על פי חוק הירושה, התשכ”ה-1965 יורשי המנוח יורשים את עיזבונו בחלקים שווים, אולם הם רשאים לערוך הסכם לחלוקת עיזבון המנוח, במסגרתו מוסדרת חלוקת הרכוש ביניהם באופן שונה מזה שנקבע בחוק ואפילו בצוואת המצווה. כמו כן, בפני כל יורש עומדת הזכות להסתלקות מחלקו בעיזבון וזאת או באמצעות הסתלקות כללית מחלקו, כך שלמעשה חלקו בעיזבון המוריש יתחלק בין יתר היורשים כאילו אותו יורש שהסתלק לא היה כלל יורש, או באמצעות הסתלקות לטובת אדם ספציפי, כאשר החוק קובע כי אותו אדם ספציפי יכול להיות רק בן זוגו, צאצא או אחיו של המוריש, הכל כפי שנקבע במפורש במסגרת סעיף 6(א) לחוק הירושה.
האם ניתן להגיע להסכם לחלוקת עיזבון שלא בהתאם לדין או לרצון המנוח? לפי סעיף 110(א) לחוק הירושה קיימות שתי דרכים אפשריות לחלוקת עזבון המנוח: “נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט.” על פי חוק הירושה הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים אינו טעון אישור בית המשפט, וניתן לסטות בהסכם מהוראות הצוואה גם ללא אישור בית המשפט.
מהם יתרונות עריכת הסכם בין יורשים? היתרון המרכזי של הסכם בין יורשים הוא שכל עוד מדובר בשינוי החלוקה של נכסי המוריש באופן שונה הרי שאם מדובר למשל בנכס מקרקעין לא יחויבו היורשים בעת העברת הזכויות בלשכת רישום מקרקעין במס רכישה או מס שבח ולמעשה בשונה מעסקת מכר רגילה לא קיימת חובת דווח לרשויות המס ואין צורך להציג בפני הגוף שאצלו מתנהל המרשם של הנכס אישורי מיסים כתנאי להעברת זכויות על שם היורש או היורשים המוסכמים בהסכם לחלוקת עיזבון.
|