לאורך חודשים רבים ניסיתי, עם קבוצת פעילים אוהבי שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, להיפגש עם ראש העיר בעבר הקרוב ניר ברקת. רצינו לבקשו לעצור הקמת מטמנת פסולת בניין קרוב מאד לבתינו. נאבקנו על הזכות לנשום אוויר ירושלמי צח.

ברקת לא פתח בפנינו את דלתות לשכתו. בלמנו את המהלך הפוגע בלעדיו. לא נשקוט עד שייקבר סופית.

עכשיו הגיע עידן משה ליאון לכיכר ספרא – והוא שיגר איגרת מעוצבת לתושבים המבטיחה "סדר יום חדש".

כן, קראתי כל כתבה משמעותית שהתפרסמה על משה ליאון ודרכו שהוגדרה לא אחת בתקשורת כ"פתלתלה". החלטתי לבחון את המסר. לפגוש את הנבחר. 

שיגרתי באמצעות האתר העירוני בקשה לפגישת פעילים עם ראש העיר בנושאי הגברת הביטחון בשכונה.

תוך ימים ספורים בא המענה: מוזמנים.

ולאחר פגישה ושיחה שהיה בה קשב חם – נענה ליאון לבקשה ובא סיור של ראש העיר בשכונה בלילה קר מאד - בשעה מאוחרת. כמו שרצינו. 

ראש העיר יכול היה לראות מקרוב מאד את התנועה במרכז המסחרי בשכונת תפר ירושלמית. לפגוש את הגרעין הקשה של תושבים שאיכפת להם. לחוש את הנחישות להגן על איכות ובטחון החיים שבנו לאורך השנים בשכונה.

כן, יש על מה להגן. הגבעה הצרפתית היא ירושלים שלנו כמות שהיא. עם דתיים, חילונים, מסורתיים. עם בית כנסת שבראשו עומדת רבה אישה. עם בית כנסת אורתודוכסי. עם צילומי נשים מובילות המאירים את הרחובות לרגל יום האישה.

עם תחנת דלק שהיא מעורב יהודי-ערבי.

עם תושבים מכל מגזרי האוכלוסייה המגדלים את ילדיהם במוסדות חינוך איכותיים. יש בתי דיור מוגן ויש מנהל קהילתי פעיל המושיט יד לאוכלוסיית הגיל השלישי.

עם תושבים מן השורה המוכנים להרים - ומרימים - קול זעקה על כל עץ שנעקר ולא נשתל חדש במקומו.

הערכתי בתום הסיור עם ליאון והגשת מסמך בקשות מסכם: ראש העיר הזה לא מסתפק בדיבורים, במחווה.  יעבור לפעולה.

הגישה המעשית מאד שלו תבוא לידי ביטוי בשטח בתאום עם משטרת המרחב.

 ובקרוב.