כותרות TheMarker >
    ';
    0

    משהו ישן

    3 תגובות   יום שבת, 30/3/19, 22:24

     

    כשאתה כותב תיאור של סיפור שקראת, או שלא קראת, או שכתבת או שלא, או שחשבת עליו או שלא, הרי שאתה בעצם מספר סיפור על איזו דמות שבחייה התחוללו אי אילו דברים, עניינים, קורות, והיא, הדמות, מכילה בתוכה יותר מאשר את חייה שלה, כלומר יש לה, לדמות, איזו נגיעה לחייך שלך, הקוראת, ולחייך שלך, הקורא. 


    כך למשל, ואתם ודאי שמעתם עליה קודם לכן, על אותה אחת שלשונה היתה כה מושחזת, עד שגברים הסכימו לשכב איתה רק בשלשות, ואף על פי שהיו יוצאים חבולים מן המשכב (למעשה היה זה מעמד, משום ששכיבה לא היתה שם, אלא היו עומדים ועושים את שעושים, אחד שם, ואחד שם, והשלישי שם) נהנו הם עד מאד, ודווקא משום שמעולם לא באה כדי אביונות.

     

    למשל.

     

    או אותו אחד שהיה מתהלך ברחובות עירו 

    כשהוא לבוש במעיל כחול וכובע מהודר, 

    וכשהיו שואלים לו מדוע הוא מתהלך תמיד במעיל כחול וכובע מהודר, 

    היה מכחיש שהוא תושב העיר, וטוען שהוא בעל אחוזה כפרית 

    באיזה איזור במזרח אירופה דווקא, ולא בדרום אמריקה כלל וכלל. 

     

    או למשל

    ההיא שעלתה על האוורסט על מנת לחכך עצמה בפסגתו, 

    ומתה מקור, ונותרה שם, על קצה קצהו של ההר, מוסיפה כמטר אחד

    לגובהו, שהוא, כידוע לכל, 8848, אבל מאז 8849, או שמונה שמונה ארבע שמונה וגומר. 

     

     

    והקורא משתומם בלבו, 

    ואינו יודע כיצד לאכול את אלה המלים, 

    וכיצד יש לבשלן

    אפילו אם יכתוב לו הכותב מפורשות

    שיש לאוכלן לאט, לצד ביצה רכה מתובלת קלות, פרוסת לחם קל, וחריץ גבינה חריפה, 

    ושאת הביצה יש לאכול מצדה הקהה, ואת המלים מצד צפון, שכן מצד מזרח טעמם אינו משתלב כלל עם טעם הגבינה והלחם הקל. 

     

     

     

     

     

     

    אני אוהב אישה אחת, 

    היא לא אוהבת אותי,

    אני חושב שזה בגלל

    שאני לא מוכן להיות משהו. 

    רק אני. 

    אבל לא סופר, נגיד. 

    או הוגה. 

    או פרשן. 

    או טבח. 

    או מלומד. 

    או מורה. 

    היא לא יכולה לאהוב מישהו כי הוא הוא. 

    רק כי הוא נהג, או טבח, או מורה, או סייס. 

    אבל לא מישהו לבדו, חסר איפיון מקצועי כלשהו. 

     

    אמרתי לה שאני פנסיונר, ומיד היא שאלה פנסיונר ממה, 

    לא הספיק לה פנסיונר, רק היתה צריכה שאהיה פנסיונר מאגד, נגיד, 

    או מחברת חשמל, או מהנמלים, או מבנק, או מסניף של משרד הפנים בעזריאלי. 

    אבל אני לא הייתי אחד מאלה. 

    רק פנסיונר סתם, מעצמו. 

     

    אז היא חיה עכשיו עם איזה מישהו, 

    סגן מנהל מכירות משהו

    והיא מתה עליו, 

    על הסגן מנהל שלה, על הפנסיה שתהיה לו פעם,

    כשיפרוש יום אחד מחברת המכירות המסוגנת שלו.

     

     

     

    (לאאוגוסטו, לאאוגוסטו, בוודאי שלאאוגוסטו)

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    בעניין האיש עם המעיל והכובע:

    אפשר גם להוסיף שהוא הפך למטרה ללעג בקרב אנשי העיר, שהתחילו מכנים אותו "בעל האחוזה", תחילה מאחורי גבו, ואחר כך בפניו.  גם בני הנוער לא טמנו ידם בצלחת, ונרתמו כולם על מנת להציק לאיש, למרר חייו, סתם כך, בלא סיבה, מתוך אכזריות לבם השרירותית, מתוך אותה הטיפשות המאפיינת בני נוער רבים. 

    אבל כל אלה אינם ממין העניין כלל, אלא היום שלאחר מותו הוא העניין כאן, שאז הגיעו לעיר בני משפחתו על מנת להסדיר את ענייני הירושה (שקבורתו עניינה אותם פחות). מסתבר שאותם הקרובים תבעו כי איזו אחוזה כפרית במזרח אירופה תירשם על שמם, עכשיו, משנסתלק בעל האחוזה.

    אנשי העיר, שהרגישו מרומים עד מאד, (החכמים שביניהם הרגישו טיפשים ונבלים), ניסו לברר אצל הקרובים מה כל העניין הזה עם אותה אחוזה, ומי היה אותו אדם שנפטר. הקרובים ניסו להתחמק ככל יכולתם ממתן תשובה, אך לבסוף נאלצו למסור הודעה לעיתונות. נוסח ההודעה היה כדלהלן:  "איננו תושבי העיר בשום צורה שהיא ומעולם לא נקשר שמנו בשמה. עם זאת, אנו בעלי אחוזה כפרית במזרח אירופה, ולא בדרום אמריקה כלל וכלל." 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    11/01/2014

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/19 22:55:
      טוב זה העניין עם המלים, כל מה שהן מתארות קיים בהכרח, אין שאלה בכלל, האישה שטיפסה על האוורסט כדי להתחכך בשפיץ של הקצה נמצאת שם עד עכשיו למרות שלפני רגע כלל לא ידעתי על קיומה, אבל מרגע שהמלים ציירו אותה בדמיוני, היא שם. זה פלא גדול, ואני מסכים אתך שלא מתפלאים על זה מספיק.
        31/3/19 15:00:

      צטט: גילהסטחי 2019-03-31 13:23:12

      אנשים לרוב מבזבזים את זמנם בלמצוא משהו או מישהו שיגדירו את מה שהם,ויעניקו להם משמעות וביטחון, ולא כובשים את הדרך שלהם. בכך הם מאבדים משהו מעצמם ומדרכם, מהאותנטיות שלהם


      התייחסת לקטע עם הפנסיה והאהובה.
      זה נכון מאד, מה שכתבת, אני מסכים, אבל זה לא כה נורא בעיני שכך אנו חיים.
      אני מקבל זאת כאילוץ של החיים המודרניים. 


        31/3/19 13:23:
      אנשים לרוב מבזבזים את זמנם בלמצוא משהו או מישהו שיגדירו את מה שהם,ויעניקו להם משמעות וביטחון, ולא כובשים את הדרך שלהם. בכך הם מאבדים משהו מעצמם ומדרכם, מהאותנטיות שלהם.