כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    ההם מהרמזור - סיפור קצר

    44 תגובות   יום שבת, 30/3/19, 22:16

    red-light.jpg.size.custom.crop.1086x725

     

    שנים עברו, חברים התחלפו בחיי. גם ובגלל, שבחרתי לגור לבד.

    ניסיתי לשכנע לא מעט מחברי לגור סמוך לי, יחד אבל לחוד, שנהיה שכנים. נכשלתי.

    ההחלטה הזו קבעה לא מעט את אורח חיי ואת אורכן של אהבותי.

     

    לא אחת כשהבדידות  זחלה לי בין הכריות, תהיתי, אם עלי להמשיך לדבוק בהחלטה.

    דמיינתי לי בערגה את חיי הזוגות סביבי, אבל מיד ראיתי את השממון שזוחל שם, את הקבעון, את המגרות שבתוכן מתנהלים חייהם. הקשבתי לבדיחות הקרש על חיי הנשואין, בדרך כלל מפי הבעלים, אבל חשבתי גם על הבטחון שהקִרבה והשָנים נוסכים עליהם, על העיוורון הנֹח, שמספק הקשר המסורתי, על הידידות, אפילו על האהבה הזאת של חיי היום יום, חשבתי, שמי יודע, שאולי, שהיא... בקיצור לא אחת תפסתי את עצמי מקנאה.

     

    לא יתכן שאנשים רבים כל כך, ודאי חכמים וטובים ממני, אינם יודעים מה טוב. אף שאני הצצתי בנשואין ונפגעתי,  יש בהם או במגורים המשותפים משהו שלא ראיתי. אני היא העיוורת.

     

    מצב רוח כזה של קנאה היה מנת חלקי, כשבדרך בית לחם, נפל מבטי על זוג מבוגר, נאה למראה, לבוש כהלכה, שצעד לפנַי אֶנגַזֶ'ה. למרות שלא ראיתי עדיין את פניהם, שמתי  לב לאיזו זקיפות קומה של השניים, לתמיכה, לגאוה על היחד, שקרנה מהם אפילו מאחור, נגעה בי.

     

    נדמה היה לי, שהשניים יצאו זה עתה מבנין קופת-החולים משמאלינו. איזה יופי, איזו דאגה הדדית, חשבתי, ומיד התגלגלו בראשי תמונות על איך זה יהיה, כשאני אזדקק לעזרה. נראה אותַך חכמה אז. 

     

    התקדמנו לעבר הרמזור שברחוב רבקה, הם לפני, אני ומחשבותי מאחור.

    דתיים, ציינתי לעצמי. אמנם קצב ההליכה שלי היה מהיר משלהם ורק מספר מטרים הפרידו בינינו לרמזור, אבל האטתי כדי להשתהות עוד קצת מאחוריהם, הזדמנות לגעת בעקב האכילס שלי, להתאכזר קצת לעצמי.

    חצינו את חלקו הראשון של הכביש, עצרנו על אי התנועה, אור הרמזור התחלף לאדום.

     

    אין לי מושג איך ולמה, אבל האשה כמו קלטה את מחשבותי, הפנתה אלי מבט לאחור.

    לא פענחתי את מבטה, אור הרמזור לא מִהר להתחלף, ובראשי חלפו תמונות של חיי נשואין אידיליים, הם ודאי לא הרימו קול זה על זה, כבוד הדדי זה העיקר, כמה ילדים יש להם? הילדים בירושלים? ודאי בערב שבת נפגשים כולם אצל ההורים, גם הנכדים, נו, ובחופשות? לאן הם נוסעים לחופשה? ובפסח, איזה שולחן סדר ערוך, ארוך. ובראש השנה ובחנוכה. איזו שמחה.

    אמריקאים? יש הרבה מהם בבִַקַעה.

    ישראלים?

    ילידי הארץ?

    לא, לא לפי המראה. אבל נדמה לי, ששמעתי בפיהם עברית. אנגלית ודאי לא שמעתי.

    כמה זמן הם נשואים?

    היו שם משברים או שהכל היה חלק?

    הם בכלל ראויים, האם הרויחו את הקנאה האווילית שלי?

    שאלה גררה שאלה, גררה תהיה, גררה עוד תמונה והרמזור בשלו, סרב להתחלף, עדיין עמדתי מאחוריהם.

     

    פתאום, שניה לפני שהתחלף הרמזור, תקיעה, תרועה, תקיעה, שמעתי נפיחה מתמשכת, ארוכה, משורשרת, קולנית... הרמזור הוריק.

     

    לא זכור לי כרגע, מה השיג קודם את עינַי, מבטה של האשה שהוגנב לעברי, לבדוק, אם שמתי לב, אם שמעתי, או המרפק הגוער לצלעותיו של הבעל.

     

    בבת אחת  פרחה לה הקנאה, אבל את הצחוק לא הצלחתי להחניק.

    השתדלתי.


    ''

    ביצוע אחר

     

    כתבה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

     

    דרך אגב, אם בצחוק מדובר, אז נפיחה יש בכוחה להחזיר בתשובה.

    חברתי מירי, העבירה לי בתגובה את  הדברים הבאים:

     

    אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.
    הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים! אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך, נבקש על עצמנו שנאמר[2] כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה.
    אמר: שמים וארץ, בקשו עלי רחמים! אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר[3] כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה.
    אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר[4] וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה.
    אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר[5]וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם.
    אמר אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

     

    תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, י'ז א'.

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/4/19 12:17:

      צטט: נומיקן 2019-04-20 22:24:38

      צוחקממש חנוך לוין.

      קטונתי, רק רוח הדברים

       

        20/4/19 22:24:

      צוחקממש חנוך לוין.

        18/4/19 15:51:

      צטט: שולה ניסים 2019-04-18 15:42:45

      סיפור יפה. סליחה על תגובה מאוחרת. לא הייתי ממש פעילה בדה מרקר בתקופה האחרונה. חג שמח אלאנורה..
      טוב מאוחר, שמחה שהגבת. חג שמח שולה

       

        18/4/19 15:42:
      סיפור יפה. סליחה על תגובה מאוחרת. לא הייתי ממש פעילה בדה מרקר בתקופה האחרונה. חג שמח אלאנורה..
        17/4/19 16:03:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-04-17 12:40:19

      התיאורים שלך מחברים אל נקודות ורוודים במרקם החיים.

      לנושא הנישואין. אלה אשר מזהים עצמם בתהליך ורוצים "שנוי" אשר בשבילם הוא קדמה, חופש. נתקלים בעדר המדביק את עצמו והרגליו המקובעים. הרגלי העדר הם הכוח השליט. אלה המעזים חוטפים.. אז גרושתי ואני חטפנו..

      אבל.. 20 שנה הייתי אב חד הורה אמין ונאמן. גרושתי גרה קרוב, בדרך מהעבודה תמיד נכנסת חופשי.

      כשגרושתי יושבת עם הבן אני תמיד וכחוק לעצמי, מגיש לה צלחת מרק עוף חם לשטוף את הגרון.

      משפחה אמיתית, הרמוניה. כל צד והגותו, רק בלי לחלוק מיטה וקורת גג.

      תמיד אמרתי לבן, אנו ברי מזל. אמא היא הכתר שלנו ואתה הוא היהלום שבכתר. מבחינתנו אנו זכינו לחופש ולא חשוב המחיר שאבא שילם למסגרות החברתיות. החיים הם לא פיקניק, הפיקניק הוא מה שאנו שמנו בתוך הסלסלה.

       

      שמחה אתך, שאתה יודע לשים את החומרים הנכונים בסלסלת הפיקניק! שתמשיך ותדע. כל הכבוד וחג שמח

       

      התיאורים שלך מחברים אל נקודות ורוודים במרקם החיים.

      לנושא הנישואין. אלה אשר מזהים עצמם בתהליך ורוצים "שנוי" אשר בשבילם הוא קדמה, חופש. נתקלים בעדר המדביק את עצמו והרגליו המקובעים. הרגלי העדר הם הכוח השליט. אלה המעזים חוטפים.. אז גרושתי ואני חטפנו..

      אבל.. 20 שנה הייתי אב חד הורה אמין ונאמן. גרושתי גרה קרוב, בדרך מהעבודה תמיד נכנסת חופשי.

      כשגרושתי יושבת עם הבן אני תמיד וכחוק לעצמי, מגיש לה צלחת מרק עוף חם לשטוף את הגרון.

      משפחה אמיתית, הרמוניה. כל צד והגותו, רק בלי לחלוק מיטה וקורת גג.

      תמיד אמרתי לבן, אנו ברי מזל. אמא היא הכתר שלנו ואתה הוא היהלום שבכתר. מבחינתנו אנו זכינו לחופש ולא חשוב המחיר שאבא שילם למסגרות החברתיות. החיים הם לא פיקניק, הפיקניק הוא מה שאנו שמנו בתוך הסלסלה.

        3/4/19 18:04:

      צטט: עמנב 2019-04-03 13:38:58

      כתוב נפלא, באבא יאגה! גם התוספת מהתלמוד מוסיפה טעם....וריח. כל טוב, עמוס.
      תודה רבה, בריח הסתפקתי הפעם!

       

        3/4/19 13:38:
      כתוב נפלא, באבא יאגה! גם התוספת מהתלמוד מוסיפה טעם....וריח. כל טוב, עמוס.
        3/4/19 08:19:

      צטט: שטוטית 2019-04-02 23:36:55

      מעולם לא קראתי פוסט על נפיחה :) הוא צריך לדאוג לתזונה אחרת ר"ל יש מאכלים שרצוי להוציא מהתזונה שלו. באשר לזוגיות ולהחלטות שקיבלת אין מה להצטער לא כולם בנויים לחיות בזוגיות גמני החלטתי לא להנשא ו/או לחיות עם בן זוג. אבל כמובן שיש החלטות אחרות בחיים שאני מצטערת שלא החלטתי אחרת ו/או שלא עשיתי אחרת אבל זה מה יש. צריך לחשוב חיובי או לפחות להשתדל. נ.ב. בקעה שכונה נהדרת בת-דודתי גרה שם שנים רבות. חזרה לחיפה ולאחרונה גם מכרה את דירתה שבבקעה.
      כן נשנה לו התזונה מגניב ובענין זוגיות, הייתי נשואה, יש לי בן, ואחר כך גם חיים משותפים ניסיתי, לא בשבילי. בשכנות , קרוב - כן

      ובקעה באמת יפה, אבל בשנים האחרונות צפופה ויקרה מאד.

        2/4/19 23:36:
      מעולם לא קראתי פוסט על נפיחה :) הוא צריך לדאוג לתזונה אחרת ר"ל יש מאכלים שרצוי להוציא מהתזונה שלו. באשר לזוגיות ולהחלטות שקיבלת אין מה להצטער לא כולם בנויים לחיות בזוגיות גמני החלטתי לא להנשא ו/או לחיות עם בן זוג. אבל כמובן שיש החלטות אחרות בחיים שאני מצטערת שלא החלטתי אחרת ו/או שלא עשיתי אחרת אבל זה מה יש. צריך לחשוב חיובי או לפחות להשתדל. נ.ב. בקעה שכונה נהדרת בת-דודתי גרה שם שנים רבות. חזרה לחיפה ולאחרונה גם מכרה את דירתה שבבקעה.
        2/4/19 21:57:

      צטט: גילהסטחי 2019-03-31 13:17:19

      ובהיבט האישי אציין שלא רציתי ואיני רוצה מישהו שיתחתן איתי, יגור איתי או יפרנס אותי. ועם זאת לפעמים הצביטה של האולי טעיתי מורגשת אצלי בלב.
      הצביטות תמיד תהיינה

       

        2/4/19 21:47:

      צטט: שושנה13 2019-04-02 14:31:04

      כתבתי פוסט בתגובה.
      יופי, אקרא
        2/4/19 21:46:

      צטט: שושנה13 2019-04-02 13:01:30

      אגב, אני אוהבת להאזין לד'אור, אבל בז'אק ברל הוא לא יכול להתחרות.
      מה שנכון נכון. אבל זה ביצוע מעניין

       

        2/4/19 21:45:

      צטט: שושנה13 2019-04-02 12:50:10

      מקובל לומר שאדם לפני מותו מצטער לא על מה שעשה, אלא על מה שלא עשה. אני חושבת שזה נכון.
      כמעט הכל עשיתי!

       

        2/4/19 21:44:

      צטט: תנועת כמוך 2019-04-02 12:01:02

      שולח כוכב מכוון לדרך הנכונה

       

      יש כזאת?

        2/4/19 14:31:
      כתבתי פוסט בתגובה.
        2/4/19 13:01:
      אגב, אני אוהבת להאזין לד'אור, אבל בז'אק ברל הוא לא יכול להתחרות.
        2/4/19 12:50:
      מקובל לומר שאדם לפני מותו מצטער לא על מה שעשה, אלא על מה שלא עשה. אני חושבת שזה נכון.
        2/4/19 12:01:

      שולח כוכב מכוון לדרך הנכונה

        2/4/19 09:52:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-04-02 09:26:26

      אגב, יש לי שכן ש"משחרר נפיחות" באופנועו הרעשני הקשור, להבנתי בכוונה, במרחק כ 2 מ' ממראשותיי, ועוד נוזף בי על ש-לטעמו- איני עובדת מספיק נו, שוין, . it takes all kinds...

      שכנים מצאת לך!

        2/4/19 09:44:

      צטט: HagitFriedlander 2019-04-02 07:53:01

      ואפילו הצחיקה אותי ידענו אש ידענו רעם....תרתי משמע... (לא שמעתי לפני כן ביצוע מיוחד זה...) נהניתי מהפוסט, הזדהיתי, צחקתי ודמעתי ...סיטואציה מוכרת והכתיבה שלך משובחת כתמיד! כשאני שומעת הד למחשבות שלי יש אולי משהו מנחם...כנראה בשום סטטוס וצורת חיים אין הכל והעיקר להיות במקום שאנחנו הכי אנחנו עם כל הצביטות

      איזה יופי ששמת לב, ל"ידענו אש, ידענו רעם", גדולה, אני לא שמתי לב, איכשהו דבקתי אינטואיטיבית בשיר הזה. כן, כן כל הצביטות והשריטות... ושמחה להיות הד!

       

        2/4/19 09:41:

      צטט: ~בועז22~ 2019-04-02 06:16:34

      אחח..., הבחירות (לא, לא אלו של ה-9/4) שאנו עושים. החרטה ואו הקנאה באחרים אינם אלא רגשות אנושיים לחלוטין והם מאזנים (בדרכם...) רגשות אחרים. רק לא להניח להם להתעצם יתר על המידה ולנהל את ההווה...

      פילוסופיה של החיים, בועז, פילוסופיה. לפעמים מניחים להן ולפעמים הם מניחים לנו

       

      אגב, יש לי שכן ש"משחרר נפיחות" באופנועו הרעשני הקשור, להבנתי בכוונה, במרחק כ 2 מ' ממראשותיי, ועוד נוזף בי על ש-לטעמו- איני עובדת מספיק נו, שוין, . it takes all kinds...
        2/4/19 07:53:
      ואפילו הצחיקה אותי ידענו אש ידענו רעם....תרתי משמע... (לא שמעתי לפני כן ביצוע מיוחד זה...) נהניתי מהפוסט, הזדהיתי, צחקתי ודמעתי ...סיטואציה מוכרת והכתיבה שלך משובחת כתמיד! כשאני שומעת הד למחשבות שלי יש אולי משהו מנחם...כנראה בשום סטטוס וצורת חיים אין הכל והעיקר להיות במקום שאנחנו הכי אנחנו עם כל הצביטות
        2/4/19 06:16:
      אחח..., הבחירות (לא, לא אלו של ה-9/4) שאנו עושים. החרטה ואו הקנאה באחרים אינם אלא רגשות אנושיים לחלוטין והם מאזנים (בדרכם...) רגשות אחרים. רק לא להניח להם להתעצם יתר על המידה ולנהל את ההווה...
        1/4/19 21:25:

      צטט: bonbonyetta 2019-04-01 20:01:16

      *

       

      אהבתי את סיפורך, ואני מוסיפה "נופך" לנושא....

      דודי האהוב ז"ל נהג לכנות "נפיחות" שונות בשמות המתאימים להם:

      אבוטבול - למשל היתה נפיחה שארעה באמבט, דמיינו את הקול ותבינו למה

      יוסף - נפיחה שנעשתה בשקט מאד אבל מורגשת היטב. גם כאן אמרו לאט את השם ותבינו למה...

      קריצה

      הצחקתני  מגניבכסףצעקה

        1/4/19 20:01:

      *

       

      אהבתי את סיפורך, ואני מוסיפה "נופך" לנושא....

      דודי האהוב ז"ל נהג לכנות "נפיחות" שונות בשמות המתאימים להם:

      אבוטבול - למשל היתה נפיחה שארעה באמבט, דמיינו את הקול ותבינו למה

      יוסף - נפיחה שנעשתה בשקט מאד אבל מורגשת היטב. גם כאן אמרו לאט את השם ותבינו למה...

      קריצה

        1/4/19 14:08:

      צטט: צוריאל צור 2019-04-01 12:03:55

      אהבתי מאוד, הרבה חומר למחשבה, תודה .

      את הסיפור השני מכירמזעיף את הפה

      אכן לא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר ולא תמיד יודעים מה יש בקנקן

      אכן, אכן, צורי

        1/4/19 12:03:

      אהבתי מאוד, הרבה חומר למחשבה, תודה .

      את הסיפור השני מכירמזעיף את הפה

      אכן לא תמיד הדשא של השכן ירוק יותר ולא תמיד יודעים מה יש בקנקן

        31/3/19 20:52:

      צטט: תכשיט 2019-03-31 19:06:31

      :))) אהבתי אתהפואנטה...
      כן, הפואנטה זה הסיפור
        31/3/19 19:06:
      :))) אהבתי אתהפואנטה...
        31/3/19 13:26:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-03-31 12:53:46

      אוהוהו...וגם: https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=497&wrkid=50 (אהבה בת עשרים, בראסאנס)

      ''



        31/3/19 13:17:

      צטט: גילהסטחי 2019-03-31 12:48:34

      באנלוגיה לסיפור של סיזיפוס הייתי חושבת עליו מגלגל את האבן לראש ההר וחוזר ועושה את זה לנצח ושהוא שמח וטוב לב בחלקו.
      כן, לפעמים אכן כך, גם אני מרגישה סיזיפוס, כמו כולנו, כל אחד מסיבותיו הוא

       

        31/3/19 13:17:
      ובהיבט האישי אציין שלא רציתי ואיני רוצה מישהו שיתחתן איתי, יגור איתי או יפרנס אותי. ועם זאת לפעמים הצביטה של האולי טעיתי מורגשת אצלי בלב.
      אוהוהו...וגם: https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=497&wrkid=50 (אהבה בת עשרים, בראסאנס)
        31/3/19 12:48:
      באנלוגיה לסיפור של סיזיפוס הייתי חושבת עליו מגלגל את האבן לראש ההר וחוזר ועושה את זה לנצח ושהוא שמח וטוב לב בחלקו.
        31/3/19 12:47:

      צטט: דוקטורלאה 2019-03-31 11:11:16

      לדעתי, נושא הנישואין או החיים ביחד, הוא נושא אישי. כל פרט ואופיו ונטיותיו. אנחנו יחד 56 שנים, מאושרים ומקווים לטוב. אנחנו יודעים כי דרך זו אינה מתאימה לכל אדם. לכן הבחירה האישית היא החשובה והמכריעה את אופי החיים.
      אני לגמרי איתך בענין זה ובעוד כמה ענינים. המשיכו יחד ובטוב!

       

        31/3/19 12:44:

      צטט: ארנה א 2019-03-31 10:54:23

      אוי. כן. חלומות ומציאות...ובאמצע עצירות ברמזור ו...טעויות. מסקנות לעולם אינן מוחלטות.
      נכון, מה מוחלט? היום אפילו המציאות היא פייק מציאות, שלא לדבר על ההיסטוריה!

       

        31/3/19 11:11:
      לדעתי, נושא הנישואין או החיים ביחד, הוא נושא אישי. כל פרט ואופיו ונטיותיו. אנחנו יחד 56 שנים, מאושרים ומקווים לטוב. אנחנו יודעים כי דרך זו אינה מתאימה לכל אדם. לכן הבחירה האישית היא החשובה והמכריעה את אופי החיים.
        31/3/19 10:54:
      אוי. כן. חלומות ומציאות...ובאמצע עצירות ברמזור ו...טעויות. מסקנות לעולם אינן מוחלטות.
        31/3/19 10:39:

      צטט: barir 2019-03-31 08:27:10

      תודה. נהניתי לקרוא את סיפורך הקצר ומצאתי את עצמי מהנהנת בראשי לאות הזדהות עם התיאורים של תחושתך/מצבך. ביג לייק! אהבתי. תודה ושיהיה לנו שבוע מיטיב♥
      אמן, אמן, כן יהי, בריר

       

        31/3/19 10:38:

      צטט: אחר40 2019-03-31 08:13:05

      אוסיף את השנקל שלי לנושא 

      מעולם לא רציתי ילדים או להתחתן 

      עשיתי גם את זה וגם את זה 
      מסקנות אישיות שלי 

      לבי "חתונה " צדקתי , טעות . 
      לגבי ילדים 
      אני יכול לדבר בשם עצמי בלבד 

      טעיתי מאוד , טעיתי הרבה בחיי , ולרוב אני לא באמת מצטער על אותן טעיות 
      על הטעות הזו אני ממש שמח 

      להורים שלי היו 20 זוגות חברים 18 מהן כולל הורי עצמם חיו בסוג של אומללות נסבלת או בצורה של דו קיום 
      לא יותר 

      2 זוגות , אולי שלושה ממש חיו באושר , כך שזה יחסית נדיר , אבל קיים 


      במקרה שלי אישית , כבר 4 שנים שאני חי לבד , ממש קרוב לבית הקודם , אנחנו מסתדרים לא רע , אפילו ברמה של טוב 

      ולבנות ממש טוב 

      אז אולי זה המתכון עבורי , אבל שילמתי על ההצלחה הזו בקרוב לעשור של חיים יחד דיי אומללים 
      ספק אם אי פעם אהיה מסוגל לגור שוב עם מישהי שהיא לא הבת שלי .

      אבל גם כאן למדתי
      "לעולם לא לומר , "לעולם לא " " 

      שמחה על התוספת שלך.

      בענין הילדים, גם אני חשבתי כמוך, ולשמחתי לא כך היה. מיום ליום תוך כדי גידולו של בני, למדתי את האהבה ואני שמחה איתו ואתה.. יכול להיות שבענין הזוגיות לא היתה לי אותה התחייבות של עד הסוף ולא משנה מה. זאת אומרת בהתחלה היתה לי, אבל זה לא עמד באכזבות היום יום, שאיכשהו היו ידועות לי כמו מוות ידוע מראש.. 

        31/3/19 08:27:
      תודה. נהניתי לקרוא את סיפורך הקצר ומצאתי את עצמי מהנהנת בראשי לאות הזדהות עם התיאורים של תחושתך/מצבך. ביג לייק! אהבתי. תודה ושיהיה לנו שבוע מיטיב♥
        31/3/19 08:13:

      אוסיף את השנקל שלי לנושא 

      מעולם לא רציתי ילדים או להתחתן 

      עשיתי גם את זה וגם את זה 
      מסקנות אישיות שלי 

      לבי "חתונה " צדקתי , טעות . 
      לגבי ילדים 
      אני יכול לדבר בשם עצמי בלבד 

      טעיתי מאוד , טעיתי הרבה בחיי , ולרוב אני לא באמת מצטער על אותן טעיות 
      על הטעות הזו אני ממש שמח 

      להורים שלי היו 20 זוגות חברים 18 מהן כולל הורי עצמם חיו בסוג של אומללות נסבלת או בצורה של דו קיום 
      לא יותר 

      2 זוגות , אולי שלושה ממש חיו באושר , כך שזה יחסית נדיר , אבל קיים 


      במקרה שלי אישית , כבר 4 שנים שאני חי לבד , ממש קרוב לבית הקודם , אנחנו מסתדרים לא רע , אפילו ברמה של טוב 

      ולבנות ממש טוב 

      אז אולי זה המתכון עבורי , אבל שילמתי על ההצלחה הזו בקרוב לעשור של חיים יחד דיי אומללים 
      ספק אם אי פעם אהיה מסוגל לגור שוב עם מישהי שהיא לא הבת שלי .

      אבל גם כאן למדתי
      "לעולם לא לומר , "לעולם לא " " 

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין