כותרות TheMarker >
    ';

    על הטוב הרע ומה שבינהם....

    10 תגובות   יום שלישי, 2/4/19, 20:47

    טאו, אמרה לי ולרינה באחד מימי החורף הגשומים, מה זה "להיות רע"?  התבוננתי ארוכות בולרינה, תוהה כתמיד מה מוביל את היצור הקטן והפלאי הזה לשאול שאלות כל כך גדולות...   ניסתי לדובב אותה קצת.. יקירתי הצעירה תוכלי אולי להסביר לי למה כוונתך?  ולרינה הרימה את עיניה והתבוננה בי בעיניה עמדו דמעות שאיימו לנשור מעינה ברגע שתפתח את פיה. אני... היא ניסתה לדבר ונעצרה, הדמעות חנקו את גרונה, היא הרימה שוב את עינה ובהתה לאורך זמן שנדמה היה כנצח. יכולתי להרגיש את כאבה המתפרץ אבל לא הייתה לי שום דרך לעזור לה כי לא הבנתי על מה ולמה הכאב. ישבתי בשקט עצוב ומחייך ידי האחת אוחזת בכוס הקפה והשנייה מושטת לולרינה, אך ולרינה התבצרה עמוק בתוך עולמה והייתה נראית כנסיכה נעולה עמוק בתוך חדרי מבצר נעולים ללא כל גישה אפשרית אליה. חיכיתי. לא היה שום דבר אחר שניתן היה לעשות. שמתי לי מוסיקה שאני אוהב לקחתי ליד את העיתון היומי והתחלתי לעלעל, מקווה שאולי דווקא חוסר ההתמקדות בחברתי הצעירה יעזור לה להתחיל לדבר, ואכן כך היה.

    אני חושבת שאני אדם רע, פתחה ולרינה ואמרה, בקול עצוב ומיואש. הורדתי את העיתון מידי וחיוך ענק התפשט על שפתותי, השתדלתי בכול כוחי לא להיכנע לצחוק שאיים להתפרץ מגרוני. הקשר בין ולרינה ורוע פשוט היה הזוי בעיני.

    הסתכלתי עליה ושתקתי, ידעתי שאופייה של ולרינה דומה לאופיו של צב  - כל רעש קטן מחזירו שוב לשריונו העבה, ניסתר מן העין.

    ולרינה שתקה לרגע ואחר המשיכה. אתמול היא אמרה, גנבתי משהו מחברתי הטובה ביותר, משהו שלא אוכל להחזיר לעולם...  בחדר עמד השקט במלוא הדרו, והיה נידמה שדבר לא זז כאילו כל היצורים כולם פחדו באותו הרגע להפר את הדממה.

    היא האמינה בי ואני גנבתי מימנה. ולרינה התחילה לבכות. התקרבתי אליה וחיבקתי אותה בעדינות לפעמים הייתה מזכירה לי פרפר עדין שכל נגיעה בו עלולה לתלוש אחת מכנפיו.

    ובגלל זה את חושבת שאת אדם רע ולרינה? כן, טאו ענתה בקול סדוק, כן.

    למה? שאלתי.

    כי עכשיו היא לא חברה שלי יותר ענתה ולרינה וכל החברות שהייתה בינינו נעלמה. אהבתי אותה טאו, אהבתי לטייל איתה, לצחוק איתה, לבנות איתה דברים, אפילו היו לנו כמה אוספים של תמונות. שעות היינו ביחד ועכשיו כל זה ניגמר, נעלם כמו אבק ברוח. איך זה יכול להיות טאו שדברים שנמצאים לנו כל כך הרבה זמן פתאום נעלמים. נגמרים ואין אותם יותר, כאילו מעולם לא היו. כאילו לא נתנו להם את כל הזמן והאהבה  ותשומת הלב שלנו את כל מה שהיה לנו. איך זה קורה טאו? דמעות פנינים החלו להתגלגל על לחייה הוורודות הסמוקות, ולי, לי לא הייתה אפילו תשובה אחת שתשמש לה למרפא. הדבר היחידי שיכולתי לעשות היה רק להמשיך ולחפש כמו ארכיאולוג שחופר באדמה בתקווה, באמונה שמתחת לכל שכבות העפר איפשהו היכן שהוא ימצא הממצא.

    מה קרה ולרינה, תרצי לספר...? למה לקחת מימנה בלי ידיעתה?

    היה לה משהו... היה לה משהו.. שממש הייתי צריכה. ניסיתי לבקש מימנה כמה פעמים וכול פעם היא לא התייחסה לבקשה שלי כאילו לא שמעה או לא רצתה לשמוע. היא יידעה כמה הייתי צריכה את הדבר הזה שביקשתי. ידעה והתעלמה. אתה חושב שאדם כזה הוא חבר טוב טאו?

    יחד איתה צללתי עמוק למחשבות, שתקתי. 

    ומה קרה אח"כ? שאלתי בהיסוס משאיר לה בנימת קולי את הפתח לא לענות על השאלה עם הביכה אותה מידי...

    היא ראתה שזה נעלם אבל לא היה לי האומץ להגיד שאני לקחתי. לא יכולתי לסבול את הבושה שלקחתי מימנה ואת חוסר האומץ שלי להגיד לה... אז התרחקתי מימנה. לא יכולתי ללכת אליה יותר התביישתי. התביישתי שלקחתי, שלא מצאתי עוד דרכים לבקש, שלא היה לי האומץ לדבר.

    .. ואז חיברת את כל הדברים האלה יחד וקראת להם רוע שאלתי, בגלל זה שאלת אותי מה זה להיות רע?

    כן טאו. בגלל זה.

    עכשיו אחרי שסיפרת מה את חושבת? אני בעיקר עצובה טאו.. פחות חושבת.. היא אמרה בעצב. חייכתי. בואי נצא לטייל קצת בחוץ הצעתי לה, מה דעתך? היא הסכימה מיד, קפצה בהתרגשות מהכסא ורצה אל עבר הדלת. הרמתי בכבדות את הסוודר והצעיף מהכסא הרגשתי איך בלאות מסוימת מהולה בשמחה אני לובש את הסוודר וכורך סביב צווארי את הצעיף. בחוץ קידם את פנינו משב אוויר ירושלמי קר אך נעים היה בו משהו צלול ומחיה, הרגשתי שהאוויר הנעים הזה יש בו מן היכולת לחיות.  הלכנו לאט, מסביב הכול פורח, סוף מרץ והאדמה הרוויה מגשם כאילו מתהדרת ביפי הפריחה הצבעונית המתפרצת, משתפת את העולם בפירותיה. נעים בחוץ אמרה חברתי הקטנה תוך כדי דילוגים קטנים על מנת להתאים עצמה לצעדי. היא הרימה את עינה החומות והגדולות לעברי כאומרות: יצאנו החוצה אבל השיחה ממשיכה נכון? 

    את יודעת ולרינה אני לא יודע להגיד לך בדיוק מהו רוע, שיתפתי את חברתי הקטנה במחשבותי, אני בעצמי לא בדיוק יודע להגדיר לעצמי, אבל אין לי ספק שמה שעשית לא עונה בכלל להגדרה רוע.

    תסביר לי טאו, ביקשה במתיקות חברתי הקטנה.

    אני חושב... , התחלתי לדבר והפסקתי כאילו מחפש את המילים הנכונות שידייקו את המילים למחשבות.. אני חושב שלפעמים שמשהו מאוד חסר לנו ואנחנו מרגישים שאנחנו צריכים אותו ממש ובאמת, ואנחנו לו מוצאים את הדרך להשיג אותו למרות שניסנו וניסנו המון פעמים, אז אנחנו מרגישים קצת שהלכנו לאיבוד, שאיבדנו את הדרך ואנחנו לא יודעים איך לחזור או איך להתקדם... ובמקום הזה, האפור והערפילי הזה אנחנו עושים לפעמים דברים לא נכונים, לא הייתי קורא להם רעים, רק לא נכונים.. כי אנחנו לא רואים ברור מספיק,... אבודים..

    המשכנו ללכת בשתיקה אני חושב שכול אחד מאיתנו ניבלע בתוך מחשבותיו על דרכים אבודות ודרכים שאבדו, על ערפל וחוסר מוצא נראה לעין.

    כשהגענו לגדר הירוקה של הבית של ולרינה, התחיל כבר לטפטף הודתי בליבי על העיתוי המושלם של הגשם, ונפרדתי לשלום מולרינה.

    אחשוב על מה שאמרת, אמרה לי חברתי הקטנה, דמעות זלגו על לחייה התערבבו עם טיפות הגשם וכבר קשה היה להבדיל. להתראות חברתי הקטנה  אמרתי, ניפגש בקרוב.

    כשהגעתי הביתה דבר ראשון שעשיתי עוד לפני שהורדתי מעלי את הסוודר והצעיף ניגשתי למילון הישן שלי שכמו חבר וותיק עמד שם על המדף מחכה לתשומת ליבי, עלעלתי במהירות בדפים, ח, ל, ס, פ, ולבסוף: ר ! רוע ... חיפשתי עובר במהירות על המילים ... רוע .. הנה! קראתי בשמחה צוחק על עצמי על התלהבותי הילדותית, מצאתי..

    רוע: רִשְׁעוּת, זָדוֹן, אֲטִימוֹת.

    לא חברתי הקטנה, חלפה מחשבה במוחי -  לא היה בזה רוע, רק אובדן דרך, ורחובות ללא מוצא. 

    על מסך המחשבות שרצו תדיר במוחי הופיעה עכשיו רק מילה אחת בפונט גדול ובולט חוזרת :

    חמלה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/19 15:23:

      צטט: * חיוש * 2019-04-07 00:28:05

      גם את בליבי :)

      מי ייתן והכוח להמשיך ימשיך ויחיה את ליבנו ואת כוחה של היצירה

      תודה חיה יקרה

        7/4/19 00:28:

      יעל יקירתי נשיקה

      תודה ענקית

      את מקסימה וכל כך רגישה ואנושית

      ואת עצמך מעבירה  לקורא כוח ויכולת התבוננות,

      שימת לב,  ומחשבה עמוקה אל נבכי נפשנו.

      דרך הפוסטים שלך ותגובותייך לתגובותיי

      תפסת פינה ענקית בחדרי ליבי

        6/4/19 21:38:

      חיוש יקרה ואהובה איזה אישה מופלאה את, תודה על הזמן והמחשבה שהענקת לי. מרגש אותי וממלא את הלב בחום. אכן מצב חיים קשה המצב של ולירנה הביאה לפיתחו של טאו... מנסה להסתכל על הבעיות שאני נתקלת בהן וניתקלתי בעבר  - בעוד כמה זוגות עיניים לנסות להבין מחדש להסתכל, למצוא דרכים להתמודדות בונה  - להפוך כאב לתרופה. מודה ל כל כך על תשומת הלב המעמיקה. כמה כוח שמחה ואהבה אני מוצאת בדבריך. אם היית יודעת כמה כוח את נותנת לי במילותיך. תודה ואהבה.

        6/4/19 21:34:

      צטט: עמנב 2019-04-06 08:18:15

      תודה רבה עמוס, מרגש שהאהבה למילים לא נישארת רק במילים אלה משותפת בין חברים, תודה!
        6/4/19 21:32:

      צטט: רונית אברהם 2019-04-05 21:22:41

      כמה מחזק מעודד ומאיר לב תודות רבות!
        6/4/19 21:31:

      צטט: sari10 2019-04-05 19:00:37

      נפלא... את נוגעת במקומות חבויים וכותבת נפלא!

      תודה רבה שרי יקירתי, כמה מחזק וניפלא לשמוע תודה.

        6/4/19 08:55:

      בוקר טוב של שבת יעל יקירתי נשיקה

      נפלא כל כך בעיניי איך באמצעות שתי דמויות שהפרשי הגילאים כה רב

      את מעבירה לנו מסרים ותובנות וחומר למחשבה.

      ולרינה חווה הלקאה עצמית, קול המצפון פורץ מתוכה,

      אם כל אחד מביננו מרגיש שעשה דבר איום, רע, דבר קטן עד גדול הפוגע באחר

      התחושה הזו תמשיך להתהוות ואפילו להתעצם עד שנפעל לתקן את העניין

      כדי שבראש ובראשונה נטפל בתחושות של עצמנו

      ולרינה מתוקה שלי - היטב הבנתי לליבך על תחושת האכזבה כשביקשת

      את אותו דבר מחברתך ולא נענת.......

      וכעת כדי שתתנקי מהתחושה הרעה שעשית עוול לחברתך

      אולי... תשיבי לה את אותו דבר תוך התנצלות מכל הלב

      וכך תשיבי לעצמך את האהבה לעצמך ואולי גם את אהבתה של חברתך

      טאו היקר והמקסים - לא מספיק לפרש את המילה רוע במילון

      אם מישהו חש שהוא רע - שום מילון לא יקטין או יצמצם את התחושה

      * תודה יקירה ששיתפת אותנו ועוררת אותנו למחשבה

      כוכב אהבה וחיבוק אוהב

        6/4/19 08:18:
      אהבתי! שבת שלום, עמוס.
        5/4/19 21:22:
      סיפור יפה, ויופי של כתיבה!
        5/4/19 19:00:

      נפלא... את נוגעת במקומות חבויים וכותבת נפלא!

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין