כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    כל מסע גדול מתחיל בפסיעה קטנה אמר היו"ר מאו. (חלק ראשון בסאגה)

    0 תגובות   יום שלישי, 26/3/19, 18:22

    הונג קונג. ההתחלה.

     

    20-21.3.19


    איך אפשר לתאר חופשה שנהגתה ונאפתה שנה מראש, וכל הזמן שעבר איפשר לתכנן להספיק כמה שיותר ?
    זה מתחיל בסוג של התרגשות המאפשרת מימוש מיילים רבים שהצטברו, ובהצלחה ל"שבור את השיטה", ולהמירם לכרטיסי טיסה ליעד מרוחק ונחשק בעלויות של כמעט גיחה לטורקיה, להבדיל.
    וזה ממשיך בפנטזיה על איך תראה טיסה ארוכה אמנם, אבל בחברה שקוצרת שבחים על שירות משובח וחוויה מענגת בשחקים כך שהאמירה לקחת את הבאסה בסבבה מתאימה כאן כמו נייר לטש לנגר, בערך.
    טיסה זו שפותחת את אירועי סבב החופשות העולמי אביב-קיץ 2019 מביאה עימה עוד התרגשות קטנה -
    למרות 22 שנותיי (המרובות) טרם חציתי את גבולנו המזרחי, (בהנחה שפטרה לא נחשבת), כך שנרשמת כאן פיסת היסטוריה אישית.
    פנינו למזרח הרחוק, ואני מלא תקווה שזוהי ראשיתה של ידידות עמוקה שתכה שורשים כי היומן שלי (כגימלאי עתידי שזמנו בידו) מלא מקומות שמציתים את דמיוני.
    צהרי היום, השמש במרכז השמיים ואנו מתייצבים בשערי נתב"ג.
    איזה כיף הולך להיות.
    נתב"ג רגוע כמו דיזנגוף ביום כיפור, הכל פה מתנהל על מיי מנוחות, כפי שצריך להיות תמיד.
    תהליך הבידוק מהיר מתמיד ואנו, עם מזוודה קלת משקל במיוחד עם הפנים קדימה.
    בכסא לפניי מתיישב סוציומט שמטה את המסעד שלו למקסימום עוד לפני ההמראה, אני צופה פה בעיה עם אחד שאוהב להתרווח על חשבון האחר.
    מיד לאחר שהמטוס מתייצב מתחילות הדיילות בסבב משקאות.
    אחרי כשעה מוגשת הארוחה.
    קיבלתי עוף מוקפץ עם פיטריות שיטקה, ברוקולי מאודה ואורז, ולקינוח מוס גבינה עם אוכמניות שהיה טעים מאד וקוביית שוקולד מריר. את כל הטוב הזה שטפנו עם יין לבן קליל שנתן לארוחה ערך מוסף.
    שמונה בסולם המבקר רווי האלכוהול.
    זוגתי הזמינה מבעוד מועד מתוך 20 אפשרויות בחירה מנה נטולת גלוטן , וקיבלה את ארוחתה לפני שאר הנוסעים. בהחלט נקודת בונוס.
    הנוף הנשקף כרגע מבעד לחלון הוא של הרים נישאים ומושלגים במזרח טורקיה.
    בכלל, בשל אילוצים מובנים נתיבו של המטוס נע לכיוון צפון צמוד פחות או יותר לקו החוף וכאשר הגיע לטורקיה, פנה כנראה בהמלצת הצוענייה ימינה לכיון מזרח.
    במטוס החדיש מותקנות שתי מצלמות חיצוניות. האחת בגחונו לפני הגלגלים הקידמיים, ושניה בזנבו, ונותנת מעין מבט על.
    הראות צלולה וניתן להבחין בתוואי הקרקע מתחתינו ללא כל בעיה.
    אחרי זמן מה שקע מרבית המטוס בשינה ואפילה ירדה על חלל המטוס. בישראל זאת שעת אחר הצהריים אבל בנמל היעד שלנו זה כבר אמצע הלילה.
    שעה וחצי לפני הנחיתה וצוות הדיילים מגיש את
    ארוחת הבוקר. חביתה חמה, נקניקיה מסולסלת אך טעימה, חצי קציצה (נראה לי עוף) קערת פירות קטנה ויופלה כמו שיש לי בכל ארוחת בוקר במשרד. לא גורמה אבל בסדר.
    מאידך צוות המטוס מאפשר לכל נוסע להגיע עצמאית למטבח ולקח כל מיני חטיפים שהם מוציאים כל הזמן.
    רעבים לא יצאנו מפה.
    בנחיתה מזג אויר ערפילי מקדם את פנינו. הטמפרטורות היום יעלו ויהיו סביב 22 מעלות. השירותים בשדה התעופה (זה הרי המפגש הראשוני עם התרבות המקומית, בכל מקום) מצוחצחים ומבריקים מניקיון.
    סבבה,זו כבר התחלה טובה.
    על ההתחלה אנו רוכשים לפי המלצות ההמונים את כרטיס אוקטופוס לתחבורה הציבורית, שילווה את חיינו כאן, ובחנות של סבן אילבן כרטיס סים כדי להתחבר לציביליזציה.
    בחרנו לקחת אוטובוס לעיר כיוון שאנו לא ממהרים וזמננו בידנו. העלות הינה 14 דולר שהם כשבעה שקלים.
    האוטובוס מרושת מצלמות, את המזוודות משאירים למטה ובקומה השניה הנוף הרבה יותר גלוי לעין.
    מזג האוויר לח וחמים ואולי זאת ההשפעה על הבחור המגודל שהתיישב לידי באוטובוס,  והריח כמו אחד שלא שומר על יחסי ידידות עם המקלחת, (ואני הפעם מתבטא בדיפלומטיות זהירה).
    באיזור שדה התעופה יש בנייני מגורים עצומי מידות המאכלסים אלפי משפחות. אותי מעניין איך נבחר שם וועד הבית.
    מלון דורסט על 27 קומותיו נמצא בשכונה שלא הייתי מדרג אותה כיפה במיוחד, אבל הרבה אנשים אוהבים את המיקום.
    היות וחדרנו לא היה מוכן יצאנו לשוטטות היכרות באיזור. שוק מונג קוק שיש בו טעמים וריחות שונים ולא מוכרים, עם שלל מוצרים שאנו אפילו לא יודעים איך כותבים אותם.
    השוטטות הזו עייפה אותנו למדי כך שחזרנו למלון להתרענן ולנוח כי ממש חסרות לנו שעות שינה.
    מכיוון שחסרה לנו גם ארוחה החלטנו לחפש משהו זמין ומהיר.
    מעלית המלון שעצרה במיקריות בקומה השנייה חשפה לנו את קיומה של מסעדה.
    החלטנו להמר.
    דגמתי מרק תאילנדי מעולה שהיה בו לימון גראס וקרם קוקוס,  המשכתי בנודלס שהיה אמור להיות עם עוף אבל הכיל שרימפסונים קטנים.
    זוגתי ביקשה סשימי וקיבלה ערימת אורז עם כל הרכיבים, נאים, ובנפרד.
    סלט מעניין שהיה חרפרף והכיל ירקות ועוד פריט לבנבן וקרנצ'י במיוחד התגלה כרגלי תרנגולות ועצר לי את ההתלהבות בשנייה.
    חזרנו לחזר למקלחת ושנ"צ מתחייב וקמנו "כמו חדש" כדי לצאת ולקרוע את העיר.
    מנהל הקבלה הציע לנו דיל תמוה.
    אם נסכים שלא יחליפו לנו מצעים נוכל להתחרע על המיני בר. לא שיש בו הרבה...
    שאטל חינמי של המלון הביא אותנו כמטחווי צעידה קלה את שיפולי בעיר ליד רציף סטאר בנמל ויקטוריה לאטרקציה של הערב, סימפוניית האורות של הונג קונג.
    בדיוק בשעה שמונה בערב מתחיל מחול אורות מכל הבניינים הגבוהים המקיפים את הנמל. זהו מופע צבעוני במיוחד אחרי המופע החלטנו לצעוד רגלית אל שוק הלילה של רחוב טמפל.
    דוכנים רבים של גאדג'טים, בגדים, צעצועים וכו'. כשמסביב המון מסעדות רחוב עמוסות סועדים.
    כאשר חשנו מיצוי,
    הקבוצה הרעבה תרה אחר מפלט רוחני אחרי שוטטות בשוק הלילה של רחוב טמפל. מצאנו מסעדה הודית ריקה העונה לשם המקורי בומביי אינדיאן רסטורנט ממש בלב השוק שהחל מקפל דוכניו.
    האוכל היה טעים מאד ושבענו להפליא. המחיר הגיוני לכיוון הזול.
    חזרנו לחדר ברכבת התחתית תשושים מיום ארוך של פעילות.
    נשתמע מחר.

     

    22.3.19


    פאדיחה בכיוון השעון המעורר גרמה לנו להתעורר באיחור של שעה וחצי, היות וקבענו סיור עם שתי נציגות של ארגון sst אוהבי ישראל אצנו רצנו לתחתית כדי לתפוס רכבת לתחנת סנטרל.
    האוויר בחוץ רווי לחות מעיקה והזיעה מתחיל לנטוף חיש מהר.
    לזכותם של המקומיים אפשר לציין את מערכות מיזוג האוויר החזקות שפועלות בכל מרחב ציבורי.
    ברכבת התחתית, באוטוסים וכמובן בכל חנות וקניון. 
    הרכבת בשעה זו של היום מלאה אנשים, אבל לא בצפיפות כמו שניווכח מאוחר יותר בערב.
    פט ורות מחכות לנו בפנים מחייכות ומאירות וחיש קל נוצר חיבור אישי.
    פט ששוחחה איתי רבות לפני שהגענו בנתה לנו תוכנית סיור קלילה ושונה.
    הן מובילות אותנו אל רציפי המעבורות ובוחרות עבורנו אחת שתיקח אותנו כחצי שעת הפלגה לאי קטן ושליו בשם צ'אונג צ'או (cheung chau), אנו מסתובבים בסמטאות הקרובות לנמל עד שהוחלט להתחיל בארוחת צהריים. בחרנו מסעדה בסגנון תאילנדי והאוכל היה גם כאן טעים מאד וזול ( כ 60 שקלים לזוג).
    לאחר הארוחה נכנסנו לתוך הסימטאות הצרות, היכן שתושבי האי מתגוררים וחיים, והרושם הוא כי אלו חיים מאד פשוטים וצנועים. הבתים קטנים וצפופים ולא משדרים סוג של חיי מותרות. הסימטאות הצרות הזכירו לנו מאד את האי קפרי בו ביקרנו בדיוק לפני שנה.
    בשלב מסויים הובילה אותנו פאט לחוף הנמצא בצידו השני של האי.
    חול לבן ונקי, מים שקטים שלוחכים את קו החוף באיוושת גלים מתונה ושלווה לאין קץ.
    מצידי, שישאירו אותי כאן.
    התמכרתי בשניות.
    מכיוון שלנשים קשה לראות גבר מבסוט (הרי אני נמצא כאן עם שלוש, כרגע) משכו אותי להתנתק ולהמשיך הלאה. לא הרחק משם על סלע חשוף ומגודר ישנה כתובת עתיקה המתוארכת לתקופה של לפני כשלושת אלפי שנים. המקומיים מביעים כבוד רב לאבות אבותיהם שישבו כאן.
    חזרנו למעבורת החוזרת ליבשה כדי להספיק לתצפית גבוהה ממגדל icf.
    זהו המגדל השני בגובהו בהונג קונג, השייך לבנק הסיני, והתצפית (החינמית) נמצאת בקומה ה55. כדי לעלות נדרש להציג דרכון.
    הנוף הנשקף מכאן מרהיב ועוצמתי. הבניינים הענקיים והצפופים מצד אחד ומפרץ הונג קונג מצידו  האחר מספרים את סיפורה של העיר הזאת. ערפל סמיך מכסה את פיסגת ויקטוריה פיק אליה נעפיל בעוד מספר ימים.
    נפרדנו מפאט ורות המקסימות ונסענו לפגוש את לינה.
    לינה עבדה אצל הורי החוקית כשבע שנים והפכה לבת משפחה. לפני כשלוש שנים עזבה לכאן בעקבות האהבה ולאחרונה ילדה את בנה הבכור. הפגישה איתה הייתה מרגשת והיא הובילה אותנו אל מסעדתה של אחותה בלב שוק הלילה של רחוב טמפל.
    מדרגות בתוך חדר מדרגות אפל וללא שילוט מוביל למסעדה קטנה המגישה אוכל בסגנון נפאלי. קיבלנו אירוח כיד המלך עד כי אפסו כוחותינו והחלטנו לחזור ללינת לילה.

     
    23.3.19

     
    בוקר יום שבת מעיר אותנו עם שמיים אפורים (כאילו, מה חדש?) וממטרים.
    לאחר ארוחת הבוקר במלון (סבירה בהחלט עם שילובים של מאכלים מערביים עם מקומיים), יצאנו לקרוע את העיר.
    קניה מתחייבת של פריט מסויים אך נדרש, גזלה לנו קרוב לשעתיים של התברברות בין סניפי חנויות. בדרכנו מכאן לשם התעכבנו בפארק קאולון המקסים, אי של שקט ושלווה בלב הכאוס האורבני.
    אחריו חזרנו בדרכנו דרך מלון פנינסולה המהודר, בשל השעה המוקדמת נאלץ לחזור לכאן מאוחר יותר בשביל אטרקציה תיירותית יחודית, בנתיים אנו נפעמים מתור האנשים הארוך הממתין לאפטרנון טי. יש כאן קוד לבוש קפדני  וסטייל של מי שהממון מצוי בכיסו, והרבה ממנו.
    בחניון חונות רולס רוויס ופרארי כמתחייב, ובכניסה למלון עומדים שני שוערים לבושי מדים צחורים שפותחים בקידה את הדלתות עבור כל אורח שנכנס, או יוצא. מאד מיוחד וחריג.
    יצאנו משם אל טיילת הכוכבים הנמצאת מעבר לכביש.
    באור יום היא שונה לחלוטין. המוני אנשים גודשים את הטיילת למרות מזג האויר הסגרירי.
    להבדיל מהשדרה בלוס אנג'לס כאן כוכבי הקולנוע המקומיים הטביעו את כפות ידיהם בברונזה והם מושקעים על הגדר המעוצבת. השדרה הזאת נמתחת למרחק גדול, כך שהסתפקנו בדוגמית וצילומים מתחייבים.
    חזרנו אל הרכבת התחתית כדי לנסוע אל הגנים הזואולגיים והבוטניים.
    למרות קיומה של תחבורה ציבורית החליט מדריך הקבוצה הקשוח להפיל על הקבוצה הנמרצת מסע אלונקות במעלה הגבעה.
    עשרות מדרגות ושבילים תלולים הוליכו אותנו מעלה מעלה עד שהגענו באפיסת כוחות אל פיתחו של הגן.
    כבר ב 1860 היה מי שצפה את הנולד, והחליט להקים כאן בלב שכונה גדולה גן פורח מרובה עצים ופרחים, וכלובי חיות כמו קופים, צבים וציפורים.
    זהו גן יפהפה ומקסים, וחבל שהחמצנו ממש בשניות גם את חממת הפרחים הגדולה.
    כשיצאנו מהגן לכיוון פארק הונג קונג הסמוך החל לרדת גשם שהלך והתגבר.
    בהגיענו לפארק סברנו כי אין טעם של ממש להתעכב כאן, ואם יצא נגיע שוב.
    סמוך לפתח הפארק משתרך תור ארוך ועצום לעליה לפסגת ויקטוריה. אנו לא מבינים את הצורך לעלות כשמזג האוויר לא מאפשר בכלל תצפית.
    נכנסנו להרגע על כוס קפה ומשקה שוקולד חם בקניון מפונפן מלא מותגי יוקרה. גם עלות הקפה והשוקו הייתה בהתאם.
    השירותים הציבוריים במקום ראויים לפרס האוסקר בתחום.
    יצאנו משם כאשר הגשם פסק והחלטנו להסתובב בסמטאות הסוהו.
    עלינו על המסוע הארוך בתבל, המשקיף ממעל על הרחובות והסמטאות עמוסות האנשים. בשעות אלה של הערב הופך המקום למוקד בילוי של מסעדות ומועדונים.
    שעת שוטטות סתמית הובילה אותנו לחזור למלון.
    ביציאה מהתחתית בתחנה "שלנו", התעכבנו בשוק הלילה הנקרא "ליידיז מארקט" וכל קשר לנשים מקרי בהחלט. שוק זה הינו אחיו התאום של טמפל מרקט.
    אותם מוצרים, אותם מחירים, אותה התמקחות.
    את היום סיימתי בארוחה סינית ממש מול המלון במנת בשר בקר עם ירקות טריים מאד ובקבוק גדול של בירה צוננת בעלות נמוכה מחמישים שקלים.
    האוכל בהונג קונג זול לנו הישראליים ובשפע אפשרויות.
    כאחד שאוהב מאד אוכל אסיאתי אני מרגיש מבחינה זו כזוכה בלוטו.
    תשישות מוחלטת הפילה אותנו לתרדמה ולציפיה  לבוקר חדש ומעניין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה