כותרות TheMarker >
    ';

    על אשמה ציפורים וחתולים

    4 תגובות   יום ראשון, 17/3/19, 12:20

     

    היה זה אחד מימי הרביעי החורפיים שבהם ניפגשו טאו וולרינה בחצר המשחקים הגדולה ליד ביתם. טאו היה עסוק בקריאת מאמר בעיתון מדעי שהיה מנוי עליו, שקוע כולו בדיון המעניין שהחל לקרוא לגבי תאוריות חדשות שעלו לגבי ריפוי מחלות חשוכות מרפא באמצעות תאי גזע המוח, לא שם לב ששעת המיפגש הקבוע שלו עם ולרינה כבר עברה מיזמן. כשהרים את עיניו להציץ בשעונו ראה שהשעה כבר ארבע וחצי לרוב היו השניים ניפגישם בארבע אחרי שולרינה חזרה מביה"ס וסיימה לאכול ארוחת צוהריים. ולרינה אף פעם לא פיספסה את המיפגשים שלהם ולכן הדבר היה נראה מאוד מוזר לטאו. הוא הרים את עיניו וחיפש אותה במבטו, אולי לא שמה לב? לפתע ראה אותה ישובה על אבן בקצה הגן, אורז ולחם סביבה מאכילה את הציפורים. שלום ולרינה אמר טאו בשקט, תוהה מה קרה לחברתו הצעירה, הוא התיישב בשקט לצידה, לקח פרוסת לחם מהחבילה הקטנה שהביאה איתה ולרינה והגיש ליונים שנתאספו סביבם. הם ישבו כך בשתיקה לאורך זמן ארוך עד שלפתע אמרה ולרינה, טאו, למה קוראים לך כך? טאו נאנח זה קצת כמו מים הוא אמר.. מים הם רכים וחלשים כביכול אבל יש להם את היכולת לשחוק אבנים ולהזיז הרים, הם יכולים ללכת לכול מקום, לגומה קטנה וגם לתוך אוקינוס גדול הם יכולים למלא כל מיכל בכול צורה, טיפות של מים כשהם יורדים כמו גשם מתאספות יחד ויכולות ליצור אגמים נחלים ובסוף נישפכים לים וכול זה בלי מאמץ... הוא שתק. אתה בחרת? שאלה ולרינה. כן, אמר טאו בשקט, אני בחרתי. למה? שאלה ולרינה. טאו הסתכל על חברתו הקטנה וחייך, זה לפעם אחרת חברתי הקטנה. טאו יכל לראות שפניה של ולרינה נפולים ועצב נירקם לתוך עינה. ולרינה אמר טאו בקול רך, למה את עצובה? ולרינה שתקה. חשבתי לא לפגוש אותך היום טאו לא רציתי שגם אתה תהיה עצוב ביגללי. טאו צחק וחיבק אותה בעדינות. כל כך שברירית הייתה הילדה הקטנה הזו כמעט כמו הציפורים  חשב לעצמו. אל תדאגי חברתי הקטנה, זה כמו המים הם זורמים הם לא נהיים שמחים או עצובים כועסים או שמחים הם רק זורמים. ולרינה צחקה והוא שמח לראות אותה שוב מחייכת. לפתע כמו משום מקום הופיע חתול בזינוק לעבר הציפורים, ולרינה צעקה בבהלה וצעקתה הבריחה מיד את החתול. אל תפחדו אמרה בחיבה לציפורים וטאו האמין שהם באמת מבינות אותה משהו בטוהר הלב של ולרינה בוודאי מתקשר עם הציפורים חשב בליבו. ולרינה חזרה והתיישבה בכבדות ואמרה בכעס מהול בעצב, בדיוק כמו עם יובל. רוצה לספר? שאל טאו בשקט. ולרינה היססה ולבסוף התחילה לספר.

    אתמול כשחזרתי הביתה ראיתי מרחוק את יובל הוא רץ לכיוון שלי. אני לא כל כך אוהבת את יובל אבל אנחנו לומדים יחד באותה כיתה והרבה פעמים בהפסקות הוא ניגש לדבר איתי. הוא חכם כזה, אבל אין לו הרבה חברים אז אני תמיד מדברת איתו. הוא לא מאוד נחמד ולכן אין לו הרבה חברים. היא הפסיקה פתאום לדבר. והסתכלה אל עבר הנדנדות. פעם זה למעלה היא אמרה ופעם למטה ככה זה נכון טאו? כן אמר טאו בקול רך, כן.. בדיוק כך. הוא הביט בולרינה כאילו ציפה שתמשיך את סיפורה וולרינה אכן המשיכה. בשבוע האחרון הוא לא הביא אף סנדוויץ' כל הפסקה הוא בא ובחיוך שאל אם הוא יכול לחלוק איתי, וכך יום ועוד יום ועוד יום, אח"כ הוא היה מבקש שאשאר איתו בהפסקה, כי אין לו חברים והוא לא אוהב להיות לבד... ואני הרגשתי לא נעים להשאיר אותו כך, החברות שלי לא אהבו את זה ביכלל אבל יובל ממש התעקש. כשאמרתי לו שאני  חושבת שהוא נחמד אבל אני רוצה לשחק גם עם החברות שלך הוא כעס ואמר לך יש הרבה חברות  ולי אין אף אחד אז מה אכפת לך להיות קצת איתי, ניסיתי להגיד לו שזה לא ממש קצת וכבר שבוע אני נישארת רק איתו בהפסקות אבל הוא לא היה מוכן לשמוע. שלשום כששמעתי את הצלצול ברחתי מיד החוצה כדי שיובל לא יספיק לגשת אלי מרחוק ראיתי שהוא כועס ונעלב. הרגשתי אשמה שהשארתי אותו לבד אבל לא יכולתי יותר לסבול את חברתו. בדרך הביתה הוא פגש אותי, ניגש אלי ואמר לי מילים מעליבות מאוד, ביקשתי מימנו סליחה, כי באמת הרגשתי אשמה קצת.. אבל הוא הסתכל עלי במבט נעלב וכועס ואמר לי: אני לא סולח. טאו הרים את ולרינה בידיו הגדולות והארוכות הושיב אותה על ברכיו הוא ראה דמעות של עלבון מנצנצות בעינה. ניסיתי לעשות טוב טאו ויצא רק רע. היא התחילה לבכות. טאו חיבק אותה ברכות לקח את ידה הקטנה בידו ואמר, ידידתי הקטנה, את רואה את הציפורים? האם הן יכולות להזיק? ולרינה חייכה, מה פתאום להזיק טאו איך הן יכולות להזיק כאלה קטנות ועדינות.

    אז את, את כמו הציפורים ולרינה ויובל יובל הוא קצת כמו החתול. את מבינה ולרינה? אל תבכי. עשית בדיוק את מה שהיית צריכה לעשות ואני גאה בך. לרינה חייכה חיוך גדול וטאו הרגיש כאילו לפתע השמש חזרה לזרוח בשמי חייו. כמה 'יובלים' היו בחייו של טאו ו'יובליות', ובסיפור על החתול והציפורים מצאה גם נפשו שלו נחמה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/3/19 08:10:

      יקירה, שבתי להצמיד כוכב אהבה לדש ליבך

        17/3/19 18:38:

      צטט: יעל.. 2019-03-17 16:02:42

      צטט: * חיוש * 2019-03-17 15:01:36

      עם השנים למדתי שמי שאוהב באמת יודע לשחרר

       

      חיה יקירתי, נשמה אחות, כמה אמת יש בדבריך.

      תודה על אהבת חינם אהבתי לך.

       

      יעל יקירה אהובה - ריגשת אותי כל כך במילותייך החמות

      נפלא שזכיתי להכירך

       

        17/3/19 16:02:

      צטט: * חיוש * 2019-03-17 15:01:36

      עם השנים למדתי שמי שאוהב באמת יודע לשחרר

       

      חיה יקירתי, נשמה אחות, כמה אמת יש בדבריך.

      תודה על אהבת חינם אהבתי לך.

       

        17/3/19 15:01:

      תודה יעל יקירתי נשיקה

      על עוד סיפור שיש בו מסר חשוב

      גם לי הייתה מערכת יחסים עם " יובל"  - אהבנו

      אך אהבתו עטפה אותי כמו חבל תלייה בצווארי וכשהרגשתי חנוקה

      נפשית נאלצתי להתרחק ממנו , הוא אף איים להתאבד אם אעזוב אותו

      ( למרות שהוא חי ובריא בחייו)

      עם השנים למדתי שמי שאוהב באמת יודע לשחרר

      אשוב במהרה להצמיד כוכב אהבה

      חיבוק  אוהב

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין