כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    כשמרגישים מתים לא באמת חיים

    35 תגובות   יום שני, 1/4/19, 14:42

    להגיד שהחיים נפלאים זה כמו להיכשל בבחינה ולהגיד שהצלחתי. לשמחתי אין את העולם הבא ואין גלגול נשמות כך שלא אצטרך לחיות ולמות לנצח. עשיתי טעות ואיני מחולה, מה שלא אעשה או אומר - הטעות שלי תהיה מי שאני וכל מה שאני.

      שחרור וכאב, תשוקה ופחד, ציפייה וצורך טפטפו מעיניי כל השנים. לא חשבתי שאי אפשר לזרוק חלומות ובולענים מהחלון. אצלי, עלים נופלים מהעץ כמו אנשים הנושרים מבניינים, ועתה כשחוסר הטעם מתנקז מתחת לעור אני רוצה לישון ולא להתעורר.

    כל כך  הרבה דלתות במגרש המשחקים של אלוהים, צריך לבחור אחת. אלו זמנים עייפים שנשפכים על פני האדמה כמו שלכת שמכסה את הביוב המצחין, וזה אומר שאי אפשר ללמוד לחיות.

     הדרך עודנה מרוצפת צלקות קנאה, כי אני לא יודעת את הדרך כמו הציפורים הנעלמות באופק.

    הלילה שעכשיו כבר חולף, ובכל רגע עלול להיגמר כל היתר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/4/19 17:13:
      מקס הלוחם בספריםהממממ. החיים הם מסע קשה, ולפגוש בן אדם מעודד וחיובי בדרך זה נס. ועל התקווה המאפשרת שלך אומר שאין אביב שלא נותן את עצמו, יש אנשים שלא יודעים לקחת אותו..
      תודה על התגובה, מקווה שהעניינים מעט משתפרים. את אישה מוכשרת ועוצמתית עם כוחות בראשית יצרים ויצירה. מקווה שהאביב בפתח עבורך, מגיע לך לראות את הזריחה מבעד לחלון...

      צטט: גילהסטחי 2019-04-03 14:25:43

      מקס הלוחם בספריםהממממ. תודה. סבתא שלי אמרה שכל דבר נגמר בסוף, ושכל רגע מתאים להתחלה חדשה. למעשה, היום התעוררתי קצת שרוטה אך הדשא נראה לי ירוק יותר והקפה נטעם לי מתוק יותר. כנראה שהרע מתחיל להיפרם.
        11/4/19 12:19:
      kimchid. האופטימיות שלך משמעותית בדפי החיים. כאשר פותחים דלת כל העונות יכולות להכנס, ולכן בחורף אפשר לשמוע את דנדון פעמוני האביב. תודה לך נביא הטוב.
        10/4/19 13:41:
      תמיד, אבל תמיד, אחרי החורף, בא האביב.
        8/4/19 07:09:
      נומיקן. חן חן על הביקור. יונה וולך אמרה שקשה זה הקרום של הלחם, ושצריך לכתוב מילים קשות ואמיתיות, כי אי הכתיבה גורמת נזק לאיכות החיים הטובים.
        7/4/19 21:39:
      כמו תמיד, קשה אצלך, אבל מפעם לפעם אני קופצת לביקור. כתוב היטב, מעביר את התחושה קשה
        7/4/19 11:04:
      alxm. אנחנו מספרים לעצמו סיפורים כדי שנוכל להשלים עם השאלות שבלתי אפשרי לענות עליהן ושהזמן לא נותן להן תשובות.ואולי זה מקור המתח של הקיום. תודה שבאת.
        6/4/19 22:48:
      עמוקים הגיגייך וכפי שלך אין תשובה ברורה כך גם לי . מה לאחר שנעצום עיניים לאן נקיץ .... עדיף שלא לחשוב מה מעבר .... מאחל רק טוב ! חג חירות שמח !
        6/4/19 16:23:
      א ח א ב. זאת מסקנה טובה, חבל שלא מצאתי את הפניות להסיק אותה בעצמי.פעימת האופטימיו שאתה מזרים לתוך הריאות היא ההבדל בין לחיות לבין להיות בחיים. סוף - קרן אלקלעי-גוט: "אל תשאל כמה זמן נשאר לך, הרופאים לא יודעים, הם רק יכולים להעריך כמה גורמים, אבל אי אפשר לחשב רצון, חסד, את הכוח להעניק משמעות לכל אדם שבו אתה נוגע". באהבה לך קרן שמש מרהיבה.
        6/4/19 14:20:
      ומחר ...יום חדש :)
        6/4/19 13:05:
      HagitFriedlander. תודה יקירתי. בתגובות שלך את משקפת את מה שאת ולא את הקוים שרואים בנוף, ואת עושה את זה בחינניות מרשימה. להודות ליקום על מה שיש ולא לקטר על מה שרוצים ועל מה שחסר, זו המתנה הכי משמעותית שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו כדי להרגיש ממוזלים ובעלי שפע, ולהיות חדורי תקווה ואמונה שהשינוי אפשרי. פיניתי מקום לפחדים ולחולשות, לטעויות ולחסרונות, ולמרות זאת אני חשה בעצמה את חוסר ההרמוניה בין הרצון הפנימי שלי לבין המציאות שמקיפה אותי. כך שעם כל הכוונות הטובות אני מרגישה שהדרך לא נגמרת והיא רצופה באבני נגף שמכשילים ומפריעים לי להגיע למקום שאני רוצה להיות בו.
        6/4/19 07:53:
      גילה יקרה כתיבתך משובחת עמוקה ממש כמוך. את מרעידה פחדים ומציפה שאלות על דרך שהלכה לאיבוד על חיים שאינך מרגישה...כשאני חווה תחושות קשות אני מקיאה אותן מתוכי בחיפוש מסלול מחודש...לוקחת נשימה עמוקה...משנה זווית..פרצופים למראה...תחפושות...הומור... והידיעה שהכל זמני קצת מנחמת ומשתדלת לעשות הכי טוב שאפשר בנקודת זמן מסוימת...ללמוד לחיות זה ללמוד מהחיות וכשהולכים לישון מרדימים את השדים ולומר תודה על כל רגע של יש...ויש בך המון...מרגשת אחת♥
        5/4/19 12:29:
      נגעת בצמרות העצים. תודה על המחשבה הרעננה שלך. לדעתי, כדי לעשות שינוי צריך להסתובב לצד השני במידה ושוכבים על אותו הצד הרבה זמן. ואם אין צד שני אז ליצור אותו.
        5/4/19 12:21:
      נעם דימנט. זו שאלה של חיים ומוות. האם זו זכות לבחור למות, או האם זו חובה להילחם על החיים?
      אני אוהב את הכתיבה שלך ולא מתוך שמחה לאיד, חלילה וחס. אני חושב שהפתרון זה איזו פעילות חברתית בסביבה שקצת יותר מכילה את האינדיבידואליסטים.
        4/4/19 17:31:
      שמרגישים מתים .....למה ?
        4/4/19 12:49:

      remei. תודה לך, את כמו מתנה שאני מחברת לצרור הצלילים שלי. כשכפתור הווליום מסובב עד סופו הדציבלים כל כך גבוהים שאפשר להשתגע. זה מזכיר לי אדם שרוכב על סוס, וכשהסוס מעיף אותו מעל האוכף, הרוכב נופל, קם, מסיר את האבק ממכנסיו ושוב עולה על הסוס - נחוש והחלטי. המקום הטבעי לרוכב להיות על גב הסוס ולדהור אל האופק. אבל מה קורה אם הרוכב מרגיש פחד וחרדה במעמקי הבטן? הוא מחזיר את הסוס לאורווה למרות כל הסיפורים והתרוצים שהוא ממציא לנפשו.

        3/4/19 22:12:
      כשעלים נושרים נחווים כמו אנשים נופלים מבניינים תחושת כאב בווליום גבוה, פתאום המחשת לי את הווליום הזה שאני מסתובבת איתו בעולם. קשה לשנות נקודת מבט בעולם-אבסורדים כשהדרך לא ברורה בו וכל ליטוף נחווה כסטירה ואינך יכולה למדר את עצמך מעצמך או בלחיצת כפתור להנמיך את העוצמה. תודה על מה שהבאת כאן. מקווה שהתחושה תשקוט ולא תכאיב לך כל כך
        3/4/19 14:31:
      shimenben. איש יקר, אתה קרן שמש בטעם גלידה. פעם חייתי ולא חשבתי את החיים. ברור לי שבסוף העולם ימינה פינת גן עדן לנד אגיע למקום בו אוכל לשטוף את המשקעים והשאריות לתוך לוע הכיור. ואני בדרך לשם.
        3/4/19 14:25:
      מקס הלוחם בספריםהממממ. תודה. סבתא שלי אמרה שכל דבר נגמר בסוף, ושכל רגע מתאים להתחלה חדשה. למעשה, היום התעוררתי קצת שרוטה אך הדשא נראה לי ירוק יותר והקפה נטעם לי מתוק יותר. כנראה שהרע מתחיל להיפרם.
        3/4/19 14:22:

      דוקטורלאה. תודה. את עוטפת אותי בגלימת האם הטובה שמקדשת את החיים, דאגתך הכנה נוגעת ללבי. דברייך מעוררים שאלות: האם ידיעת החיים הם דבר מובנה- אינסטינקט קדמוני? האם החיים הם רצף נסיבות שאני המקור והטריגר להם, והאם אני יכולה או איני יכולה לשנות אותם? לשיפוט העצמי אין רחמים, הוא מפרק אותי לגורמים וחושף את החלק הפנימי של הבטנה, אבל עדיף להרגיש מאשר לא להרגיש. לא אשאר לנצח במקום הזה, ליד ערמות הייאוש והמחשבות הרקובות. כדי שהייאוש יעזוב ואוכל סוף סוף לחיות עם המחשבה שנצחתי עליי למצוא את דרכי שאיבדתי. ושוב תודה על שאת מדברת איתי בגובה הלב.

        2/4/19 21:12:
      יש שם שורה אחת שמן הרגע שקראתי אותה היא לא מפסיקה להדהד "וזה אומר שאי אפשר ללמוד לחיות" זו מחשבה מאד מטלטלת, יחד עם כל אלה ראיתי גם הרבה קסם בדרך איך שהדברים נכתבו, בלי פילטרים, כנים ונוקבים. כמי שחווה לא מעט דיכאונות דעתי האישית היא שכמה שהם קשים וכואבים יש בהם צד מאד חיובי כי הם סוג של זיכוך.
      מקווה למחשבות טובות וחיוביות והרגשה טובה ונעימה. אנחנו הבודהיסטים אומרים שהכל חולף, גם הטוב וגם הרע, אז מקווה שתקופה טובה תתחיל בקרוב... מקווה שיגיע טוב בקרוב
        2/4/19 17:28:
      אינני חושבת שאדם, כל אדם, יודע או לומד לדעת, איך עליו לחיות. אינני מאמינה כי הורים נבונים יעשו את מלאכת ההוראה הזאת. עצם ההשתתפות במעשה החיים הוא בית הספר המתאים להוראה זו. באנגלית אנו אומרים :"ניסוי וטעייה". כך מתנהלים חיינו. אנחנו פועלים וגם טועים, אז מתקנים או מוותרים וממשיכים הלאה. גם הטעות, ואפילו החמורה שבטעויות היא החיים ולא דבר אחר. ככל שאנו מתבגרים אנו לומדים להסיק מסקנות, במהירות, ביעילות, ולעיתים קרובות, אנו משנים ומתקנים את מעשינו. אינני יודעת מדוע את כל כך מחמירה עם עצמך. לא ברור לי ממה נובעת דרך התנהגות זו. האם היא נחלת ההורים שהעמידו אותך על טעויותיך, או אישיות חשובה אחרת במהלך החיים, שלא הסכימה לקבל אותך כפי שאת. באשר למציאות, שכולנו חיים בה, היא אינה ניתנת לשינויים אישיים. היא קבועה ועלינו להתרגל, להסתגל אליה, ולפעול בה כמיטב יכולתנו. לא יותר מכך, ולא להאשים את עצמנו על כל פעולה ופעולה. אנחנו איננו בית משפט עצמי, אנחנו העושים וחיים. מי ששופט אותנו, זו אמונה שגודלנו לתוכה, הגורם הדתי - אלוהים, או הגורם החילוני- בהתאם לגיל ולפעולה. הניחי לכל אלה לשפוט אותך, אל תתערבי במלאכתם. מלאכתך היא לחיות, וזאת בדרך הכי טובה המקובלת עליך. לא לך המלאכה להעריך את עצמך ואת מעשיך, חיי והניחי לשיפוט המחמיר שלך.
        2/4/19 13:13:
      debie30.תודה על התקווה והאמונה שאת עוטפת אותי בהן. הרגעים הרעים הם כמו שן כואבת שזקוקה לטיפול שורש, ואין לי כוח רצון או סבלנות לטפל בעצב הזה.
        2/4/19 13:05:
      bonbonyetta. תודה לך אוהבת אדם, חיות וחיים. העט שלי מחובר בחבל טבור לבטן שלי, כך שהמילים כותבות עצמן על פי מזג האוויר הפנימי והאקלים החיצוני, בלי לדלג על התוספות. טוב ליבך מרחיב את הנשמות.
        2/4/19 13:01:
      תכשיט. בעיניי השמחה והייאוש, הדכדוך והתרוממות הרוח, הם חלק טבעי ממעגל החיים.ותודה על האדיבות והחמימות שאת משאירה כמו שובל בושם.
        2/4/19 12:59:
      מכבית- coach לכתיבה. המציאות מורכבת ממצבים מנוגדים המתקיימים בו זמנית: טוב ורע, זורם ותקוע,רוחני וחומרי... ומסכימה איתך שהכל תלוי דרך איזה עדשות מסתכלים עליה.
        2/4/19 12:55:
      ~ ~. לא קמתי בקר אחד ואמרתי לעצמי איזה עולם מחורבן, בא לי למות. זה תהליך שבו שאלתי את עצמי איך מרגישים כשחיים ואיך מרגישים כשמתים. תארי לך שהתשובות טלטלו את עולמי, מה גם שהסוף ידוע מראש. לא מאמינה בעולם הבא ולא בגלגול נשמות ותיקונים נצחיים.
        2/4/19 08:35:
      גילה, החיים לא נפלאים, יש רגעים נפלאים.קורה ורגעי הדכדוך גוברים ורבים מרגעי היופי. לפעמים מוסיקה טובה ואהובה מאירה .
        1/4/19 20:14:

      *

      אני אוהבת מאד את הדרך שאת כותבת, מתבטאת, כל כך מהבטן ואמיתי.

      חבל לי עם זאת שהטכסטים שלך קשים כל כך, כמו הדרך בה את רואה ומרגישה את הדברים.

       

      שלחתי לך מייל אישי

        1/4/19 19:20:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-04-01 18:22:52

      חזקי ואמצי. יש בחיים גם נקודות אור - לרובנו. מקווה שתצליחי לראותן ולהתמקד בהן.

       

       

      בדיוק...חיבוק חם...

      חזקי ואמצי. יש בחיים גם נקודות אור - לרובנו. מקווה שתצליחי לראותן ולהתמקד בהן.
        1/4/19 16:13:

      וואיי וואיי נשמע שבאמת נמאס לך מהחיים האלה.

      האמת, גם אני לא ממש מתלהבת ממה שקורה בעולם הזה.

      אבל איכשהו אני מצליחה למצוא מדי פעם את היופי, השמחה והאהבה.

      לעניין גלגול נשמות.... את לא יכולה לדעת בוודאות מה קורה לאנרגיה/אור/תודעה שלך לאחר המוות.

      .

      אומרים שלא מכריחים אף אחד לבוא לעולם הזה - מי שכאן, זה מבחירה ומי שרוצה לעזוב - לא יקבל עונש על כך.
      אין גיהינום או גן עדן לאחר המוות - אבל התודעה ממשיכה להתקיים מחליפה פאזה.

      .

      (המלצה - ציפרלקס).

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין