כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    האגרול מת מצחוק, (חלק ב' במסע סוחף חושים)

    2 תגובות   יום רביעי, 27/3/19, 19:41

     

    24.3.19

    השכמה מוקדמת כדי להספיק.
    מיהרנו אל ארוחת הבוקר כדי למלא מצברים ולאחריה, לאחר צ'ק אאוט מהיר נסענו עם השאטל של המלון לתחנת הרכבת מונג קוק.
    תהליך הנסיעה לשנזן קצת מורכב וכרוך בכמה החלפת רכבות, אבל תוך פחות משעה כבר ניצבנו במעבר הגבול הסיני.
    את פנינו קיבלו עשרות מצלמות אבטחה המנסות לאתר איום ביטחוני, אולם היות ומדובר בצמד משקיעים בעלי ידע ונסיון רב בשיקום כלכלה של מדינות קטנות כמו ארה"ב גרמניה וכאלה, התקבלנו בברכה אך בהתעלמות מוחלטת ממעמדנו המכובד.
    תחנת המעבר מודרנית, ונקייה למרות עשרות אלפי החוצים והכל כאן מתוקתק למופת.
    הנסיעה לעיר (9 תחנות) עולה לנו 8 יואן שזה שווה לארבעה וחצי שקלים, בערך. זול מאד, בנתיים.
    טעות איומה של המדריך האהבל לקחה אותנו למלון מפואר וסטייליסטי, אך עוד בטרם הספיקה החוקית להפסיק להתלהב התברר לצערנו כי נחתנו במלון הלא נכון.
    מצד שני צוות מלון מאריוט התברר כאדיב מעל הסביר, התחשבו בטעות, הזמינו לנו מונית חדישה  ודאגו לוודא עם הנהג שזאת הכתובת הנכונה וכן הקפידו שיפעיל מונה.
    גם הנסיעה במונית היתה זולה(כעשרים שקלים). מבעד לשמשות הרכב נחשפה לנגד עינינו עיר חדישה, עצומה, עם שדרות רחבות יפות וארוכות, בניינים אדירים מרובי ברזל וזכוכית, ובכלל תחושה של מקום שנמצא עדיין בניילונים.
    מלון היאט מעוצב באיפוק נעים לעין, וגם החדר שקיבלנו מרווח נח ומצוייד בכל הדרוש.
    לאחר התארגנות קלה יצאנו לאטרקציה מקומית.
    מיני סין או בשמה האמיתי ספלנדיד צ'יינה, לא לפני שהתרשמנו מסביבת המלון התוססת רוחשת אלפי האנשים שבאים והולכים מכאן לשם במדרחוב השוקק.
    שוב שילמנו 8 יואן בתחתית שנוסעת לספלנדיד צ'יינה.
    הרכבת נקייה מאד ומהירה, וכל שתי דקות לערך מגיעה נוספת כך שאין צורך להלחץ. ספרנו 11 תחנות וירדנו בתחנת oct.
    גם כאן כמו בהונג קונג לכל תחנה יש מספר יציאות ורצוי לדעת באיזו יציאה צריך לצאת ולחסוך הרבה ברבורים בשטח.
    כניסה אל הפארק הזה עולה 200 יואן לאדם, ואני ממליץ למי שמגיע לקחת גם קלנועית כלשהי.
    זהו פארק עצום מידות, וקשה עד בלתי אפשרי להגיע רגלית לכל צדדיו. יש בו המון מה לראות, וכאשר שוקעת השמש (במקרה שלנו השמים האפורים פתאום האפילו) נדלקים בפארק המון אלמנטים צבעוניים שנותנים לפארק צבע אחר, וחיים שונים.
    פשוט מרהיב עין. לצערנו הסתבר לנו כי אגפים שלמים הוחמצו בשל טעויות בתיכנון לקוי של למידת הפארק.
    מה שמנחם לדעת זו העובדה כי זהו פארק קטן ופחות מרשים מזה שנראה מחר, כך שהציפיה מאד מסקרנת.
    אחרי שעייפנו שבנו אל סביבות המלון כדי לבחון את חיי הערב והלילה.
    הרחובות עדיין המו אדם מכל עבר, ורעש  מחריש אוזניים בוקע מכל חנות.
    בפתחי החנויות עומדות נערות צעירות ומוחאות כפיים כדי לתמרץ קונים להיכנס.
    אנו מתרשמים מקשיי הקיום המכריחים אנשים צעירים לעבוד שעות רבות, ומברכים בשקט את הטוב שנפל בחלקנו.


    25.3.19
     
    השכמה סבירה מגלה שמיים אפורים בחוץ. ירדנו לארוחת הבוקר (כלולה במחיר) ומצאנו מבחר שקשה להכיל את כולו.
    שפע כל טוב של אוכל טעים וטרי..אהבנו ושבענו.
    יצאנו החוצה רק כדי להיכנס למיני קניון למשקפיים סמוך למלון.
    שנזן מפורסמת בין השאר בתעשיית האופטיקה הזולה והמהירה.
    בחנויות יודעים להכין זוג תוך שעה( ואף פחות מזה) וזה מדהים, הצטיידתי בשני זוגות ואף החוקית לא יצאה מכאן בידיים ריקות.
    בשעת צהריים שמנו פעמינו בתחתית אל האטרקציה הכי מדוברת.
    חלונות לעולם או בשמה המוכר יותר-
    Windows of the world.
    היציאה מהרכבת התחתית מוציאה אותך בדיוק אל שערי הפארק.
    אי אפשר לפספס את הכניסה הצבעונית הזאת.
    נפרדנו בידידות מ-440 יואן (לזוג) דמי כניסה לפארק, ומייד שכרנו סקוטר חשמלי כלקח מיום האתמול. ראשית סבבנו את הפארק על גבי הכלי החשמלי, כדי לשמור על כוחותינו, ומעת לעת עצרנו לגיחה מקומית.
    אחרי שעתיים לערך החזרנו את הכלי והתחלנו לתור את המקומות הספציפיים שעניינו אותנו.
    הפעם הצלחנו לעבור על פני כל הפינות  באור יום וכאשר נדלקו הפנסים גם בחשיכה.
    לקראת השעה שבע וחצי בערב צעדנו עם ההמון לבימה המרכזית.
    ההופעה הזאת עולה סכום כסף נוסף למי שרוצה לשבת קרוב לבמה, 
    מי שבוחר לחסוך נאלץ להסתפק בשורות החיצוניות והרחוקות.
    כמה דקות לאחר תחילת המופע פתחו את שערי השורות הראשונות ומי שחשק יכל להיכנס חופשי.
    לשמחתי תפסתי כסא פנוי בשורה הראשונה כדי להתענג על מופע מרהיב צבעוני וסוחף עם עשרות משתתפים.
    היה מוי כיף. 
    חזרנו לחדר תשושים מעייפות ומוכנים ליום חדש ומפתיע.
    מחר אנו עוברים למקאו.

    26.3.19
     
    אחרי ארוחת בוקר משביעה ירדתי לפרוט כסף. 
    היום רק פקיד אחד מאייש את הקופה בבנק והתור זז באיטיות מעצבנת.
    הלו, יש לנו מעבורת לתפוס, תן גז.
    הבנקאות הסינית היא מאד ביורוקטית, ופעולה פשוטה של המרת מטבע אורכת כגלות.
    לצערנו סביב המלון לא נתקלתי בשירותי המרת מטבע, אחרת הייתי מעדיף זאת. בהונג קונג יש חלפנים בכל רחוב, כמעט.
    לזכותם של הסינים יאמר אחרי יומיים בשנזן, ועוד כמה בהונג קונג כי אנו מתרשמים מהיכולת שלהם לבנות הרבה מהר ובגדול. לא סתם יצא להם מוניטין של בנאים מומחים.
    מרכזי קניות עצומים, קומפלקסים מסחריים אדירים, כבישים, מחלפים, רכבות תחתיות. אלו הם פרוייקטים עצומים מעוררי השתאות והערכה.
    ומה היינו עושים לולא גוגל טרנסלייט שעושה פה מלאכת קודש. כל דו שיח עם המקומיים מחייב שימוש באפליקציה, (שחסומה אגב לשימוש בסין, אבל בתחבולות אנו עושים לנו מעשים).
    הם מצידם משתמשים בתוכנת המרת קול לטקסט.
    בסופו של דבר איכשהו מגיעים להבנות.
    שיעור דוברי האנגלית גם בקרב בני הדור הצעיר נמוך מהמצופה, ומפתיע.
    מה שמוזר יותר הוא שבטלפון הם מקלידים פונטים באנגלית אבל על המרקע יופיע טקסט סיני.

    אחרי תלאות התחלת היום אנו עולים על רכבת שתיקח אותנו למעבורת בתחנת שיקו (shekou).
    הנסיעות ברכבת התחתית זולות מאד ותפעול המכונה האוטומטית לממכר האסימונים מאד פשוט וקליט, אבל עם פגם אחד-ניתן לשלם עם שטר של חמישה יואן בלבד. אין אופציה אחרת.
    בניגוד להרבה מקומות בעולם האינטרנט עובד מצויין במעמקי האדמה וכל הנוסעים שקועים איש ואשה במסך הטלפון.
    הנסיעה לטרמינל אורכת כשעה ובסיומה אנו יוצאים הישר לתחנת אוטובוס שבעבור סך יואן בודד (חצי שקל בערך) מביא את הנוסעים מרחק תחנה אחת אל טרמינל המעבורת.
    אם למעלה התייחסתי לבנייה הסינית מגיע הטרמינל הזה כדי לחזק את כל מה שאמרתי.
    בניין חדיש, מבריק, מואר, מתוכנן בגדול ובו עמדות לרכישת כרטיסי מעבורת, חנויות, עמדות בידוק (זאת הרי תחנת מעבר בין מדינות), והכל ברור ומסודר, והרבה בקרי גבול מעבירים אלפי אנשים ביום בקלילות.
    המעבורת הנוסעת (או נכון יותר לומר טסה על פני המים) מכילה אולם נוסעים בשורות מושבים נוחים.
    שעת הפלגה נינוחה ואנו נוגעים באדמת האי מקאו.
    ג'יימס בונד הגיע לכאן בשנות השבעים, מצוחצח ורהוט, נכנס לקזינו, זרק ג'יטון של מליון דולר על 17 אדום ברולטה ומייד תפס את הארכי פושע.
    את פניי לעומת זאת קיבלה רולס רוייס כסופה ונוצצת, ואני חשבתי ששמעו פה על הגעתו של הבלוגר המפורסם, אבל ההוא המשיך לדרכו בהפגנתיות אדישה, כצעד נגד לקחנו את השאטל מהטרמינל כדי שיקח אותנו 700 מטר עד הלובי של המלון.
    גם אני יודע לשחק אותה קשוח.
    מילה טובה לבתי המלון שמתפעלים כאן שירות שאטלים חינמי מבתי המלון לטרמינל המעבורות ובחזרה.
    מלון קאזה ריל הסמוך לטרמינל מתברך בלובי מרשים על פני בניין שלא היית זורק על חציוניותו  גרם תשומת לב, אך משדרכה כף רגלך אתה שבוי.
    צוות מוקפד, שירותי ואדיב מקבל את פניך, וחדר עצום מידות ומואבזר עומד לרשות כל אורח.
    הופתענו לטובה.
    יצאנו לפגוש את חלקו הצפוני של האי, אך מכיוון שכל היום הזה עמד לנו בסימן של "איך כל מה שלא צריך לקרות קורה,  ואם כבר קרה אז מה קרה" ? אז במקום לקחת את קו אוטובוס מספר 3 שיקח אותנו הכי מהר והכי קצר, עלינו על הקו הלא נכון שנסע לצד השני בכלל.
    האוטובוס עובר בשכונות ג'יפה שדרום תל אביב הוא כסביון לידן.
    בתים מכוערים, מטונפים ומוזנחים ברמות בלתי סבירות.
    ואם החיים נתנו לך לימונים, אומר המשפט הידוע לפחות תעשה מזה פאי או ריבה. הגענו לתחנה הסופית ואחרי שכל הנוסעים ירדו נשארנו באוטובוס בהפגנתיות. הנהג לא בדק שכולם ירדו ונעל אותנו בתוכו.
    חיכינו שיחזור וימשיך בנסיעה אבל האנטישמי הזה שיחק את הקשה להשגה.
    בצר לנו התחלתי לצפור בזמבורה של האוטובוס עד שהגיע מושיע שלא שאל אפילו על מה ומדוע.
    בחרנו את האוטובוס שנוסע לכיכר סנאדו ומשם החלנו לשוטט רגלית במרכז העתיק של העיר.
    התרשמנו מאד ממלון גרנד ליסבואה המאד נוצץ ועשיר, מהלובי המסוגנן והיצירות אמנות שבתוכו, ואף חלפנו באולמות ההימורים גדושי המהמרים.
    עצרנו לארוחת ערבית בניחוח פורטוגזי, והמשכנו לעתיקות קתדרלת סט פול המרשימה מאד (בעיקר בחשיכה, שעושה חסד עם הבניינים הכעורים שמסביב) ולקינוח סבבנו סביב מבצר מונטה פורט. לצערנו שערי המבצר כבר היו סגורים, אבל גם כך הנוף הנשקף מגובה המבצר משדר עיר צבעונית ותוססת.
    בחסות החשיכה חזרנו למלון, כי מחר הולך להיות יום קשה לא פחות.
    לילה טוב ושקט.
    ירון הולנדר, מקאו.
    (שנים התאמנתי על משפטים כאלה אז תנו להינות מהסיטואציה)

    27.3.19
     
    בוקר טוב.
    ארוחת בוקר מעורבת בין מזרח ומערב, אנו מבצעים צ'ק אאוט, משאירים את המזוודות במלון ונוסעים למגדל מקאו.
    אחרי שהיינו לפני אי אלו שנים על מגדל הסטוספייר בלאס ווגאס היה לנו חשוב להתרשם מאחיו המקומי.
    רכשתי כרטיסים באפליקציית klook שחוסכת לתיירים לא מעט, וכאשר הגענו עלינו מיידית לקומה 58.
    הנוף עוצר נשימה, וחבל שמזג האוויר העכור מסתיר את האופק, וצובע באפור את כל מה שנשקף מלמעלה. 
    דבר נוסף שעוצר נשימה זאת רצפת הזכוכית שלרגע נדמה כאילו נופלים לקרקע מגובה 238 מטרים.
    בקומה ה-61 מציע המגדל  לאמיצים יותר שלל אטרקציות מזריקות אדרנלין.
    החל בהליכה חיצונית באוויר הפתוח על פס ברוחב מדרכה עם תרגילים שונים לכיבוש הפחד, עבור בבאנג'י למטה, ומסיים בטיפוס מפחיד אל ראש התורן.
    פסיכי לגמריי, ומיועד לאנשים חסרי פחד.
    ירדנו משם והחלטנו לקחת אוטובוס לפי המלצת תיירים קודמים שממליצים בחום להגיע לcoloane village.
    כל האוטובוסים במקאו עולים סכום אחיד של שישה פטקה, (מטבע מקומי שמקביל בערכו לדולר הונג קונג), החיסרון של השיטה הוא כי מי שאין לו מנוי קבוע (ז"א מקומי) צריך לשלם במטבעות בלבד ללא אפשרות עודף. זה מחייב שיהיו בידך מטבעות בכל זמן נתון.
    כאשר הגענו לסביבה, שוטרת אחת הסבירה לי איך להגיע אל מחוז חפצי, ובעזרת הנווטת של הגוגל הובלתי את הקבוצה דרך שביל טרשים המזכיר את דרך בורמה, אחר כך דרך כביש ולבסוף במשעול הליכה כבוש, ושום כפר ושום מנזר טיבטי לא נגלו לנגד עינינו.
    רק רחשי ציקדות וקרקורי יתושים ניסרו את השלווה.
    השמש  שלחה קרניים חמות בינות לעננים, ואם לא הייתי מוטרד זה יכל להיות פאן.
    הסתובבנו אנה ואנה בינות לגבעות, הנוף יש לומר היה יפה. מפרצים וים חוצה בין איים, ובמישור שבין הגבעות הירוקות צומחים מגדלי מגורים אדירים.
    לבסוף כשמצאנו שביל מדרגות עתיק שיורד מטה, לקחנו החלטה אמיצה וירדנו עד הכביש שמוביל בסופו של דבר למקום ממנו יצאנו היום.
    סבבנו בין בתי הכפר הנמוכים, איכות החיים כאן אינה מהגבוהות, והדבר ניכר בבתים, במכוניות, ובפן המסחרי של הכפר.
    לגורל יש דרכים מוזרות לתעתע כי כאשר החלטנו לשוב אל מרכז העיר חלפנו על פני שער גדול שהוא הכניסה למקום אותו חיפשנו חצי יום.
    ירדנו ספונטנית מן האוטובוס, ולהפתעתנו מתחת אותו שער ענק חנה רכב הסעות שמוביל ללא תשלום כל מי שרוצה להגיע אל מקדש א-מה הבודהיסטי.
    בדרך למעלה חלפנו על פני אותה דרך בדיוק שעשינו כמה שעות קודם ולהפתעתנו התברר כי פיספסנו את המקדש הזה בפחות מקילומטר בערך.
    זהו מקדש יפהפה, פתוח לכל מבקר ומי שרוצה להתפלל בו. בראש הגבעה ניצב פסל לבן וענקי של אלה כלשהי, וגן פרחוני מעוצב סובב את הכול.
    לכן מכאן המסקנה הברורה כי מה שצריך לקרות יקרה ומה שלא, לא.
    וכך הרווחנו גם טיול לא מתוכנן בטבע של מקאו, וגם חלק מתוכנית הטיול.
    דברים אחרים פחותי ערך יחכו אולי לפעם הבאה.
    או שלא.
    היות וזמננו לחוץ חזרנו במהרה למלון לא לפני ארוחת ערב בקרבת המלון,  ולאחריה עם שירות השאטל לטרמינל המעבורות.
    תהליך המעבר בין האיים קצת איטי כי המעבורות עובדות בכל חצי שעה, אבל יש תהליכי מעבר גבול שלוקחים זמן ולכן התכנון צריך להתחשב בזה.
    אל החדר בהונג קונג (באותו מלון שהיינו בו בתחילת שהותנו), הגענו לקראת חצות, ומאז, אחרי מקלחת מרעננת סיימתי לכתוב את החלק הזה.
    ממחר, שלושה ימים מלאי תוכניות בהונג קונג.
    נקווה שמזג האוויר יהיה לטובתנו.
    ולא לשכוח,
    מה שצריך לקרות יקרה, הכל טוב.
    לילה טוב.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/4/19 08:11:

      צטט: תכשיט 2019-04-01 19:27:55

      איזה כייף...

       

       

      תודה. אכן היה

        1/4/19 19:27:
      איזה כייף...

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה