כותרות TheMarker >
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של העיתונאי אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    להחזיר את בית יוסף להיסטוריה

    1 תגובות   יום שני, 11/3/19, 18:08
    ''
     בית יוסף 1939 [צילום זולטן קלוגר לע"מ]
    להחזיר את בית יוסף להיסטוריה
    בית יוסף, המושב הראשון במסגרת יישובי "חומה ומגדל", הוקם באפריל 1937 והיה השביעי מבין יישובי "חומה ומגדל" '' עם פרוץ מלחמת העצמאות הותקף והופגז קשה על-ידי צבאות עירק וירדן ונעזב על-ידי מייסדיו '' סיפורו של המקום

      מאת:אלי אלון  

     

    "להחזיר את בית יוסף להיסטוריה" - זהו שמו של יום עיון מרתק שנערך (ד' 6.3.19) במושב ירדנה, בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל והמועצה האזורית עמק המעיינות ובא לספר את סיפורו של מושב בית יוסף שבעמק בית שאן. 


    בני הדור השני של מייסדי וראשוני בית יוסף התארגנו בשנים האחרונות וטוענים כי סיפורו של הקרב על מושב בית יוסף והדיפת הכח העירקי שניסה לכבוש את המושב ובלימתו, הוא סיפור של גבורה ונחישות מצד חברי ומגיני המושב לא פחות מגבורתם של אנשי קבוצת גשר.אולם  בעוד סיפור גבורתם של אנשי קבוצת גשר מוכר, ידוע ומונצח, סיפור גבורתם של מגיני בית יוסף נשכח, לא סופר ונעלם מדפי ההיסטוריה ומהתודעה כלא היה , ומכאן שמו של יום העיון "להחזיר את בית יוסף להיסטוריה". 

    בין המרצים ביום העיון הייתה ההיסטוריונית ד"ר רינה רייניץ-אידן, בת לראשוני בית יוסף שסקרה תולדות הקמת "בית יוסף הישנה". מרצה נוסף ביום העיון היה אל"ם גדעון מאירי (ליכטמן) בנם של ראשוני  המושב  שהרצה על "הקרב על בית יוסף" ותיאר בצורה מפורטת את השתלשלות קרב זה  תוך שהוא מאזכר ולוחמים  שהשתתפו בקרב זה  . בין המשתתפים ביום העיון היה גם האלוף (במיל) עמנואל סקל, מי שכיהן כמפקד מפקדת חילות השדה, בעל עיטור העוז במלחמת יום הכיפורים. סקל נולד ב-1940 במושב בית יוסף, בגיל 6 עבר עם משפחתו לחולון. הוא מספר לי כי אביו היה מדריך של ילדים שעלו מסוריה בשנות ה-40 במסגרת "מבצע האלף" ואומצו על-ידי משפחות בבית יוסף. הוריו של אלוף צה"ל נוסף, שהיו בין ראשוני בית יוסף היו אברהם ושרה רובין, הוריו של האלוף דורון רובין.מספרים לי כי ידוענית נוספת היא בת למשפחת ראשוני בית יוסף זו היא כוכבת הילדים והנוער נועה קירל .
    תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏שמיים‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏
    בית הבטחון בית אהרנוביץ  במושב בית יוסף [צילום:אלי אלון]

     

     הרקע להקמת המושב

     

     הימים ימי המאורעות 1936-1939  ועד החקירה הממלכתית הבריטית ועדת פיל ממליצה  על חלוקת שטחי ארץ ישראל לשתי העמים,  השלטון הבריטי מגביל  עליית יהודים לארץ ישראל  המוסדות הלאומיים מקבלים החלטה  להקים ישובים "בן לילה" כדי לקבוע עובדות בשטח. ולבסס  בכך את האחיזה ואת פריסת ההתישבות היהודית בארץ ישראל .הציוד שהיה דרוש להקמת היישובים, הוכן מראש, וכך התאפשרה הקמה זריזה של כל ישוב. מבצע הקמת הישובים בין לילה ובמשך היום שלאחריו כונה כידוע "חומה ומגדל" ובמסגרתו הוקמו כ-52 ישובים.רובם באזורי ספר ובאיזורים לא מיושבים. 


    בין ראשוני הישובים שהוקמו במסגרת "חומה ומגדל" (השביעי במספר) היה מושב העובדים בית יוסף, שעלה על הקרקע ב-9 באפריל 1937. היה זה מושב העובדים  הראשון שהוקם במסגרת "חומה ומגדל". סמוך לנהר הירדן כחלק משרשרת 'מעוזי גבול' שנמשכה לאורך הירדן מעין גב בצפון ועד לטירת צבי בדרום. המושב הוקם על-ידי חברי ארגוני הצפון א' והצפון ב' ("ארגוני הצפון") ביוזמתה של "תנועת המושבים", והשתרע על  שטח של כ-4,000 דונם שרכשה קק"ל עוד ב-1933 באזור הכפר הערבי ג'בול בנפת ביסאן (בית שאן). בסתיו 1935 עלתה על הקרקע קבוצת חלוץ שמנתה כששה מחברי "ארגון הצפון" ובמשך כשנה עיבדו שטחים אלה כשהם מתגוררים באוהל ועימם זוג פרידות ומחרשה. עם פרוץ מאורעות "המרד הערבי הגדול" (1939-1936) נוצר חשש שמאחר שחברי הקבוצה מתגוררים באוהל הם אינם יכולים להתגונן כראוי מפני הפורעים הערבים ולכן רשויות הביטחון פקדו עליהם להתפנות.


    העלייה על הקרקע

     

    ההכנות וההתארגנות לעליה לקרקע של בית יוסף נעשו בקבוצת גשר-דלהמיה, בסיוע מאות חברים מקיבוצי ויישובי עמק הירדן וכן ממשקי גוש חרוד: עין חרוד, תל-יוסף, גבע, בית אלפא וכפר יחזקאל. ביום העלייה לקרקע כאמור ב-9 באפריל 1937 כ"ח ניסן תרצ"ז יצאו מגשר משאיות ועליהן הציוד הדרוש להקמת ישוב "חומה ומגדל". 

    אברהם הרצפלד שהיה אז מראשי "המרכז החקלאי" מספר על העליה  לקרקע של בית יוסף  : "השטח היה מלא קוצים ודרדרים בגובה קומת האדם נאלצנו איפה לגייס כמה מאות אנשים ולאחר שסיימנו את ההכנות העלינו על מכוניות משא את כל הציוד הדרוש, קירות החומה, הכלים הדרושים למילוי החומה, וביחוד המגדל שהיה בו מלאכת מחשבת וגם עבודה מורכבת. עם אור שחר הוקמו החומה והמגדל". זמן קצר לאחר העלייה לקרקע הגיע הרצפלד ומלוויו מאנשי ומוסדות ההתיישבות החקלאית ברכבת העמק למושב החדש, ומספרים כי ניגש לנוסעים בעת הנסיעה וסיפר להם בהתלהבות על העלייה לקרקע של הישוב החדש "בית יוסף". 

    "רכבת העמק" מחיפה לצמח עצרה ביום הקמת בית יוסף אחרי הצהריים  לראשונה בסמוך למושב ובכך נחנכה למעשה "תחנת הרכבת  בית יוסף". המושב נקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ' מראשי מפלגת "הפועל הצעיר", עיתונאי  , ומנהיג ציוני. מנהלו  הראשון של "בנק הפועלים". בעלה של הסופרת דבורה בארון שנפטר כשבועיים לפני העלייה לקרקע.
    תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏שמיים‏, ‏‏ענן‏, ‏בית‏‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

    חזית אחורית  בית הביטחון מושב בית יוסף.[צילום:אלי אלון]

     

    בית יוסף בשנותיו הראשונות

     

    המושב תוכנן בצורת משושה על-ידי האדריכל הידוע רייכרד קאופמן, מי שתכנן ישובים רבים ברחבי הארץ ובהם נהלל, כפר יהושע ועוד רבים. חלק מהמתגוררים במושב החדש היו נוטרים (גפירים) מצוידים בנשק שפעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית בהגנה על היישובים היהודיים. 


    החיים במושב החדש בשנותיו הראשונות היו קשים. הישוב היה מבודד ומוקף בשבטים ערביים עוינים. תנאי האקלים והחום הכבד השורר באזור לא הקלו עם המתיישבים ואם לא די בכך מידי פעם ירו ערבי הסביבה יריות לעבר המושב מכיוון נהר הירדן. 

    אחד משיאי ההתנכלות מצד הערבים למושב בית יוסף אירע ב-19 ביולי 1938 כאשר כנופיית פורעים שהגיע מכיוון ירדן תקפה ביריות קבוצת חברי המושב שעבדו בשדות. קבוצת נוטרים שבאה לעזרתם ירו לעבר התוקפים. בחילופי היריות נהרג קורפורל הנוטרים פסח טקאץ' ונקבר בשייח אבריק בן 25 היה בנפלו. וכן נפצעו שלושה יוהכין באסטר, ישראל מאירסון ומרדכי צפוני אחד מחברי הכנופיה הערבית נהרג ואחדים נפצעו.
    ''

    האלוף עמנואל סאקל מילדי בית יוסף ולידו אל"מ גדעון מאירי (ליכטמן)  אף הוא בן למשפחת ראשוני  בית יוסף [צילום:א.אלון]

     

    התפתחות המושב

     

    למרות הבידוד, האקלים החם והמצב הביטחוני הלא שקט, התפתח מושב בית יוסף בצורה יפה ובמהירות רבה יחסית. נחפרו 3 בארות מים, הוכשרו שדות רחבי ידיים של גידולים חקלאיים .ד"ר רינה רהייניץ  איידן  מספרת בהרצאתה ביום העיון כי למרות הקשיים כבר באוקטובר 1938כשנה לאחר העליה לקרקע  הושלמה הקמת  כמה בתי קבע  והחלו להגיע משפחות עם ילדים ולהקים משקים. תוך שנים ספורות פרח המושב, והפך לישוב מן המניין. לכל משק ניתנו פרה, תרנגולות והוקצה שטח אדמה להקמת גן ירק ומשק מעורב.בשנים הראשונות היו כ-12  מתוך 40 המתישבים  נוטרים גפירים -נוטרים שפעלו בחסות משטרת המנדט ותפקידם להגן על ישובי האיזור.

    בשנת 1940 מנה הישוב כ-40 משפחות. שטחי הפלחה השתרעו על כמה מאות דונמים ועובדו במשותף על-ידי חברי המושב ובין השאר גודל בהם: עגבניות, מלפפונים, חיטה מספא לבעלי חיים תפוחי אדמה, תירס ועוד. הרפת הייתה מקור פרנסה עיקרי של חלק ניכר ממשפחות המתיישבים. חלק מתוצרת החלב שווקה ל"תנובה". את פעילות המושב ניהל ועד אגודה שיתופית.

    תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏שמיים‏, ‏‏צמח‏, ‏עץ‏‏‏, ‏‏‏דשא‏, ‏בית‏‏, ‏‏פרח‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏
    מחסן   בית יוסף כנראה משנות ה-50  .[צילום:אלי אלון]

     

    "בית הביטחון" - בבית יוסף 

    ב-28 במאי 1938 במלאת שנה לעליית מושב בית יוסף על הקרקע הונחה אבן פינה ל"בית התרבות והביטחון" ע"ש יוסף אהרנוביץ'. בטקס הנחת אבן הפינה נשאו דברים אברהם הרצפלד, דב הוז , דוד רמז יעקב אורי ושמואל דיין. החב' יצחק הודה בשם חברי המשק למברכים והבטיח אחת, "לא נזוז מהמפעל בו החלנו". את מגילת היסוד קרא ישראל טייאצר חבר בית יוסף, ולאחר שנחתמה בידי המוזמנים הונחה ביסוד הבית. 


    בניית "בית הביטחון  והתרבות ע"ש יוסף אהרונוביץ " הושלמה בראשית שנות ה-40 ובמאי 1942 במלאת 5 שנים למושב נחנך בטקס חגיגי. " הבית הוא בן 2 קומות, גדול בולט מרשים, ונבנה בטון מזויין. זהו "בית ביטחון" מהגדולים בארץ  אם לא הגדול שבהם. אורכו  42 מטרים ורוחבו כ- 9.60 מ'. מעליו  הוקם מגדל גבוה שנועד לתצפית על הסביבה ולהתריע על בא מטוסי או כוחות אויב מתקרבים וכן שימש ליצירת קשר ואיתות עם ישובים באזור. 

    אחד מילדי בית יוסף זוכר ויודע לספר כי מבנה המגדל מעל "בית אהרנוביץ" אכלס בזמנו את הנשק החוקי של הכפר (כמה רובים, כמה סטנים, מכונת ירייה מיושנת וכמות מזערית של תחמושת..). אין לי אסמכתא לכך בכתובים . 

    "בית אהרונוביץ'" שימש לא רק כבית בטחון  אלא בית תרבות, סוג של "בית עם" של בית יוסף והיווה מרכז חיי התרבות והקהילה במושב  . בקומתו הראשונה שכנו גן הילדים ובית הספר היסודי שכל ילדי הכפר הלכו אליו. בבניין זה, ערכו גם את המסיבות של אירועי וחגי הכפר ושכנו בו ספריה וחדר קריאה. בקומה העליונה שכנו משרדי המזכירות, הנהלת החשבונות, חדר ישיבות הוועד ועוד. לאחר קום המדינה  מספרים ותיקי הישוב,פעלה בקומה התחתונה צרכנייה וכן מרפאה. על גג הבניין הוקרן פעם בשבוע סרט לתושבי הישוב.וכן נערכו הרצאות . במהלך סיור קבוצתי  שנערך במרץ 2019 והיה לי הכבוד להשתתף בו במתחם חצר "בית הביטחון",מצביע  בן משפחת ליכטמן מראשוני בית יוסף (כיום מאירי) שהיה בשנות ה-40 ילד במושב ,על נקודה כ-40 מטרים צפונית לבנין "בית הבטחון"-בית אהרונוביץ   ומספר בהתרגשות  כי כאן במקום הזה היה מקוה מיים  מעין בריכת מים  שבו נהגו ילדי ונערי המושב בית יוסף   להשתכשך ולצנן גופן בחום הכבד השורר כידוע באזור.

    סיירתי בימים אלה ב"בית אהרונוביץ'". המבנה קיים עד היום ונמצא במצב מוזנח ומתפורר. אתה משפשף עיניים בתימהון ושואל איך נותנים כל הגופים הקשורים בעניין, למבנה בעל ערך היסטורי מסוג זה, להישאר במשך שנים כה רבות במצבו המוזנח והמתפורר.
    לאן נעלם "חדר אהרנוביץ "בבית יוסף ?

    במאי 1937 כחודש לאחר העלייה לקרקע של בית יוסף ובמלאת 30 יום למותו של יוסף אהרונוביץ'   נפתח  במושב בית יוסף שזה עתה עלה על הקרקע צריף מיוחד  "חדר יוסף אהרנוביץ'", שכלל את תמונתו, שולחן עבודתו וכלי כתיבה וכמה כונניות ספרים גדושות ספרים,  הפריטים הועברו כמתנת משפחתו, אשתו הסופרת דבורה בארון ובתה ציפורה להנצחתו  לטקס חנוכת "חדר אהרונוביץ'"הגיעו למושב  בית יוסף גלריית אישים נכבדה ובהם  ארתור רופין, יצחק  וילקונסקי (וולקני) , אברהם הרצפלד, לוי שקולניק (לוי אשכול) שמואל דיין, ישראל בצר, צבי יהודה, יוסף שפרינצק, י. סידנליק חבר בית יוסף נשא דברי תודה והערכה בשם המושב . דוד זכאי  נשא דברים בשם דבורה וציפורה בארון ש"לא יכלו להגיע לטקס". בהמשך, לאחר ש"בית הביטחון" הושלם,  הועבר "חדר אהרונוביץ' לשם. מעניין  היכן  נמצא ,כיום "חדר יוסף אברמוביץ".      . 

     

    בית יוסף במלחמת העצמאות

     

    10 שנים לאחר העלייה לקרקע היה דומה כי הישוב בית יוסף עולה על דרך המלך, הגידולים בשדות המושב הצליחו והניבו יבולים נאים ואיכותיים. במאי 1948 התגוררו בכפר 147 תושבים. בכפר התנהלו חיי חברה ותרבות, קיימו בית ספר מלא כולל תיכון, עד שבאה מלחמת העצמאות וקטעה את התנופה. 

    מספר אל"מ (מיל) גדעון מאירי: בליל 16-15 במאי 1948, לאחר שנתקבלו הידיעות על כוונה לתקוף את הכפר על-ידי הצבא העירקי, פונו הנשים והילדים לכפר יחזקאל. זמן קצר לאחר שהוכרזה המדינה נכנס כוח צבא עירקי שכלל כ-4 גדודים מלווה בסיוע אווירי לגזרת אזור עמק הירדן ואזור צפון עמק בית שאן.  המושב היה כמעט ללא גידור. סביב לו הוקמו 5-6 עמדות בטון (חלק מהם קיימות עד היום א.א). במספר מקומות היה גידור רופף. כמות הנשק שהועמדה לרשות מגיני המושב הייתה דלה יחסית .לעזרתו של יעקב אברמוביץ שהיה מא"ז  הישוב . הגיע לסייע בהגנת המושב  אורי גלבוע ,איש "הגנה, מנוסה מכפר יחזקאל. שהתמנה לפקד על המושב בזמן ההתקפה של הצבא העיראקי במאי 1948. 

     


    במוצאי שבת 15 במאי 1948 נורו לעבר המושב, על פי דיווח  העיתונות דאז, שני פגזי תותח. למחרת יום ראשון, 16, למאי,ובמשך מספר ימים רצופים  ירה  הצבא העירקי שנעזר בצבא הירדני מטחי פגזים לעבר המושב בלווי הפצצה כבדה מהאוויר של מטוסים שזרקו פצצות לעבר בתים ומשקים.  למרבה המזל הסתיימו התקפות אלה ללא  פגיעות בנפש בקרב מגיני ולוחמי הישוב  אולם נגרמו נזקים משמעותיים  לבתים. מכון המים של המושב שליד נהר הירדן ניזוק וניזוק קשה גם "בית הביטחון" שהיה בשל גודלו ובולטותו בשטח, יעד הפצצה מועדף על טייסי המטוסים העירקים. 

    וכך מתאר אחד מחברי המושב את האווירה בבית יוסף בעת ההפגזות עליו: "כל רגע של הפוגה נוצל להגשת מים ואוכל לבעלי החיים. לא פעם נאלצנו להפסיק את החליבה באמצע, כשזמזומי האווירונים נשמעו הולכים ומתקרבים ולרוץ לעבר תעלה קרובה ולהמתין... בימים הבאים הגדיל האויב את עצמת האש שוב במהלך היום חגו שוב ושוב מעל המושב אווירונים וזרקו פצצות לעבר בתים ומשקים". 
    אמת היסטורית 

    חשוב למען הדיוק והאמת  ההיסטורית לציין כי לא תמיד  הדיווחים בעיתונות דאז .היו מדוייקים בלשון המעטה    לעיתים קרובות   העיתונות העברית  מתוך רצון לשמור על המורל בישוב היהודי היתה מפריזה  בתיאורי "גילויי גבורה ""לוחמינו לחמו בגבורה ובנחישות" וכיוצא באלה  ובודאי שלא דיווחה על מחדלים וכשלונות .לא ברור מהדיווחיםבעיתונות דאז  כמה מבין חברי המשק נשארו בתקופת הקרבות במשק והשתתפו בלחימה אבל עובדה כי החילים העירקים הגיעו קרוב עד לשערי בית יוסף  נעצרו ולא כבשו  את הישוב . ככל הנראה מה שהכריע סופית  את העירקים שפלשו לאיזור וגרם לנסיגתם   היה קרב  בעלייה לכאוכב אל-האווא גבעה מערבית לבית יוסף. כח חילי חטיבת   גולני  ארבו  לחיילי כוח עירקי שטיפסו על ההר והרג בהם עשרות מטווח קצר העירקים המופתעים נסו על נפשם בצורה לא מאורגנת חזרה לכיוון ירדן. בלימת הפולש העירקי מצד כוחותינו  בסיוע מגיני בית יוסף מנעה קרוב לוודאי התקדמות של הצבא העירקי לכיוון עמק יזרעאל וחיפה ועוד.

    ''

    עמדת בטון  במושב בית יוסף  צילום [אלי אלון]

     

    בית יוסף לאחר מלחמת העצמאות


    בשוך קרבות מלחמת העצמאות לא חזרו רוב רובם של מייסדי בית יוסף שעזבו את המושב עם משפחותיהם להתגורר בו. שש משפחות מהם הצטרפו למושב בוסתן הגליל שהוקם  בין עכו ונהריה. אחרים עברו להתגורר בנהריה ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. רק מיעוט קטן ביותר מקרב מייסדי וראשוני בית יוסף חזרו לאחר המלחמה לבתיהם במושב וגם הם עזבו את המושב כעבור זמן מה למקומות אחרים. 


    מייסדי וראשוני בית יוסף שנטשו אותו טענו כי המוסדות המיישבים לא גילו נכונות מספקת לסייע להם בשיקום הריסות המושב כתוצאה מהפצצות והפגזות אויב  עוד טענו כי כל הפרות, שהיו עיקר מקור פרנסתם, ובעלי חיים האחרים שהיו בבעלותם במושב "פוזרו" במהלך הקרבות בין קיבוצי עמק בית שאן ועמק יזרעאל וקשה לאתרם למוצאן ולהחזירם לבעליהם. היו מבין מייסדי וראשוני בית יוסף שפתחו לאחר עזיבתם את בית יוסף "דף חדש" עיסוק אחר, עבודה חדשה והדבר יצר קושי בחזרה למושב. 
    ביוני 1949 פרצה שריפת ענק  בשדות המושב וכילתה חציר והתפשטה לתוך המושב ולכמה משקים נפגעו. ונגרמו להם נזקים 
     
    בשנים 1948 - 1953, נכנסו לבתים שנטשו המייסדים, עולים חדשים ששרתו בצה"ל במהלך מלחמת העצמאות, ולאחר השחרור קיבלו בית וחלקת אדמה בבית יוסף אנשי גח"ל. בהמשך הגיעו קבוצות עולים מרומניה, פולניה ועוד אולם רובם ככולם לא החזיקו מעמד ונטשו.

    סובותניקים מגיעים למושב 
    למושב הגיעה בתחילת שנות ה-50 גם קבוצת סוּבּוֹתְניקים, מרוסיה,למי שאינו יודע סוּבּוֹתְניקים הם בני קהילה רוסית נוצרית אשר התיהדה ושחבריה החלו לקיים מנהגים ומצוות יהודיות שונות, וחלקם אף התגיירו  רשמית אולם גם הסבותניקים הידועים כחרוצים ובעלי חוזק נפשי ופיזי  לא החזיקו מעמד במושב בית יוסף וחלקם היגר לקנדה יתכן שגורמים שונים סייעו להם לעזוב את המקום. וכך מתאר א. צבי גבעון בכתבה בעיתון  הצפה (7.12.1952) את ה"סובוטניקים" שהתיישבו במושב בית יוסף: "אל המושב הגיעו גם מספר משפחות של סובוטניקים מרוסיה "שחשבו למצא בהתיישבות העובדת את מילוי משאת נפשם. הניסיון לא הצליח וחלק מהם עזבו את הארץ והיגרו לקנדה. התנהגותם היא מוזרה ביותר אין הם משתמשים בעזרה הרפואית הניתנת להם על-ידי קופת חולים. הם מונעים מעצמם את ביקור הרופא בביתם וולדותיהם מסרבות לנסוע לבית החולים. הם היחידים במושב שאינם עושים כל מלאכה בשבת".אגב כותב הכתבה א..צבי גבעון שכתב שנים רבות בעיתון הצפה הוא אביו של אל"מ(מיל) לוי גבעון איש טירת צבי בעמק בית שאן .מזה שנים רבות.


    עולי כורדיסטן מתיישבים בבית יוסף

     

     בשנים 1952 - 1954 הגיעו למושב בית יוסף  עולים  ומכורדיסטן שעלו שנתיים-שלוש קודם לכן ארצה. הם הגיעו מירושלים, מעפולה, מרמלה  והתיישבו במושב  במסגרת המפעל ההסתדרותי "מן העיר אל הכפר". 


    במוצאי חג העצמאות 1950 נערכה  בבית יוסף "חגיגת בר מצווה" למושב.  פתח בדברי ברכתו  י.יצחקי בתביעה להגדיל את הכפר עד 100 יחידות, כדרך משקית וביטחונית דחופה. את ברכת המרכז החקלאי הביאו יצחק שפירא  וס.שורש. 

    השבתה של המושב 

    ב-1960 פקד את מושב בית יוסף משבר כלכלי חמור. היבולים לא צלחו ומתיישבים נקלעו לקשיים חמורים. ביוני 1960 פתחו 60 בתי אב במושב בית יוסף בשביתה לאחר שלדבריהם "הגיעו ממש על סף הרעב" והאשימו במצב זה את המוסדות האחראים. התושבים גירשו את המדריכים והפסיקו את עבודתם במשקיהם. הם דרשו ממוסדות המדינה לפצות אותם על הפסידיהם בחקלאות 

    השביתה נמשכה מספר שבועות ביוני-יולי 1960 והתושבים אף קיימו הפגנות במקומות שונים בארץ. הייתה זו אולי השביתה הראשונה של מושב שלם  . לבסוף לאחר פגישה עם מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות ד"ר רענן וייץ סוכם ששהמתיישבים יקבלו הלוואות בתנאים נוחים ינתנו להם תוספת אמצעי ייצור ותינתן עזרה כלכלית למשקים חלשים. 
    בשנות 50 ה-60 וגם במהלך תקופת במלחמת ההתשה סבל מושב בית יוסף מהתקפות טרור מצד אנשי פדאיון מסתננים ובהמשך מצד מחבלי ארגוני טרור כמו פאתח ואחרים שחדרו מירדן או הפגיזו את הישוב.ערב יום העצמאות 1966 הניחו מחבלים שחדרו מירדן מטעני חבלה ליד מספר בתים בבית יוסף עמרם ושרה לוי חברי המושב נפצעו והועברו לטיפול בבית חולים בעפולה.
     מפגשי ראשוני בית יוסף ו
     במאי 1962 נפגשו בחיפה ותיקי מושב בית יוסף לחוג 25 שנות עליתם לאדמת ג'בול שבעמק בית שאן (בית יוסף), העיתונאי  צבי אילן  מדווח על כך בכתבה בעיתון למרחב (16.5.62). במפגש "השתתפו מורים, גננות ואנשי ציבור שעבדו במושב והעלו זיכרונות מאותם ימים". 


     בשנת 2002. פירסם דוד לבקוביץ  בן הדור השני למייסדי המושב  בנם של שרה ואברהם לבקוביץ ,שגדל בילדותו במושב ספר זכרונות מתקופת ילותו ונערותו במושב (עזב את המושב עם הוריו בגיל 15 ב1947 לערך) הספר שלא הצלחתי להשיגו ,נקרא   'בית יוסף, סיפור שלא סופר'. אומרים לי כי הספר מגולל בפירוט את שנותיו הראשונות  של המושב מעדות ראשונה כולל קרב הלחימה באיזור בית יוסף במאי 1948 מול חיילי הצבא הסורי הפולש לארץ . 


    בפברואר   2018 התכנסו בני הדור השני של מייסדי וראשוני המושב  למפגש להעלאת זיכרונות אבל גם ובעיקר  ל"החזיר את בית יוסף להיסטוריה "כדבריהם,  ולספר  סיפורה של בית יוסף  - סיפור  הקמת ישוב בקו הגבול  בתנאים קשים ועמידה נחושה  להגנתה-סיפור שהוצנע לדברהם  ושלא סופר שנים רבות.  


    כיום מתגוררים במושב בית יוסף  כ-450 -500 תושבים.רבים מהם לא עוסקים בחקלאות אלא עובדים בעבודות אחרות במושב ומחוצה לו .המושב משתייך למועצה האיזורית עמק מעיינות 

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/3/19 01:23:
      בית הבטחון כמו מבני המשטרה הבריטית בעכו ובעוד מקומות בארץ.

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות