כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    מהו הסוד הגרמני של פרשת הצוללות?

    3 תגובות   יום שבת, 6/4/19, 00:16

    ישנה אפשרות סבירה מאוד שאכן ישנו סוד שבנימין נתניהו מנוע מלחשפו ומחשש הדלפה גילה זאת רק למתי מעט בישראל. אפשרות זו נעוצה בעיקר בפיצוי הגרמני שפירסום מלוא היקפו עשויה/עלולה להביך את הקנצלרית, אנגלה מרקל. בעיקר אם היא לא העבירה את ההחלטה דרך הפרלמנט.

     

    ''


    האינטרס של טיסנקרופ למכור צוללות גם לישראל וגם למצרים הוא ברור וזה מאוד שכיח  שחברה זו לא רק משלמת דמי שוחד אלא גם נעזרת במכירות לחו"ל בממשלה הגרמנית ולא תמיד באמצעים כשרים. ממשלות ברחבי העולם נוהגות לסבסד חברות מקומיות, אבל בהרבה מקרים בצורה חסויה ובהסוואה  וללא אישור בית הנבחרים.

    דוגמא לכך היא פרשה עסיסית של מכירת נשק גרמני לערב הסעודית שהובילה לנפילתו של הלמוט קוהל ובה היתה טיסנקרופ בשמה הקודם מעורבת. על כך כתב השבועון הגרמני "דר שפיגל":

    „The government of Chancellor Helmut Kohl approved the 1991 sale of 26 Fuchs armored reconnaissance vehicles to Saudi Arabia, a deal which ultimately led to the largest corruption affair in postwar German history.

    The affair focused on Thyssen Henschel's [since 1999 ThyssenKrupp] payment of 220 million deutschmarks into dark channels.”



    דוגמא אחרת, אם כי לא של סיבסוד אלא של עסקה סודית, היא התמיכה המערב הגרמנית בפרוייקט הגרעיני הישראלי. תמיכה שהיתה לא רק כספית אלא גם נשלחו לישראל מדעני פיזיקה גרעינית שלפחות ראש המשלחת עבד כבר עבור הנאצים בתחום זה.

    ב-1960 הודיע אדנאואר שהוא יעביר 500 מיליון מרק ל"פיתוח הנגב". היום ידוע למה היתה הכוונה, כלומר עבור "מפעל הטקסטיל" בדימונה. לא בגרמניה ולא בישראל נערך אז דיון פומבי על הנושא. ממש רק מתי מעט ידעו על העיניין שאם היה מתפרסם בזמנו היה בהחלט מאוד מביך, אם לא למעלה מזאת. חשוב להדגיש שהתמיכה הגרמנית לא נבעה מרגשות אשמה או משהו לכיוון זה, אלא ככל הנראה שר הבטחון דאז פרנץ-יוזף שטראוס רצה לבנות בישראל פצצת אטום עבור גרמניה. זו גם דעתו של העיתונאי אורי פז שהיה מקורב לאיסר הראל.
     
    לגבי עסקאות הצוללות ידוע שאנגלה מרקל הפעילה לחץ לא מתון בהקשר זה על אולמרט ועל נתניהו.
    יותר מרמז לכך סיפק שמואל צוקר, ראש מנהל הרכש במשרד הביטחון בראיון עם רביב דרוקר ב-2017:

    "במקביל, התחיל לחץ על משרד הביטחון. "הלחץ הזה מופעל מהרבה מאוד כיוונים, מכל מיני מכתבים דרך המל"ל. אני זוכר אירוע למשל שבו אני נפגש במקרה עם נציג בכיר של המל"ל שאומר לי "צוקר, אם אתה לא תבטל את המכרז, מערכת היחסים בין הגברת מרקל לבין ראש הממשלה היא עליך. אם היא תצביע נגד ההתנחלויות תבין שאתה קונה את זה ביושר", סיפר. כנשאל אם אותו נציג מל"ל הוא אבריאל בר יוסף, הנחקר בפרשה, הוא לא אישר ולא הכחיש.

    עוד הוא הוסיף, "היה אירוע שבו הייתי בגרמניה, ואז מאוחר בלילה קיבלתי טלפון מאותו בחור, שאמר שהוא רוצה לפגוש אותי בגרמניה, ומספר לי כמה באמת הגרמנים מתכוונים לתת את המענק הזה וכדאי שנבטל את המכרז. האיש הזה מייצג את המל"ל, את רה"מ".

    קשה להניח שהלחץ הגרמני מאוד הרשים את נתניהו, שכידוע לא נכנע ללחץ הרבה יותר חזק מצידו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה. ארוחות חינם אבל אין בתחום זה ולכן יש להניח שמרקל הגישה לצד הלחץ גם הצעה מפתה שקשה היה לסרב לה.


    למרקל יש אינטרס ברור ליצור ו/או לשמר מקומות עבודה בגרמניה וכמוזכר למעלה לאור ניסיון העבר, אין אפילו לפסול על הסף את האפשרות שהקנצלרית ו/או מפלגתה שוחדו על ידי החברה. בכל מקרה אין ספק שהממשלה הגרמנית החליטה לסבסד את טיסנקרופ. את גובה הסובסידיה הממשי קשה להעריך. באופן רשמי מדובר על שליש מהמחיר, אבל זה יכול להיות גבוה יותר ועל כך מלמד ניסיון העבר ולא מדובר רק על הבטחה גרמנית לרכוש באותו סכום מוצרים ישראליים.   


    גם ההסכמה הישראלית למכירת הצוללות למצרים בוודאי לא היתה בחינם. ראוי להזכיר בהקשר זה שאחת הסיבות המרכזיות להסכם השילומים בשנות החמישים לא היתה תחושת אשמה במימסד הגרמני, אלא צורך בהסכמה ישראלית להקמת הצבא הגרמני.  למעשה היו השילומים לפחות בתקופתם הראשונה מעין סיבסוד של התעשייה הגרמנית שכן חלק גדול מהם הועבר לישראל כמוצרים כמו אוניות וציוד אחר.

    נתניהו כמובן מנוע לפרסם הסבר כזה וזה יכול להבהיר מדוע היה צריך לשמור על סודיות כזו ולמה ראש הממשלה לא עירב גם את הרמטכ"ל ושר הבטחון בעיניין העיסקה המצרית. אין זה מהלך חריג שמנהיג ישראלי מחליט למעשה לבדו על מהלך כלשהו. כך למשל החליט משה דיין לבדו לכבוש את רמת הגולן, לאחר שעד לבוקר ה-9 ליוני 1967 התנגד לכך. מה הניע את דיין לשנות את דעתו בדיוק לא ממש ברור.

    "הוא [דדו אלעזר] הוסיף וסיפר כי שמע מדיין על הנימוקים להחלטה – העובדה שהמצרים לא קיבלו בינתיים את הפסקת האש, אי הרצון להסתבך במלחמה ממושכת בשתי חזיתות, אי הוודאות בקשר לתגובת הרוסים והמספר הגדול של האבידות בצד הישראלי, ואי הידיעה על מה שעלול לקרות ברמת הגולן." (שלמה מן, "משה דיין בחזית הסורית").  כאשר הגיעו ידיעות על נסיגת הצבא הסורי ועל הסכמת המצרים להפסקת האש החליט דיין בלי התייעצות נוספת לעלות על הרמה.


    מעשה מאוד חמור ביצעו שאול מופז והמטכ"ל בתחילת האינתיפאדה השניה שלפי תחקירו המבוסס של בן כספית עקפו את הדרג המדיני ולמעשה ביצעו מעין הפיכה צבאית שקטה.   

    יש לציין שלא ברור אם עיסקת הצוללות עם מצרים באמת מסכנת את ישראל או בעצם אולי אפילו מחזקת את שיתוף הפעולה עם מצרים, מה שלפחות בטווח הקצר הוא בהחלט אינטרס ישראלי מובהק. קשה גם לקבוע אם הצוללות המשדורגות מהוות סכנה גדולה יותר באופן משמעותי מהצוללות ה"פשוטות" יותר.


    בעקרון יש לשפוט מהלכים לא על פי מספר המחליטים, אלא בראש וראשונה לפי איכות  או טיב ההחלטה. החלטות שגויות לא מעטות נתקבלו על ידי משתתפים רבים ולכך לא חסרות דוגמאות, למשל הצבעות בבחירות או במשאלי עם וכו'.


    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/4/19 17:34:
      ניתוח מעניין.
      מרתק
        8/4/19 16:14:
      סקירה יפה. תודה!

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין