מִמְשָׁל הוא תחום החיים בו נעשות ההחלטות הרשמיות והכוללות של חברה או מדינה. הממשל מכיל את המוסדות המרכזיים של החברה, האחראים על עיצובה הכולל, ואינם מייצגים תחום חלקי בה.

קישור לויקיפדיה

דמוקרטיה (ביוונית: Δημοκρατία "שלטון העם") היא שיטת ממשל שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באמצעות הצבעה או בדרכים ממוסדות אחרות.

יכולת ההשפעה של האזרחים אמורה להיות בלתי-תלויה במוצא, מעמד חברתי, מין, גזע, דת וכיוצא באלה.

• "הבסיס של הדמוקרטיה היא החרות." ~ אריסטו
• "דמוקרטיה איננה חוק של הרוב, אלא הגנה על המיעוט." ~ אלבר קאמי
• "אילו כולם היו מושכים באותו כיוון העולם היה מתהפך." ~ פתגמים אידיים
• "שלטון העם, על ידי העם, למען העם." ~ אברהם לינקולן, הגדרת דמוקרטיה בנאום גטיסבורג
• "שתי מעלות של הדמוקרטיה: היא מאפשרת שונות וביקורת." ~ א.מ. פורסטר
• "דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו." ~ וינסטון צ'רצ'יל
• "הטלוויזיה עשתה את הדיקטטורה לבלתי אפשרית ואת הדמוקרטיה לבלתי נסבלת." ~ שמעון פרס
• "שלטון דמוקרטי אמיתי הוא אותו שלטון, המותיר בידי אדם מספיק חופש, ובו בזמן דואג לכך שלא יעשה שימוש רע בחופש הזה." ~ אלברט איינשטיין
• "את האנרכיה ידחה כל אדם נבון; בדיקטטורה יבחל כל אדם חופשי. התבונה והחרות כאחת מחייבות בדרך כלל את הכרעת הרוב, בתנאי שהרוב יכבד את זכויות המיעוט." ~ מנחם בגין
• "הדמוקרטיה נתנה לעובדים כבוד שלא היה להם מעולם." ~ סינקלר לואיס
• "כאשר ביקר פעם אנאכארסיס באספה התפלא על העובדה שביוון נוהגים חכמים לדבר וכסילים להחליט." ~ פלוטארכוס, ביוגרפיה של סולון
• "אין לראות דמוקרטיה מוחלטת כצורת שלטון לגיטימית, לא יותר מאשר מונרכיה מוחלטת היא לגיטימית." ~ אדמונד ברק
• "מה בין דמוקרטיה לדיקטטורה? בדמוקרטיה כל מה שלא אסור – מותר. בדיקטטורה כל מה שלא מותר – אסור."
• "זכור, דמוקרטיה אף פעם לא מחזיקה מעמד הרבה זמן. היא תיהרס במהרה, מותשת, תרצח את עצמה. 
• עדיין לא הייתה דמוקרטיה שלא התאבדה." ~ ג'ון אדמס, במכתב לג'ון טיילר^(וצ)
• "אזרח אמריקאי יחצה את האוקיינוס כדי להילחם למען הדמוקרטיה, אבל לא יחצה את הרחוב כדי להצביע בבחירות לנשיאות." ~ ויליאם ווהן
• "דמוקרטיה של ברי המזל ושל העשירים שבה לעניים אין חלק." ~ ג'ון קנת גלבריית, על ארצות הברית
• "פעמים רבות נוכחתי לדעת בהזדמנויות שונות, שדמוקרטיה אינה מסוגלת לשלוט באחרים." ~ קליאון בן קליאינטוס, מצוטט על ידי תוקידידס, תולדות מלחמת הפלופונס, ספר שלישי, ל"ז
• "המדינה הזו היא יהודית ודמוקרטית: דמוקרטית כלפי יהודים, ויהודית כלפי ערבים." ~ אחמד טיבי
• "דמוקרטיה היא לא רק זכותו של הרוב לשלוט ולמשול אלא בעיקר היא זכותו של המיעוט להיות שונה אך שווה." ~ אחמד טיבי
• "הדמוקרטיה אינה מרחיקה לכת בהגנה על ערכיה עד כדי 'שיתוף פעולה' עם המבקשים להרוס אותה. אדרבה, על דגלה חרותה זכותה הטבעית להגן על קיומה מפני אלה המבקשים את נפשה, באופן שמוקיריה יוכלו להמשיך ולהתברך בפירותיה.
• " ~ השופט יעקב קדמי בתיק ארליך נ' יו"ר וועדת הבחירות (ע"ב 2600/99)
• "הדמוקרטיה אמורה להיות מנת חלקם גם של מי שאינם מאמינים בה. 
• היא מחייבת סובלנות גם כלפי חסרי הסובלנות.
• " ~ השופט אליהו מצא בתיק כהנא נ' מדינת ישראל (ע"פ 6696/96)
• "כדרך שאדם אינו חייב להסכים לכך שיהרגוהו, כך גם מדינה אינה חייבת להסכים שיחסלוה וימחקוה מן המפה. 
• שופטיה אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים כשבעל דין מבקש מהם שיושיטו לו יד עזר כדי להביא את הקץ על המדינה.
• " ~ השופט יואל זוסמן בבג"ץ ירדור
• "לא פעם קרה בהיסטוריה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי תקין, שקמו עליהן תנועות פשיסטיות וטוטליטריות למיניהן, והשתמשו בכל אותן הזכויות של חופש הדיבור, העיתונות וההתאגדות שהמדינה מעניקה להן, כדי לנהל את פעילותן ההרסנית בחסותן. מי שראה זאת בימי הרפובליקה של ויימאר לא ישכח את הלקח." ~ השופט אלפרד ויתקון בתיק ג'ריס נ' מחוז חיפה (בג"ץ 253/64)
• "הדמוקרטיה מבוססת הן על ריבונות העם הם על שלטונם של ערכים המאפיינים את הדמוקרטיה. 
• אין דמוקרטיה עם ריבונות העם בלבד; אין דמוקרטיה עם שלטונם של ערכים דמוקרטיים בלבד. 
• הנה כי כן, עולמה של הדמוקרטיה הוא רב-ממדי ומורכב.
• " ~ השופט אהרן ברק בתיק דיזיין 22 נ' משרד התמ"ת (בג"ץ 5026/04)
• "בחירות כלליות הן הגילוי הנרחב ביותר ובו בזמן המעודן ביותר לנוכלות הפוליטית של המדינה; הן ללא ספק מכשיר מסוכן...אבל בו בזמן הן גם הכלי הבטוח ביותר, בידי האנשים שלמדו להשתמש בו, להביא את המוני העם לידי שיתוף פעולה בבניית בית סוהר לעצמם" ~ מיכאל באקונין
• "הייתי אומר שכיום לדמוקרטיה הישראלית יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח. הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות. 
• היום כל האירועים מנתבים להכרה שאין דרך אחרת, אלא להעמיד במרכז את העניין היהודי על פני כל עניין אחר, וזו התשובה לכל המצב והאיומים" ~בני קצובר
• "זה לא דמוקרטיה, זה דמו.
• " ~ הרב דב ליאור
• "דמוקרטיה, ובעיקר דמוקרטיה חמושה, מובלת בקלות למלחמה, כל עוד מספרים לה סיפור שתואם את הדימוי העצמי שלה..אמור לה שהיא מגינה על עצמה מפני חברות אוטוריטריות העומדות להרוס את אותם ערכים ההופכים אותה לדמוקרטית: אז היא מתגייסת בקלות למטרות לא-דמוקרטיות כולל מלחמה לאחוקית.
• " ~טוני ג'אט (Tony Judt) בעקבות מלחמת עיראק
• "נחנא מעכום בינידלכום מין אג'ל אלדימוקרטייה.
• " ~ (אנחנו איתכם במאבקכם למען הדמוקרטיה) חבר הכנסת ישראל אייכלר, פניה לחברי הכנסת הערבים בדיון על העלאת אחוז החסימה, יולי 2013.
• "בני עמנו! ראו נא את הנעשה לפני הקלפיות: היהודים הולכים אל הקלפיות בהמוניהם והפולנים מפוזרים... אם תצביעו בעד רשימת הפרוגרסיסטים-כביכול תהא ורשא מיוצגת על ידי צירים יהודים. פולנים, הושיעו את בירת פולין" ~ כרוז שהופץ בימי מערכת בחירות בורשא בשנת 1911, מתוך כתבים, זאב ז׳בוטינסקי, כרך 9, עמוד 97.
• "שלטון דמוקרטי הוא איזון עדין בין שלטון הרוב לזכויות הפרט." ~ אהרון ברק, 2000
• קישור לויקיפדיה

אוליגרכיה היא צורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה (שהוא לרוב החזק ביותר גם במובנים אחרים – כלכלית או צבאית).

המילה "אוליגרכיה" מגיעה מהמילים היווניות ל"שליטה" (ארכיה - ἄρχω – arkho) ו"מעט" (אוליגו - ὀλίγον – óligon).

יש תאורטיקנים פוליטיים שטענו כי כל חברה היא למעשה אוליגרכיה, גם אם חושבים שיש בה מערכת פוליטית אחרת.

פעמים רבות שולטות באוליגרכיה כמה משפחות חזקות, המגדלות את ילדיהן במגמה שירשו את כוח האוליגרכיה, בדרך כלל על חשבון שאר האנשים בחברה.

בניגוד לאריסטוקרטיה (ממשל "הטובים ביותר"), כוח זה אינו תמיד גלוי, שכן האוליגרכים מעדיפים לעיתים להישאר "מאחורי הקלעים", כשהשפעתם כלכלית יותר מאשר פוליטית ישירה.

אומנם אריסטו הוא שהשתמש ראשון במושג כמציין שלטון של העשירים (ששמו המדויק הוא "פלוטוקרטיה"), אולם אוליגרכיה אינה תמיד שלטון העשירים, מכיוון שלפעמים האוליגרכים הם פשוט קבוצה מועדפת כלשהי.

יש שהציעו כי מדינות דמוקרטיות ליברליות רבות הן בעצם אוליגרכיות, מכיוון שהנבחרים אינם מייצגים את הבוחרים שלהם באמת.

חברה עשויה להיהפך לאוליגרכיה מתוך בריתות משתנות של מנהיגי שבטים שונים, אם כי כל צורת ממשל יכולה להפוך לאוליגרכיה בנקודה כלשהי בהתפתחותה.

המנגנון השכיח ביותר לשינוי זה הוא ההצטברות ההדרגתית של כח כלכלי.

אוליגרכיות עשויות גם להתפתח לצורות אוטוריטיות קלאסיות יותר של ממשל, לפעמים כתוצאה מכך שמשפחה אחת זוכה בכח רב יותר מאחרות. 

מונרכיות אירופאיות רבות שנוסדו בימי הביניים החלו את דרכן כך.

אוליגרכיות עשויות גם להיות הכלי לשינוי, כשהן מכריחות את המלכים או הדיקטטורים לחלוק בכוח שלהם, וכך פותחים פתח לחלוקת הכח עם אלמנטים אחרים של האוכלוסייה.

דוגמה אחת לתהליך כזה הוא ההתאחדות של האצילים האנגלים נגד המלך ג'ון ב-1215 על מנת להכריח אותו לחתום על המגנה כרטה, הכרה למעשה של הירידה בכוחו הפוליטי של המלך ובקיומה של אוליגרכיה חזקה.

עם התפתחותה של החברה האנגלית, המגנה כרטה שונתה פעמים רבות (1216, 1217, 1225), והבטיחה זכויות רבות יותר ליותר אנשים, וכך הכינו את הדרך למלוכה החוקתית הבריטית.

צורה של המילה "אוליגרכיה" חדרה לספרדית הדרום-אמריקאית והפורטוגזית מהצרפתית.

שם היא משמשת גם לציון פקידים ממשלתיים וצבאיים, לבד מהעשירים.

קישור לויקיפדיה

אריסטוקרטיה (מיוונית: áristos = אצילים, בני טובים, העילית + kratos (שלטון), כלומר שלטונם של הטובים ביותר), אחת משלוש צורות השלטון החיוביות על פי אריסטו (מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה).

בימי אריסטו שימש המונח להגדרת שלטון המעטים, השולטים למען עצמם.

מנגד, שלוש צורות השלטון השליליות על פי אריסטו הן טירניה, אוליגרכיה ואוכלוקרטיה (שלטון ההמון).

מובנו של המושג כיום שונה ומשתמשים בו לציין שלטון העובר בירושה, שלטון של שכבת אצולה מסורתית הממלאת את מרבית התפקידים הפוליטיים והצבאיים בחברה, כאשר ההצטרפות לשכבה זו חסומה כמעט לחלוטין. אנשי שלטון כאלה נקראים אריסטוקרטים.

קישור לויקיפדיה

טיראניה (ביוונית: τυραννίς) היא צורת משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של ערי פוליס ביוון העתיקה במשך תקופות מסוימות.

בטיראניה, שלט שליט יחיד על כל העיר, אשר נקרא "טיראן" - שליט יחיד ביוונית (ומכאן גם tyrannus- שליט יחיד בלטינית).

כך, למשל, בשפת המקור הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס נקראת "אדיפוס טיראנוס", למרות שאדיפוס אינו טיראן במובן הקלאסי בכך שקיבל את השלטון כפרס ולא לקח אותו בהפיכה (וכן אין זה ידוע אך הוא בנו של המלך לאיוס).

מקור המילה ככל הנראה לודי, וכן השליט הראשון שמכונה טירן הוא גיגס מלך לידיה.

השלטון הטיראני לבש צורה אחרת בכל פוליס ומאפייניו נבעו מן ההיסטוריה המקומית של המקום והיחסים החברתיים-כלכליים בו.

המאפיין את כל הטיראניות הוא שכל טיראן עלה לשלטון בכוח הזרוע בהפיכה בתמיכת ההמונים, כיוון את שלטונו כנגד האריסטוקרטיה ששלטה בעיר לפני כן ויצר שלטון ריכוזי. מרבית הטיראניות לא נמשכו מעבר לשני דורות, משום שהטיראן המייסד היה פופולרי בקרב ההמונים בשל הרפורמות שהנהיג ומשום שנלחם באריסטוקרטיה, שהעם לא אהב, אך יורשו כבר לא יכול היה להתגאות בהישגים אלה ולכן העם התמרמר על כל פעולה מחמירה שעשה על-מנת לשמור על שלטונו.

לכן רוב הטיראנים של הדור השני (והיו גם כאלה של הדור הראשון) הודחו בהפיכות דמוקרטיות - כך היפארכוס והיפיאס באתונה, וכך גם הטיראניה בקורינתוס, שנפסקה מיד עם מותו של הטיראן השני בשושלת - פריאנדרוס.

בהיסטוריה היוונית המונח "טיראן" אינו בהכרח שלילי אלא מבטא את צורת תפיסת השלטון, והטיראנים לאו דווקא היו שליטים גרועים.

הפילוסופים של המאה ה-4 לפנה"ס (אפלטון ואריסטו) ראו בטיראן מפלצת, ובמשמעות זו המונח "טיראן" נכנס לשפות המערביות - במשמעות של עריץ, שליט אכזרי ואגואיסטי שלא אכפת לו מנתיניו.

חלק נכבד מהטיראנים היווניים בפירוש לא היו כאלה.

חשיבותם של הטיראנים להיסטוריה של הערים היווניות רבה. הם תרמו לפיתוח הייצור והמסחר ושימשו חוליית-מעבר בין אריסטוקרטיה לדמוקרטיה.

קישור לויקיפדיה

אוכלוקרטיה (מיוונית - "οχλοκρατία". ‏ "οχλος" - "אוכלוס" המון, "κρατία" - "קרטיה" - שלטון, נקראת גם:וולגוקרטיה) הוא שלטון ההמון, צורת שלטון בה כופה ההמון את רצונו, עריצות הרוב המובאת לצורתה הקיצונית, ממשל ללא סדר וללא הנהגה ראויה בו כל דאלים גבר.

נהוג לראות את מקורו של הביטוי בסיווגו של אפלטון את צורות הממשל, המופיע בדיאלוגים "המדינאי" ו"ספר החוקים".

על פי אפלטון מסווגים הממשלים השונים לשלושה סוגים, שלכל אחד מהם גרסה טובה או טהורה וגרסה רעה או מנוונת.

שלטון היחיד בצורתו הטובה הוא המונרכיה, ואילו בצורתו הרעה הוא הטירניה.

שלטון המעטים בצורתו הטובה הוא האריסטוקרטיה ואילו בצורתו הרעה הוא האוליגרכיה ושלטון הרבים בצורתו הטובה הוא הדמוקרטיה ובצורתו הרעה הוא האוכלוקרטיה.

סיווג פוליטי זה (ששוכלל לאחר מכן על ידי תלמידו של אפלטון, אריסטו) נותר סיווג מקובל במדע המדינה למשך תקופה ארוכה, עד לזמן המודרני.

הן אפלטון והן אריסטו לא השתמשו במונח "אוכלוקרטיה".

המושג "אוכלוקרטיה" עצמו מופיע לראשונה בכתביו של פוליביוס, שחי במאה השנייה לפני הספירה.

בספרו "ההיסטוריות" הוא מתאר מצב בו הדמוקרטיה נופלת לידי אנשים צמאי כוח המשחיתים את ההמון ומרגילים אותו למתנות, והדמוקרטיה הופכת לשלטון של כוח ואלימות, כאשר ההמונים שהורגלו לחיות על חשבונם של אחרים, ימצאו להם מנהיג שיאחד את כוחותיהם, וישתיתו את שלטונו על אלימות וטבח, עד שישובו להיות פראים גמורים, והשליט ישוב להיות אדון ומלך.

המושג משמש בעיקר לגנאי.

ישנם מקרים היסטוריים בהם ההמון כפה את רצונו על הממשל, אם באופן ספונטני, או לעיתים עקב תמרונים של המנהיגים מאחורי הקלעים.

כך, למשל, ההמון הפריזאי בשלבים מסוימים של המהפכה הצרפתית, ההמון המוסקבאי שהביא לכישלון הפיכת ינאייב ב-1991, או ההמון המצרי במהלך האביב הערבי, אך המדובר לרוב בשלבי מעבר בין סוגים שונים של שלטון.

אין דוגמאות מודרניות לשלטון אוכלוקרטי טהור במובן אליו התכוונו אפלטון ופוליביוס.

קישור לויקיפדיה

מוֹנַרְכְיָה או ממלכה (ביוונית: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט) היא שיטת ממשל שבה בראש המדינה עומד שליט יחיד המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו.

לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק.

טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה. ראש המדינה מכונה מונרך ולו מעמד טקסי מיוחד המלווה בתואר כבוד כגון: מלך, נסיך, קיסר, צאר, ברון, דוכס, רוזן, אמיר, אפיפיור וכו'.

ביוון העתיקה, משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול.

כיום, משמעות זו מיוחסת לשלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, והמונח "מונרכיה" קיבל משמעות שונה במקצת.

המונח יכול להתייחס לשיטת הממשל הנהוגה במדינות שהעומד בראשן טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, טענה הנעשית לרוב, או לפחות מגובה, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר, או כל אחד מתארי הכבוד הניתנים למונרכים.

לחלופין, המונח יכול להתייחס גם לשיטת הממשל במדינות שבהן תפקיד השליט או ראש המדינה מועבר בירושה, דבר המגובה לרוב בטענות השלטון ללגיטימיות אך לא תמיד. עמידה באחד משני תנאים אלו "מזכה", לעיתים, מדינה במעמד של מונרכיה על אף שאינה עומדת בכל התנאים המוזכרים בתחילת הערך.

המונח "מונרכיה" יכול לשמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. לעומת זאת, מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי התואר בשימוש על ידי המונרך, לדוגמה: ממלכה, אמירות, נסיכות, קיסרות או דוכסות. גם הדרך שבה מגדירה המדינה את שיטת הממשל שבה, יכולה להשתנות כתלות בתואר המונרך, ולהיקרא מלוכה למשל.

קישור לויקיפדיה

משטר סמכותני (גם מִשְׁטָר אוֹטוֹרִיטָרִי או אוֹטוֹרִיטָרִיזְם או סמכותנות) הוא סוג משטר המתאפיין בפיקוח חברתי הדוק וציפייה מצד האוכלוסייה לציות למשטר, תוך שימוש לעיתים קרובות באמצעים מדכאים.

במשטרים סמכותניים קיימת בדרך כלל היררכיה שלטונית וחברתית ברורה.

הסמכותנות נחשב במדע המדינהלסוג משטר נפרד מן הדמוקרטיה הליברלית אך גם מן הטוטליטריזם.

צורתו הדמוקרטית של המשטר האוטוריטרי מכונה לעיתים דמוקטטורה.

מאפייניו העיקריים של המשטר הסמכותני:

• פלורליזם מוגבל; לא קיים שיתוף כוח בשלטון; ענפי המשטר והרשויות קשורים אחד לשני; לא קיימות מפלגות מעבר למפלגת השלטון, או שהן קיימות אך מוגבלות בכוחן ופועלות באופן חופשי למראית עין בלבד.
• לא קיים מנגנון של איזונים ובלמים.
• לא קיימת מערכת של מתן לגיטימציה לשלטון על ידי בחירות חופשיות.
• אידאולוגיה אינה דומיננטית, או שאינה מקיפה וכוללת.
• לא קיימת ניעות חברתית נרחבת; לא קיימת מוטיבציה שלטונית לשנות את החברה באופן מהותי.
• דיכוי זכויות אדם עם הגבלות על חופש הביטוי, ההתארגנות והמצפון.
• הפרדת המדינה מן החברה האזרחית, בניגוד למשטרים טוטליטריים.

נראה, כי מקור המונח בשם התואר הצרפתי autoritaire ("סמכותני"). עם זאת, כבר בעת העתיקה נעשה שימוש במונחים דומים.

בין היתר, משטרים סמכותניים מייצגים לעיתים קרובות חוסר אמון ביכולתה של הדמוקרטיה לפתור בעיות ולקדם את החברה, והעדפת שלטון של "אליטה מובחרת" על פני הדמוקרטיה. כך, קיימת זיקה בין משטרים סמכותניים לבין אליטיזם מן הסוג שקידמו פילוסופים פוליטיים אנטי-דמוקרטיים מסוגם של רוברט מיכלס וקרל שמיט.

דוגמאות לשליטים ומשטרים סמכותניים:

• ספרד תחת שלטון פרנסיסקו פרנקו
• קובה תחת שלטון פולחנסיו בטיסטה
• אוגנדה תחת שלטון אידי אמין
• מצרים תחת אנואר סאדאת, חסני מבארכ ובהיבטים רבים גם גמאל עבד אלנאצר
• סוריה תחת בשאר אלאסד (ר' גם משטר סולטאניסטי)
• עיראק תחת סדאם חוסיין
• איראן תחת שלטון האייתוללות
• קישור לויקיפדיה

משטר טוטליטרי הוא סוג מסוים של דיקטטורה, בו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון. אין הפרדת רשויות: הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת כפופות כולן למנהיג "הכל יכול".

חיי האזרחים מתנהלים על פי השקפת העולם של מנהיג המדינה ומתנגדי השלטון נענשים בחומרה.

השלטת רעיונות מפלגת השלטון בעם נעשית באמצעות תעמולה, הדרכה ושטיפת מוח. את הטוטליטריזם ניתן להגדיר כמצב בו החברה הופכת להיות שלוחה של המדינה וכלי בידי מנהיגיה.

המיוחד במשטרים הטוטליטריים המודרניים הוא הכסות האידאולוגית שבה הוקמו: אידאולוגיה קומוניסטית (בקוריאה הצפונית ובעבר בברית המועצות, בסין ובמדינות אחרות); אידאולוגיה לאומנית-גזענית קיצונית בגרמניה הנאצית; אידאולוגיה פטריוטית-קיצונית במשטרים הפשיסטיים; אידאולוגיה דתית באיראן ובאפגניסטן של משטר הטאליבן.

לעיתים נדירות המשטר הוא גם ללא אידאולוגיה כלשהי, אולם במקרים כאלו הוא מזדרז להמציא אידאולוגיה כזאת.

הדבר שונה ממשטר עריצות בו שליט יחיד עולה מתוך מצב של כאוס או חוסר יציבות ולא מתוך אידאולוגיה ברורה ואוטופיסטית כשהוא מבסס את שלטונו בעזרת טרור מדינתי, פחד ויצירת תלות נפשית.

קישור לויקיפדיה

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות'^[1]) היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון.

הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, הפרדת הרשויות, חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, זכות הקניין,חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, כלכלת שוק ושוויון בפני החוק ומתנגד למשטרים אוטוריטרים.

ליברליזם בעיקרו הוא כינוי לקבוצה של אידאולוגיות פוליטיות המעמידות את החופש האישי של האדם ואת השוויון בין בני-אדם כמטרה הפוליטית המרכזית.

משמעות המילה "ליבר" - חופשי, בלטינית.

הליברליזם המודרני צמח באירופה בעת החדשה ונחשב לאחת האידאולוגיות המודרניות הראשונות.

הליברליזם התיישב יחד עם תפיסות אידאולוגיות נוספות כמו הלאומיות והדמוקרטיה, עד שהן נחשבו לתפיסת עולם שלמה.

הליברליזם צמח על רקע שלטונות אבסולוטיים, מונרכיה ואריסטוקרטיה – שיטות שלא היו לאומיות.

הליברליזם קרא לביטול זכויות היתר והענקת זכויות לעם ולכן זוהה עם הלאומיות שקראה לזיהוי המדינה עם הלאום שלה.

החיבור בין הליברליזם לדמוקרטיה נובע מכך ששתי השיטות צמחו מתוך התנגדות לריכוזיות (אולם אין קשר חד ערכי או תלות בין שלוש האידיאולוגיות השונות).

הזיהוי בין הדמוקרטיה לליברליזם התחזק בעקבות המלחמה הקרה, בה הוצג הקומוניזם הטוטליטרי כנגד הדמוקרטיה הליברלית. עם היחלשות הגוש הקומוניסטי, רבות ממדינות מזרח אירופה הפכו למדינות יותר ליברליות, ואף הצטרפו לאיחוד האירופי.

מקובל לראות את ראשית הליברליזם כתנועה פוליטית מובהקת בהוגי עידן הנאורות, אז גובש הליברליזם לכדי תפיסה עקבית וצבר תמיכה משמעותית בקרב פילוסופים וכלכלנים במערב.

הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן המאה ה-17, נחשב על פי רבים כאבי הליברליזם.

ג'ון לוק קידם את רעיון הזכויות הטבעיות לפיו לכל אדם זכות לחיים, חירות ורכוש. מקור זכויות אלה, לפי לוק, אינו בצו ממשלתי או טוב ליבו של המחזיק בשלטון, אלא בעצם טבעו של האדם.

לפיכך, בעוד לממשל סמכות להגן על זכויות אלו, אין לו כל הצדקה לעשות שימוש אחר בכוחו.

יש הטוענים כי ניצני המחשבה הליברלית מופיעים עוד בעת העתיקה, ובפרט בתרבויות רומא, יוון העתיקה וסין העתיקה.

בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 בא הליברליזם לכדי ביטוי פוליטי ברפורמות נרחבות אשר שמו קץ לשיטה הפיאודלית, זכויות היתר של האצולה, התיאוקרטיה (ובפרט, דומיננטיות הכנסייה הקתולית) וכן למונרכיה האבסולוטית ברחבי אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה.

המורדים במהפכה האמריקאית, במהפכה הצרפתית ובמהפכות נוספות מאותה תקופה הושפעו מעקרונות הפילוסופיה הליברלית וזו עמדה בבסיס הצידוק המוסרי למהפכות אלו.

קישור לויקיפדיה

פשיזם (באיטלקית: fascismo) היא אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית טוטליטרית. האידאולוגיה הפשיסטית נוצרה באירופה, במיוחד בצרפת ובאיטליה, בשלהי המאה ה-19.

כשיטת ממשל היא התקיימה באיטליה, בהנהגתו של בניטו מוסוליני, בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה.

מקור המילה 'פשיזם' הוא סמל ה"פָאשֶס", או פסקס בלטינית - צרור זמורות שעוטף גרזן ושסימל ברומא העתיקה את הסמכות והעוצמה (האימפריום) של השלטון. סמל זה ביטא את הרצון להחזיר את איטליה לתפארת העבר. הוא צורף לסמלי הארגונים והמפלגות הפשיסטיות.

קישור לויקיפדיה

משאל עם הוא העמדת שאלה בעניין חקיקתי, חוקתי או פוליטי, להצבעה של כל בעלי זכות הבחירה.

הוא כלי המשמש תחליף לבית המחוקקים, על ידי הפניית שאלה, בסוגיה מהותית, אל העם.

לעיתים משאל עם אינו מחייב את הממשלה ששואלת את הציבור והוא רק בגדר משאל עם מייעץ, שמשאיר את פירוש תוצאותיו לבית המחוקקים.

משאל עם מחייב קיים ברבות מהמדינות הדמוקרטיות ובמיוחד באירופה ובאמריקה, ולרוב בנושא של חוקה, שינוי אופן המשטר או הריבונות.

להבנתי דמוקרטיה היא שלטון העם:

בארצות הברית, הנחשבת כמובילת הדמוקרטיות, סמכות הנשיא לווטו על החלטת בית הנבחרים, מבטלת הגדרה זו, אין שימוש בכלי משאל עם.

בישראל מתקיים שלטון המנהיגים וכמעט לא מקיימים משאל עם לצורך קבלת החלטה קיומית למדינה.

אין שימוש בכלי משאל עם.

אני סבור שרצוי להשתמש במשאל עם לגבי סדרי עדיפויות בתחום הקצאת משאבים , לרווחה , לחינוך, לבריאות.

אלא שהמנהיגים הפוליטיים שנבחרים בכל מערכת בחירות, רואים בכך התערבות בהחלטותיהם.

בעבר העליתי הצעה בפני 

 הוועדה לשינוי חברתי כלכלי, שנודעה בשם ועדת טרכטנברג, על שמו של העומד בראשה, הייתה ועדה ציבורית שמינה ראש הממשלה בנימין נתניהו באוגוסט 2011, בעקבות מחאת האוהלים בקיץ 2011, במטרה לבחון ולהציע פתרונות למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל .

בראש הוועדה עמד פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה.

הוועדה כללה 14 חברים, מהמגזר הציבורי, מהאקדמיה ומהמגזר הפרטי. שני שרים, מיכאל איתן ולימור לבנת, מונו כמשקיפים בוועדה.

הוועדה עסקה בחמישה תחומים: הצעות לשינוי סדרי עדיפויות במטרה להקל על הנטל של אזרחי ישראל, שינוי תמהיל תשלומי המיסים, הנגשת השירותים החברתיים, הגברת התחרות במשק וצעדי יישום להורדת מחירי הדיור. 

הוועדה הגישה את המלצותיה ב-26 בספטמבר 2011, וב-9 באוקטובר 2011 אישרה הממשלה את דו"ח הוועדה ברוב גדול.

ב-5 בדצמבר 2011 אישרה הכנסת את פרק המסים בדו"ח שכולל הקלות מסוימות בנטל המס, כגון תוספת של שתי נקודות זיכוי לאבות עובדים עם ילד עד גיל 3, והעלאת נטל המס על בעלי הכנסות גבוהות ועל רווחי הון.

הפרוטוקולים המלאים של הוועדה נחשפו ב-24 בפברואר 2013 בעקבות עתירה לבג"צ.

הוועדה אמורה הייתה לדון בכל פניות הציבור אליה לפני קבלת החלטה, אולם הצעתי, כלל לא נדונה היות ולא חזרו אלי עם תשובה

סרטון