כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות
    מרצה, כותב ספרים ומאמרים
    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    "הרמוניה" - זיווג פנינה ויהלום - בבואה אלגורית של הלבנה במילואה המייצגת הרמוניה קוסמית - יצירתו של אברהם אלישע

    0 תגובות   יום חמישי, 21/3/19, 15:46

    היה זה פיתגורס שטבע את המונח "קוסמוס" שפירושו - ביוונית - "יקום המתקיים בו סדר ויופי". הוא גם המקור הראשון למונח "פילוסופיה" - "אהבת החוכמה". גם ה"הרמוניה" במוסיקה מקושרת איתו. פיתגורס (496-582 לפנה"ס) בנו של סוחר מהעיר צור שבלבנון, היה מגדולי אנשי הרוח של העולם העתיק...

     

     


    "הרמוניה" - זיווג פנינה ויהלום

    בבואה אלגורית של הלבנה במילואה המייצגת הרמוניה קוסמית

     - יצירתו של אברהם אלישע

     

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    היה זה פיתגורס שטבע את המונח "קוסמוס" שפירושו - ביוונית - "יקום המתקיים בו סדר ויופי". הוא גם המקור הראשון למונח "פילוסופיה" - "אהבת החוכמה". גם ה"הרמוניה" במוסיקה מקושרת איתו. פיתגורס (496-582 לפנה"ס) בנו של סוחר מהעיר צור שבלבנון, היה מגדולי אנשי הרוח של העולם העתיק.

    "הרמוניה" ביוונית משמעה "צירוף". בעיני הרקליטוס החכם איש אפסוס "הרמוניה" היא "הסדר העולה מן המתח שבין הניגודים". ואילו חוקר מגילות ים המלח והשפות העתיקות ג'ון אלגרו בספרו2 - שספג ביקורת קטלנית אך הוא רווי רעיונות ואסוציאציות אטימולוגיות - כותב: "בעת שהפאלוס מחליק לתוך הוולווה מתממשת הרמוניה"; ועל דרך המשל: "הרמוניה" היא זיווג המשול לחדירת ידית הגרזן [הזכרית] לעין להב הברזל [הנקבית].

    __________

    1. יהודה ליבס בהתייחסו לספר הזוהר: "שאין בו אפילו דף אחד חלק מן הארוס". זוהר וארוס, "אלפיים", גיליון 9, תשנ"ד.

    2. John M. Allegro, Le Champignon sacré et la Croix, Albin Michel, Paris, 1971, p. 138.

     


    שפת התכשיט - מעתק מהמשָׂגה מילולית לתמונה ויזואלית עם מגע פיזי

    באמנות המילולית, ובייחוד זו הקשורה לקודש כ"ספר יצירה" וכַזוהר הקבלי, נחשבת האות שבמילה כאבן בניין לרעיונות. ואילו אנו מנסים לתרגם אבני מילים ודימויים לשפת אמנות התכשיט, על ידי המרתן באבני-יקר, בזהב, בהארה רעיונית עיצובית שתאפשר מגע מתמיד, במאמץ שגם הנאה אסתטית תהיה בצדה.

    מטעמים אלה נודעת חשיבות לבחירת החומרים התואמים סמלית את רוח התכנים שנועדו לבטא רגשות ומסרים רוחניים. הקפדת יתר נדרשת כשמדובר בתכשיט שהוא One of a kind - כלומר אחד מסוגו - כמו בתכשיט שלפנינו.

    מרכיבים אלה, כזרע רעיוני, יקבלו עיצובם מתוך נאמנות לרוח דבריו של מירצ'ה אליאדה:

    חפץ או פעולה נעשים בעלי ערך, ובכך הם נעשים ממשיים, משום שהם משתתפים בדרך זו או אחרת במציאות שהיא נשגבת מהם.1

    במקרה שלפנינו הכוונה היא לבטא שני יסודות מפורדים שיתאחדו לדבר שלישי - לאֶחָד - שיקבל משמעות של סטטוס המאופיין באיחוד דינמי, שבא לידי מימוש בהרמוניה. כך שמו של תכשיטנו.

    ובאשר לנפש ולפעולת התודעה, נתמצת את מה שהרחבנו בו במאמרים קודמים: האדם מרגיש ומדמיין את המציאות על פי דומוּת שהוא מוצא בה. מה שמזכיר ומנכיח לו דברים אחרים. ולכן כל קליטה ועיבוד מחשבתי של המציאות גוררים באופן מיידי חיבור והשוואה מחברת.2

    הנפש מסמלת ולא רק מצלמת. האדם מלביש את חוויותיו בסמלי מיתוס, או בסמלים הלקוחים מטקסי פולחן ודת.

    הפילוסוף קסירר קבע שהאדם הוא בעל חיים יוצר סמלים, אבל האדם לא עושה זאת מתוך בחירה אלא מתוך כפייה שפועלת בתוכו.3 למעשה זהו תהליך אבולוציוני-טרנספורמטיבי שבו, באמצעות כפייה זו של הסמלה, מרחיב האדם את המציאות ומגדיל את עולמו.

    __________

    1. מירצ'ה אליאדה, המיתוס של השיבה הנצחית, עברית: יותם ראובני, כרמל, 2000, ע' 11.

    2.R.E. Haskell (Ed), Cognition and Symbolic Structure, Norwood, New Jersey: Albex, 1987. / מובא אצל ד"ר דב שמחון במאמרו: חשיבה פואטית-מטפורית, 2008.

    3. ארנסט קסירר, מסה על האדם, עם עובד, 1962.

     

     

    רכיבי התכשיט ומאפייניו הסימבוליים

    חומר, צורה, צבע, עיצוב ומשמעות סמלית

    ''

    "הרמוניה" - תליון מזהב לבן

    פנינה מושלמת בעיגוליותה ובצבעה - כסמל הנקביות הירחית. במרכזה יהלום במסגרת זהב צהוב - כסמל הזכריות השמשית. חיבורם כניגודים יוצר הרמוניה. ל"שמאלם" שדה-ארץ אמורפי בראשיתי להמחשת עיקרון הניגוד. "משקל" התכשיט יוצר קונוטציה רעיונית בצורה ובחומר: 14 גרם - כמסמן, בגימטריה, את רעיון הי"ד בחודש הירחי.


     

    היבטים קוסמולוגיים מיסטיים

    - מילות רקע

    החומרים המרכיבים את התכשיט הם ייצוגים העומדים בניגוד זה לזה באופיים. הפנינה היא הסמל המובהק לירח הנקבי, שאין לו אור משלו, והיהלום והזהב הם היפוכה השמשי-זכרי, המאיר. השתקפות אור השמש בירח מסמלת הרמוניה קוסמית. כך מועשר התכשיט בממד תוכן סימבולי נוסף שהוא מעבר לקישוט. הוא מבטא את שיא האנרגיה השופעת ומשפיעה בין השמש והירח. יש הרואים בכך "היירוס גאמוס" ("נישואי קודש").

    ''

    צדפה, בצורתה כאן דומה לאיבר הנקבי הצדפה כונתה "פות" אצל היוונים ו"רחם קטן" בפי הרומאים

     

     

    בנצרות מוגדר החטא הקדמון כנפילה. בספר הזוהר הקבלי לעומת זאת הוא מוצג כפירוד בין ספירת תפארת השמשית הזכרית לספירת מלכות הירחית הנקבית. זיווג השמש והירח, והספירות המייצגות אותם, הוא אידאל נשגב שאליו משתוקקים ומכוונים בטקסים הליטורגיים.

    השמש מאופיינת, מטאפורית, בכך שהיא נושאת את אידאת ה"ניצחון" (סול אינוויקטוס, Sol Invictus). היהלום, ביוונית אדמס (Adamas), פירושו "לא ניתן להכנעה". יהלום עגול מאיר במסגרת זהב צהוב מסמל את השמש. ב"הרמוניה" מתאחדת הלבנה עם כוח החיים השמשי הזה.

     

     

    הפנינה - שכיית החמדה היקרה

    אבני הבוחן לקביעת ערכה

    - כאן בקומפוזיציה המבליטה משמעותה הסימבולית

    הפנינה קרויה בערבית ז'וׂהַרַה (جوهرة, מילה שמקורי פרסי). היא זכתה לסופרלטיב "מלכת האבנים", ושמה אף הפך לשם כבוד כללי לכל האבנים היקרות (אף שהפנינה עצמה אינה כלל אבן - א"א).

    לקריטריונים לקביעת ערכה של פנינה שני היבטים: כלכלי ומיתי-רוחני. ואולם מייד נראה שמחירה הגבוה נובע מן ההיבט השני המייחס לה עושר סגולות.

    מהם התבחינים העושים את הפנינה לבעלת ערך רוחני?

    לפנינה ייחסו מעמד קטגורי מעוטר סמליות קוסמית חיה. היא הושוותה ללבנה במילואה בשיא זיווגה עם השמש (י"ד בירח), מעין לבנה "מלאה" בזעיר אנפין. כלומר תבחין ערכה הקאנוני התבטא במידת הקִרבה שלה לצורתה העגולה השלמה ולבוהק צבעה של בת דמותה.

    דימוי זה של הירח במילואו הוא בעל משמעות מכרעת לגבי גורל האדם, כיוון שהמילה "מזלא" פירושה מצב הירח. בתור שכזה הריהו משקף את גורלות האדם, מה עוד שהאסטרולוגיה והאסטרונומיה היו משולבות זו בזו מאז ומתמיד ובני האדם היו משועבדים לפטליזם האסטרָלי. מכאן שככל שהפנינה דומה לירח המלא, כך היא מזוהה ומסונכרנת עם מה שמסמלת הלבנה במילואה, לבנה המלאה אור שמשי - תוצאה של הזיווג הקוסמי המשפיע על כל העולם. כך על פי חוקי "דומה משפיע בדומה" ו"מסמל ומסומל שווים במשמעות" - השקפות שרווחו ביתר תוקף בימים קדומים.

    ''

    הפנינה ככפילת "הלבנה במילואה" בזעיר אנפין

    היא מהדהדת את סגולות כוחה של בת דמותה הירחית - ככל שהיא מתקרבת אליה בצורתה ובצבעה הבוהק

     


    גם 28 ימי הלבנה מתכתבים עם כל מה שקשור במספר טיפולוגי זה. ההסמלה מקבלת את השראתה בראש ובראשונה מהפיזיולוגיה של האדם, ובפנינו מספר המתַקשר עם מחזוריות גופה של האשה המסונכרנת עם מחזוריות הלבנה והקשור אפוא ל"מלאות" בפרי בטן, להולדה.

    על השאלה על פי אילו קטגוריות מוערכת הפנינה כאוצר כה יקר, משיב המקרא כבר בפעם הראשונה שהמילה "פנינה" מוזכרת בו, ודעתו בוודאי מבטאת דעה רווחת מימים קדמונים.

    בספר שמואל א' (א'/2) נאמר על אלקנה: וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. זהו נוסח שלא רק מדגיש את המתח הרגשי העז שרחש בביתו של אלקנה, אלא אף יוצר מתח רגשי בין הניגודים. כושר ההולדה1 היה סטטוס קיומי מעורר קנאה שבלעדיו היו החיים ריקים ומשולים למוות: וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית, ל"א/1) - מתה גם במובן שאין לה המשכיות.

    נפש האדם המדמיינת את המציאות על פי עיקרון הדומוּת, כוננה קשר מהותי בין השמש והירח בזיקה לקשר הקיים בין השמיים לארץ. והעוצמה המיוחסת ללבנה במילואה מקבלת ביטוי בפרקטיקה המאגית שבה מומלצים ימים אלה כברוכים לנישואין ולזיווג, בייחוד למטרת פרייה ורבייה. בעת הזאת משלבים זוגות בלילות משכבם מבטים בלבנה, כדי "לקעקע" בהם את תמונתה כסגולה לפריון, וכדי לחקות את הזכר והנקבה הקוסמיים בבחינת "כלמעלה כן למטה". את הפנינה עצמה ענדו אז על הגוף עצמו, בלי חציצה.

    השתקפותה של אנרגיה זו מושלכת על החיים בארץ גם בהיבטים האלה:

    ראש חודש והיום הי"ד בחודש הם "ימים טובים", ימי חג. בזוהר הקבלי כתוב כי האנרגיה החיובית של הירח הולכת וגוברת מתחילת החודש ועד להתמלאותו - זהו קו ימין החיובי. מכאן השלכה על כל אדם שנולד בימים א'-י"ד בחודש - אדם זה יזכה לחיים טובים, נשמתו מידבקת בו והוא נשלם בכל - בעושר, בבנים ובשלמות הגוף (זוהר, כי תצא קי"ג, וישב כ"ו-ל"ה). כלומר הוא מבורך לא רק בעצם ההולדה אלא גם באיכות החיים.

    ימי י"ד אלה הם היחידים שבהם, אף ש"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין", אין צורך בהסתרה ואין חשש להיחשף: בי"ד בתשרי - הסוכה נפתחת בפני האושפיזין (אורחים מן המקרא), בי"ד בניסן - כל דכפין ייתי וייכול, בי"ד באדר - מותר להתגלות ולשמוח בפומבי. בימים אלה יכול אדם להיראות בכל אשר לו, כולל הבנים והרכוש. (ר' הרחבה במאמרנו בסוד השפעתם של כוחות קוסמיים על החיים, אינטרנט).

    __________

    1. מצוות הפריון היא במרכז חייה של האשה הדתית. ממקור מקראי זה ניתן להקיש על הסיבה להעדפה הקיימת לאין שיעור בקרב הנשים הדתיות לענידת מחרוזות ותכשיטי פנינים, לעומת נשים מאוכלוסיה אחרת.

     

     

    היבטים סימבוליים מאגו-מיסטיים

    כוח התכשיט כקמע

    הפנינה על פי המיתוס היא בבחינת ברואה מ"טיפה", מזרע שמימי, שהִפרה את אמה הצִדְפָּה שנפערה מעל לגלים כמשתוקקת ונשאה זרע טעון 'דנ"א' ממרומים. ואם משמיים מוצאה אזי אין הפריה זו מקרית, וגם המקום והזמן לובשים משמעות. נתונים אלה מקנים לה הון סמלי ומעלים אותה מדרגת יצור אורגני לדרגת יציר שמהדהד בו העולם שמעל, שהוא מקורה. זה עושה אותה אנלוגית וממקם אותה בהיררכיה המאופיינת ברוחניות ובטרנסצנדנטיות, הווה אומר משייך אותה משפחתית מעצם לידתה כבעלת פוטנציאל מאגי-טליסמני, כוח היכול למשוך לעצמו אור עליון ולחבר בין מעלה מטה. קשר שהוא תשוקתו של כל אדם מאמין.

    התכשיט שבפנינו הוא היצג צורני המסמל את השתקפות ספירת תפארת השמשית בספירת מלכות הירחית. מעבר לפונקציית התכשיט הוא נושא אופי קמעתי, המקפל בתוכו פוטנציאל ליצירת אינטראקציה עם העונד/הצופה. הוא מסמן לו את הזמן ו"מדביק" אותו באפקט המבורך והמיטיב אשר בו.

    התכשיט בשלמותו מייצג הנכחת הלבנה במילואה בתיקונה המרבי. בתור שכזאת היא מהווה על פי עקרונות המאגיה אנטיתזה ל"ירח אדום" כדם - תופעה המתייחסת לליקויי הלבנה ולכל השליליוּת הנלוות אליה - כלומר קמע.

    מבנה הפנינה והיהלום בתכשיט מקביל לזה של אישון העין, וזה כבר לוקח אותנו הרחק למחוזות של חשיבה וסמליות עמוקה. האור מאפשר את האינטגרציה עם העולם ואת ההשתקפות האישית בעיניים שמנגד - על משמעותה הרחבה של אמירה אינטימית זו כיציאה מן ה"אני" בהזדהותו ובהשתקפותו באחר. מראה התכשיט עתה הוא כאישון אשר ממול, שכפי שחרוץ בתודעה האנושית הוא כראי להשתקפות. בתור שכזה לא ניבט ממנו דבר זולת "האיש הקטן", הצופה והנצפה. בדרך זו הופך הצופה, ולפחות בפוטנציה, להיות חלק ממעשה האמנות. פוטנציאל השתקפותו מעצים את הזדהותו וזו מחברת אותו עם שלל תכניו של התכשיט. אינטראקציה זו, על פי עיקרון האנלוגיה של "דומה משפיע בדומה" ו"מסמל ומסומל שווים", משמעה שהתכשיט מהווה, מבלי משים, גם קמע מאגי.


    ***

    מאמרינו לקריאה נוספת:

    * מיתוס ואקסטזה - הולדת ונוס כאלגוריה להולדת הפנינה

    * סימונטה וספוצ'י אלילת הרנסנס - מחווה אלגורית לדמותה

    * הטווס ועין האלמוות, מיתוס וטרנספורמציה בשפת התכשיטים

    * בסוד הפנינים מִן הים והענבר כאור שקפא

    * "אהבה" כתכשיט

    * בסוד השפעתם של כוחות קוסמיים על החיים

    * על סוגי התכשיטים ומשמעותם הסימבולית

     

    __________

    תמונת הצדפה מתוך: Joani Blank, Femalia, LAST GASP, 2011

     

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות 

    תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    כל הזכויות שמורות © 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין