-03-09 18:14:35

      הסיפור שהבאת היה מקסים. נהניתי מאד לקרוא אותו, וגם לחשוב עליך באותו מעמד. באשר למלפפון - הוא אהוב על מי שאוהב אותו. מה רע בכך?

       

       

       

      תודה לך.

        9/3/19 18:14:
      הסיפור שהבאת היה מקסים. נהניתי מאד לקרוא אותו, וגם לחשוב עליך באותו מעמד. באשר למלפפון - הוא אהוב על מי שאוהב אותו. מה רע בכך?
        9/3/19 14:44:

      צטט: אריה * 2019-03-09 14:33:00

      נפלא לגמרי, לא קראתי את הספר, הייתי בטוח שהמצאת את הדמות של מר פיקרי כדי לספר סיפור. אגב אני באופן אישי נתקלתי לא פעם בחיי ב'שאלת המערכת', כמעט בכל מקום עבודה שעברתי בחיי, בדרך כלל התקדמתי במעלה הדרגות עד הגבול שממנו והלאה חייבים לשים את הצו הפנימי בצד, ולהעדיף את צו המערכת.

       

      תודה על תגובה עניינית ומפרגנת. לעתים רחוקות אני זוכה לכאלה.

        9/3/19 14:33:
      נפלא לגמרי, לא קראתי את הספר, הייתי בטוח שהמצאת את הדמות של מר פיקרי כדי לספר סיפור. אגב אני באופן אישי נתקלתי לא פעם בחיי ב'שאלת המערכת', כמעט בכל מקום עבודה שעברתי בחיי, בדרך כלל התקדמתי במעלה הדרגות עד הגבול שממנו והלאה חייבים לשים את הצו הפנימי בצד, ולהעדיף את צו המערכת.

      ארכיון

      פרופיל

      ערסאל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין