שמעון פרס הוא המנהיג האחרון שנשאר מאלה שהקימו את המדינה. זכויותיו רבות מספור והחשובה שבהן, שמעפילה על כל מעשה אחר לאחר הקמת המדינה, היא פוליסת הביטוח לנצח שהביא לישראל בשיתוף עם ממשלת צרפת בשנות החמישים של המאה הקודמת. גודל מעשהו זה מביא אותו אל פנתיאון הדמויות הגדולות שקמו במשך הדורות לעם ישראל.

יחד עם זאת, שמעון פרס הוא בשר ודם וככזה לוקה כמו כולנו בחולשות קטנות. והן הביאו אותו,כאשר תכנן את ביקורו המלכותי בצרפת, לכמה וכמה צרימות קטנות. אחת מהן היא הבאתה של בר רפאלי ובן זוגה אל המשלחת הישראלית הרישמית שהופיעה בקבלת הפנים הרשמית בארמון הנשיאות הצרפתי.

כאמור, זכויותיו הרבות מצדיקות את חמשת ימי ההוד וההדר עבור שמעון פרס בבירה הצרפתית. אוכל טוב, יין טוב, חברה טובה, הרעפת כבוד - הם מעט מהדברים שמגיעים לאיש הזה שיהנה מהם בערוב ימיו. אני חושב שרוב הישראלים יהנו מהנאותיו של פרס בפריז. וכמו שמעון פרס הנצחי, הוא לא יתבטל ויביא כמה דברים טובים לישראל - אולי אפילו תעלת הימים שכל כך הרבה לגלגו על פרס כשהגה אותה לפני שנים רבות.

ועל כל אלה תעפיל בר רפאלי שצצה, שלא במקומה, במשלחת הישראלית. המבט הטורף של סרקוזי לעברה, כאשר עברה על פניו, לחצה את ידו והמשיכה הלאה עם בן זוגה, הוא שישאר בזכרונם של הישראלים. והניחוש שלי הוא שלסרקוזי ממתינים כמה לילות לא נעימים בחדר השינה: קרלה ברוני הייתה ליד כתפו השמאלית כאשר הפנה את פניו שמאלה והעיף לעבר בר רפאלי את אותו מבט טורף. למרות כל הרינונים על מוצאו - הוא צרפתי אמיתי שיודע לחשוק בנשים נשיות. ולא רק לחשוק - גם לממש את תשוקותיו.