כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    עדיף לא להיות

    43 תגובות   יום שלישי, 19/3/19, 12:49

     

    לפעמים אני חושבת שהלוואי ולא הייתי נולדת.

    אני נוסעת מתחנה לתחנה ברכבת שהיא גורלי. בשביל מה לנסוע אם בסוף נוחתים לנקודת הבראשית? הנופים הם לא התשובות, הם השאלות לאיך אני רואה אותם, לרגשות שלי ואם להעביר דף או לסגור את הספר.

    קשה יותר לשכוח מתי חייתי בלי לחץ, מצוקה או מאבק ושרדתי במצבי בריחה או לחימה, מאשר לזכור מתי אבדתי את האמפטיה.

    אני יודעת שאיני יכולה לשנות את העולם אלא את עצמי – להיות ערנית להווה, לבחור את הדבר הנכון והיעיל  ושהחיים הם מה שאני עושה מהם.

    בסופו של דבר, אני שגיאה של הורים חסרי מוסר שהביאו אותי לעולם שאין בו בטחון, שלמות והרמוניה.

    אולי יש אבל הם לא שלי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/3/19 05:43:
      מכבית- coach לכתיבה. מסכימה. לחיים יש מנגינה. האופטימי שומע את חצי הכוס המלאה, הפסימי שומע את חצי הכוס הריקה, הריאלי שומע חצי כוס ריקה וחצי כוס מלאה. לכל איש יש מנגינה אותנטית שחיבר בעצמו, בהתאם לעיניים דרכן הוא רואה את העולם. וגם אני שמחה להיות כאן.
      שמחה לשמוע שאת כאן, אבל לא את ה"מנגינה". בעולם יש צרות - אבל גם שמחות. חזקי, אמצי והיי בטוב...
        30/3/19 15:13:
      נומיקן. התחלתי לשאול שאלות קשות כשהבנתי את המציאות לעומקה.תודה, חיבוק הופך כל יגון לשמחה.
        28/3/19 14:45:
      אוי זה קשה. וקשה לפוגג תחושה כזו. אין לי אלא לשלוח חיבוק. גדול.
        28/3/19 12:09:
      HagitFriedlander. יקירתי. אכן, מזה זמן מה לא הייתי כאן, ועדיין, אי אפשר לברוח מהעונג והיופי, ומהכאב והייסורים שבמילים. אני ממשיכה את הדרך המרוצפת בטוב וברע, בגן עדן ובגיהנום, כי טרם הגיע זמני לתלות את נעליי. המשפט שציטטת דוקר לי בבטן עם קלשון והופך אותה בלי חמלה. אני בטוחה שגם הילדה שחולקו לה קלפים גרועים במשחק החיים, חווה קשיי קיום יומיומיים ושיש לה סלעים בלב, וגם היא כמוך לא יכולה להירדם בלילות.
        27/3/19 15:49:
      גם אני לפעמים חושבת כאלה מחשבות ויכולה בהחלט להרגיש אותך בעיקר...מסתבר שאין תשובות לכל השאלות ואולי עדיף רק להיות במקום השואל והתוהה ולהמשיך במסע כמו ילד סקרן שמחפש משמעות בלי להאשים איש. מזמן לא קראתי משהו ממך ופתאום את מנחיתה את כולנו למילים לא קלות שמזעזעות את אמות הסיפין...בדיוק בשבוע שעבר שמעתי משפט: "היא לא היתה צריכה בכלל להגיע לעולם וכך אני כאמא שלה שהבאתי אותה לעולם מרגישה וכועסת וזה מה שאני יכולה לתת, אין לי יותר מה לתת גם אם היא לא מאושרת. זה הגורל שלה"...תאמיני לי שלא יכולתי להרדם באותו לילה...וגם לילות אחריו
        27/3/19 12:17:
      bonbonyetta. מחשבה בוראת מציאות? מולידה טוב? ממגנטת את הטוב? בשביל שיהיה טוב צריך לבצע, לפעול, לעשות. אין כוח קוסמי ביקום שמגשים את הכוונות הטובות. וכן, המחשבה היא הפרשנות לארועי המציאות שמעוררים בי רגשות ולכן אני כותבת בהתאם לכך.
        26/3/19 13:31:

      *

       

      גילה יקרה, צר לי לשמוע שכך את מרגישה, אבל באמת זה איך שאת רואה את הדברים, את החיים, ככה הם יהיו.

        26/3/19 11:36:
      kimchid. לסוגיה שני צדדים. מצד אחד הטיעונים שלך ומצד שני הטיעונים שלי. זו שאלה שנשאלת כנראה משחר ההסטוריה ואין לה תשובה מוסכמת מגובשת ונכונה. מסכימה שלכל אחד יש את הייעוד לעשות טוב לעצמו, לאחרים ולסביבתו.
        26/3/19 11:34:
      א ח א ב. פעם הייתי ילדה קטנה ולא הבנתי כלום על העולם הזה. אומרים שמי שנולד הרוויח, אז אומרים.
        25/3/19 13:51:
      את לא "שגיאה של ההורים"....לא אשמתם שהעולם הינו כפי שהוא. ואולי הביאו אותך כדי שאת תשני את העולם?...כי הם לא הצליחו?....ואם תנסי ייתכן ו"הצליח" להם.... כנראה שהכל "מכתוב" בכל זאת...
        25/3/19 12:27:
      ברור שעדיף לא להיות. מי בכלל שאל אותנו ?
        24/3/19 12:02:
      תכשיט. שמחה לפגוש אותך. למדתי שבשיתוף המחשבות נחווית הקלה והן מתמלאות בערך. בנוסף, נוצרת יכולת שליטה במחשבות והן לא מובילות את חיי.
        23/3/19 17:32:
      ולמרות שהתוכן לא פשוט וקש.. שמחה שאת פה... חיבוק חם יקירה...
        23/3/19 08:28:
      * חיוש *. לסוגיה אם זה מוסרי להביא ילדים לעולם יש צד אחד ומנגד צד שני, והנכון הוא לא לאיזה צד משקל המאזניים ייטה, אלא האמירה המשמעותית שתהפוך לפעולה לאחר דיון שכל אחד יקיים עם עצמו ועם בן זוגו.
        23/3/19 08:21:
      shimenben. כנראה שאת השאלה הזו רוב בני האנוש שאלו שואלים או ישאלו עצמם במהלך חייהם, בשקט בלב. התשובה סובייקטיבית.
        22/3/19 15:18:

      גילה יקירתי

      כתבת פוסט המעורר מחשבה כל אחד עם עצמו/ה

      תודה ששיתפת אותנו מהירהורי ליבך.

      לעיתים אני מהרהרת: שבמותי אהפוך לאם יותר יעילה

      לילדיי ואת מעט רכושי יחלקו בינם, כי בחיי אינני יכולה להועיל להם כלכלית במאומה

      נידמה לי שאת מעט מחמירה עם עצמך ועם הורייך כי מבחינתם את לא טעות

      אלא דבר מופלא שיצרו .....

      הרכבת עוברת מתחנה לתחנה יוצאת מנקודה A ומגיעה לתחנה B

      ואנחנו לא יודעים מה מזדמן לנו עד כשנגיע לנקודת המוצא.

      ואת טעם החיים אנחנו מתבלים כרצוננו לטוב ולרע

      גם אני חושבת שכאן בארצנו אין  ביטחון, שלווה והרמוניה

      והחיים חרטו בי שריטות וצלקות, פחדים וחרדות

      אך כשאני מתבוננת על מיאל נכדתי בת החודש אני מתמלאת באופטימיות

      ואני כל כך רוצה לראות אותה ואת הנכדים שיגיעו אחריה גדלים ומתבגרים

      בשורות טובות יקירתי במחוזותייך ונקודות האור המאירות לנו בדרך

      הן הן אלו שמחזקות אותנו להמשיך.....

      * כוכב אהבה ושבת טובה

        22/3/19 14:00:
      גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה לפעמים...
        22/3/19 13:53:

      צטט: אחר40 2019-03-22 13:36:59

      צטט: גילהסטחי 2019-03-22 13:22:57

      אחר40. והבת את הבת שלך על כך שהיא מניחה על השולחן סוגייה קיומית כזו ושואלת על מהות החיים. אותך אני אוהבת על היותך אוזן קשבת ושותף לדיון הפילוסופי הזה. בניגוד אליך איני חושבת שמשמעות החיים היא בדרך, אולי הדרך היא תזמור של עוד כמה גורמים כמו רצון , חזון, אני מאמין..

      אז מה משמעות החיים לדעתך ?

      כאמור , אני לא שותף לדיעה שנולדנו בגלל איזו מטרה עלומה של איזה גורם עלום 

      יש מצב שאני טועה 
      בכל מקרה אני בטוח לא שותף לדיעה הנוצרית שחייבים לסבול כל הדרך למטרה של אותו גורם עלום 


      כפי שאני רואה את זה, לחיים אין משמעות, כל אחד מעניק להם משמעות אישית, ובכל תקופה אנחנו מוצאים משמעות שונה בהתאם להתפתחות הנפשית שלנו. (משמעות לא במובן של ייעוד), המשמעות זה הדבר שכדאי לחיות, לעשות ולפעול בשבילו. ועל כל אדם למצוא ולעצב את משמעות חייו, את הסיפור שלו בעולם הזה.
        22/3/19 13:36:

      צטט: גילהסטחי 2019-03-22 13:22:57

      אחר40. והבת את הבת שלך על כך שהיא מניחה על השולחן סוגייה קיומית כזו ושואלת על מהות החיים. אותך אני אוהבת על היותך אוזן קשבת ושותף לדיון הפילוסופי הזה. בניגוד אליך איני חושבת שמשמעות החיים היא בדרך, אולי הדרך היא תזמור של עוד כמה גורמים כמו רצון , חזון, אני מאמין..

      אז מה משמעות החיים לדעתך ?

      כאמור , אני לא שותף לדיעה שנולדנו בגלל איזו מטרה עלומה של איזה גורם עלום 

      יש מצב שאני טועה 
      בכל מקרה אני בטוח לא שותף לדיעה הנוצרית שחייבים לסבול כל הדרך למטרה של אותו גורם עלום 
        22/3/19 13:25:
      אזוטריקה-יומן לימוד אישי. מה יש יותר - עליות או ירידות? והאם יש לנו גורל שמכתיב את מהלך חיינו או שיש לנו רצון חופשי ויכולת לתכנן ולהשפיע על החיים שלנו?
        22/3/19 13:22:
      אחר40. והבת את הבת שלך על כך שהיא מניחה על השולחן סוגייה קיומית כזו ושואלת על מהות החיים. אותך אני אוהבת על היותך אוזן קשבת ושותף לדיון הפילוסופי הזה. בניגוד אליך איני חושבת שמשמעות החיים היא בדרך, אולי הדרך היא תזמור של עוד כמה גורמים כמו רצון , חזון, אני מאמין..

      .

      העליות והירידות הם חלק מהחיים. לנו אין יכולת לקבוע, זה בא והולך ואצל כל אחד באדרת אחרת. אנו נשארים עם השאלה למה?

        21/3/19 16:10:
      שמחתי ואהבתי לקרוא את תגובתך לדבריי. מאחלת לך חיים מאושרים, וכמו שאמרנו בבית "כל טוב".
        21/3/19 15:30:

      דיון שיש לי בזמן אמת , כלומר עכשיו , עם הבת הגדולה שלי 

      סוג של דיון בטעם או חוסר הטעם של מהלך החיים 

      אני מסכים שלחיים אין איזו מטרה מוגדרת לאדם שאינו דתי או מאמין בישות כלשהי 

      אבל הדרך עצמה ,

      הדרך עצמה לדעתי נהדרת 

      קשה לי להסביר ,

      כי למרות כל הקשיים והצרות בדרך והיו המון ,ויהיו עוד 

      הדרך נהדרת בעיני , ותמיד יש שלב , בו שואלים אותי לאיזו נקודה בחיים שלי הייתי חוזר 

      ואני מרגיש 
      שכל עוד אני ממשיך וחושב 

      "למה לחזור , אם אני יכול לעשות דברים שוב בצורה שונה " 

      אז המצב עדיין בסדר 

      אפשר לחוות שוב , לתקן , לקוות , ולצפות 


      אולי פעם יגיע היום ואולי לא אוכל לעשות יותר דברים , ואז כנראה שאדע שזהו 

      זה הסוף 


      אני מקווה שזה עוד רחוק 

      את העבר אי אפשר לשנות 
      את העתיד אי אפשר לחזות 
      יש רק רגע אחד בחיים שאפשר לקחת עליו אחריות 
      וזה הרגע הזה עכשיו 

      זה קלישאה 
      אבל מדוייקת 
      ואין רע בקלישאות מדוייקות 


      נולדת 
      זה מצב נתון :)
      כמאמר הקלישאה , את לא יכולה לשנות את המצב הנתון הזה 
      זה עד כדי כך פשוט 


        21/3/19 13:42:

      דוקטורלאה. את מצביעה על האפשרות לתיקון ודייקת שאם אתמקד בעצמי אעשה את אותן הטעויות ואגיע לאותן התוצאות, כי כדי להשתנות דרוש שינוי בנקודת המבט - ואני כבר לא במקום הזה. את הייעוד שלי אני מגשימה כבר שלושים שנים בעבודה עם ילדים ובאמצעות הקשבה ואהבה שיוצרים תקשורת כנה ודיאלוג בעל ערך אני מלמדת אותם להפוך את הקושי להזדמנות, להכיר בערך העצמי, בייעודם, בצביון זהותם ולהיות אותנטיים. להיות עצמאים ערכיים ובעלי תחושת שייכות, שיבטחו ברצון שלהם, שיערערו על השמרנות והקיבעון, שיאמינו שביכולתם לשבור את תקרת הזכוכית,
      ושהתקווה היא המכונית שמסיעה אותם מתחנה לתחנה. בקיצור, מה שלא קיבלתי אני מעניקה בתחנה שלי.

        21/3/19 13:08:
      esty.d. יש לך כישרון להאיר את מה שחשוב וטוב, ולהותיר חותם אופטימי. אם אברא עצמי מחדש או אתחיל מההתחלה אולי אצליח לראות רחוק יותר, אולי אצליח לראות שכל מה שקרה שייך לזמן מסוים שהוא סך הכל רק חלק מחיים שלמים, ושאצליח להגביה עוף עם שינוי גישה. ואז אולי אמצא עולם טוב יותר בתוכי. גם בי התעורר געגוע מכאן עד לקפה ובחזרה.
        21/3/19 12:27:
      את- תוצאה, ולא גורם ראשוני. את נולדת כי הוריך רצו להשאיר זכר מעצמם בעולם הזה. הם קיוו כי גם את תלדי ותשאירי זכר לעצמך ולדורות הבאים.איכזבת אותם בדרך שבחרת. לו היו לך ילדים היית מבינה את גודל האכזבה. כעת את רואה הכל רק מבחינתך ומכל מה שקשור אליך. לו היית שואלת מה עליך לעשות היום, הייתי מציעה לך לטפל בילדים עזובים , כמובן שגם ילד אחד הוא מספיק. אולי, בדרך זו היית חשה פעילות חיובית ותורמת, היית רואה בכך יעוד נכון וחיובי.
        20/3/19 14:05:

      הם ילדו אותך ולא ידעו לשמור על האוצר.
      עכשיו תלדי את עצמך. בדיוק כמו שאת בוחרת ויודעת.
      יהיה פחד, יהיה כאב, יהיו התכווצויות... ואז יגיע החיבוק שיהיה כמו אבן שנזרקת למים ויוצרת סביבה מעגלים מעגלים של אהבה.
      יהיה כמו פרפר שנחלץ מהגולם, צבעוני ומרהיב, עף למרחב.
      את כל כך מעוררת השתאות גילה יקרה, כל כך מעוררת חיבוק! קחי אותו אלייך.

      התגעגעתי.

        20/3/19 11:30:
      debie30. יקירתי תודה שהנחת כאן כנפיים שאוכל לעוף איתן. הזכרת לי משפט אחר מהקוסם מארץ עוץ: "אם ציפורים כחולות יכולות לעוף מעבר לקשת, אז מדוע לא אני?" כאן ועכשיו רואה בכל יום מה שטוב בו גם אם הוא לא יום טוב.
        20/3/19 11:25:
      נעם דימנט. הדרך ארוכה ומשובשת וזו עבודה קשה להסיט את הרכבת ממסלולה התבניתי והמקובע, ועדיין, הקרון שלי רוצה להשתחרר,להיות אדון לעצמו.
        20/3/19 11:20:
      remei. רציתי מזמן לומר לך שתחנת הנפש שלך מכוונת לתדר גבוה. עלי אומר: "לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי. בדרכים שהלכתי טעיתי וודאי לא פעם אחת, אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכי" יענקלה רוטבליט. ועליך אומר:this world was never ment for one as beautiful as you. וינסנט.
        20/3/19 11:16:
      באבא יאגה. בחרת ניק ניים שלא הולם את האמהיות המבינה והמחבקת הפורצת ממך והעוטפת אותי כמו שמיכה.
        20/3/19 11:15:
      נגעת בצמרות העצים. אני מאשימה את ההורים שלי ויחד עם זאת לוקחת אחריות מודעת. גם בוחרת לשמור על שיח פנימי חיובי בלי הלקאה קורבנית ועם סדרי עדיפויות כדי להפחית את הסטרס של החיים.
        20/3/19 08:51:
      גילה יקרה, קשה לרפא פצעי ילדות, נושאים אותם לאורך כל המסע ובמהלכו נספות פציעות ושריטות. הכלים הטובים לשרוד הם הדמיון והחלום. אתמול יצא לי להאזין להרצאה מרתקת של אירי ריקין על הקוסם בארץ עוץ. לדמיין את הבית עף ולמצוא עצמך בשביל האבנים הצהובות בדרך לארץ עוץ....
        20/3/19 08:47:
      אם יש משהו בשליטה שלנו,זה אנחנו. בואי ננצל את זה, נקח את הרכבת גם לתחנות שמהנות אותנו.
        19/3/19 22:54:
      כמה שהמשפט הזה שפתחת איתו מהדהד לי בתוך הראש. תודה על מה שעשית פה ואולי בעצם מזל שנולדת:) אחרת מי היה רואה כמוך את הדברים.. לפעמים אני חושבת שההרמוניה היא בעצם צרימה אחת מתמשכת
        19/3/19 21:22:
      מבינה ושולחת חיבוק

      האמת היא שגם אני מחפש לעשות איזה אקזיט.

      אני לא רואה בהורים שלי חסרי מוסר כי הולידו אותי, אלא מחפש איזה שהוא שחרור עבור עצמי, שחרור מהחלומות שבהם אני שוב משרת בצבא.

      השאלה היא על איזה חג לדלג, ומה הקיטורים שהכי ארצה להימנע מלשמוע.

        19/3/19 17:02:
      ~ ~ . החברה הישראלית מקדשת את הנורמה לבניית תא משפחתי, כי בתפישתה הולדת ילדים זה הדבר שמעניק סיפוק, כבוד, משמעות ואושר. לכן, רק בני האדם יכולים לבחור את הצרכים שלהם ולא להביא ילדים לעולם. ומסכימה איתך, אם כבר נולדנו עדיף שנזרום עם נהר החיים ונהנה מהנוף שמסביב.
        19/3/19 15:34:

      לא נראה לי שאנשים יפסיקו מיוזמתם להביא ילדים לעולם.

      כלומר, רוב האנשים.
      מי שייקבע בסופו של דבר אם יהיה המשך לאנושות או לכל סוג אחר של בעלי חיים/צמחים וכיו"ב - זה הטבע.
      יש דוגמאות לכך בהיסטוריה - למשל תיבת נוח - הטבע השמיד כל חי - ונשאר רק מי ששרד בתיבה חיוך.

      יש דוגמאות נוספות - היעלמות הדינוזאורים, היעלמות תרבויות עתיקות - ועוד.

      יכול להיות שבעתיד הרחוק - האנושות במתכונת הנוכחית תיעלם, בשל שינויים אקלימיים, בשל היחשפות לקרינה ו/או עקרות וכיו"ב. הטבע מספק לנו חיים ומוות וממשיך להתקיים איתנו או בלעדינו.


      אם כבר הגענו הנה - צריך לנצל את הזמן לטובה, לא בשליטתנו הגעתנו ולכתנו.

        19/3/19 14:54:
      ~ ~ . בדיוק כמוני וכמוך, אנשים בעולם כולו רוצים לחוות אושר, רוצים להימנע מסבל וייאוש, לא רוצים לחוש בדידות, רוצים להתפתח, להשתפר ולממש הווייתם, ולמרות זאת אנחנו ממשיכים לבחור להעניק משמעות, מהות ועניין לחיינו באמצעות הולדת ילדים מבלי לבקש את הסכמתם. ואם יש לנו הזדמנות לתקן אז אולי אנחנו צריכים להפסיק להתרבות.
        19/3/19 13:07:

      גם אני שואלת ושאלתי בעבר את אותה שאלה.

      נדמה לי שרוב האנשים פשוט זורמים עם מה שיש - סוג של מסע זמני שמתחיל מנקודה מסויימת ומסתיים בנקודה מסויימת.
      ומה המשמעות של המסע הזה? מי בכלל ביקש להיכנס למסע הזה?

      הרוחניקים בעידן החדש טוענים שכל מסע תורם להתפתחות הנשמה - ואני שואלת מה זאת נשמה, לאיזה מטרה היא צריכה להתפתח ומה ההתפתחות עוזרת לה אם אין שום המשכיות אישית לאחר המוות?

      יש הטוענים שהנשמה היא נצחית או אינסופית - ושוב אני שואלת מה עם כל שאר בעלי החיים שגם להם יש נשמה, בשביל מה הם באו לעולם הזה - כי משחק ההישרדות קשה ומלא כאב. אז איך הנשמה שלהם בדיוק מתפתחת?

      ולמה להביא צאצאים לעולם - אם כולם עוברים מסע דומה ובסוף מתים?

      מי צריך את זה בכלל?

      והשאלה האחרונה - האם זה בכלל תלוי בנו או ברצון שלנו להיוולד לעולם הזה?


      הכי טוב פשוט לא לחשוב יותר מדי - לחיות ולהשתדל ליהנות עד כמה שניתן.

      הדרך היחידה לעבור איכשהו את החיים האלה בצורה נעימה עד כמה שניתן - זה לשנות גישה/מחשבה/התייחסות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין