כותרות TheMarker >
    ';

    נשים כבר חדרו למעוזי הגבריות על מסך הטלוויזיה.אבל הבעה של בולדוג עדיין נחשבת ל"עיתונאית"

    2 תגובות   יום ראשון, 31/3/19, 21:33

     

     

    השתלחות במרואיין בסגנון הרוטוויילר שהדגימה יונית לוי בראיון הטלוויזיה עם בני גנץ לא נראתה על מסכינו מאז מופעי האימים של נסים משעל כמראיין פוליטיקאים בערוץ הראשון. אני חשבתי מייד על רוטווילר. אלון עידן קבע:בולדוג. במדורו המבריק ב"מוסף הארץ" הוא כתב על הניסיון של יונית לשפד את גנץ,לבלבל ולהביך אותו. "לשוות לעצמה ארומה בולדוגית.כלומר עיתונאית". 

      וכצפוי, טוקבקיסטים המטירו על יונית לוי דברי גנאי,חרפות וגידופים. גם אני צירפתי את קולי. בטוקבק שכתבתי העליתי השערה זהירה. נשים מראיינות בטלוויזיה מגלות יותר אגרסיביות {כמובן בממוצע} מעמיתיהן הגברים. אולי יש פה גילוי של חוסר בטחון מסוים הנלווה לקידומן {המבורך} של נשים אל קידמת המסך.נראה שהן עדיין חשות כי עליהן להוכיח שהן עיתונאיות כריזמטיות,קשוחות,חדות ונחושות לא פחות מהגברים.

    "כך הן מכריזות, ובצדק "אנחנו כאן,אנחנו כאן!!"  אומרת בת-דודתי אתי. ממרום שמונים פלוס שנותיה היא זוכרת זמנים אחרים. תגובה מנוגדת הציגה טוקבקיסטית שהגיבה על דברי. היא טענה ש"הראיון הכי גרוע, תוקפני וגס, היה של אילנה דיין עם אהוד ברק. הובכתי וקפצתי שיניים מעוצם הגועל.דיין מראיינת לא סימפטית,גסה ותוקפנית אבל היא תחקירנית טובה וזה מצדיק את הסלחנות כלפיה".

      אילנה דיין החיילת הייתה פורצת דרך ממש. "האישה הראשונה בגלי-צה"ל ששימשה ככתבת {פרלמנטרית ופוליטית} בעודה בשירות חובה" כתוב בויקיפדיה. זה קרה בתחילת שנות השמונים.הופעת הבכורה של דיין כמנחת תוכנית "ערב חדש" בטלוויזיה התרחשה בפברואר 1987. ובמרכזה היה ראיון עם ראש-הממשלה דאז,יצחק שמיר. קשה לשכוח את ההתרגשות שקידמה את הופעת האישה הצעירונת  וכן את העובדה שהיא הסתערה על נושא כל-כך גברי:ראיון עם ראש הממשלה!  {לא כאן המקום לדבר בהרחבה על יחסה המחפיר של התקשורת לנושאים "רכים", בעיקר חברתיים, שמחוץ למשולש הנחשב, הגברי והקריטי, של פוליטיקה-בטחון-כלכלה}.

    וזכורים היטב גם הרעש,הצלצולים והמסעות היחצ"ניים שנילוו למינויה של טלי ליפקין-שחק ככתבת הצבאית הראשונה בישראל, בעיתון "דבר" המנוח. זה היה ב-1982. ומאז,כידוע, פרצו נשות תקשורת הרבה תקרות זכוכית.לפריצה הזאת מתלווים,כאמור, מפגני התנהלות קשוחה הנחשבת ל"גברית".

    אני חושבת,למשל, על גילי כהן. הכתבת המדינית החמודה של ערוץ "כאן 11". כולה בת 30. טון הדיבור שלה כל-כך נחרץ ותקיף, קולה דווקא ענוג אבל היא יורה משפטים בקצב הסטקטו. בכל פעם שגילי כהן פותחת את פיה אני שוב מסתקרנת לדעת: האם ככה היא מדברת  ב"חיים האמיתיים",מחוץ לטווח המצלמות? תמיד נדמה לי שהיא סיגלה לעצמה מעין דקלום מלאכותי שאינו נדבק בכלל לחזותה העדינה, הנשית.

     

     

    תזכורות מעברה של הטלוויזיה הישראלית ממחישות את הפריצה של תקרות הזכוכית, אולי גם מסבירות למה "ארומה בודלוגית" עדיין נחשבת ל"עיתונאית". הנשים הראשונות שחדרו כמגישות אל "מבט לחדשות" של הערוץ הראשון היו שרי רז וכרמית גיא. מהדורות החדשות הוגשו על-ידי צמד:גבר ואישה. האישה הייתה תמיד מספר 2. כסא הכבוד השמור לקריין הראשי של "מבט", הכסא הימני, אויש על-ידי גברים בלבד. לפני ששרי וכרמית החלו לקריין חדשות,הניחו רוב עמיתיהן במחלקה הגברית שאישה קריינית לא מקרינה סמכותיות ואמינות,שקריינים גברים עדיפים גם משום שרובם אנשי חדשות, מעורבים מאוד באקטואליה. נשים כתבות בודדות שהבליחו באותם ימים לחדשות, בטלוויזיה וכן גם ברדיו, עסקו בדרך-כלל בנושאים "רכים" , "נשיים",כמו בית,אופנה, אורחות חיים. לא במשולש הנושאים הנחשב : פוליטיקה-כלכלה-בטחון.  

     לאחר ששתי הנשים החלוצות התגלו כהצלחה, עדיין נשמעה הטענה שאם אישה תהייה מגישת החדשות הראשית, זאת שמשמיעה תחילה את עיקר החדשות ומודיעה לאומה על דברים קשים ואלימים,אזי נשיותה תיפגע. היא תיאלץ לוותר על יתרונות נשיים כמו רכות ועדינות.את זאת שמעתי במפורש מפי "מר טלוויזיה" דאז, חיים יבין.הראיון איתו התקיים בסוף שנות השבעים, בעת שסיקרתי  בעיתון

    את תחום הרדיו והטלוויזיה.

    וכרמית גיא אמרה לי בראיון עיתונאי, בתחילת שנות השמונים: עמיתי הגברים לא יודו שבמחלקת החדשות נותרו שרידי שוביניזם גברי. רובם עדיין מחזיקים בדעה קדומה לא מוצהרת: "כאישה-את טובה עד כאן". אין אפליית נשים מכוונת, אבל ההתייחסות היא מגדרית. העובדה שגבר הוא הפותח תמיד את "מבט לחדשות" נראתה לכרמית  כמשקפת סטריאוטיפים מינייים שטבועים בכולנו, בגברים וגם בנשים.

     אני עצמי כתבתי באותה תקופה: "כולנו מתקשים לתאר בדמיוננו סטאר חיים יביני בדמות אישה. אישה מגישה שאינה רק כוכב לכת סימפטי, כמו הגברות גיא ורז. אישה שמככבת עם ארשת כריזמטית על הכסא הימני בלבד." בדומה לכרמית גם אני הצבעתי על סטריאוטיפים של "גבריות" ו"נשיות" ששוטפים את מוחותינו באמצעות הספרות,הקולנוע, מודעות הפרסומת ועוד...

     

     

    מהו הצפי? אילו דמויות ייראו על מסכינו בעתיד? אני מניחה שהאגרסיביות הנשית המופגנת תתמתן ותתפוגג בהדרגה, ככל שחלקן השוויוני של נשים בתחומים שנחשבו כ"גבריים" יתקבל כטבעי ומובן מאליו. תובנות חכמות שהשאיר לנו עמוס עוז ז"ל נראות לי רלוונטיות גם בהקשר הזה. תנועה מהפכנית,הוא אמר, מצמיחה גם שוליים פנאטיות. עוז התכוון לעיוותי הפמיניזם הקיצוני. מבחינה מסוימת אפשר להחיל את דבריו גם על  קשיחות מופגנת שנלווית לפריצתן של נשות תקשורת אל מעוזי גבריות מסורתיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/4/19 11:52:
      לא אוהבת את יונית לוי. נקודה. סימן קריאה !
        2/4/19 13:20:
      לא ראיתי את הראיון של יונית לוי. כתבו שהיא מנסה לחקות את קרן מרציאנו. אבל מה שמקומם במיוחד הוא ההשלכות של הראיון הזה, והנפילה של גנץ בסקרים.

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין