כותרות TheMarker >
    ';

    על שקרים ואבנים

    2 תגובות   יום שבת, 16/3/19, 17:52

     

    טאו, אמרה ולרינה, באחד מימי הרביעי הקבועים שבהם היינו ניפגשים אחה"צ בחצר המשחקים הגדולה ליד ביתה של ולרינה. הפנתי אליה באיטיות את מבטי, היה משהו תמיד מאוד נעים בשיחות שלנו, היה בהם משהו שהצליח לגעת בסגור נישמתי משהו שחלחל למקומות שאני עצמי לא ידעתי כמעט דבר על קיומם, היו אלה מקומות שנותרו מודחקים, שנקברו תחת עומס שכבות האבק שנצטבר עליהן במשך שנים ארוכות.

    טאו, חזרה ואמרה בקולה נישמע היסוס גדול כאילו חששה במעט להגיד את מה שעמד על ליבה. בעיניה הגדולות הסתכלה הישר לתוך עיני בעודה שולחת את ראשה עטור התלתלים הרחק לאחור. למול עינה רוויות הסקרנות והתום יכולתי רק לחייך, אבל בשפת הסתרים שהלכה ונירקמה ביננו הייתה זו מעין הזמנה פתוחה לשיחה.

    לפתע פתחה ואמרה טאו, אתה חושב שזה רע לשקר? הסתכלתי על ולרינה, תוהה ביני לבין עצמי מהיכן מגיעה שאלה גדולה שכזו לילדה קטנה שכזו, בעודי תוהה שאלתי ולמה את שואלת חברתי הצעירה. כמו מתעלמת לחלוטין מדברי קפצה מהספסל והחלה לאסוף אבנים קטנות שהיו מפוזרות על ריצפת הגן סביבנו. למה אני שואלת חזרה על שאלתו מזמזמת אותה לעצמה שוב ושוב. היא לא מיהרה לענות אלה המשיכה לאסוף אבנים בשקדנות עורמת אותם למערום קטן בסמוך לספסל שבו ישבתי. התבוננתי בה, היא עסקה בשקדנות גדולה כל כך במלאכת איסוף האבנים עד שנראה כאילו שכחה לגמרי את שאלתי. כעבור דקות ארוכות אחרי שסיימה לערום את  האבנים התיישבה מולן בהתה בהם ואמרה, טאו, אתה חושב ששקר זה קצת כמו אבן? הבטתי במערום הקטן לא לגמרי מצליח לרדת לסוף דעתה של ידיתי הצעירה, שקרים הם כמו אבנים חשבתי ממלמל לעצמי בקול רם... שקרים ואבנים.., למה את מתכוונת וולרינה אני לא לגמרי בטוח שהבנתי. וולרינה הביטה בי, ראיתי שהיא מנסה למצוא דרך להסביר לי את מה שיש על ליבה אך במקום לנסות את כוחה במילים, קפצה ולרינה על רגליה לוקחת את הסוודר שלה שהיה על הספסל שמה בתוכו את כל האבנים הקטנות שאספה קשרה אותו בצורת שק הניחה על גבה והחלה צועדת עם השק הקטן על גבה, בפסיעותיה הקטנות. ככל שהתרחקה הלך גבה והתכופף. אני מודה שלא לגמרי הצלחתי להבין מה היא מנסה להגיד לי והחלטתי פשוט לקום וללכת בעקבותיה.  בצעדיה הקטנים לא הרחיקה לכת ולקח רק כמה דקות בודדות שיכולתי להדביק את צעדיה. לעזור לך חייכתי. בלאות חיננית היא הורידה את השק המאולתר מעל גבה ואמרה, זה כבד! התיישבנו על הדשא זה לצד זו, מביטים יחד על הסוודר שהפך לרגעים לשק. לפתע אמרה ולרינה. אתה יודע טאו, לפעמים אני מרגישה ששקרים הם קצת כמו אבנים. אנשים חושבים ששקר הוא סוג של פתרון אבל אח"כ הוא פתאום נהיה כל כך כבד וככל שיש יותר כך נהיה כבד יותר וכבר קשה ללכת בחופשיות.. כך אני חושבת.. . היא שתקה לרגע והמשיכה, בימים האחרונים  אמא שאלה אותי לאן אני הולכת... הלכתי לדניאל אבל אמרתי לחצר. אמא לא אוהבת שאני הולכת לדניאל, היא אמרה לי שהיא לא רוצה שאלך לשם יותר, אבל אני אוהבת את דניאל ולא ידעתי מה לעשות, אז שיקרתי. אבל שקר ועוד אחד ועוד, פתאום נהיה לי כבד טאו והרגשתי שכבד כבר. ולא מצאתי פתרון. אצל דניאל.. היא אמרה בהיסוס.. אני תמיד מרגישה אהובה, רוצים אותי ואצל אמא בבית.. פחות... אתה מבין טאו..?

    כן, לחלוטין הבנתי, הבנתי מצוין. המילים של וולרינה כמו גלגלו את הימים לאחור ומצאתי את עצמי בוהה אל תוך עברי ועל השקרים שסיפרתי לעצמי לגבי רות כדי לשכנע את עצמי באהבתה של רות אלי למרות שעמוק בתוכי ידעתי שהמציאות הייתה כל כך רחוקה מהאמת שאותה ניסתי בכוח לצייר לעצמי. שקר ועוד אחד שסיפרתי לעצמי על טלפונים שלא קיבלתי ומכתבים שנשארו ללא תשובה הודעות שהתייבשו בתוך החלל הווירטואלי בצפייה נואשת לתשובה ואיך הכול בוקר אחד בהיר התנפץ ישירות בפניי, כשהבנתי שבדתי מעשיות מליבי, ושרות הייתה נתונה כול כולה לאחר, הבנתי שבמשך זמן ארוך רקמתי לעצמי סיפור, אחר, מיטיב. שיקרי. שקרים קטנים שכמו האבנים הקטנות של ולרינה לאט לאט הלכו וכופפו את גבי. עד שנפלתי לתהום תקוותוי הבדויה...

    קולה המתנגן של ולרינה החזיר אותי באחת לקרקע המציאות בעיניה מלאות התום והרוך של ולרינה הייתה נחמה מיטיבה. לפתע מצאתי את עצמי אומר, כן, חברתי הצעירה, אין ספק, שקרים הם כמו אבנים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/3/19 10:44:

      צטט: * חיוש * 2019-03-17 08:08:41

      חיה יקירה, כמה שימחה ואהבה את מעבירה במילותייך.

      תודה על היותך 3> !!

        17/3/19 08:08:

      יעל יקירתי נשיקה

      כל כך הרבה ניתן ללמוד מהשיחות האלו בין הדמויות

      את כותבת נפלא והמסר / התובנה מועברים אלינו בגדול

      אני מזדהה עם המשפט הזה :

      "אנשים חושבים ששקר הוא סוג של פתרון אבל אח"כ הוא פתאום נהיה

      כל כך כבד וככל שיש יותר כך נהיה כבד יותר וכבר קשה ללכת בחופשיות.."

      בייחוד כשאנחנו משקרים לעצמנו

      תודה לך יקירה

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      שבוע טוב ופורים שמח

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין